יש פתגם ערבי שאומר "אני ואחי נגד הבן-דוד ואני והבן-דוד נגד השכן". המשמעות של הפתגם לא בהכרח שכאשר מדובר במלחמה של ערבים או מוסלמים נגד ישראל אזי ההבדלים בין הסונים לשיעים נמחקים. כלומר בידי ישראל קיימת האפשרות או הצורך להבין את ההבדלים המהותיים בין הסונים והשיעים ולנצל אותם לטובתה.
צריך להבין שההבדלים האלה חזקים יותר מן הבעיה הפלסטינית, משום שהם במהות האסלאם. כאשר התנועות הלאומיות היו חשובות מן האסלאם, הבעיה הפלסטינית הייתה חשובה יותר, אבל כעת, כאשר בית הגידול הרעיוני של האסלאם הפוליטי העכשווי הוא המאה הראשונה לאסלאם,
כן. ברב המאה שעברה מי שהוביל את העולם הערבי היו התנועות הלאומיות הערביות, והאחים המוסלמים עמדו בצל. באותם ימים הבעיה הפלסטינית הייתה באמת בלב המודעות הפוליטית הערבית, כי היא הייתה בעיה לאומית ולא דתית, ומכאן אנו יכולים להבין את המרכזיות של אש"ף במערכת הפוליטית הערבית באותה תקופה. היום, מי שמוביל את העולם הערבי הם התנועות האיסלאמיות, המבקשות לכונן את החליפות האסלאמית, ולחדש את תפארת האסלאם. מבחינתם הבעיה הפלסטינית לא רלוונטית. היא כלי להניע המונים לכיוון שלהם, אבל לא שחרור פלסטין עומד במרכז האג'נדה שלהם, אלא כינון החליפות. התפיסה שלהם עולמית גלובלית, ולא צרה מתוחמת לתוך החזית המשנית של השטחים. הם משאירים את החזית הזאת לחמאס ולג'יהאד האיסלאמי. בתוך האיסלאם הפוליטי נתגלעה מחלוקת בין השיעה לסונה. מכיוון שמבחינתם התקופה המכוננת היא המאה הראשונה לאסלם. אז לא היתה פלסטין,ומה שעמד בראש סדר היום הדתי והפוליטי מי הם יורשי הנביא- צאצאי האימאם עלי, או החליפים שקבעה המסגרת הדתית והפוליטית של הסונה? הוויכוח הזה חזר לראש סדר היום של העולם הערבי, והשאיר את הבעיה הפלסטינית בצד.
בתוך הסונה יש לנו את הממשלות המתונות, שנמצאות ברובן ביחסים אלה או אחרים עם ישראל, ויש לנו את תנועת אל-קאעידה.
הרלוונטיות של ישראל נעוצה בכך, שהיא יכולה לעזור לאחד מן הצדדים. היא יכולה לעזור לסונה והיא יכולה לעזור לשיעה. לפני המהפכה החומייניסטית למשל, ישראל הייתה בעלת ברית שלאיראן והסונה הייתה האויבת הראשית.במלחמת עיראק-איראן ישראל סיפקה נשק לאיראן. כיום השיעה באופן ברור היא נגד ישראל, וישראל יכולה לעזור לסונה. לפי דעתי, ישראל יכולה למשל למצוא פלטפורמה משותפת לניהול בגדה המערבית יחד עם ירדן, ועם גורמי פתח פרו ירדניים נגד גורמי הטרור הנתמכים על ידי איראן והחיזבאללה.
הממשלות המתונות חותרות שישראל תסייע להם בוויתורים בשטחים בבעיה הפלסטינית. זו שגרת דרישות ישנה שלא תועיל להם במאום, כי העניין הפלסטיני ירד מחשיבותו. שגרת חשיבה אסטרטגית ישראלית תחשוף את ישראל ללחצים בכיוון הזה, שרק יזיקו לישראל ולא יועילו למדינות הסוניות המתונות. ישראל כן יכולה להיות רלוונטית בעניין הזה רק אם תגיע להבנות בשטח עםירדן ועם החוגים הפרו ירדניים בצמרת פתח לגבי פלטפורמה משותפת לפעילות בגדה המערבית. כך ישראל תתחבר לכוחות סוניים העומדים בעימות ישיר מול איראן והחיזבאללה וגם תהיה רלוונטית למצב החדש במזרח התיכון , ותכול לשמור על האינטרסים הביטחוניים שלה בגדה.
