התראות

סודאן: הדרדרות מסוכנת ביחסים בין הדרום לצפון

שיתוף

עניינים

 סודאן מדרדרת שוב לאי יציבות

יתכן מאד שסודאן, השקועה עדיין בעימות הבינעדתי הרצחני בדרפור במערב המדינה (למרות הפסקת האש שנחתמה ביוני השנה) ושנגד נשיאה, עומר אלבשיר, הוצאה פקודת מעצר על ידי בית הדין הפלילי הבינלאומי בעוון פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, מדרדרת שוב לאי יציבות ואולי למלחמת אזרחים בשל קשיים ביישום הסכם השלום עם הדרום.

מצבה של סודאן חמור ביותר ועתידה לוט בערפל. מאז שיצאה לעצמאות מן השלטון הקולוניאלי המשותף הבריטי-מצרי ב-1956, היא נמצאת במערכת של עימותים פנימיים שהביאו להפיכות צבאיות במקביל לסכסוך מתמשך עם הדרום, שהתחיל מיד אחרי הכרזת העצמאות. המלחמה האחרונה הגדולה שבעקבותיה נחתם הסכם השלום המקיף עם הדרום ב-2005, התחילה בעימותים מצומצמים ב-1983 לאחר שהנשיא הקודם נומיירי שיבץ אלמנטים של השריעה בחוקי המדינה. הנשיא באשיר, קיצוני אסלאמי באמונתו, כפה את כל חוקי השריעה על המדינה וגרם למרד של הדרום הנוצרי – אלילי בהנהגתו של ג'ון גראנג, שניהל את המערכה עד ליומה האחרון ואילץ את באשיר לקבל את הסכם השלום ואת תנאיו הכוללים עריכת רפרנדום על פרישה אפשרית של הדרום מסודאן. ג'ון גראנג נהרג בתאונת הליקופטר זמן קצר לאחר חתימת ההסכם ולא זכה להנות מפירות מלחמתו הארוכה.

הסכם השלום קבע כי הרפרנדום יתקיים ב-9 לינואר 2011

  ב-2005, אחרי 20 שנים של מלחמה נוראה שגבתה את מותם של למעלה משני מיליון קורבנות, נחתם הסכם שלום מקיף בין צבא השחרור העממי של דרום סודאן לבין הממשלה היושבת בח'רטום. בהתאם להסכם זה, הוענקה לאזורי דרום המדינה אוטונומיה מוגבלת עד לקיומו של משאל עם בו יחליטו התושבים, שרובם נוצרים ועובדי אלילים, על דרכם: היפרדות מלאה מסודאן והקמת מדינה עצמאית, או אוטונומיה נרחבת. בהסכם נקבע כי הרפרנדום יתקיים ב-9 בינואר 2011. בהתקרב המועד צצו לפתע קשיים. פתחי שיילה, דובר מפלגת הקונגרס הלאומי שבראשה עומד הנשיא עומר אלבאשיר, הודיע השבוע כי הוועדה האמונה על ארגון ההצבעה מבקשת לדחות את המועד. בתגובה הודיע פאגאן אמום, מזכ"ל תנועת השחרור העממית של דרום סודאן (יורשתה של צבא השחרור העממי של דרום סודאן המנהלת כיום את האוטונומיה בדרום), כי דחיית הרפרנדום "אינה אופציה למרות בקשתה של הוועדה וכי מפלגתו תחפש דרכים אחרות ולא תקבל בשום אופן את דחיית המועד". מפלגתו, אמר, תוסיף להידבר עם מפלגת הקונגרס הלאומי, אך דחייה של הרפרנדום לא תתקבל בשום אופן. הוא אומנם לא הזכיר כי יפנה לאלימות, אך "הדרכים האחרות" העומדות בפני הדרום הן הכרזה חד צדדית על עצמאות וכנראה בעקבות זאת חידוש המלחמה עם הממשל המרכזי בצפון.

