עיסאוויה – מלחמת התשה

הנקודות חשובות:

•  רוב התושבים בעיסאוויה אינם מעורבים במעגלי האלימות והטרור. כמחצית מהם עובדים בשכונות היהודיות

•  גורמי הביטחון רואים בכפר 'קן צרעות', ואחד מייצרני הטרור המרכזיים במזרח ירושלים

•  השפעת ארגון הטרור 'החזית הדמוקרטית בכפר' – רבה. כרוזים שהופצו בעיסאוויה הכתירו את השכונה כ"עזה של ירושלים"

•  600 עצורים, מבצעי אכיפה אזרחית וביטחונית רבים וענישה קולקטיבית, לא הביאו לשקט המקווה בכפר

•  המטרות הקבועות שצעירים מעיסאוויה תוקפים לאורך השנים: הבניינים של ביה"ח הדסה והאוניברסיטה העברית בהר הצופים, בסיסי צה"ל הסמוכים, כביש ירושלים מעלה אדומים ורכוש בשכונות הסמוכות: צמרת הבירה והגבעה הצרפתית

•  ראש עיריית ירושלים משה ליאון: "האזור מתאפיין בהפרות סדר נרחבות שמחולליהם הפכו לגיבורי התרבות ומושא חיקוי לנערי השכונה"

•  עומאר עטיה, תושב עיסאוויה: השכונה אינה שונה מכל שכונה אחרת. גם בה יש עשבים שוטים. אנו לא רוצים לפגוע בחפים מפשע ורוצים לחיות כמו בני אדם

•  מאות  מתושבי עיסאוויה היו מעורבים לאורך השנים בפעילות טרור חם; בדקירות, דריסות, השלכת מטענים ובקבוקי תבערה, כמעט לינצ'ים והברחות כספים

•  לעיסאוויה המוזנחת, אין תוכנית בניין עיר. מצוקת הדיור חריפה, הבנייה הבלתי חוקית משתוללת. רמת העוני גבוהה ורמת השירותים והתשתיות ירודה מאד

• במערכת הביטחון חלוקות הדעות בין מי שסבור ששיפור המצב הכלכלי והפחתת הניראות המשטרתית תרגיע את הרוחות לבין מי שסבור שאין קשר בין המצב הכלכלי לטרור ושיש לייצר הרתעה באמצעות פעילות אגרסיבית ונוכחות בכפר

• שתי הגישות מתאפיינות בבחינת המציאות לטווח קצר והן בגדר 'כיבוי שריפות'. הפתרון לטווח ארוך מורכב יותר

• ב-1948 'ההגנה' והאוניברסיטה העברית ביקשו מתושבי עיסאוויה שברחו, לשוב לבתיהם

*****************************************************

התיאור המעט מכליל, אך המדויק במידה רבה, לאירועים שמתרחשים כבר חודשים רבים בשכונת עיסאוויה שבמזרח ירושלים הוא כנראה 'מלחמת התשה'. 'התשה', כי האירועים בעיסאוויה נמשכים לסירוגין כבר שנים. 'התשה' – כי אין מנצחים ומנוצחים ב'מלחמה' הזאת, וכולם מפסידים בה, ו'התשה' גם, כי מרבית העימותים מתנהלים ב'עצימות נמוכה', אך מספיקה בהחלט כדי לשבש את חיי התושבים במקום.

הצדדים 'הלוחמים' הם המשטרה, מג"ב ומדינת ישראל מצד אחד ו'קומץ' – לא ברור עד כמה 'הקומץ' רחב, אך הוא ודאי מונה כמה מאות – של פורעי חוק, טרוריסטים ופעילי 'טרור עממי'. הללו אינם חדלים לאתגר את כוחות הביטחון, בין אם בהתקפות ישירות על הכוחות שפועלים בעיסאוויה ובין אם באלימות ושורת פיגועים והתקפות טרור שנמשכות לסירוגין כבר שנים ארוכות. לצד ג'אבל מוכאבר ומחנה הפליטים שועפט, עיסוואיה היא על פי הגדרת כוחות הבטחון 'יצואנית טרור מובהקת', ואחת השכונות המזרח ירושלמיות המובילות ביזום טרור חם, טרור עממי, והפרות סדר. השפעתם של אוהדי 'החזית העממית' והחזית הדמוקרטית (שני ארגוני טרור) בעיסאוויה, היא רבה. כרוזים פוליטיים שהופצו במהלך השנים האחרונות בכפר הכתירו את עיסאוויה כ"עזה של ירושלים".

בתווך, בין הניצים, ניצבת מרבית האוכלוסייה, המונה כ-20 אלף איש. חלקה נסחף לאירועי טרור עממי ואף אינו מתנזר מגילויי הזדהות לעיתים בוטים עם הטרור. עם זאת, אוכלוסיית עיסאוויה ברובה, חפצה להמשיך בשגרת חייה ומתנערת מהאלימות והטרור. היא סובלת סבל רב, הן מאיומי הקיצונים, שמנסים להרתיע אותה פעם אחר פעם מ'שיתוף פעולה', אפילו אזרחי ומוניציפלי עם המוסדות העירוניים, ( לאורך השנים הוצתו והושחתו בכפר מבני ציבור עירוניים) והן מהעובדה שבשנים האחרונות חלק מהענישה המשטרתית בעיסאוויה היא ענישה קולקטיבית, ולאו דווקא 'ענישת פינצטה' שממוקדת באחראים הישירים לאלימות ולטרור.

