תשומת הלב של ארה"ב ובעלות בריתה במערב הופנתה בתקופה האחרונה לעבר המהפכות ברחבי העולם הערבי. כתוצאה מכך איראן התרחקה מאור הזרקורים, אבל נראה שהיא דווקא האיצה בתקופה האחרונה מרכיבים חשובים בתוכנית הגרעין שלה.
ב-11 ביולי התייחס לנושא שר החוץ הבריטי, ויליאם הייג, במאמר דעה ב"גרדיאן" שכותרתו -"האיום הגרעיני האיראני גובר." הייג הצביע על העובדה שראש הסוכנות לאנרגיה אטומית של איראן, פריידון עבאסי-דוואני, הכריז על כך שבכוונת איראן לשלש את יכולתה להפיק אורניום מועשר בדרגה של 20%. יתרה מכך, הוא הוסיף שאיראן מתכוונת להעביר את הייצור של אורניום מועשר בדרגה של 20% מהמתקן בנתנז, שנמצא מעל האדמה, למתקן החדש בפורדו שליד קום, שנמצא במעבה האדמה ושקיומו נשמר בסוד עד ספטמבר 2009.
הנשיא מחמוד אחמדינג'אד מינה את עבאסי-דוואני בפברואר 2011 לראש הסוכנות לאנרגיה אטומית באיראן. קידומו לתפקיד רגיש זה היה אמור לגרום להרמת גבות במערב. ב-2007 הוא הופיע ברשימה של מועצת הביטחון של האו"ם, שריכזה את האישים האיראנים החשודים במעורבות ב"פעילויות טילים בליסטיים ובגרעין האיראני."
דו"ח של ה-ISIS, מכון מחקר אמריקני שעוקב אחר התפשטות הגרעין, ציין שלפני המינוי הזה עמד עבאסי-דוואני בראש המחלקה לפיזיקה באוניברסיטת האימאם חוסיין הקשורה למשמרות המהפכה האיראניים. להצעתו להגדיל באופן משמעותי את הייצור האיראני של אורניום בדרגה של 20% יש השלכות צבאיות ברורות.
עד עכשיו ייצרה איראן אורניום מועשר בדרגה של 3.5%, הידוע כאורניום מועשר בדרגה נמוכה שמתאימה לדלק עבור כורים גרעיניים המייצרים חשמל. על מנת לייצר פצצת אטום יש צורך להעשיר אותו לרמה שתהפוך אותו למתאים לשימוש צבאי.
שר החוץ הייג הסביר במאמרו שהזינוק מאורניום מועשר ברמה של 20% לרמה של 90% הנחוצה לשימוש צבאי הוא מהיר הרבה יותר מאשר העשרה של האורניום לרמה זו מנקודת פתיחה של 3.5%. הוא העריך שהזמן הנוסף הדרוש על מנת להעשיר את האורניום מרמה של 20% לרמה הנחוצה לייצור פצצות הוא כשניים-שלושה חודשים בלבד.
נתונים נוספים על תוכנית הגרעין האיראנית פורסמו על ידי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית בווינה (סבא"א), שפקחיה מבקרים באיראן דרך קבע. מהדו"ח האחרון שפורסם במאי 2011 עולה בבירור שמאמצי ההעשרה האיראניים נמצאים בעלייה. על פי דו"חות קודמים, במאי 2009 האיראנים ייצרו מעט יותר מ-80 ק"ג של אורניום מועשר ברמה נמוכה מדי חודש. בשנה שלאחר מכן, במאי 2010, עלה היקף הייצור ל-120 ק"ג בחודש. כעת, במאי 2011, היקף הייצור החודשי מתקרב ל-160 ק"ג בחודש – כמעט פי שניים מהכמות ב-2009. הדו"ח האחרון ציין, שאיראן העשירה כמות כוללת של 4105 ק"ג אורניום ברמה נמוכה.
עוד עולה מהדו"ח האחרון של סבא"א, שאיראן כבר ייצרה 56.7 ק"ג של אורניום מועשר בדרגה של 20% בפרק זמן של 15 חודשים. האיראנים טוענים שהם זקוקים לאורניום מועשר ברמה זו לצורכי מחקר בכור שלהם בטהרן. אך מומחים מערביים מציינים, שהכור הקטן בטהרן אינו יכול להשתמש ביותר מ-6 עד 10 ק"ג בשנה של אורניום מועשר בדרגה של 20%.
אם איראן תשלש את התפוקה כדי לייצר 150 ק"ג של אורניום מועשר בדרגה של 20% מדי שנה, נותר לתהות למה ישמשו העודפים הגדולים. בנוסף, שאלה מרכזית שנותרה עדיין ללא מענה היא כמה מתקני העשרה יש לאיראן כיום? באוגוסט 2010 הודיעה איראן שהיא בונה עשרה מתקנים נוספים. סבא"א הודתה בדו"ח מחודש מאי: "הידע שקיים בידי הסוכנות באשר לפעילויות ההעשרה של איראן הולך ומצטמצם."
אז היכן עומדת איראן ביחס לתוכניתה הגרעינית בהתחשב בשני המסלולים שבהם היא פועלת: העשרה של אורניום מדרגה נמוכה לדרגה המתאימה לשימוש צבאי, והמסלול המהיר שאותו היא מפתחת להעשרה של אורניום בדרגה של 20%? אולי הבכיר לשעבר בסבא"א וראש מחלקת הפקחים אמר לוועדת החוץ של בית הנבחרים ב-23 ביוני שהוא צופה שעד סוף 2012 תהיה לאיראן היכולת לייצר 150 ק"ג אורניום מועשר בדרגה גבוהה.
מומחים טוענים שלאיראן דרושים 30-20 ק"ג של אורניום מועשר בדרגה גבוהה לייצור פצצת אטום אחת. בקצרה, בסוף 2012 יהיה בידי איראן די אורניום בכדי לייצר 6-5 פצצות אטום.
המידע הגלוי שפורסם על ידי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית מצביע בבירור על ההתקדמות של תוכנית הגרעין האיראנית. יש תפיסה שגויה במערב, ולפיה היכולת של איראןלהעשיר אורניום נפגעה בצורה משמעותית.
אלא שהנתונים אינם תומכים בהשערה זו. האזהרה של הייג בחודש יוני ביחס לתוכנית הגרעין האיראנית מצביעה על כך שלפחות אחת המעצמות המערביות המרכזיות החברות במועצת הביטחון של האו"ם מודעת לחומרת המצב. עם זאת, למרבה הצער, הסיכוי שהמערב יגביר את הלחץ בצורה משמעותית על איראן במצב הנוכחי הוא נמוך.
בהתחשב במצב הבעייתי בזירה הבינלאומית, מחמוד אחמדינג'אד אפילו לא טורח להסתיר את הערכת המצב שלו, שצוטטה ב-FBI ב-23 ביוני: "אם נרצה לייצר פצצה, לא נפחד מאף אחד וגם לא נפחד להכריז על כך, ואין אף אחד שיוכל לעשות דבר בנידון." הוא אמנם הוסיף הסתייגות לכאורה: "איננו מעוניינים לעשות זאת," אך הצהרתו החד-משמעית הוכיחה את מידת הביטחון העצמי של האיראנים כיום.