הצפון מנסה לדחות את הרפרנדום

חמש השנים האחרונות מאז חתימת הסכם השלום היו רצופות בתקריות אש ובעימותים פוליטיים ואין זה מפתיע כי הצפון מנסה כעת לדחות את הרפרנדום. כבר ב-2007 עזבו נציגי הדרום את הממשלה במחאה על כך שח'רטום מייצרת סחבת ביישום כמה מסעיפיו החשובים של הסכם השלום. היה מדובר בעיקר  בגרירת רגליים בהוצאת צבא הממשלה מכמה אזורים בדרום, התעלמות מחלוקת הכנסות מהפקת הנפט, שעיקר הרזרבות שלו נמצאות בדרום, ואפילו הכנסת כוחות של הממשלה לאזורי גבול שנויים במחלוקת בקרבת  שדות הנפט.

עוד בתחילת השנה הנוכחית, לקראת הבחירות לפרלמנט ולנשיאות שנערכו באפריל, איים באשיר לבטל את הרפרנדום בדרום אם מפלגת תנועת השחרור של דרום סודאן אכן תממש את איומיה להחרים את הבחירות. באשיר אמר אז כי בשום אופן לא יסכים לדחיית הבחירות – דברים המזכירים את עמדת התנועה לשחרור הדרום בימים אלה לגבי האפשרות לדחיית הרפרנדום. התנועה לשחרור דרום סודאן טענה בזמנו כי ממשלת הצפון פועלת לזיוף הבחירות על ידי רישומים כוזבים במירשם התושבים. לגבי באשיר היה מדובר במהלך פוליטי חשוב, שכן היו אלה הבחירות הראשונות שנערכו בסודאן מאז שתפס את השלטון בהפיכה צבאית ב-1989 והיה מעוניין להראות לדעת הקהל בארצו ובעולם כי הוא זוכה לבסיס עממי נרחב למרות המלחמה בדארפור והבעיות בדרום. בסופו של דבר הגיעו הצדדים לפשרה ובאשיר נבחר לנשיא ברוב של 68%, לאחר ששני יריביו החרימו את הבחירות והוא נותר מועמד יחיד. כנשיא הדרום נבחר סלבה קיר ליורשו של ג'ון גראנג, שבהתאם להסכם השלום מכהן גם כסגנו של באשיר.

דובר מפלגת הקונגרס הלאומי שהודיע על דחייה אפשרית של הרפרנדום טוען כאמור כי זו בקשה של הוועדה המארגנת והנימוק הוא שאינה מצליחה לבחור את המזכ"ל שלה, המיועד להיות האחראי המרכזי על הסידורים הטכניים וארגון ההצבעה. התברר כי הוועדה, המורכבת מחמישה נציגים מהדרום וארבעה מהצפון, כשלה פעמיים בבחירת המזכ"ל וכי המועמדים לתפקיד היו מן הצפון בלבד וכי לא התקיימו הצבעות על מועמדים מן הדרום. בשלב זה נוצר איפוא מבוי סתום. בדיקת הבעייה חושפת כי כל התהליכים להכנת הרפרנדום התקיימו באיטיות שההסבר היחיד לה הוא רצונה של ממשלת הצפון לדחות את קיומו של הרפרנדום למועד בלתי ידוע על ידי סחבת מתמשכת. חוק הבחירות, שנועד להעניק לרפרנדום את המסגרת המשפטית ולקבוע את הסידורים הטכנים, נתקבל בפרלמנט רק בדצמבר האחרון. הוועדה המארגנת שעליה מדובר הוקמה רק בחודש יוני ומאז מתקוטטים חבריה על תפקיד המזכ"ל. הוועדה אמורה להכין את ספר הבוחרים עד ל-9 באוקטובר, לאמור שלושה חודשים לפני קיום הרפרנדום. עכשיו ברור שמועד זה לא יכובד. בעיית הרכבת ספר הבוחרים היא קריטית  על רקע אחוז בערות גבוה וכאשר חלק גדול של האוכלוסייה שוכן במחנות פליטים הרחק ממקום מגוריו בהמשך למלחמה שהניבה מליוני פליטים אל מחוץ לסודאן ועקורים בתוכה. התברר גם כי מאות אלפי עקורים חוזרים עכשיו לדרום כדי להצביע במקום מגוריהם וכי יש קשיים גדולים הן לגבי שיכונם, שכן בתיהם נהרסו בעת המלחמה, והן לגבי הספקת מזונם על רקע בצורת מתמשכת באזור.