כך, שלא ברצון מרבית תושביה, הפכה עיסאוויה בשנים האחרונות למעין 'שדה קרב',  ובפועל –  לשדה המערכה העיקרי על הריבונות הישראלית במזרח ירושלים. אחרי עשרות מבצעים, 600 עצורים ומבצעי אכיפה 'אזרחיים' לכאורה, בתחומי החניה, רישיונות העסק, תקינות כלי הרכב ועוד  מבצעים שאינם נוהגים בדרך כלל בשכונות יהודיות או ערביות אחרות בירושלים; מבצעים שהתושבים רואים בהם הטרדה והמשטרה רואה בהם סוג של סדרת חינוך – נעשה השבוע שימוש בכלי חדש–ישן, שאף הוא אינו מקובל בתחומי מדינת ישראל (אלא רק בתחומי 'הגדה'): מעצרים מנהליים. אלוף פיקוד העורף תמיד ידעי, הודיע לתשעה מצעירי הכפר על הוצאת צווים מנהליים ליליים נגדם, וזאת מתוקף תקנות ההגנה לשעת חירום (שריד חקיקתי מתקופת המנדט הבריטי). הצווים הוצאו על בסיס מידע מודיעיני, בניסיון להשתלט על הפרות הסדר הרבות בתחומי הכפר ובסביבתו וכנראה גם על רקע קושי מתמשך באיסוף ראיות, שיאפשרו הגשת כתבי אישום נגד חשודים.

עיסאוויה של פעם

לא תמיד הייתה עיסאוויה במוקד העימות, ובוודאי שלא הייתה סמל ודגל, כפי שהיא היום. בימים אחרים, רחוקים יותר, הזמין מפקד אזור ירושלים של ארגון "ההגנה", דוד שאלתיאל את תושבי הכפר הזעיר עיסאוויה, שנמלטו מבתיהם במלחמת העצמאות, לשוב אליו. גם הנהלת האוניברסיטה העברית שעל הר הצופים סברה באותם ימים, שעל תושבי הכפר השכן, עימם היו לה תמיד יחסים "שלווים וטובים", לשוב למקומם. סטודנט יהודי אחד לפחות, ישראל כץ, התגורר שנים ספורות קודם לכן בדירה שכורה בכפר עיסאוויה ומדי יום היה מטפס בשביל העפר התלול המוביל מעיסאוויה שלמרגלות הר הצופים, לאוניברסיטה העברית. לימים הפך הסטודנט כץ לשר העבודה והרווחה בממשלתו הראשונה של מנחם בגין, וסיפור מגוריו הזמניים בכפר הערבי, הפך לסוג של אנקדוטה.

ביולי ובנובמבר 1948,  בהסכם בין צה"ל והלגיון הערבי, ואח"כ בהסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות, נקבעו קווי הפסקת האש בין ישראל לבין ירדן, וסוכם שעיסאוויה והר הצופים יכללו במובלעת הישראלית שהוכרזה כשטח מפורז. על פי ההסכם, מספר תושבי הכפר הוגבל לזה שהתקיים בעת חתימת ההסכמים. ישראל טענה שמדובר ב-150 נפש. משקיף האו"ם, ויליאם אדוארד ריילי פסק שמדובר ב-150 גברים, שזכאים לשוב  לשם עם משפחותיהם וכך היה. גם מפת הכפר באותה תקופה הייתה שנויה במחלוקת: במפה הירדנית היה השטח הישראלי מצומצם יחסית. בזו הישראלית – רחב יותר. ישראל וירדן, סברו כל אחת, שעיסאוויה היא חלק משטחן.  על רקע זה התגלו חיכוכים רבים ביניהן. מפקד המובלעת מטעם האו"ם, ג'ורג' פלינט הקנדי נורה למוות ב-1958 על ידי צלף ערבי, בעודו מנסה לתווך בין שני הצדדים. בפועל, תושבי הכפר, שמנה אז כ-1000 נפש, היו אז אזרחים ירדנים וקיימו זיקה למזרח ירושלים הירדנית, ולא לישראל, למרות שפורמלית עיסאוויה הייתה חלק מהמובלעת הישראלית.

עיסאוויה של היום

עיסאוויה של היום פרושה על המדרון המזרחי של הר הצופים. מדרום היא גובלת בבית החולים הדסה ובאוניברסיטה העברית שעל הר הצופים, מצפון עם שכונת צמרת הבירה, ממערב בגבעה הצרפתית ובמזרח עם כביש ירושלים- מעלה אדומים בואכה ים המלח. סמוך לכפר שוכנים שני בסיסים צבאיים, ומזה שנים אחדות גם האזור שהוכרז כפארק לאומי, והפך אף הוא לסלע מחלקות בין ישראל לבין תושבי הכפר. הללו ביקשו לראות בו עתודת קרקע לפיתוח שכונתם.

