מחקר זה מבקש לחשוף כיצד תנועת החרם מנוצלת לרעה בידי קבוצות פלסטיניות וארגונים קיצוניים אחרים, שעשו שימוש באידאל הנשגב של זכויות האדם במאמציהם הבלתי נלאים להכפיש, להפליל ולערער על הלגיטימציה של מדינת ישראל. מטרת-העל איננה הצעת פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני המתמשך מתוך הכרה בזכויות ובצרכים של שני הצדדים – מסע הצלב העולמי של תנועת החרם נועד למחוק את ישראל ולכונן במקומה מדינת בעלת רוב ערבי.
לעיון במאמר המלא באנגלית לחץ כאן
הקדמה
בקיץ 2014 שיגר חמאס יותר מארבעת אלפים טילים לעבר ישראל וביצע תקיפות עוטף עזה מתוך מערך מתוכנן של מנהרות תקיפה תת קרקעיות. צה"ל בתגובה תקף מטרות של תשתית הטרור הפלסטיני בעזה, אך בעקבות תקיפות אלה פרצו עשרות הפגנות תמיכה בחמאס בערים שונות באירופה ובצפון אמריקה. המפגינים נשאו שלטים שקראו ל"שחרור פלסטין", "סיום המצור על עזה", "סוף לאפרטהייד הישראלי", ו"עצרו את הטרור הישראלי".[1]
הפגנות אלה, שהאשימו את ישראל בראש חוצות וקראו לדה-לגיטימציה שלה, הן אופייניות לתנועת ה-,(Boycott, Divestment and Sanctions) BDS שחרטה על דגלה את החרמתה של ישראל, הטלת סנקציות עליה ומשיכת השקעות ממנה. פעילי תנועת החרם בעולם ניצלו את העימות בעזה ב-2014 כדי לקדם את המערכה המדינית והכלכלית נגד ישראל.[2] ב-20 באוגוסט, 2014, בעיצומו של מבצע צוק איתן, מאות מתומכי חמאס בעיר ניו יורק נשאו כרזות בנוסח "ישראל = גזענות ורצח עם" וכן "פלסטין מהנהר עד הים" – קריאה מוצהרת להשמדתה של ישראל – וכן הטילו דגל ענק מגשר מנהטן, שעליו הוטבע שם התנועה: BDS (חרם, משיכת משקיעים וסנקציות).[3]
הקריאות ל-BDS ומסע הדה-לגיטימציה המתמשך נגד ישראל אינם מכוונים רק כדי להפעיל לחץ על ישראל למימוש פתרון שתי המדינות.
מחקר זה מוכיח כי תנועת ה-BDS מהווה פלטפורמה למאמצים לשים קץ לקיומה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. כך, מטרותיה של תנועת החרם חופפות ליעדי המאבק של תנועת החמאס.[4] מייקל גוב, מצליף מפלגת השמרנים בבריטניה, הגדיר את קריאותיה של תנועת החרם באירופה נגד ישראל במהלך העימות בינה לבין חמאס ב-2014, כ"מוטציה שקמה לתחייה של וירוס אנטישמי קטלני", שמזכיר את הצרת צעדיהם של היהודים על ידי הנאצים לפני השואה.[5]
ככלל, תנועת החרם האירופית מייצגת ניסיון חתרני מתמשך לנהל מאבק כלכלי נגד מדינת ישראל, ללא קשר לשטחים שבמחלוקת ולסכסוך בינה לבין הפלסטינים.
למעשה, במהלך העשור האחרון ניסיונות בינלאומיים נרחבים אלו – שנודעו כמערכה לדה-לגיטימציה – קראו תיגר על עצם קיומה של מדינת ישראל כמדינה ריבונית. יתר על כן, מסע הצלב העולמי הזה פועל בתחומים מדיניים, חוקתיים, אקדמיים, תרבותיים וכלכליים ונוקט צעדים יצירתיים שונים, דוגמת משטים להגשת "סיוע הומניטרי" ופעילויות אחרות כמו הפגנות מתוכננות מראש, המתאפיינות בגימיקים כמו מפגינים שרועים על הקרקע כגופות מתים ותהלוכות, בעיקר בערים אירופיות ובקמפוסים שונים בצפון אמריקה.
בחוגים המערביים נתפסת תנועת החרם כמערכה לא אלימה המובלת על ידי ארגונים מקומיים הנתמכים על ידי ארגוני זכויות אדם מערביים. ארגונים אלה הקוראים להחרמתם של מוצרים ישראליים שמקורם בשטחים "כבושים" או בשטחים שבמחלוקת כמו רמת הגולן והגדה המערבית, שנכבשו במלחמת ששת הימים ב-1967.
ההשערה הרווחת היא שתנועת החרם אכן מוגבלת לחרם ולהטיית השקעות, ומתמקדת בפעילות נגד נוכחותה של ישראל מעבר לקו הירוק של 1967. תוצאותיה הסתכמו בפעילות של הרשות הפלסטינית נגד ישראל במוסדות האו"ם, בבית המשפט הבינלאומי לצדק ובבית הדין הבינלאומי הפלילי.
