התראות

משחרור אסירים למימון סעודי: כיצד בגד ארגון Human Rights Watch בייעודו המקורי

שיתוף

עניינים


לארגון זכויות האדם 
Human Rights Watch יש היסטוריה ארוכה של שימוש במניפולציות ציניות. עם זאת, החשיפה האחרונה כי הארגון מקבל תמיכה כספית מסעודיה, אחת ממפרות זכויות האדם הגדולות בעולם, מוכיחה שהפעם הלך הארגון צעד אחד רחוק מדי.

ארגון Human Rights Watch נוסד ב- 1978 בניו יורק במטרה לקדם את שחרורם של דיסידנטים בברית המועצות ובמזרח אירופה. רבים מאסירי הגולאג, בהם אנטולי (שהפך בינתיים לנתן) שרנסקי, הכירו בתפקיד שמילא HRW בשחרורם. בהמשך פעל HRW גם לטובתם של אסירים פוליטיים וקורבנות עינויים במדינות טוטאליטריות אחרות, כגון צ'ילה, ארגנטינה ויוון.

עם זאת, נראה כי מאז אותן שנים, איבד HRW את אמת המידה המוסרית שלו. הארגון משתמש בתקציב הגדול שלו (42 מיליון דולר בשנת 2008) על מנת לתקוף שוב ושוב את ישראל, תוך שהוא מנצל לרעה את המשפט ההומניטארי והבינלאומי. דו"חות מגמתיים ומסיבות עיתונאים של הארגון עושים שימוש מעוות ברטוריקה משפטית במקום להציג ראיות מהימנות.

ארגון NGO-Monitor שאני עומד בראשו מפרסם מדי שנה ניתוח שיטתי של אופן התנהלותו של HRW, החושף בבירור כיצד הארגון שם לו את ישראל למטרה מרכזית במזרח התיכון. למשך שנים, לארגון הזה – המתיימר לשמש כבורר בעניינים בינלאומיים של מוסר וזכויות אדם – לא היה מה לומר על המתרחש בלוב, סעודיה, או השטחים הפלסטיניים. במאי 2009, דיווח העיתון Arab News כי גורמים רשמיים מארגון HRW נסעו לסעודיה כדי לגייס כספים והציגו בפני הסעודים את שלל הגינויים והדו"חות המחקריים כביכול של הארגון נגד ישראל.

כיצד ומדוע הפך ארגון זכויות האדם העוצמתי הזה, בדומה לארגון אמנסטי אינטרנשיונל, למתנגד חריף של ישראל? מדוע הארגונים הללו נדמים אמיניים ומוסריים אך ורק כשמדובר בהפרות זכויות אדם המתרחשות במקומות הנמצאים מחוץ למזרח התיכון, כמו סין?

חלק מהתשובה טמון בהתמכרות להשפעה, הכוח והכסף המסתתרים מתחת לחזות המוסרית. התמוטטות ברית המועצות אילצה ארגונים כמו HRW להציב לעצמם מטרות חדשות על מנת לשמור על זרימת כספי התרומות (והם אכן הצליחו: מנהל HRW, קן רות', נהנה ממשכורת של 350 אלף דולר).

HRW ואמנסטי אינטרנשיונל הפכו מארגוני זכויות אדם ל"ארגוני מחקר", הטוענים למומחיות בתחומים מורכבים כגון המשפט הבינלאומי וסכסוכים חמושים. הארגונים מינו מומחים מטעם עצמם לנושאים הללו, והחלו לפרסם דו"חות קרב מרשימים למראה שהתבססו על "עדויות ראייה" בלתי ניתנות לאימות ושרטוטים גרפיים רגשניים. הסכסוך הישראלי-ערבי הוצב כמטרה עיקרית וסדר היום של HRW הותאם ישירות לאסטרטגיה הפוליטית של הפלסטינים, אשר נועדה לעשות דמוניזציה לישראל.

מסע תיוגה של הציונות כ"גזענות", שקודם על ידי האו"ם באמצע שנות ה- 70, חזר להופיע בשלהי שנות ה- 90 עם קריסת תהליך אוסלו. כך זכו הארגונים הלא-ממשלתיים לבמת פעולה רבת עוצמה. עבור איראן והערבים, פעילים אנטי-ישראליים שכינו את הציונות "ניאו-קולוניאליזם" ו"האפרטהייד החדש" הפכו לבני ברית נוחים. מוסר כפול וקידום עמדות אנטי-ישראליות שימשו כרטיס כניסה ישיר לנציבות זכויות האדם של האו"ם, שהונהגה בידי דוגמאות מופת של מוסריות כמו איראן, לוב, פקיסטן וקובה. בכל סבב עימות בין הישראלים והפלסטינים, קוראים אנשי HRW לפתוח בחקירה בינלאומית של "פשעי המלחמה" ו"הפרות החוק הבינלאומי" שמבצעת ישראל.

במהלך מבצע "עופרת יצוקה" בינואר האחרון, מועצת זכויות האדם של האו"ם מינתה את אחד מחברי הגוף המנהל של HRW, ריצ'ארד גלדסטון, לעמוד בראש צוות חקירת האירועים בעזה. המינוי הדגיש את הקשר הסימביוטי בין הארגונים הלא-ממשלתיים רבי ההשפעה הפוליטית לבין המשטרים האנטי-מערביים ואנטי-ישראליים השולטים במסגרות האו"ם הרלוונטיות. מאחר שהאו"ם מחזק את תפקידם של הארגונים הלא-ממשלתיים, הם זוכים לסיקור תקשורתי נרחב. בדרך כלל, עיתונאים מקבלים באופן מיידי את הגינויים האוטומטיים שמפרסמים אותם ארגונים, ולא טורחים לבדוק את ה"ראיות" שהם מציגים. תשומת הלב התקשורתית מסייעת בתורה לארגונים הלא-ממשלתיים המובילים להשיג יותר כסף מקרנות קיצוניות (כמו קרן פורד), תורמים נאיביים וגורמים ערביים.

עם זאת, כוח וכסף הם רק חלק מההסבר לאג'נדה הפוליטית הקיצונית של הארגונים הלא-ממשלתיים. HRW, כמו ארגונים אחרים שהיו פעם ליברליים, נשלט כיום על ידי פעילים המחזיקים באידיאולוגיות אנטי-דמוקרטיות. תוך שהוא הולך בדרכם של הוגים כנועם חומסקי, אדוארד סעיד ואחרים, עולם הארגונים הלא ממשלתיים מלא באנרכיסטים שבעיניהם כוח צבאי הוא רע מטבעו, בהתעלם מן ההקשר. לפיכך, אם ישראל מסוגלת להגן על עצמה, הרי שהיא נמצאת בצד הרע של כף המאזניים המוסרית, בעוד הפלסטינים, הקורבנות הנצחיים, חפים מכל אחריות להתנהגות מוסרית.

מרכיב נוסף בדגש חסר המידה ששם HRW על ישראל הוא מספר היהודים האנטי-ישראליים שיושבים בהנהלת הארגון. המנהל בפועל, קנת' רות', נוהג לכנס את מסיבות העיתונאים שהוא עורך בירושלים במלון אמריקן קולוני, מעוז התקשורת הפרו-פלסטינית, על מנת לתקוף את ישראל. ריד ברודי, שעמד בראש המשלחת של HRW לוועידת דרבן הידועה לשמצה מ- 2001, בה תויגה ישראל כ"מדינת אפרטהייד", פעל לקידום העמדתו לדין של אריאל שרון בבית משפט בבלגיה בזמן שמאות ישראלים נרצחו בפיגועי הטרור הפלסטיני.

למשך שנים, התעלמו מייסדי ומנהלי HRW מההיבטים הלא נעימים הללו. אלא שעכשיו, עם קבלת המימון מסעודיה, אחת ממפרות זכויות האדם הגדולות בעולם, העמדת הפנים של HRW הולכת ונחשפת לעיני כל. בכל הנוגע לתקציב וסדר יום אידיאולוגי, יש היגיון בחיבור בין HRW לסעודים. הברית החדשה הזו מבוססת על אג'נדה משותפת שנועדה לתקוף את ישראל ואת הלגיטימיות שלה כמדינה יהודית.

יחד עם זאת, כתוצאה מההתחברות לסעודיה, ההילה של HRW הוכתמה, ככל הנראה ללא תקנה. לארגון יש היסטוריה ארוכה של מניפולציות ציניות, אבל עצם האבסורדיות הטמון בארגון זכויות אדם הנתמך על ידי סעודיה, מלמד כי HRW הלך צעד אחד רחוק מדי.

שיתוף

תמכו בנו

הירשמו ל-Daily Alert

ה-Daily Alert הידוע – תקציר חדשות ישראל, מופק על ידי המרכז הירושלמי מאז 2002, ומציע קישורים לכתבות נבחרות בנושא ישראל מתוך מקורות תקשורת מובילים באנגלית ובעברית.

עוד בנושא

הישאר מעודכן, תמיד

קבל את החדשות, התובנות והעדכונים העדכניים ביותר ישירות לתיבת הדואר הנכנס שלך — תהיה הראשון לדעת!

 

הירשם ל-Jerusalem Issue Briefs

תמצית חדשות ישראל יוצאת לאור בכל יום ראשון, שלישי וחמישי.

התראות

המרכז הירושלמי
חשיפה לצפון: האם חזבאללה נערך מחדש?

למרות הרטוריקה המרגיעה, כי המצב הביטחוני הוא מהטובים בעשורים האחרונים, בפועל כבר בנובמבר 2024 חזבאללה הפר את הסכם הפסקת האש. "אני חושב שזו הרגעה, אם אתה קורא לעומק את דבריו של אלוף פיקוד הצפון", מסביר, אל"מ (במיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, בראיון לחדשות 13.

החוקר מדגיש כי "הגבול בין סוריה ללבנון הוא פרוץ – יש 136 מעברים בלתי חוקיים, שחלקם נשלטים בשלט רחוק בידי כוחות עוינים". באמצעות אותם מעברים זורמות סחורות אסורות, ודרכם מצליחה איראן להעביר אמצעי לחימה לחזבאללה. כך הארגון מתחזק ומתחמש מחדש, למרות המאמצים לבלום אותו.

חזבאללה מסרב להתפרק מנשקו, וממשלת לבנון מתקשה או אינה מעוניינת לפעול נגדו. ההתעצמות הזו, בצד הגבול הצפוני של ישראל, מחייבת בחינה מחודשת של האיום ושל ההיערכות מולו. לדבריו, "השליח האמריקאי עצמו הודיע שנכשל בכפיית פירוק חזבאללה מנשקו".

12:15pm
המרכז הירושלמי
הפסקת האש קרסה: חיזבאללה נערך למלחמה עם ישראל

אל"מ (מיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון: "מי שחשב שסיימנו עם חיזבאללה, פשוט טעה וזה יתפוצץ לו בפרצוף. את המידע סיפק השליח האמריקאי שאמר שנכשל במאמציו לגרום לארגון להתפרק מנשקו".

לדבריו, "איראן מנצלת את הגבול הפרוץ בין סוריה ללבנון כדי להעביר נשק וכספים והוא משלים את ההיערכות שלו לקראת עימות מול ישראל". נריה מסביר כי כעת, ישראל עוקבת ב-7 עיניים ומחסלת פעילים בדרום לבנון. "אני נזכר במשפט שרבין היה אומר תמיד שהעולם ישפוט אותנו לפי המעשים ולא על פי הדיבורים. מה שחסר זה מעשה, לקחת אחריות, לקחת יוזמה ולהחליט על התארגנות מחדש", הוא מסכם.

2:30pm
המרכז הירושלמי
ישראל במצור מדיני – ומה מתכנן הקבינט?

ישראל לכודה בלחץ מדיני ובינלאומי הולך ומחמיר, מזהיר יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריו, "ישראל לא מכריעה את המלחמה, גם בגלל טעויות שלנו וגם בגלל הקמפיין השקרי שמופעל נגדה". בן מנחם מצביע על כך שאפילו הנשיא טראמפ, שתומך בישראל, מאותת ש"ישראל היא זו שצריכה להחליט". הוא מעריך שמתבשל מהלך אסטרטגי, אולי צבאי, אבל לא רואה את צה"ל כובש את עזה כולה או מגייס לסבבי מילואים נוספים. "הכנסת מזון לרצועה היא לא מהלך הומניטרי, זו עזרה לאויב", הוא טוען.

הדאגה המרכזית היא מה שמתרחש בזירה המדינית, בעיקר מול ארה"ב, שעד כה מונעת מהלומות מדיניות באו"ם באמצעות וטו. בן מנחם מדגיש את הצורך בהכרעה מהירה וברורה: "לא ייתכן שזה נמשך שנתיים. המטרה לא ברורה. החיילים שואלים – מה עכשיו?" לדבריו, צה"ל מסוגל לכבוש את הרצועה ולחלץ את החטופים, אך ללא הכרעה מדינית – אין מוצא. "זו כבר החלטה מוסרית. או שמסיימים עם זה, או שמוותרים לחמאס – וגם אז לא נקבל את כל החטופים", הוא מסכם.

2:20pm
המרכז הירושלמי
איראן-ישראל: בין הפסקת האש לסערה הבאה

יוני בן מנחם מדגיש כי הפסקת האש בין ישראל לאיראן אינה אלא הפוגה זמנית, בעוד שני הצדדים נערכים לעימות הבא. לדבריו, "איראן עדיין מסוגלת לשגר מטח מהיר של מאות טילים בליסטיים לעבר ישראל, כפי שעשתה באפריל 2024" – אך מהלך כזה, הוא מציין, "יהיה מסוכן מאוד מבחינתה, כיוון שישראל תגיב בעוצמה מוחצת בשטחה של איראן". בן מנחם מצביע על כך שהעימות בין המדינות נמצא בשלב ביניים, שבו ההרתעה ההדדית שברירית וכל טעות עלולה להצית מחדש את הלחימה.

12:12pm
המרכז הירושלמי
הטבח הבא כבר מתוכנן – והמערב מממן אותו בשתיקה

מאות אזרחים דרוזים נטבחו לאחרונה בסווידא, כולל נשים וילדים, בפשיטה אכזרית של כוחות הביטחון במדינה – שמורכבים בפועל ממיליציות סלפיות-ג'יהאדיסטיות. משטר א-שרע, שמיתג את עצמו כ"ממשל סורי חדש", הוא למעשה גלגול מודרני של דאע"ש, בשיתוף פעולה עם לוחמים זרים ובחסות סעודיה וארה"ב.

דליה זיאדה, חוקרת במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, כותבת כי הטיהור האתני נגד הדרוזים והעלווים נעשה בגלוי, והמערב לא רק שותק – הוא משתף פעולה. "מאות מיליוני דולרים מוזרמים להשקעות במשטר הדמים הזה, שמבצע הוצאות להורג, ביזה והשמדת קהילות שלמות בשם הסדר. השלטון הג'יהאדיסטי הזה הוא איום עולמי".

12:10pm
המרכז הירושלמי
הפסקת האש קרסה: חיזבאללה נערך למלחמה עם ישראל

אל"מ (במיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהיר כי חיזבאללה בלבנון אינו עוצר, אלא נערך למלחמה. "המצב בלבנון חוצה את קו הסכנה", הוא אומר. לדבריו, הארגון לא רק שמסרב להתפרק מנשקו, אלא אף "מגביר את אחיזתו במוסדות המדינה, בעוד וושינגטון מתעסקת בטקטיקות דיפלומטיות חסרות שיניים".

נריה טוען כי אין עוד זמן למשחקים: "חיזבאללה לא משחק על זמן – הוא מנצל אותו". לדבריו, בזמן ששליחים אמריקאים ממשיכים לקרוא להידברות, חיזבאללה משלים מהלכים לקראת עימות עתידי. "ישראל תיאלץ להגיב", הוא מעריך, "ובמוקדם או במאוחר, המזרח התיכון יתלקח שוב".

 
12:19pm
המרכז הירושלמי
הסיוע ההומניטרי נוחת בידי חמאס, לא בידי העם

ד"ר פיאמה נירנשטיין, חוקרת ב-JCFA, מתארת תמונה עגומה של המתרחש בעזה: "כל משלוח סיוע מגיע לידי חמאס – לא לידי האזרחים". לדבריה, מדובר באסטרטגיה ברורה של הארגון: שימוש במזון ובתרופות כמנוף לשליטה, כפייה ויצירת נאמנות. "הסיוע ההומניטרי הפך לנשק", היא כותבת, ומבהירה כי "זו לא תוצאה שולית של המלחמה, אלא לב שלטונו של חמאס".

9:37am
המרכז הירושלמי
הזירה הבאה: סערה טורקית בים התיכון

אבירם בלאיש, סגן נשיא המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהיר מהמהלכים האחרונים של טורקיה בזירה הלובית, שמצביעים על שינוי אסטרטגי במדיניות אנקרה. לדבריו, טורקיה שעד כה הסתמכה על קשרים בלעדיים עם ממשלת טריפולי, בוחנת כעת שיתוף פעולה גם עם הגורמים המזרחיים בלוב – בראשותו של ח'ליפה חפטר. "היעד הוא להבטיח לעצמה נתח נאה מתקציבי השיקום של לוב", הסביר.

9:34am
המרכז הירושלמי
אין דרך חזרה – צריך לסיים את העבודה בעזה

"הגענו לנקודה שצריך פשוט לסיים את העבודה", מסביר קולונל ג'ון ספנסר, חוקר לוחמה אורבנית ועמית במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. במילים חדות וברורות, הוא טוען כי הפסקת אש לפני תבוסה מוחלטת של חמאס תהיה לא פחות ממתכון לעוד טבח: "כל פתרון שמותיר את חמאס בעמדת כוח – אפילו חלקית – יבטיח רק סבב דמים נוסף", כותב ספנסר במאמר מיוחד. לדבריו, אין טעם בדיונים הומניטריים אם הטרור ממשיך להחזיק בגרון של מיליוני אזרחים.

11:13am
המרכז הירושלמי
‏האם צרפת באמת יכולה להכריז על הקמת מדינה פלסטינית? ‏

הכרזתו של נשיא צרפת עמנואל מקרון על הכרה במדינה פלסטינית עוררה תגובות חריפות. השגריר לשעבר עו"ד אלן בייקר וסא"ל (במיל') מוריס הירש מהמרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, טוענים כי המהלך מנוגד למשפט הבינלאומי ולחתימות ההסכמים בין ישראל לאש"ף. "ההנהגה הפלסטינית לא עומדת באף אחד מהקריטריונים הבסיסיים להכרה במדינה", כתבו בדו"ח משפטי, "ביניהם גבולות מוגדרים, שלטון מתפקד ויכולת לקיים יחסים דיפלומטיים". הם גם מזכירים כי ההכרה במדינה פלסטינית מחוץ למו"מ ישיר פוגעת בתוקף של הסכמי אוסלו.