אדמות עיסאוויה המקוריות השתרעו על שטח של כ-12 אלף דונם, פי ששה לערך, מתחומה בגבולות השיפוט של ירושלים, כפי שנקבעו ב-1967. על חלק מקרקעות הכפר המקוריות, שנמצאות כיום מחוץ לשטח השיפוט העירוני של ירושלים, נבנתה מצודת אדומים – תחנת המשטרה בשטח התוכנית אי-1. חלקים נרחבים אחרים הופקעו אחרי 1967 לטובת תחום השיפוט של מעלה אדומים. עם הרחבת גבולותיה של ירושלים הישראלית לאחר מלחמת ששת הימים, הוחלו כידוע החוק, השיפוט והמנהל הישראלי גם על עיסאוויה שהפכה לאחת משכונות 'מזרח ירושלים'.

העימותים האחרונים בעיסאוויה

אירועי טרור ואלימות רבים יצאו מעיסאוויה לאורך השנים: התקפות בקבוקי תבערה וידויי אבנים  על בית החולים הדסה עין כרם, בנייני האוניברסיטה העברית שעל הר הצופים, שני בסיסי צה"ל הסמוכים לעיסאוויה וכביש ירושלים – מעלה אדומים (עליו הושלכו בקתבי"ם ואבנים ממרומי 'צוקי עיסאוויה') ; סדרת פעולות אלימות שמקורן בעיסאוויה נגד תושבי השכונות היהודיות הגבעה הצרפתית וצמרת הבירה או נגד סטודנטים במתחם האוניברסיטה שעל הר הצופים. מדובר בין היתר בפריצות רבות לבתים ולכלי רכב וכן בפעילות אלימה על רקע לאומני; התנגשויות בלתי פוסקות עם שוטרים ואנשי מג"ב שנכנסו לכפר בנסיון להשליט בו סדר וחוק ולבסוף פיגועים חמים רבים בתחומי ירושלים וסביבה, שבהם היו מעורבים תושבים מעיסאוויה,  אם כמבצעים או כסייענים.

כל אלה –  סימנו את עיסאוויה בעיני מקבלי ההחלטות בצד הישראלי כ'קן צרעות', שאינו חדל לייצר צרות. בתקופת כהונתו של ניר ברקת כראש עיריית ירושלים החלה המשטרה תוך תיאום עם העירייה, במבצעי אכיפה ומעצרים בתחום עיסאוויה. במשך שבועות ארוכים ולעיתים חודשים, היו שוטרים מגיעים לכפר, בודקים את היוצאים והנכנסים בו, ומתשאלים תושבים רבים, לא פעם גם ילדים וקשישים. כוחות אחרים פעלו בתוך הכפר. נערכו סיורים, הוצבו מחסומים ומארבים, ונערכו חיפושים. מרבית המעצרים בוצעו בשעות הלילה. ביום צולמו מידיי האבנים ובקבוקי התבערה. בלילה הם נעצרו, לרוב בבתיהם. רבים מהם היו נערים. מיעוטם היו ילדים. הוריהם זומנו לחקירה בעניינם לאחר שנחשדו בידויי אבנים.  אחד מסבבי העימותים היותר קשים בעיסאוויה פרצו ביולי האחרון, לאחר התקרית שבה נורה למוות מוחמד עביד, שלדברי המשטרה ירה זיקוקין בשוטרים מטווח קצר וסיכן את חייהם.

תיעוד – העימותים במזרח ירושלים אתמול: ירי זיקוקים בעיסאוויה @yaara_shapira pic.twitter.com/Ph4nQ7WNDN

— כאן חדשות (@kann_news) June 30, 2019

 

הקיצוניים משתלטים

חודשים רבים קודם לתקרית שבה נורה עביד, בתקופת כהונתו של ניר ברקת כראש עיר – ובמקביל לאכיפה הפח"עית,- הוגדרו כאמור תחומי אכיפה אזרחיים. לאכיפה האזרחית המוגברת הייתה בעיקר מטרה ביטחונית: להשיג בעיסאוויה שקט.  כוחות משטרה, פקחי עירייה, אנשי מס הכנסה ומע"מ ועוד 'פשטו' בתדירות תכופה על עיסאוויה.  הם רשמו לתושבים:  דו"חות חניה, דו"חות תנועה, דו"חות על ליקויים בכלי רכבם, דו"חות שקשורים לעבירות לכאורה שבוצעו בתחום רישוי עסקים, שילוט וחוקי המס. תושבים נקנסו. הורים מנעו מילדיהם לצאת לרחובות והתושבים הרגישו 'נרדפים'. בלשכת ראש העיר הבהירו באותה תקופה שזה הוא המענה ההולם לכפר שמסרב 'להירגע' ומתמיד במרדנותו, אך אם קיוו בממסד הישראלי, שתושבי הכפר המתונים יקומו על הקיצונים וירסנו אותם – ההפך מזה קרה. הקיצונים רתמו רבים מן המתונים למאבקיהם ומעגלי האלימות והסרבנות רק התרחבו. בעיסאוויה , גם גישת ה'מה שלא הולך בכוח, הולך בעוד יותר כוח', לא עבדה. בין אם היו אלה איומי ארגוני הטרור על מי שזוהה בעיסאוויה כ'מתון', ובין אם היו אלה רגשות הכעס של התושבים, שזעמו על הענישה הקולקטיבית כלפיהם – השורה התחתונה הייתה שעיסאוויה לא שקטה וה'אש' שם מעולם לא כבתה.