בעיות נוספות הנמצאות בדיון בין הצפון לדרום בוועדה מיוחדת היא האם לסמן את הגבול הארוך בין הצפון לדרום המתמשך לאורך 2100 ק"מ  עוד לפני הרפרנדום, שכן גבול זה יקבע מי יהיו המצביעים בדרום. שאלה אחרת היא האם אזרחי הדרום המתגוררים בצפון יוכלו להשתתף בהצבעה. סימון הגבול מטריד מאד את הצפון, צאחר והוא יקבע במפורש כי מרבית רזרבות הנפט של סודאן הן בדרום ואם תושבי הדרום יצביעו לעצמאות הם יקחו עימם את הנפט של סודאן שתפגע קשות.

רפרנדום שני אמור להתקיים באותו מועד באזור אביי Abyei) ) העשיר בנפט, השוכן על הגבול בין הצפון לדרום.

משלחת האו"ם לסודאן (UNMIS) עושה ככל יכולתה לקדם את הרפרנדום וכבר הקימה עשרות תחנות לסיוע ולפיקוח על הבחירות ברחבי הדרום, אך היא חסרת אונים מול העימות בין הצדדים.

תושבי הדרום ככל הנראה יצביעו בעד התנתקות מסודאן

בקרב המשקיפים העוקבים אחרי המתרחש בסודאן ובדרומה ההנחה היא כי תושבי הדרום יצביעו עבור ההתנתקות מסודאן והקמת מדינה עצמאית. אין להם שום סיבה טובה להנציח את הדרום כפרובינציה נידחת של מדינה מוסלמית קנאית הנתונה למרותם של דיקטטורים שינצלו את אוצרות הנפט שלה.

באשיר מודע היטב לבעייה וללא ספק חותר למנוע מצב בו יתנתק הדרום ויקח עימו את מרבית עתודותיה בנפט של ארצו, המעניקים לה ביטחון כלכלי ארוך טווח. אלא שהסכם השלום של 2005 קובע במפורש כי יש לקיים את הרפנדום במועדו ב-9 בינואר הקרוב. יתכן מאד שהימורו של באשיר מבוסס על דחיית הרפרנדום  מתוך מחשבה שעם הזמן שישיג יצליח לשנות את האווירה הפוליטית בדרום לטובתו – מה שנראה כיום כבלתי סביר.

היבט נוסף המטריד בוודאי את באשיר וכנראה את יתר מדינות ערב הוא העברתה של אדמה הנמצאת בשלטון אסלאמי לשלטון של ישות לא אסלאמית. בהתאם לשריעה המתבססת על פתווה של הח'ליף עומר, כל שטח הנכבש על ידי מוסלמים הופך להקדש אסלאמי לנצח ולאיש אין הזכות להעבירו לגורמים לא אסלאמיים. על פסיקה זו מבססות התנועות האסלאמיות ובמיוחד תנועת האחים המוסלמים את תביעתם להשתלט מחדש על ספרד, דרומה של צרפת, סיציליה, קפריסין וישראל. הנושא אומנם לא נמצא בינתיים בכותרות, אך הוא בהחלט נמצא בתודעתו של באשיר ובקרב החברה המוסלמית באשר היא.

מצרים ייסדה מערכת יחסים מיוחדת עם דרום סודאן

מעניין שדווקא מצרים, שיחסיה עם סודאן התחילו עם שחר ההיסטוריה והיא עדין בעלת חשיבות לגביה בשל מעבר הנילוס לאורך שיטחה, והיוצאת תמיד להגנתה (מבארק הזמין את באשיר לביקור במצרים על אף פקודת המעצר של בית בדין הבינלאומי), הקימה מערכת יחסים מיוחדת עם דרום סודאן ואף שיגרה לשם משלחת סיוע גדולה בתחומי החקלאות, הרפואה ועוד. נראה שמצרים סבורה כי לא ניתן למנוע את ניתוקה של דרום סודאן מן המולדת האם וכי האינטרסים שלה מחייבים אותה להקים יחסי ידידות עם מדינת דרום סודאן העצמאית בה עובר הנילוס הלבן המגיע מאגם ויקטוריה. הנילוס הלבן שממשיך את דרכו לצפון סודאן מתחבר  ליד ח'ארטום עם הנילוס הכחול המגיע מאגם טנה באתיופיה ויחדיו הם יוצרים את הנהר הגדול הזורם למצרים ומשמש כמקור יחיד לצרכיה במים לשתיה, לחקלאות ולתעשיה.

סודאן, הגדולה במדינות אפריקה (2,5 מיליון קמ"ר) בעלת אוכלוסיה של כ-40 מיליון איש, מדינה בלתי מפותחת אך עשירה באוצרות טבע,  עומדת בפני משבר חמור. התנתקותו של הדרום לא רק שתגרע ממנה את עיקר עתודות הנפט, אלא גם תביא לעימותים פנימיים שיסכנו את שלטונו של באשיר ויכולים אף להידרדר לאנרכיה דוגמת סומליה – מדינה ללא שלטון וחוק בה מתכתשים מזה 20 שנים כנופיות חמושות שהפכה טרף קל לארגונים האסלאמים הקיצונים. האלטרנטיבה של דחיית הרפרנדום עלולה להביא עימות צבאי מחודש עם הדרום, גם היא מסוכנת לסודאן ויכולה להביא לתוצאות הרסניות ליציבותה ולכלכלתה. השאלה היא איזה פשרה והאם בכלל ניתן למצוא למצב מורכב זה.

המתרחש בסודאן נוגע הן למזרח התיכון והן לאפריקה, שם הסכסוכים מונעים כל פיתוח כלכלי. סודאן הקשורה גיאוגרפית ופוליטית לשני האזורים האלה עלולה גם לסכן את יציבות שכנותיה אם לא ימצא פיתרון  לסוגיית הדרום שישביע את רצונם של כל הצדדים.

הבלוג לעיל משקף את דעת הכותב בלבד ואיננו מהווה עמדה רשמית של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה

שיתוף

תמכו בנו

הירשמו ל-Daily Alert

ה-Daily Alert הידוע – תקציר חדשות ישראל, מופק על ידי המרכז הירושלמי מאז 2002, ומציע קישורים לכתבות נבחרות בנושא ישראל מתוך מקורות תקשורת מובילים באנגלית ובעברית.

עוד בנושא

הישאר מעודכן, תמיד

קבל את החדשות, התובנות והעדכונים העדכניים ביותר ישירות לתיבת הדואר הנכנס שלך — תהיה הראשון לדעת!

 

הירשם ל-Jerusalem Issue Briefs

תמצית חדשות ישראל יוצאת לאור בכל יום ראשון, שלישי וחמישי.

התראות

המרכז הירושלמי
חשיפה לצפון: האם חזבאללה נערך מחדש?

למרות הרטוריקה המרגיעה, כי המצב הביטחוני הוא מהטובים בעשורים האחרונים, בפועל כבר בנובמבר 2024 חזבאללה הפר את הסכם הפסקת האש. "אני חושב שזו הרגעה, אם אתה קורא לעומק את דבריו של אלוף פיקוד הצפון", מסביר, אל"מ (במיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, בראיון לחדשות 13.

החוקר מדגיש כי "הגבול בין סוריה ללבנון הוא פרוץ – יש 136 מעברים בלתי חוקיים, שחלקם נשלטים בשלט רחוק בידי כוחות עוינים". באמצעות אותם מעברים זורמות סחורות אסורות, ודרכם מצליחה איראן להעביר אמצעי לחימה לחזבאללה. כך הארגון מתחזק ומתחמש מחדש, למרות המאמצים לבלום אותו.

חזבאללה מסרב להתפרק מנשקו, וממשלת לבנון מתקשה או אינה מעוניינת לפעול נגדו. ההתעצמות הזו, בצד הגבול הצפוני של ישראל, מחייבת בחינה מחודשת של האיום ושל ההיערכות מולו. לדבריו, "השליח האמריקאי עצמו הודיע שנכשל בכפיית פירוק חזבאללה מנשקו".

12:15pm
המרכז הירושלמי
הפסקת האש קרסה: חיזבאללה נערך למלחמה עם ישראל

אל"מ (מיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון: "מי שחשב שסיימנו עם חיזבאללה, פשוט טעה וזה יתפוצץ לו בפרצוף. את המידע סיפק השליח האמריקאי שאמר שנכשל במאמציו לגרום לארגון להתפרק מנשקו".

לדבריו, "איראן מנצלת את הגבול הפרוץ בין סוריה ללבנון כדי להעביר נשק וכספים והוא משלים את ההיערכות שלו לקראת עימות מול ישראל". נריה מסביר כי כעת, ישראל עוקבת ב-7 עיניים ומחסלת פעילים בדרום לבנון. "אני נזכר במשפט שרבין היה אומר תמיד שהעולם ישפוט אותנו לפי המעשים ולא על פי הדיבורים. מה שחסר זה מעשה, לקחת אחריות, לקחת יוזמה ולהחליט על התארגנות מחדש", הוא מסכם.

2:30pm
המרכז הירושלמי
ישראל במצור מדיני – ומה מתכנן הקבינט?

ישראל לכודה בלחץ מדיני ובינלאומי הולך ומחמיר, מזהיר יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריו, "ישראל לא מכריעה את המלחמה, גם בגלל טעויות שלנו וגם בגלל הקמפיין השקרי שמופעל נגדה". בן מנחם מצביע על כך שאפילו הנשיא טראמפ, שתומך בישראל, מאותת ש"ישראל היא זו שצריכה להחליט". הוא מעריך שמתבשל מהלך אסטרטגי, אולי צבאי, אבל לא רואה את צה"ל כובש את עזה כולה או מגייס לסבבי מילואים נוספים. "הכנסת מזון לרצועה היא לא מהלך הומניטרי, זו עזרה לאויב", הוא טוען.

הדאגה המרכזית היא מה שמתרחש בזירה המדינית, בעיקר מול ארה"ב, שעד כה מונעת מהלומות מדיניות באו"ם באמצעות וטו. בן מנחם מדגיש את הצורך בהכרעה מהירה וברורה: "לא ייתכן שזה נמשך שנתיים. המטרה לא ברורה. החיילים שואלים – מה עכשיו?" לדבריו, צה"ל מסוגל לכבוש את הרצועה ולחלץ את החטופים, אך ללא הכרעה מדינית – אין מוצא. "זו כבר החלטה מוסרית. או שמסיימים עם זה, או שמוותרים לחמאס – וגם אז לא נקבל את כל החטופים", הוא מסכם.

2:20pm
המרכז הירושלמי
איראן-ישראל: בין הפסקת האש לסערה הבאה

יוני בן מנחם מדגיש כי הפסקת האש בין ישראל לאיראן אינה אלא הפוגה זמנית, בעוד שני הצדדים נערכים לעימות הבא. לדבריו, "איראן עדיין מסוגלת לשגר מטח מהיר של מאות טילים בליסטיים לעבר ישראל, כפי שעשתה באפריל 2024" – אך מהלך כזה, הוא מציין, "יהיה מסוכן מאוד מבחינתה, כיוון שישראל תגיב בעוצמה מוחצת בשטחה של איראן". בן מנחם מצביע על כך שהעימות בין המדינות נמצא בשלב ביניים, שבו ההרתעה ההדדית שברירית וכל טעות עלולה להצית מחדש את הלחימה.

12:12pm
המרכז הירושלמי
הטבח הבא כבר מתוכנן – והמערב מממן אותו בשתיקה

מאות אזרחים דרוזים נטבחו לאחרונה בסווידא, כולל נשים וילדים, בפשיטה אכזרית של כוחות הביטחון במדינה – שמורכבים בפועל ממיליציות סלפיות-ג'יהאדיסטיות. משטר א-שרע, שמיתג את עצמו כ"ממשל סורי חדש", הוא למעשה גלגול מודרני של דאע"ש, בשיתוף פעולה עם לוחמים זרים ובחסות סעודיה וארה"ב.