הירש לא חסך ביקורת גם כלפי ישראל: "אנחנו יכולים להתלונן על מקרון, אבל קודם כל נדרשת הצהרה ברורה מהממשלה – יהודה ושומרון הם שלנו, ולא תקום לעולם מדינת טרור ממערב לירדן". לדבריו, סירובה של ישראל לנקוט בצעדים משמעותיים בשטח הוא זה שמאפשר למהלכים החד-צדדיים לפרוח. השניים מזהירים כי גם אם למהלך אין תוקף משפטי מיידי, הוא יעניק רוח גבית לחמאס, יפגע בסיכוי לעסקת חטופים, ועלול להביא להפסקת מימון אונר”א – שכן "מדינה אינה זכאית לסיוע לפליטים". לדבריהם, מדובר בהצגה דיפלומטית ריקה, שמאיימת על יציבות האזור.

 
10:31am
המרכז הירושלמי
אם לא נכריע בעזה — ניכנס למלכודת בינלאומית
יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מצביע על סכנה אסטרטגית ביוזמה הסעודית-צרפתית להקמת מדינה פלסטינית. "התקשורת הערבית בקושי מדווחת על כך", טוען בן מנחם. לדבריו, "סעודיה דוחפת את זה כבר שנה, גם בזירה הערבית וגם במערב, וזה צריך להדליק לנו אור אדום. אף אחד ביו"ש או עזה לא מאמין שזה באמת יקרה, ממש כמו ההכרזה של ערפאת ב-1988". מבחינתו, הפתרון ברור: "ישראל צריכה להחיל ריבונות ביהודה ושומרון ולהרחיב את ההתיישבות בלי להתמהמה".

בעניין רצועת עזה, בן מנחם נחרץ: "הטלת מצור רק תכניס את ישראל למצור מדיני חמור יותר. אין מנוס מהכרעה צבאית — כיבוש מלא של הרצועה וטיהור השטח ממחבלים". עם זאת, הוא מדגיש שיש לפעול גם בזירות אחרות: "הובטח שנחסל את הנהגת חמאס בחו"ל — בפועל כמעט ולא קרה כלום. נכון שיש מגבלות בטורקיה ובקטאר, אבל כל הנהגת חמאס עושה גם עסקים, והמוסד יודע לצוד אותם במדינות אחרות". בן מנחם חותם בקריאה חד-משמעית: "ישראל צריכה ללחוץ על ארה"ב לפעול להקפאת המיליארדים שזורמים לחמאס".

10:27am
המרכז הירושלמי
חוקרת מצרית: "מצרים חוששת מהפליטים בעזה יותר ממלחמה עם ישראל"

בעוד עזה מתפוררת מבפנים ומסעירה את הזירה הבינלאומית, מצרים שומרת על שקט מתוח בגבול הדרומי. דליה זיאדה, חוקרת מצרית במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, חושפת כי מאחורי התמיכה הפומבית של קהיר בפלסטינים, שולט פחד עמוק מהצפת סיני בפליטים, או גרוע מכך, בלוחמים חמושים מחמאס. לדבריה, "מצרים רואה בעזה איום ביטחוני ממשי, לא מתוך חמלה אלא מתוך אסטרטגיה קרה שמעדיפה יציבות פנימית על סולידריות ערבית".

בישראל גוברת הדאגה מהתמרונים המצריים, במיוחד על רקע הדיווחים על התחמשות מצרית מוגברת ותיאום עם סין ורוסיה. זיאדה מצביעה על שינוי אסטרטגי עמוק: "קהיר מתרחקת מהבריתות המערביות, ובראשן ארה״ב, ומתקרבת לגוש המזרחי. זה כבר לא רק איום אזורי, אלא שינוי כללי המשחק בזירה הדיפלומטית של המזרח התיכון".

1:01pm

Close