באוגוסט האחרון חשף עיתון 'הארץ' את פרשת השתלת הרובה בביתו של סמאר סלימאן, תושב עיסאוויה במסגרת הסדרה הטלוויזיונית הדוקו-דרמטית 'מחוז ירושלים', שתיעדה את פעולתה של המשטרה בעיר. סלימאן מעולם לא נעצר או נחקר בנוגע לנשק ש"נמצא" בביתו ואף קיבל מהשוטרים דו"ח שבו נכתב: 'לא נמצא דבר'. הפרשייה הזאת חידדה עוד יותר את היחסים בין המשטרה לתושבים, ואת חוסר האמון שלהם במשטרה. בנובמבר האחרון, כשבלשכת ראש העיר כבר מכהן משה ליאון ובלשכת מפקד המחוז דורון ידיד (מחליפו של יורם הלוי)  נרשמה התנגשויות קשות נוספות. שוטרים ותושבים נפצעו. אלה מכדורי גומי, מגז מדמיע ומאלות ואלה מאבנים שהושלכו לעברם. שני תינוקות ששאפו גז מדמיע הועברו לבית חולים. במקרה אחד המשטרה פרצה לתוך בית ספר, בטענה שתלמיד, כבן 16, השליך משם אבן על השוטרים. התושבים הכריזו על שביתת לימודים ולראשונה מזה שנים יצאו להפגין מול מטה המשטרה במגרש הרוסים ומול ביתו של ראש עיריית ירושלים משה ליאון. העירייה שהניחה למשטרה עד אותו שלב להתנהל בשכונה כהבנתה, התערבה בנעשה. ראש העירייה משה ליאון ומפקד מחוז ירושלים של המשטרה ניצב דורון ידיד שוחחו ביניהם ואח"כ גם עם התושבים. קצינים בכירים, השיגו הסכם, שעל פיו שוטרי היס"מ יתרחקו מבתי הספר בשעות הלימודים וכן בשעות ההתחלה והסיום של הלימודים. נפתחה אפילו קבוצת וואטצאפ משותפת לקצינים ולמנהלי בתי הספר, כדי להשיג תיאום מירבי בנושא.

על שהתרחש בימים הבאים חלוקות הדעות. בעיסאוויה אומרים שיומיים בלבד לאחר ה"הסכם', או 'ההבנות', הן הופרו; שהיס"מ פרס את כוחותיו בפתח בתי הספר, בשעות הלימודים וכן בזמן הכניסה של התלמידים אליהם. במשטרה אומרים שלא היה הסכם אלא הבנות, ושהן הופרו על ידי התושבים ולכן כוחות נפרשו במקום. כך או אחרת, העובדה שהכוחות שבו לפתחי בתי הספר הביאה לנסיגה פומבית של ועדי הורים ומנהלים ממה שתואר קודם לכן כהסכם והבנות, ולהתיישרותם – לפחות פומבית – עם הגורמים האקטיביסטיים בשכונה.

עמדות מקוטבות

עד כמה מקוטבות הדעות והתחושות באשר למתרחש בעיסאוויה יעידו שתי רשימות שפרסם בשבועות האחרונים עיתון 'הארץ', שמסקר את האירועים בעיסאוויה על בסיס כמעט יומי. על הראשונה חתום ראש העירייה משה ליאון. היא פורסמה לפני כחמשה שבועות וליאון כותב שם בין היתר:

"לא פעם נהגים סופגים אבנים ובקבוקי תבערה שמיידים מהשכונה על כביש ירושלים- מעלה אדומים ואזור מנהרת נעמי שמר. לעיתים שופכים שמן בכוונה על הכביש… לעיתים מושלכים בקבוקי תבערה לעבר עובדי בית החולים הדסה בהר הצופים, בעוד תושבי עיסאוויה זוכים בתוכו לטיפול רפואי מסור. תושבי שכונת הגבעה הצרפתית סובלים קשות מהעבריינים באזור, הפורצים למכוניות ולדירות ונוהגים בפראות בכבישים הצרים. באופן היסטורי, מדובר בשכונה שבה החמולות מסוכסכות, ויש מעט מאד אחריות קהילתית וסולידריות, מה שמקשה על הרשויות להתנהל איתה. האזור מתאפיין בהפרות סדר נרחבות, שמחולליהן הם גיבורי התרבות ומושא חיקוי לנערי השכונה. דוגמא לנקודת חיכוך קבועה אתם היא דרישתם שהאמבולנסים שהם מזעיקים יכנסו לשכונה ללא ליווי משטרתי. נהגי מד"א הסופגים מהם אבנים דרך קבע, מסרבים להיענות לקריאות מהשכונה ללא ליווי…"

על הרשימה השנייה חתום עומאר עטיה, תושב עיסאוויה, וחבר ועד ההורים של השכונה. דבריו נישאו בכנס של הארגון  'לשחרר את ירושלים' שהתקיים באוניברסיטה העברית. עטיה אמר שם  בין היתר:

"…ששה חודשים אנחנו סובלים. אתם יודעים מה זה כשפורצים את הדלת והילדה שישנה במיטה תופסת את הרגל שלי בכל הכוח, ואני, אביה, לא יודע איך להגן עליה. אני כאבא, לא יכול להגן עליה מול לוחם שנכנס הבייתה עם קסדה ועם נשק ועם רימונים. למה בכלל הוא נכנס? מי גר בית הזה? אחמד יאסין? אומרים עלינו שאנחנו כפר לאומני. זה נכון. אני פלסטיני גאה. כמו שהיהודים גאים בלאומיות שלהם. אני פלסטיני ואני לא אשנה את הזהות שלי, אבל אני רוצה לחיות. נכון, אתם כבשתם, אבל לי יש זכות לחיות כמו בן אדם… עיסאוויה אינה שונה מכל שכונה אחרת וגם בה יש עשבים שוטים ויש גנבים ואנשים שזורקים אבנים. אנחנו מתנגדים לזריקת אבנים על בית החולים הדסה או לכביש, אנו לא רוצים לפגוע בחפים מפשע…. אני ישבתי עם מפקד המשטרה וניסינו להגיע להסכם. הבקשה הראשונה שלו הייתה להוציא את  הישראלים מהכפר, שהם לא יבואו יותר. אז אני רק מבקש דבר אחד – בואו לעיסאוויה".

עיסאוויה של טרור: דקירות,  דריסות, מטעני צינור, בקבוקי תבערה, ירי, שוהים בלתי חוקיים, כמעט לינצ'ים, והברחות כספים

 * לעיסאוויה, היסטוריית טרור ארוכה. נביא כאן רק מעט דוגמאות הלקוחות מהכרוניקה התקשורתית ומהודעות שב"כ ומשטרה רשמיות: במאי 2010 עצר שב"כ עשרה מתושבי מזרח ירושלים ובהם גם עורכת דין מעיסאוויה, שבמסגרת תפקידה ביקרה אסירים ביטחוניים רבים. הפרקליטה נעצרה במחסום בכניסה לירושלים ובכליה נתפשו 100 אלף דולר ו-53 אלף שקלים במזומן, וכן התקן מדיה נייד שהכיל מסמכים רבים מהנהגות החמאס בכלא. הכסף שנתפש יועד  על פי החשד להפקדה בחשבונותיהם של אסירים ביטחוניים. בפרשה זו נחשפו לכאורה העברות כספים בסדרי גודל של מיליוני שקלים מארגוני טרור ברצועה לחשבונותיהם של כלואים בארץ. הפרקליטה שהועמדה לדין, הייתה על פי שב"כ  חוליה מקשרת בין כמה מהמעורבים בפרשה.

* בנובמבר אותה שנה נקלעה קבוצה של ישראלים וחברתם האוסטרלית למארב מתוכנן היטב בין סמטאות שכונת עיסאוויה. הקבוצה שהייתה בדרכה לבילוי במדרחוב בן-יהודה, טעתה בדרכה והותקפה תוך אלימות קשה. עשרות צעירים זרקו עליהם צינורות ברזל ואבנים. שמשות הרכב נופצו וחלק מנוסעיו נמלטו על נפשם. כוח מג"ב חבר לקבוצה וחילץ אותה מהכפר.

* יום לאחר מכן הועמדו גם כוחות הצלה שחשו לקריאת מצוקה של תושבי עיסאוויה, בסכנת חיים. אמבולנס וניידת טיפול נמרץ, שהוזעקו לטפל בצעיר שנפל מקומה חמישית ונפצע קשה נרגמו בלבנים וסלעים. "בזמן שהיינו עסוקים בהצלת חיי פצוע, היינו עסוקים גם בהצלת חיינו", סיפר הפרמדיק לכתב וואינט יאיר אלטמן ( וואיינט 6.11.2010).

* ביוני 2011, כמעט ונרשם לינץ נוסף בעיסאוויה, כאשר עובד בחברת הובלות, שביקש להגיע למעלה אדומים, הגיע בטעות לשכונה הערבית. גם הוא נרגם באבנים והוכה, עד שאחד המוכתרים במקום סייע בחילוצו.

* בנובמבר 2013 עצרו בלשי וחוקרי מפלג מיעוטים ביחידה המרכזית, יחד עם לוחמי מג"ב ירושלים, עשרה צעירים ערבים כבני 15-17, תושבי עיסאוויה, בחשד שיידו לאורך חודשים בקבוקי תבערה לעבר בסיס צה"ל בהר הצופים, על מבני האוניברסיטה העברית ועל כלי רכב חולפים שנסעו בכביש שעוקף את האוניברסיטה. החקירה העלתה שהעצורים היו חברי ארגון הטרור 'החזית הדמוקרטית'.

* שנתיים אחר כך, באוקטובר 2015 דקר פאדי עלון, מחבל מעיסאוויה, נער בן 15 בצומת הרחובות חיל ההנדסה והנביאים בירושלים. המחבל חוסל. משפחתו טענה כי בעת שנורה כבר לא היווה סכנה לרודפיו.

2. הפלסטיני שדקר, נורה ונהרג הוא פאדי עלון תושב עיסאוויה שבמזרח ירושלים. pic.twitter.com/D7AbOOeJH2

— Elior Levy • אליאור לוי (@eliorlevy) October 4, 2015

* חודש אחר כך התגלה מטען צינור 'מתוצרת בית' במחסום בפתח הכפר עיסאוויה. באותם ימים (נובמבר 2015), גם סוכל פיגוע דקירה בשער שכם, שבמהלכו נורה וחוסל המחבל מוחמד נימר מעיסאוויה.

* בתחילת חודש מרץ 2016 בוצע בירושלים, ברחוב צלאח א-דין פיגוע ירי שבו נפצעו שני שוטרים, באורח קשה ובינוני. על פי הודעת שב"כ, בכליו של המפגע, שביצע את הפיגוע ברחוב צלאח א-דין, אותרו מסמכי בקשת איחוד המשפחות של קרוביו, שהתגוררו בהיתר בשכונת עיסאוויה. המפגע עצמו, פואד תמימי, במוצאו מהכפר ג'דידה באזור בנימין – נושא תעודת זהות פלסטינית – התגורר בעיסאוויה כשוהה בלתי חוקי.

* בפברואר 2017 דרסה תושבת שכונת עיסאוויה שנהגה ברכב שכור, שוטרים וחיילים שעמדו בשער היישוב אדם. באירוע הזה היו פצועים בלבד, ולא הרוגים.

* ארבעה חודשים מאוחר יותר (יוני 2017)  עצרו כוחות הביטחון את אחד מתושבי הכפר עיסאוויה בחשד שהסיע את רוצחי שוטרת מג"ב הדס מלכא, אל מקום הפיגוע ליד שער שכם. בפיגוע זה נפצעו ארבעה אנשים נוספים.

* שנה אחר כך (מאי 2018) שוב נעצרה חוליית מחבלים, מתושבי הכפר שביצעה מגוון פיגועים ובהם השלכת בקבוקי תבערה לעבר כוחות מג"ב ומשטרה בעיסאוויה ולעבר בית החולים הדסה הר הצופים.

* באוגוסט האחרון הושלך מטען צינור לעבר כוח מג"ב שפעל בעיסאוויה ושני צעירים מתושבי המקום נעצרו כחשודים במעשה.

* לפני כחודשיים, נעצרו שמונה מתושבי הכפר בחשד ליידויי אבנים לעבר כביש מעלה אדומים ובאותו חודש חילצה המשטרה תושב עיסאוויה מרכבו הבוער שעלה באש לאחר שבקבוק תבערה הושלך על רכבו מצוקי עיסאוויה.

אחת הדמויות הבולטות בעיסאוויה מתחום הטרור, שמזוהה עד היום בכפר כגיבור ומופת להקרבה, הוא סאמר עיסאווי.  עיסאווי התפרסם בשביתת הרעב שלו שנמשכה כשבעה חודשים, במחאה על מעצרו המנהלי. הוא נידון ב-2002 ל-26 שנות מאסר על חברותו ב'חזית הדמוקרטית' ובנסיונות חבלה והתנקשות ושוחרר בעסקת שליט, מאחר שהפר לכאורה את  תנאי שחרורו. ביוני 2012 הוא נעצר בשנים ובדצמבר 2013, בעקבות שביתת הרעב שלו שארכה לסירוגין למעלה מ-200 ימים, החליטה ישראל לשחררו מהכלא.

אחרי ששוחרר בעסקת שליט, נעצר שוב, שבת רעב, שוחרר ונעצר שוב – בית הדין הצבאי קבע: סאמר עיסאווי חוזר לכלא לעוד 20 שנים pic.twitter.com/zBXMIJoPGh

— Elior Levy • אליאור לוי (@eliorlevy) May 10, 2015

תנאי חיים ירודים, עוני, מצב פיזי גרוע והעדר התשתיות.

 לעיסאוויה קיימת תוכנית בנין עיר (תב"ע) בת 28 שנה, המתייחסת לשטח של 666 דונם והיא מאפשרת לתושבים אחוזי בנייה נמוכים בלבד. כבר שנים רבות, שאין התאמה בין ייעודי הקרקע המאושרים באותה תוכנית ישנה, לבין המציאות בשטח. רבים מהתושבים בונים לאורך השנים את בתיהם בניגוד לחוק וללא היתר בנייה. על פי מחקרה של יערה איסר ממכון ירושלים למחקרי מדיניות (2016), "לכפר מאושרים אחוזי בנייה נמוכים שאינם עונים על צורכי האוכלוסייה הגדלה והולכת, ולצד זאת יש בתים שנבנו על שטחים ירוקים שמוגדרים כנוף פתוח, ובתים שנבנו על שטחים 'חומים', המיועדים למבני ציבור. בתים אלה אינם חוקיים ונועדו להריסה". ציפוף הבניה בכפר מגביר כל העת את העומס על התשתיות. ניסיון של עמותת 'במקום' ב-2004, להכין תכנית מתאר חדשה לכפר – כשל, בעיקר על רקע התנגדות העירייה וגורמי ימין לתוכנית ודרישתם להוציא משטחה את אזור 'הגן הלאומי מורדות הר הצופים' ואת השטח שיועד למטמנת האשפה בנחל אוג, וכן בשל ויכוח על גובה אחוזי הבנייה שיתאפשרו במקום.

צפיפות האוכלוסין בעיסאוויה גבוהה ומגיעה ל-20 נפש לדונם. כחמישית מתושבי הכפר כיום, היגרו אליו , בעקבות הקמת גדר הביטחון, ורצונם להמשיך ולהנות מזכויות והטבות שונות שמוקנות לתושבים שמתגוררים בתחומי ירושלים. "בהיעדר תוכניות והקצאת משאבים למזרח העיר", כותבת איסר, "נוצר חוסר בתשתיות דרכים. הזנחה זו גורמת למחסור בכבישים סלולים ובדרכי עפר". ואכן, כל מי שמבקר בעיסאוויה, לא נדרש למאמץ רב כדי להבין במה מדובר: 'העדר התשתיות' מעצב את נופה של השכונה 'המבולגנת' הזאת, שבה 'מתערבבים' יחדיו הולכי רגל וכלי רכב, ללא כל הפרדה ביניהם. במקרים רבים פולשת הבניה הבלתי חוקית לשטחים שעליהם היו אמורים להיסלל כבישים והדבר מונע לא רק את סלילת הכבישים, אלא גם הקמת מדרכות בסמוך להם והתקנת מערכת תאורה מסודרת.

בתחומי המים, הביוב האינטרנט והחשמל – המצב משופר יותר. כל הבתים מחוברים למערכת המים וכמעט בכל הבתים יש צנרת ביוב. מאז 1969 עיסאוויה מחוברת לרשת החשמל המזרח ירושלמית, ומרבית התושבים מחוברים לרשת התקשורת של בזק. גם בתחום הבריאות השירות סביר ומעלה: בעיסאוויה פועלות שלש קופות החולים, וכן בתי מרקחת. הקרבה לביה"ח הר הצופים הופכת גם את הזמינות של שירותי חירום ברמה גבוהה, לכמעט מיידית. בשכונה פועלות  גם מרפאות שיניים, שמחיריהן זולים משמעותית מהמחירים הנהוגים במערב העיר, מה שמביא לעיסאוויה, למרות התדמית הקיצונית שלה – לקוחות יהודים. גם קבלני בניין יהודים מגיעים לעיסאוויה, כדי לרכוש במחירים זולים יחסית חומרי בניין וברזל, בבתי המסחר המקומיים

לעומת זאת מערכת הניקוז משובשת וכמעט מדי חורף יש הצפות; בעיסאוויה אין גנים ציבוריים וכמעט שאין מתקני ספורט. מבנים ורכוש ציבורי סובלים לא פעם מונדליזם. תנאי התברואה בעיסאוויה ירודים והתושבים מתלוננים על רמת סניטציה נמוכה, על רחובות מלוכלכים ועל איסוף לא מספק של פסולת. הגישה למצבורי הזבל והמכולות בסמטאות הצרות – מקשה על פינוי האשפה.

בשל השתוללות הבניה הבלתי חוקית מצד אחד והעדר תוכנית מתאר מצד שני, התעכבה זמן רב הסדרת השטחים המיועדים למבני ציבור ובכלל זה מבני חינוך – בתי ספר וגני ילדים. חלק מהכתות שוכנו במבנים שנועדו במקור למגורים או למטרות אחרות. "בהשוואה בין עיסאוויה ליתר שכונות מזרח ומערב ירושלים" (לא כולל שכונות חרדיות) , מוסיפה ומדווחת יערה איסר במחקרה, "עיסאוויה 'מובילה', על פי רוב, בפער ניכר בכל מדדי העוני והמצוקה ושיעור המשפחות הנתמכות על ידי לשכת הרווחה ומקבלות תשלומי סעד כהשלמת הכנסה והבטחת הכנסה בעיסאוויה הוא גבוה בכל קנה מידה". על פי נתוני תכנית האב לתחבורה (2011) שיעור המועסקים מסך גילאי 15-65 עומד בעיסאוויה על 36% בלבד ומשלח היד הנפוץ ביותר בעיסאוויה הוא בניין – כ-48%.  כמחצית מתושבי עיסאוויה עובדים באיזורים היהודיים של העיר ומועסקים על ידי יהודים.

מה הלאה?

* האם המצב הסוציו-אקונומי הקשה של תושבי עיסוואיה, התשתיות הירודות, ורמת השירותים הגרועה מעלים את מפלס האלימות והטרור? האם מצב כלכלי משופר היה משנה את התמונה?

תלוי את מי שואלים. במערכת הבטחון דרות זו לצד זו שתי אסכולות שחלוקות ביניהן בסוגיה זו כבר שנים ארוכות. האחת גורסת, כי ככל שמצבם הכלכלי השל התושבים ישתפר, וככל שיהיה להם יותר מה להפסיד – כך יקטן הסיכוי שיגררו למעגלי האלימות והטרור. השנייה גורסת שאין בהכרח קשר בין השניים ולראייה מובאים שורת מקרים שבהם מפגעים מהמעמד הכלכלי הגבוה (יחסית) ביצעו פיגועי טרור.