אולם, בחינה מעמיקה יותר של תנועת החרם חושפת תמונה שונה לחלוטין. תנועת החרם, ליתר דיוק, מהווה לוחמה מדינית שמנוהלת על ידי קבוצות סירוב פלסטיניות בשיתוף פעולה עם קבוצות השמאל הרדיקלי במערב. למנהיגיה ולארגוניה של תנועת החרם קשרים גם עם הנהגת הרשות הפלסטינית, עם תנועת האחים המוסלמים הקיצונית ותנועות קיצוניות אחרות, עם ארגונים תומכי-טרור ולעתים גם עם ארגוני טרור עצמם, דוגמת החמאס.
מסעות הפרסום של תנועת החרם הצליחו לשטות בהצלחה באיגודי עובדים, במוסדות אקדמיים, ואפילו באמנים בינלאומיים מובילים ובסמלי תרבות באמצעות קריאות אמינות לכאורה ל"צדק" ולהקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל היהודית. תומכי תנועת החרם הולכו שולל להאמין ששילוב של לחץ החרמות, משיכת השקעות וסנקציות יאלצו את ישראל לסגת לקווי שביתת הנשק של 1949, הידועים גם כקו הירוק של 1967, ובכך יביאו לפתרון העימות הישראלי-פלסטיני המתמשך.[6] אלא שעל פי פרשנים מובילים – וביניהם פרשן הניו יורק טיימס רוג'ר כהן ופרופ' נורמן פינקלשטיין – תנועת החרם מבקשת להכחיד את ישראל כליל, ואיננה שואפת לפתרון בנושא הפלסטיני.
כפי שיוסבר להלן, "תביעותיה" הנפוצות של תנועת החרם מצהירות במפורש כי השלב הסופי של מערכת ענישה עולמית זו הוא לגרום לקריסתה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי ולכונן מדינת רוב פלסטיני תחתיה. האתגר המרכזי בהבנת מהותה האמתית של תנועת החרם הוא חשיפתו של טבעה הרדיקלי ויעדיה הקיצוניים המוסווים. ישנם מי שהחלו להפנים את האמת מאחורי ההצהרות. בשנת 2009, בית הדין האירופי לזכויות אדם גינה את החרמתה של תוצרת ישראלית על ידי ראש עיר צרפתי, וכינה אותה הסתה לשמה.[7] רוג'ר כהן, מבקר ליברלי של ישראל, ציין כי "סדר היום הסמוי של תנועת החרם הנו תחבולה בלתי קבילה של הולכת שולל, הסתרה וחנק", והשתמש בראשי התיבות של התנועה ((B[eguile] D[isguise] S[uffocate] (הערת המתרגמת).[8] על פי כהן, "מתק שפתיים בדבר דמוקרטיה, זכויות וצדק נועד להסוות את ייעודה של תנועת החרם, שאינו אלא קץ המדינה היהודית".[9]
קובעי מדיניות, מעצבי דעת קהל ואנשי אקדמיה חייבים להכיר באמת זו. נוכח התחכום הטקטי של תנועת ה-BDS, המסווה את יעדיה במונחים של שלום, צדק וזכויות אדם, הערבים לאוזניו של העולם המערבי.
מחקר זה מבקש לחשוף כיצד תנועת החרם מנוצלת לרעה בידי קבוצות פלסטיניות וארגונים קיצוניים אחרים, שעשו שימוש באידאל הנשגב של זכויות האדם במאמציהם הבלתי נלאים להכפיש, להפליל ולערער על הלגיטימציה של מדינת ישראל. מאמר זה אף שופך אור על מטרת-העל של תנועת החרם: הכוונה איננה הצעת פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני המתמשך מתוך הכרה בזכויות ובצרכים של שני הצדדים – מסע הצלב העולמי של תנועת החרם נועד למחוק את ישראל ולכונן במקומה מדינת בעלת רוב ערבי.
לעיון במאמר המלא באנגלית לחץ כאן
[1] "צעדה של יותר מ-10,000 נגד ישראל בלונדון ובפריס." סוכנות הידיעות הצרפתית, 26 ביולי, 2014. http:www.timesof Israel.com/over-10000-march-against-usrael-in-london-paris.
[2] יש לשים לב ל"קריאה הדחופה מהחברה האזרחית בעזה" הקוראת לתנועת החרם, יולי 2014. https://www.bdsmovement.net/2014/urgent-call-from-gaza-civil-society-act-now-12272.
[3] https://rt.com/usa/181760-palestinian-protest-bds-nyc.
[4] ראו למשל, הצהרת Unite (האיגוד המקצועי הבריטי והאירי) מיום 11 ביולי, 2014. https://www.unitetheunion.org/news/statement-of-solidarity-with-the-palestinian-people.
[5] https://timesofisrael.com/british-mp-says-anti-israel-protestors-devalue-holocaust.
[6] לארי דרפנר, "אחרי קרי רק תנועת החרם תציל אולי את פתרון שתי המדינות". Magazine972 , מאי 2014, https://972mag.com/after-kerry-only-bds-may-save-the- two-state- solution.
[7] יואל ש' פישמן, "המסר האנטי ציוני, האנטישמי והמסית להפליה של תנועת החרם," Israel Affairs 18: 3, יולי 2012 עמ' 425-412.
[8] https://www.nytimes.com/2014/02/11/opinion/cohen-the-bds-threat.html?_r=0.
[9] https://www.nytimes.com/2014/02/11/opinion/cohen-the-bds-threat.html?_r=0.
