אין ספק, הנשיא הצעיר עמנואל מקרון מפתיע מדי יום. המנהיג הצרפתי שנכנס לארמון הנשיאות רק לפני עשרה שבועות מוכיח כי הוא לומד מהר את כל הסוגיות בתחומי החוץ והפנים, וכי אין צורך בנסיון פוליטי רב שנים כדי לחזק את תדימתה של צרפת בקרב אומות העולם.
מקרון הספיק לנהל שיחות עבודה עם מספר מנהיגים ובין היתר עם הקנצלרית מרקל, עם הנשיאים פוטין וטראמפ וכן עם מחמוד עבאס שהגיעו במיוחד לבקור רשמי בפאריס.
הביקור של רה"מ בנימין נתניהו שונה ויחודי. הוא אינו דומה ליחסים שמקיימת פאריס עם שאר מדינות העולם. לצרפת כמו לגרמניה יש עבר חשוך והסטוריה כואבת והפצעים טרם הגלידו. משטר וישי לא רק נכנע לנאצים – הוא שיתף פעולה בהכחדת העם היהודי. היו אלה שוטרים צרפתים שעצרו, השפילו והובילו את יהודי צרפת למחנות ההשמדה. בתוך כך, נוכחותו של ראש ממשלת ישראל בטקס לציון 75 שנה לגרוש המסיבי, לצידו של נשיא צרפת הנוכחי, מסמלת יותר מכל שאכן "עם ישראל חי, נושם ובועט". היא מוכיחה שבניגוד לעבר, יש לקהילה היהודית הצרפתית ככל יהודי התפוצות, מדינת מקלט עצמאית ורבונית היודעת להלחם ולהגן על עצמה מפני כל אויב.
יש לציין כי הקשר הטבעי וההדוק בין יהודי צרפת למדינת ישראל אינו מובן מאליו בקרב אינטלקטואלים, מפלגות ותנועות מהשמאל הקצוני, וגם בחלק מהתקשורת. רבים אף הפגינו נגד הביקור והצטרפו למקהלת הקולות של ארגונים פרו-פלשתינים שדרשו להחרים את ישראל ושהגדירו את נתניהו "פושע מלחמה". יש גם להצטער על כך ואף מקומם לראות שבקרב המגנים את בקור נתניהו גם כמה דיפלומטים ישראלים לשעבר והסטוריון אחד בשם זאב שטרנל, שהעז לומר בטור דעות ארוך בעיתון לה מונד כי "נתניהו עומד בראש ממשלה קצונית יותר מהחזית הלאומית בצרפת FN". הוא תקף בחריפות את מדיניות ממשלת ישראל המובילה לדעתו "לאבדון". השווה בעקיפין את "חוק הלאום" עם משטר וישי, ושנתניהו יודע רק את "שפת הכוח ואינו כלל מוסרי" והוא אף קרא לנשיא צרפת "לעמוד איתן מול דרישות נתניהו לוותר על הקמת מדינה פלשתינית". דבריו של שטרנל ושל אחרים כמותו, זכו להד חיובי בקרב תנועות הBDS והמפלגה הקומוניסטית והם אכן מעודדים את המשך המאבק שלהם.
יש גם להדגיש כי בנסיבות אלו, המערכה ההסברתית של ישראל בצרפת נפגעת מאוד וקשה לה להתמודד בגלל פעילים יהודים מהשמאל וכן מישראלים המביאים את דיבתם הרעה, ואף את טינתם נגד ממשלת נתניהו באמצעי התקשורת.
הבקור של נתניהו בפאריס היה ללא ספק מוצלח למרות המצב העגום בזירה התקשורתית, והוא התחלק לשני ארועים מרכזיים: הטקס לזכר השואה ופגישת עבודה בארמון האליזה.
הטקס לציון 75 שנים למצוד ולגרוש יהודי צרפת
הטקס היה מרשים ומרגש מאוד והתקיים ימים בלבד אחרי מותה של סימון וייל נצולת אושוויץ-בירקנואי. וויל הפכה לסמל וכמחווה יוצאת דופן היא תנוח לעד בפנטאון הלאומי. היא היתה שרה בממשלות צרפת ואף הנשיאה הראשונה של הפרלמנט האירופי.
מקומם שמאז תום מלחמת העולם השניה ועד 1995 סרבו כל נשיאי צרפת, לרבות הגנרל דה גול, שנלחם בנאצים, להכיר באחריות הרפובליקה הצרפתית למעשים הנפשעים של משטר וישי ואת שיתוף הפעולה עם הצורר הגרמני. רק אחרי לחצים כבדים של מנהיגי הקהילה היהודית נאות הנשיא ז'אק שיראק להכריז ב-16 ביולי 1995 על אחריותה של הרפובליקה במעשים נגד היהודים. מאז, הנשיאים שבאו אחריו, סרקוזי והולנד המשיכו בקו זה.
יש לציין כי בטקס שנערך השבוע בנוכחות ראש ממשלת ישראל, הרחיק מקרון לכת באומרו כי בניגוד למה שחושבים "לא היה גרמני אחד שההשתתף במצוד אחר היהודים, כולם היו פקידים ושוטרים צרפתים שנשלחו בפקודת ממשל וישי".
נוכח הגברת התנועות והקולות להחרמת ישראל אמר מקרון בצורה חד משמעית ולראשונה מפיו של נשיא צרפתי: " האנטי-ציונות היא צורה חדשה במסווה של האנטשימיות הקלסית". זו היא בהחלט אמירה חזקה האומרת במפורש כי כל המכחיש את קיומה של התנועה הציונית והקמתה של מדינת ישראל הוא למעשה גזען ואנטישמי. ראש הממשלה נתניהו שברך בהתלהבות על האמירה הדגיש כי "עוצמתה של ישראל היא הערובה שלא תיהיה שואה נוספת."
התיחסותו של הנשיא מקרון לרציחתה האכזרית של תושבת יהודייה בפאריס, שרה חלימי, בידי שכנתה המוסלמי, עורר ספוק בקרב הקהילה היהודית כי עד היום מסרבת התביעה להגדיר את הרצח כמעשה על רקע אנטישמי. התופעה הזאת מדאיגה וחוזרת על עצמה לעיתים קרובות כי שלטונות צרפת מהססים להגדיר במפורש מה הוא מעשה אנטישמי? מי הוא טרוריסט? בדרך כלל מתיחסים למעשים אלה כפשעים פליליים.
הפגישה בארמון האליזה בפאריס
בפגישה הוחלט להדק את שיתוף הפעולה במאבק נגד הטרור האיסלמי הקצוני. אין ספק כי מקרון מבין עתה יותר כי הטרור הפוגע בישראלים בירושלים, ובצרפתים בפאריס או בניס, הוא למעשה אותו טרור, וכי המאבק הוא כלל עולמי ובין שתי תרבויות השונות זו מזו בתכלית. הוא גם מודע היטב כי ישראל נמצאת בחוד החנית ויכולה לסייע במאבק בטרור, הודות לנסיונה העשיר והכואב . מקרון גם גינה את הפגוע האחרון בהר הבית והעביר את תנחומיו למשפחות שני השוטרים שנפלו על משמרתם.
עם זאת ממשיך הנשיא מקרון במדיניות קודמיו בכל הקשור לפתרון הבעיה הפלשתינית. הוא מגנה המשך בניה בהתנחלויות, מצדד בשתי מדינות לשני העמים ועומד על כך שירושלים תיהיה בירתן של שתי המדינות. בנקודה זו נראה כי לא יהיה שינוי בעמדתה של צרפת בעתיד הקרוב. עם זאת קיימת התקדמות אחת בנושא שיבת הפליטים, מקרון מתנגד לראשונה לדרישת ההנהגה הפלשתינית להחזרתם.
בנושא האיום האירני ראש הממשלה הבהיר כי הוא מתנגד לכל הסכם בסוריה שלא ירחיק את איראן מהגבול, והוא לא יסכים, כפי שזה מצטייר בין רוסיה לארה"ב, שאיראן תוכל להציב בסייסים צבאיים בלבנון. מקרון הבין את דאגתה של ישראל והבטיח לפעול בהתאם גם לרסון החיזבבלה. ספק אם מקרון יצליח במשימתו כי אין היום לצרפת את אותה השפעה שהיתה לה בעבר בלבנון.
בביקור היתה גם הזדמנות נאותה להדק את שיתוף הפעולה הבילאטרלי. מקרון שהוא איש כלכלה ובנקאי מבריק מתלהב מהישגיה של ישראל במיוחד בכל הקשור לטכנולוגית ההייטק והסטארטהפ. הוא נענה להזמנתו של נתניהו לערוך בקרוב בקור רשמי בישראל.
לסכום, הביקור של ראש הממשלה בפאריס היה בהחלט מוצלח למרות כל הבקורות המקדימות.הידידות בין שתי המדינות והעמים עמוקה ורבת שנים. היא התחזקה הפעם למרות חלוקי הדעות בנושא הפלסטיני.