כך או אחרת – ראוי לזכור שרמת תשתיות ושירותים נאותה אינה רק 'כלי' או 'מכשיר' לשליטה בגובה הלהבות, אלא גם חובה שלטונית  ומוסרית כלפי אוכלוסיה שחיה בירושלים תחת ריבונות ישראלית, שרובה אינה מעורבת באלימות וטרור לא ניתן הרי לאחוז בחבל משתי קצותיו – גם לתבוע ריבונות על שכונות מזרח ירושלים, וגם להתייחס לאוכלוסייה שם כאל סרח עודף ולהפלות אותם באמצעים ותקציבים בהשוואה לשכונות היהודיות בעיר. באמת הפשוטה הזאת מחזיק ראש העיר לשעבר ניר ברקת, ראש העיר בהווה משה ליאון וגם השר לענייני ירושלים זאב אלקין. בשנים האחרונות – למרות שהפערים עדיין רחבים מאד – הוקצו תקציבים גבוהים מאי פעם לטובת תשתיות ושירותים במזרח  ירושלים, ובכלל זה בעיסאוויה.

* האם יש פתרון לאלימות הבלתי פוסקת ולתסיסה המתמדת בעיסאוויה? וכיצד נכון לנהוג במצב מנקודת מבט ביטחונית?

גם כאן יש שתי אסכולות. הראשונה, זו שממומשת בפועל במהלך השנה האחרונה, גורסת שיש לאכוף את החוק בעיסאוויה במגוון רחב של תחומים, לגלות נוכחות שלטונית וריבונית במקום, ולנסות בדרך זאת לייצר הרתעה. השנייה, מעדיפה להפחית עד למינימום את הנראות של כוחות מג"ב והמשטרה בכפר, מתוך הנחה שכך יירגעו הרוחות. שתי הגישות מתאפיינות בבחינה של המציאות לטווח קצר והן נועדו ל'כיבוי שריפות'. הפתרון לטווח ארוך יצטרך כנראה להיות שונה. בהנחה, שבשנים הרבות הקרובות, ישראל לא תעביר את עיסאוויה – שכה סמוכה לשכונות ומרכזים יהודיים – לשליטת הרשות הפלסטינית, היא תצטרך לקבל אחריות כוללת יותר על הנעשה בשכונה: מצד אחד לספק ראיות שיאפשרו לעצור, לשפוט ולכלוא מאחורי סורג ובריח את הגורמים המתסיסים והאלימים בשכונה. למשטרה ולשב"כ ידוע היטב במי מדובר. מצד שני, לטפח ולהגדיל את כוחם של הגורמים המתונים בשכונה, שנכונים לשתף פעולה עם הממסד הישראלי, בכל הקשור לתחום העירוני-מוניציפלי. מעבר לכך, ראוי להקצות משאבים ותקציבים גבוהים יותר שיאפשרו להעמיד את השירותים והתשתיות בעיסאוויה על רמה סבירה. גם בכך – מעבר לעובדה שמדובר בחובה בסיסית של שלטון כלפי תושביו – יש כדי להעניק לתושבים תחושה, שישראל רואה בהם חלק מהעיר ולא תושבים זמניים כאן.

רשימת מקורות עיקריים:

שיחות המחבר עם קציני משטרה ופקידים בעיריית ירושלים.

שיחות המחבר עם תושבים בכפר עיסאוויה.

יפעת וייס, כך הפך הכפר עיסאוויה במה למופע הריבונות הישראלי עוד לפני 1967, באתר הארץ, 30 בנובמבר 2016.

נדב שרגאי, 370 דונם, בסך הכל, באתר הארץ, 13 בדצמבר 2007.

שכונת עיסוויה – נתונים סטטיסטיים באתר עיריית ירושלים.

יערה  איסר, עיסאוויה, מתוך סדרת: השכונות הערביות במזרח ירושלים, מכון ירושלים לחקר ישראל, מחקר תשתית והערכה, 2016. ראו קישור באתר מכון ירושלים למחקרי מדיניות:

https://jerusaleminstitute.org.il/publications/%D7%94%D7%A9%D7%9B%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%9E%D7%96%D7%A8%D7%97-%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%99%D7%A1%D7%90%D7%95%D7%95/

אל-עיסאוויה – כרטיס שכונה. 'במקום', מתכננים למען זכויות תכנון. יוני 2014. ראו קישור:

https://bimkom.org/%D7%90%D7%9C-%D7%A2%D7%99%D7%A1%D7%90%D7%95%D7%95%D7%99%D7%94-%D7%9B%D7%A8%D7%98%D7%99%D7%A1-%D7%A9%D7%9B%D7%95%D7%A0%D7%94/

דיווחים של ניר חסון באתר 'הארץ' על עיסאוויה בשנים 2017-2019

עומאר עטיה, מחוז עיסאוויה, אתר הארץ 20.11.2019

משה ליאון, לעיסאוויה החלטנו לתת, אתר הארץ, 25.11.2019

אתר 'עיר עמים'