המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון

החוקר נדב שרגאי, המתמחה בירושלים וחי בה מעל 50 שנה, מותח ביקורת חריפה על תוכנית הפרדה שמקדמת "התנועה להצלת ירושלים היהודית" בראשות חיים רמון. לדבריו, התוכנית תרע את המצב הביטחוני והדמוגרפי בעיר, ורוב תושבי מזרח ירושלים מביעים חשש ומבועתים מהמהלך.

שרגאי מסביר כי ניסיון העבר, כמו הפרדת שכונת גילה מבית ג’אלה לפני כ-14 שנה, הוכיח כי יצירת קווי הפרדה בגבולות העיר מובילה לירי נשק קל מתמשך, מצב בטחוני רעוע וחרדה מתמדת. הוא מדגיש כי התוכנית של רמון, שמציעה להפריד קו של 46 ק"מ בין שכונות יהודיות לערביות – לעיתים ממש סמוכות – היא מנותקת מהמציאות בשטח ועלולה להוביל להחרפת המתחים.

בעוד שהרשות הפלסטינית זוכה ליתרונות מהתוכנית, שרגאי סבור כי היא אינה מתייחסת כלל לסוגיית הסיכולים הביטחוניים במזרח ירושלים, ואומר כי דבריו של רמון על ערביי העיר נושאים ניחוח גזעני. כמו כן, ההפרדה הפיזית צפויה לגרום לזרם הגירה הפוך: ערבים יברחו לצד הישראלי כדי לשמור על זכויותיהם, ויהודים ינטשו את העיר בשל החשש והקושי.

שרגאי מדגיש כי שורש הבעיה הדמוגרפית בירושלים הוא בעזיבת יהודים בגלל מחסור בדיור ותעסוקה, לא בהפרדה מהאוכלוסייה הערבית. לפיכך, הפתרון טמון בשיפור התשתיות וההזדמנויות לכלל התושבים.

מבחינתו, קיימות חלופות מתונות יותר, כמו הוצאת שכונות ערביות מירושלים אך השארתן בשטח מדינת ישראל כעיריות נפרדות, או הקמת עיריית גג משותפת שתאפשר ניהול שיתופי מבלי לסכן את הביטחון והאחדות העירונית. שרגאי רואה בייצוג ערבי במועצת העיר צעד חיובי שיכול לחזק את השותפות החברתית בעיר.

לסיכום, תוכנית רמון אינה מייצגת פתרון אלא עלולה להחריף את הבעיות הביטחוניות והדמוגרפיות בירושלים, ופוגעת בעיקר בתושבי מזרח העיר. רובם אינם תומכים ברעיון וחששם גדול, וטובת העיר מחייבת פתרונות מעשיים, מציאותיים ומכילים יותר.