דליה זיאדה, חוקרת במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, כותבת כי הטיהור האתני נגד הדרוזים והעלווים נעשה בגלוי, והמערב לא רק שותק – הוא משתף פעולה. "מאות מיליוני דולרים מוזרמים להשקעות במשטר הדמים הזה, שמבצע הוצאות להורג, ביזה והשמדת קהילות שלמות בשם הסדר. השלטון הג'יהאדיסטי הזה הוא איום עולמי".

12:10pm
המרכז הירושלמי
הפסקת האש קרסה: חיזבאללה נערך למלחמה עם ישראל

אל"מ (במיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהיר כי חיזבאללה בלבנון אינו עוצר, אלא נערך למלחמה. "המצב בלבנון חוצה את קו הסכנה", הוא אומר. לדבריו, הארגון לא רק שמסרב להתפרק מנשקו, אלא אף "מגביר את אחיזתו במוסדות המדינה, בעוד וושינגטון מתעסקת בטקטיקות דיפלומטיות חסרות שיניים".

נריה טוען כי אין עוד זמן למשחקים: "חיזבאללה לא משחק על זמן – הוא מנצל אותו". לדבריו, בזמן ששליחים אמריקאים ממשיכים לקרוא להידברות, חיזבאללה משלים מהלכים לקראת עימות עתידי. "ישראל תיאלץ להגיב", הוא מעריך, "ובמוקדם או במאוחר, המזרח התיכון יתלקח שוב".

 
12:19pm
המרכז הירושלמי
הסיוע ההומניטרי נוחת בידי חמאס, לא בידי העם

ד"ר פיאמה נירנשטיין, חוקרת ב-JCFA, מתארת תמונה עגומה של המתרחש בעזה: "כל משלוח סיוע מגיע לידי חמאס – לא לידי האזרחים". לדבריה, מדובר באסטרטגיה ברורה של הארגון: שימוש במזון ובתרופות כמנוף לשליטה, כפייה ויצירת נאמנות. "הסיוע ההומניטרי הפך לנשק", היא כותבת, ומבהירה כי "זו לא תוצאה שולית של המלחמה, אלא לב שלטונו של חמאס".

9:37am
המרכז הירושלמי
הזירה הבאה: סערה טורקית בים התיכון

אבירם בלאיש, סגן נשיא המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהיר מהמהלכים האחרונים של טורקיה בזירה הלובית, שמצביעים על שינוי אסטרטגי במדיניות אנקרה. לדבריו, טורקיה שעד כה הסתמכה על קשרים בלעדיים עם ממשלת טריפולי, בוחנת כעת שיתוף פעולה גם עם הגורמים המזרחיים בלוב – בראשותו של ח'ליפה חפטר. "היעד הוא להבטיח לעצמה נתח נאה מתקציבי השיקום של לוב", הסביר.

9:34am
המרכז הירושלמי
אין דרך חזרה – צריך לסיים את העבודה בעזה

"הגענו לנקודה שצריך פשוט לסיים את העבודה", מסביר קולונל ג'ון ספנסר, חוקר לוחמה אורבנית ועמית במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. במילים חדות וברורות, הוא טוען כי הפסקת אש לפני תבוסה מוחלטת של חמאס תהיה לא פחות ממתכון לעוד טבח: "כל פתרון שמותיר את חמאס בעמדת כוח – אפילו חלקית – יבטיח רק סבב דמים נוסף", כותב ספנסר במאמר מיוחד. לדבריו, אין טעם בדיונים הומניטריים אם הטרור ממשיך להחזיק בגרון של מיליוני אזרחים.

11:13am
המרכז הירושלמי
‏האם צרפת באמת יכולה להכריז על הקמת מדינה פלסטינית? ‏

הכרזתו של נשיא צרפת עמנואל מקרון על הכרה במדינה פלסטינית עוררה תגובות חריפות. השגריר לשעבר עו"ד אלן בייקר וסא"ל (במיל') מוריס הירש מהמרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, טוענים כי המהלך מנוגד למשפט הבינלאומי ולחתימות ההסכמים בין ישראל לאש"ף. "ההנהגה הפלסטינית לא עומדת באף אחד מהקריטריונים הבסיסיים להכרה במדינה", כתבו בדו"ח משפטי, "ביניהם גבולות מוגדרים, שלטון מתפקד ויכולת לקיים יחסים דיפלומטיים". הם גם מזכירים כי ההכרה במדינה פלסטינית מחוץ למו"מ ישיר פוגעת בתוקף של הסכמי אוסלו.

הירש לא חסך ביקורת גם כלפי ישראל: "אנחנו יכולים להתלונן על מקרון, אבל קודם כל נדרשת הצהרה ברורה מהממשלה – יהודה ושומרון הם שלנו, ולא תקום לעולם מדינת טרור ממערב לירדן". לדבריו, סירובה של ישראל לנקוט בצעדים משמעותיים בשטח הוא זה שמאפשר למהלכים החד-צדדיים לפרוח. השניים מזהירים כי גם אם למהלך אין תוקף משפטי מיידי, הוא יעניק רוח גבית לחמאס, יפגע בסיכוי לעסקת חטופים, ועלול להביא להפסקת מימון אונר”א – שכן "מדינה אינה זכאית לסיוע לפליטים". לדבריהם, מדובר בהצגה דיפלומטית ריקה, שמאיימת על יציבות האזור.

 
10:31am
המרכז הירושלמי
אם לא נכריע בעזה — ניכנס למלכודת בינלאומית
יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מצביע על סכנה אסטרטגית ביוזמה הסעודית-צרפתית להקמת מדינה פלסטינית. "התקשורת הערבית בקושי מדווחת על כך", טוען בן מנחם. לדבריו, "סעודיה דוחפת את זה כבר שנה, גם בזירה הערבית וגם במערב, וזה צריך להדליק לנו אור אדום. אף אחד ביו"ש או עזה לא מאמין שזה באמת יקרה, ממש כמו ההכרזה של ערפאת ב-1988". מבחינתו, הפתרון ברור: "ישראל צריכה להחיל ריבונות ביהודה ושומרון ולהרחיב את ההתיישבות בלי להתמהמה".

בעניין רצועת עזה, בן מנחם נחרץ: "הטלת מצור רק תכניס את ישראל למצור מדיני חמור יותר. אין מנוס מהכרעה צבאית — כיבוש מלא של הרצועה וטיהור השטח ממחבלים". עם זאת, הוא מדגיש שיש לפעול גם בזירות אחרות: "הובטח שנחסל את הנהגת חמאס בחו"ל — בפועל כמעט ולא קרה כלום. נכון שיש מגבלות בטורקיה ובקטאר, אבל כל הנהגת חמאס עושה גם עסקים, והמוסד יודע לצוד אותם במדינות אחרות". בן מנחם חותם בקריאה חד-משמעית: "ישראל צריכה ללחוץ על ארה"ב לפעול להקפאת המיליארדים שזורמים לחמאס".

10:27am
המרכז הירושלמי
חוקרת מצרית: "מצרים חוששת מהפליטים בעזה יותר ממלחמה עם ישראל"

בעוד עזה מתפוררת מבפנים ומסעירה את הזירה הבינלאומית, מצרים שומרת על שקט מתוח בגבול הדרומי. דליה זיאדה, חוקרת מצרית במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, חושפת כי מאחורי התמיכה הפומבית של קהיר בפלסטינים, שולט פחד עמוק מהצפת סיני בפליטים, או גרוע מכך, בלוחמים חמושים מחמאס. לדבריה, "מצרים רואה בעזה איום ביטחוני ממשי, לא מתוך חמלה אלא מתוך אסטרטגיה קרה שמעדיפה יציבות פנימית על סולידריות ערבית".

בישראל גוברת הדאגה מהתמרונים המצריים, במיוחד על רקע הדיווחים על התחמשות מצרית מוגברת ותיאום עם סין ורוסיה. זיאדה מצביעה על שינוי אסטרטגי עמוק: "קהיר מתרחקת מהבריתות המערביות, ובראשן ארה״ב, ומתקרבת לגוש המזרחי. זה כבר לא רק איום אזורי, אלא שינוי כללי המשחק בזירה הדיפלומטית של המזרח התיכון".

1:01pm

Close