סודאן מדרדרת שוב לאי יציבות
יתכן מאד שסודאן, השקועה עדיין בעימות הבינעדתי הרצחני בדרפור במערב המדינה (למרות הפסקת האש שנחתמה ביוני השנה) ושנגד נשיאה, עומר אלבשיר, הוצאה פקודת מעצר על ידי בית הדין הפלילי הבינלאומי בעוון פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, מדרדרת שוב לאי יציבות ואולי למלחמת אזרחים בשל קשיים ביישום הסכם השלום עם הדרום.
מצבה של סודאן חמור ביותר ועתידה לוט בערפל. מאז שיצאה לעצמאות מן השלטון הקולוניאלי המשותף הבריטי-מצרי ב-1956, היא נמצאת במערכת של עימותים פנימיים שהביאו להפיכות צבאיות במקביל לסכסוך מתמשך עם הדרום, שהתחיל מיד אחרי הכרזת העצמאות. המלחמה האחרונה הגדולה שבעקבותיה נחתם הסכם השלום המקיף עם הדרום ב-2005, התחילה בעימותים מצומצמים ב-1983 לאחר שהנשיא הקודם נומיירי שיבץ אלמנטים של השריעה בחוקי המדינה. הנשיא באשיר, קיצוני אסלאמי באמונתו, כפה את כל חוקי השריעה על המדינה וגרם למרד של הדרום הנוצרי – אלילי בהנהגתו של ג'ון גראנג, שניהל את המערכה עד ליומה האחרון ואילץ את באשיר לקבל את הסכם השלום ואת תנאיו הכוללים עריכת רפרנדום על פרישה אפשרית של הדרום מסודאן. ג'ון גראנג נהרג בתאונת הליקופטר זמן קצר לאחר חתימת ההסכם ולא זכה להנות מפירות מלחמתו הארוכה.
הסכם השלום קבע כי הרפרנדום יתקיים ב-9 לינואר 2011
ב-2005, אחרי 20 שנים של מלחמה נוראה שגבתה את מותם של למעלה משני מיליון קורבנות, נחתם הסכם שלום מקיף בין צבא השחרור העממי של דרום סודאן לבין הממשלה היושבת בח'רטום. בהתאם להסכם זה, הוענקה לאזורי דרום המדינה אוטונומיה מוגבלת עד לקיומו של משאל עם בו יחליטו התושבים, שרובם נוצרים ועובדי אלילים, על דרכם: היפרדות מלאה מסודאן והקמת מדינה עצמאית, או אוטונומיה נרחבת. בהסכם נקבע כי הרפרנדום יתקיים ב-9 בינואר 2011. בהתקרב המועד צצו לפתע קשיים. פתחי שיילה, דובר מפלגת הקונגרס הלאומי שבראשה עומד הנשיא עומר אלבאשיר, הודיע השבוע כי הוועדה האמונה על ארגון ההצבעה מבקשת לדחות את המועד. בתגובה הודיע פאגאן אמום, מזכ"ל תנועת השחרור העממית של דרום סודאן (יורשתה של צבא השחרור העממי של דרום סודאן המנהלת כיום את האוטונומיה בדרום), כי דחיית הרפרנדום "אינה אופציה למרות בקשתה של הוועדה וכי מפלגתו תחפש דרכים אחרות ולא תקבל בשום אופן את דחיית המועד". מפלגתו, אמר, תוסיף להידבר עם מפלגת הקונגרס הלאומי, אך דחייה של הרפרנדום לא תתקבל בשום אופן. הוא אומנם לא הזכיר כי יפנה לאלימות, אך "הדרכים האחרות" העומדות בפני הדרום הן הכרזה חד צדדית על עצמאות וכנראה בעקבות זאת חידוש המלחמה עם הממשל המרכזי בצפון.
הצפון מנסה לדחות את הרפרנדום
חמש השנים האחרונות מאז חתימת הסכם השלום היו רצופות בתקריות אש ובעימותים פוליטיים ואין זה מפתיע כי הצפון מנסה כעת לדחות את הרפרנדום. כבר ב-2007 עזבו נציגי הדרום את הממשלה במחאה על כך שח'רטום מייצרת סחבת ביישום כמה מסעיפיו החשובים של הסכם השלום. היה מדובר בעיקר בגרירת רגליים בהוצאת צבא הממשלה מכמה אזורים בדרום, התעלמות מחלוקת הכנסות מהפקת הנפט, שעיקר הרזרבות שלו נמצאות בדרום, ואפילו הכנסת כוחות של הממשלה לאזורי גבול שנויים במחלוקת בקרבת שדות הנפט.
עוד בתחילת השנה הנוכחית, לקראת הבחירות לפרלמנט ולנשיאות שנערכו באפריל, איים באשיר לבטל את הרפרנדום בדרום אם מפלגת תנועת השחרור של דרום סודאן אכן תממש את איומיה להחרים את הבחירות. באשיר אמר אז כי בשום אופן לא יסכים לדחיית הבחירות – דברים המזכירים את עמדת התנועה לשחרור הדרום בימים אלה לגבי האפשרות לדחיית הרפרנדום. התנועה לשחרור דרום סודאן טענה בזמנו כי ממשלת הצפון פועלת לזיוף הבחירות על ידי רישומים כוזבים במירשם התושבים. לגבי באשיר היה מדובר במהלך פוליטי חשוב, שכן היו אלה הבחירות הראשונות שנערכו בסודאן מאז שתפס את השלטון בהפיכה צבאית ב-1989 והיה מעוניין להראות לדעת הקהל בארצו ובעולם כי הוא זוכה לבסיס עממי נרחב למרות המלחמה בדארפור והבעיות בדרום. בסופו של דבר הגיעו הצדדים לפשרה ובאשיר נבחר לנשיא ברוב של 68%, לאחר ששני יריביו החרימו את הבחירות והוא נותר מועמד יחיד. כנשיא הדרום נבחר סלבה קיר ליורשו של ג'ון גראנג, שבהתאם להסכם השלום מכהן גם כסגנו של באשיר.
דובר מפלגת הקונגרס הלאומי שהודיע על דחייה אפשרית של הרפרנדום טוען כאמור כי זו בקשה של הוועדה המארגנת והנימוק הוא שאינה מצליחה לבחור את המזכ"ל שלה, המיועד להיות האחראי המרכזי על הסידורים הטכניים וארגון ההצבעה. התברר כי הוועדה, המורכבת מחמישה נציגים מהדרום וארבעה מהצפון, כשלה פעמיים בבחירת המזכ"ל וכי המועמדים לתפקיד היו מן הצפון בלבד וכי לא התקיימו הצבעות על מועמדים מן הדרום. בשלב זה נוצר איפוא מבוי סתום. בדיקת הבעייה חושפת כי כל התהליכים להכנת הרפרנדום התקיימו באיטיות שההסבר היחיד לה הוא רצונה של ממשלת הצפון לדחות את קיומו של הרפרנדום למועד בלתי ידוע על ידי סחבת מתמשכת. חוק הבחירות, שנועד להעניק לרפרנדום את המסגרת המשפטית ולקבוע את הסידורים הטכנים, נתקבל בפרלמנט רק בדצמבר האחרון. הוועדה המארגנת שעליה מדובר הוקמה רק בחודש יוני ומאז מתקוטטים חבריה על תפקיד המזכ"ל. הוועדה אמורה להכין את ספר הבוחרים עד ל-9 באוקטובר, לאמור שלושה חודשים לפני קיום הרפרנדום. עכשיו ברור שמועד זה לא יכובד. בעיית הרכבת ספר הבוחרים היא קריטית על רקע אחוז בערות גבוה וכאשר חלק גדול של האוכלוסייה שוכן במחנות פליטים הרחק ממקום מגוריו בהמשך למלחמה שהניבה מליוני פליטים אל מחוץ לסודאן ועקורים בתוכה. התברר גם כי מאות אלפי עקורים חוזרים עכשיו לדרום כדי להצביע במקום מגוריהם וכי יש קשיים גדולים הן לגבי שיכונם, שכן בתיהם נהרסו בעת המלחמה, והן לגבי הספקת מזונם על רקע בצורת מתמשכת באזור.
בעיות נוספות הנמצאות בדיון בין הצפון לדרום בוועדה מיוחדת היא האם לסמן את הגבול הארוך בין הצפון לדרום המתמשך לאורך 2100 ק"מ עוד לפני הרפרנדום, שכן גבול זה יקבע מי יהיו המצביעים בדרום. שאלה אחרת היא האם אזרחי הדרום המתגוררים בצפון יוכלו להשתתף בהצבעה. סימון הגבול מטריד מאד את הצפון, צאחר והוא יקבע במפורש כי מרבית רזרבות הנפט של סודאן הן בדרום ואם תושבי הדרום יצביעו לעצמאות הם יקחו עימם את הנפט של סודאן שתפגע קשות.
רפרנדום שני אמור להתקיים באותו מועד באזור אביי Abyei) ) העשיר בנפט, השוכן על הגבול בין הצפון לדרום.
משלחת האו"ם לסודאן (UNMIS) עושה ככל יכולתה לקדם את הרפרנדום וכבר הקימה עשרות תחנות לסיוע ולפיקוח על הבחירות ברחבי הדרום, אך היא חסרת אונים מול העימות בין הצדדים.
תושבי הדרום ככל הנראה יצביעו בעד התנתקות מסודאן
בקרב המשקיפים העוקבים אחרי המתרחש בסודאן ובדרומה ההנחה היא כי תושבי הדרום יצביעו עבור ההתנתקות מסודאן והקמת מדינה עצמאית. אין להם שום סיבה טובה להנציח את הדרום כפרובינציה נידחת של מדינה מוסלמית קנאית הנתונה למרותם של דיקטטורים שינצלו את אוצרות הנפט שלה.
באשיר מודע היטב לבעייה וללא ספק חותר למנוע מצב בו יתנתק הדרום ויקח עימו את מרבית עתודותיה בנפט של ארצו, המעניקים לה ביטחון כלכלי ארוך טווח. אלא שהסכם השלום של 2005 קובע במפורש כי יש לקיים את הרפנדום במועדו ב-9 בינואר הקרוב. יתכן מאד שהימורו של באשיר מבוסס על דחיית הרפרנדום מתוך מחשבה שעם הזמן שישיג יצליח לשנות את האווירה הפוליטית בדרום לטובתו – מה שנראה כיום כבלתי סביר.
היבט נוסף המטריד בוודאי את באשיר וכנראה את יתר מדינות ערב הוא העברתה של אדמה הנמצאת בשלטון אסלאמי לשלטון של ישות לא אסלאמית. בהתאם לשריעה המתבססת על פתווה של הח'ליף עומר, כל שטח הנכבש על ידי מוסלמים הופך להקדש אסלאמי לנצח ולאיש אין הזכות להעבירו לגורמים לא אסלאמיים. על פסיקה זו מבססות התנועות האסלאמיות ובמיוחד תנועת האחים המוסלמים את תביעתם להשתלט מחדש על ספרד, דרומה של צרפת, סיציליה, קפריסין וישראל. הנושא אומנם לא נמצא בינתיים בכותרות, אך הוא בהחלט נמצא בתודעתו של באשיר ובקרב החברה המוסלמית באשר היא.
מצרים ייסדה מערכת יחסים מיוחדת עם דרום סודאן
מעניין שדווקא מצרים, שיחסיה עם סודאן התחילו עם שחר ההיסטוריה והיא עדין בעלת חשיבות לגביה בשל מעבר הנילוס לאורך שיטחה, והיוצאת תמיד להגנתה (מבארק הזמין את באשיר לביקור במצרים על אף פקודת המעצר של בית בדין הבינלאומי), הקימה מערכת יחסים מיוחדת עם דרום סודאן ואף שיגרה לשם משלחת סיוע גדולה בתחומי החקלאות, הרפואה ועוד. נראה שמצרים סבורה כי לא ניתן למנוע את ניתוקה של דרום סודאן מן המולדת האם וכי האינטרסים שלה מחייבים אותה להקים יחסי ידידות עם מדינת דרום סודאן העצמאית בה עובר הנילוס הלבן המגיע מאגם ויקטוריה. הנילוס הלבן שממשיך את דרכו לצפון סודאן מתחבר ליד ח'ארטום עם הנילוס הכחול המגיע מאגם טנה באתיופיה ויחדיו הם יוצרים את הנהר הגדול הזורם למצרים ומשמש כמקור יחיד לצרכיה במים לשתיה, לחקלאות ולתעשיה.
סודאן, הגדולה במדינות אפריקה (2,5 מיליון קמ"ר) בעלת אוכלוסיה של כ-40 מיליון איש, מדינה בלתי מפותחת אך עשירה באוצרות טבע, עומדת בפני משבר חמור. התנתקותו של הדרום לא רק שתגרע ממנה את עיקר עתודות הנפט, אלא גם תביא לעימותים פנימיים שיסכנו את שלטונו של באשיר ויכולים אף להידרדר לאנרכיה דוגמת סומליה – מדינה ללא שלטון וחוק בה מתכתשים מזה 20 שנים כנופיות חמושות שהפכה טרף קל לארגונים האסלאמים הקיצונים. האלטרנטיבה של דחיית הרפרנדום עלולה להביא עימות צבאי מחודש עם הדרום, גם היא מסוכנת לסודאן ויכולה להביא לתוצאות הרסניות ליציבותה ולכלכלתה. השאלה היא איזה פשרה והאם בכלל ניתן למצוא למצב מורכב זה.
המתרחש בסודאן נוגע הן למזרח התיכון והן לאפריקה, שם הסכסוכים מונעים כל פיתוח כלכלי. סודאן הקשורה גיאוגרפית ופוליטית לשני האזורים האלה עלולה גם לסכן את יציבות שכנותיה אם לא ימצא פיתרון לסוגיית הדרום שישביע את רצונם של כל הצדדים.
הבלוג לעיל משקף את דעת הכותב בלבד ואיננו מהווה עמדה רשמית של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה
