משהו רע קורה במצרים: המשבר עם ארה"ב הולך ומחריף

משבר ארגוני החברה האזרחית בין מצרים לארה"ב הולך ומחמיר. בינתיים אין לארה"ב פתרון והיא עומדת במבוכה מול גילויי השנאה הבלתי צפויים מבת בריתה האסטרטגית ב-33 השנים האחרונות. ההתנהגות המצרית אכן מעלה שאלות כבדות משקל. נראה כי המערב שגה לחלוטין בהערכתו לא רק את "האביב הערבי", אלא בעיקר את בסיס היחסים בין הדמוקרטיה לאסלאם הערבי.

מטרת הסיוע האמריקאי למצרים: קידום הדמוקרטיה וחיזוק מעמדה של מצרים בעולם הערבי

מאז חתימת הסכם השלום עם ישראל ב-1979, ארה"ב העניקה למצרים כ-70 מיליארד דולר סיוע צבאי ואזרחי. הסיוע האזרחי נועד לעזור בשיפור מערכות החינוך, התשתיות, ובקידום הכלכלה והדמוקרטיה לטובת העם המצרי. הסיוע הצבאי נועד לשמור על עוצמתו של הצבא המצרי כבסיס ליציבותה של מצרים ומנהיגותה בעולם הערבי מול איראן וארגוני הטרור. במסגרת זו קבלה מצרים מאות מטוסי F16  מודרניים, טנקים מסוג אברהמס ועוד ציוד רב אשר אפשרו לצבא המצרי להעביר חלק גדול ממערכותיו באוויר וביבשה, שהיו מבוססות על הנשק הסובייטי המיושן, למערכות האמריקאיות המשוכללות. ארה"ב גם קיימה אחת לשנתיים תמרונים צבאיים משותפים עם הצבא המצרי תחת השם "כוכב זוהר". במשך הזמן צורפו אליהן מדינות ערביות ואירופיות.

במקביל, אלפי קצינים מצריים נשלחו לארה"ב ללמוד ולהתאמן במוסדותיו של הצבא האמריקאי. האמריקאים האמינו, או רצו להאמין, כי לשהותם בארה"ב תהיה השפעה חיובית לגבי הבנתם את הדמוקרטיה וכי תרומתם תהיה חשובה ואולי אף מכרעת, לגבי קידומה של מצרים אל עבר המודרנה.

צבא מצרים בתקופת מובארק: בסיס ליציבות המדינה

בתקופת מבארק הצבא נחשב כבסיס היציבות, ואפילו כשותף לשלטון. היו שכינו אותו ה"שותף השקט". הגנרלים לא התערבו בניהול המדינה, אך בהדרגה השתלטו על חלק גדול של הכלכלה המצרית. לא רק תעשיית הנשק הופקדה בידיהם אלא גם מפעלי כלכלה, חברות סחר, ואפילו ארגוני תרבות כגון האופרה נולו הופקדו בידי גנרלים בדימוס. בעת משבר הלחם ב-2008 היה זה הצבא שקיבל על עצמו את אספקת הלחם במחירים מסובסדים.

הצבא גם שקד על כך שמוסלמים קיצונים לא יחדרו לשורותיו ובוודאי שלא יגיעו לדרגים בכירים. ההתנקשות בסאדאת ב-1981, בפיקודו של סגן ח'אלד אסלאמבולי, חבר בארגון הג'יהאד, בעת מצעד צבאי, נחרתה היטב בזיכרונם של מובארק ועמיתיו הגנרלים. מובארק היה בטוח בנאמנותם של חבריו לנשק, אשר נהנו מיתרונות כלכליים רבים. מצרים נראתה בעיני ארה"ב כבת ברית בטוחה ויציבה. היא גם שמרה על השלום עם ישראל, שתרם רבות ליציבותה והיה אמור להעניק לה את המרחב לטפל בבעיות החברה והכלכלה החמורות שלה.

האסלאם מנצח את הדמוקרטיה במצרים

עם זאת, אובמה לא היסס לקרוא להסתלקותו של מובארק מן השלטון אחרי שבוע של הפגנות, כנראה מתוך הנחה כי השלטון החדש שיקום יהיה משוחרר מכבלי הדיקטטורה, יצעד במהירות לעבר הדמוקרטיה ויחזק את יחסיו עם ארה"ב. התוצאה, למרבה ההפתעה, הייתה שונה לחלוטין. השנאה לארה"ב רק גדלה – כך מתברר מסקרי דעת קהל, והבחירות לפרלמנט בהם זכו המפלגות האסלאמיות הקיצוניות ב-75% מהמושבים הוכיחו כי מאמציה של ארה"ב עלו בתוהו. פעולתם השיטתית של האחים המוסלמים בקרב ההמונים והחינוך האסלאמי שניתן לדורות הצעירים בבתי הספר היסודיים והתיכונים גברו בקלות על מאמציה של ארה"ב. האסלאם ניצח את הדמוקרטיה בנוקאווט.

המועצה הצבאית הפכה את ארה"ב לשעיר לעזאזל

ארה"ב עומדת עתה בפני שוקת שבורה. המועצה הצבאית העליונה המנהלת את מצרים מתנהגת בלא פחות אטימות מאשר משטרו של מובארק. כוחות הביטחון דיכאו באכזריות את ההפגנות בחודשים האחרונים וגרמו לעשרות הרוגים ולאלפי פצועים. המועצה הצבאית אף האשימה את האוניברסיטה האמריקאית, השוכנת בקרבת כיכר אלתחריר, בליבוי היצרים, ואפילו טענה כי בוצע מתוכה ירי לעבר כוחות הביטחון שנאלצו להגיב – מה שגרם להרג המפגינים. נראה היה כי הגנרלים חברי המועצה הצבאית ביקשו להרחיק מהם את האשמה, ובמסורת המצרית-ערבית חיפשו שעיר לעזאזל ומצאו אותו בדמותה של ארה"ב.

הפריצה בדצמבר שעבר למשרדי 17 ארגוני החברה האזרחית, ביניהם ארגונים אמריקאים ידועים, החרמת מסמכיהם וסגירתם, נועדה ללא ספק להתגרות בארה"ב. אין דרך אחרת להסביר את מה שקרה. אין שום אפשרות שהממשלה אשר הוקמה על ידי המועצה הצבאית ושחייבת לה דיווח, פעלה ללא קבלת הנחייה. גורמים מצרים אמנם ממשיכים לטעון כי מדובר בבעיה משפטית בלבד אשר תבוא על פתרונה כאשר הארגונים, הפועלים כביכול ללא היתר, יגישו בקשה לרישום ויקבלו את רישיונותיהם בהתאם לחוק. אולם, ממשלת מצרים יכלה להזהיר את הארגונים הללו ואת ממשלת ארה"ב כי יש לבצע את הרישום תוך פרק זמן מסויים ולא לפרוץ למשרדיהם ללא הודעה מוקדמת.  בינתיים נמשכת החקירה של התובע הכללי ונאסרה יציאתם ממצרים של 43 פעילי הארגונים, וביניהם  19 אמריקאים, שביקשו מקלט בשגרירות ארה"ב בקהיר.

זוהי התפתחות דרמטית ביחסי מצרים וארה"ב. אין הסבר הגיוני לכך מלבד זה שהמועצה הצבאית סבורה כי ארה"ב היא גוף שנוא אשר אפשר לכוון אליו את תשומת לב העם המצרי המאוכזב מתוצאות המהפכה. המועצה הצבאית יודעת היטב כי בעניין זה היא זוכה לתמיכת האחים המוסלמים והסלפים, הרואים בדמוקרטיה האמריקאית את האויב המסוכן ביותר לכוונותיהם לכפות את השריעה על המדינה.

יתרה מכך, כאשר איימו חברי קונגרס להפסיק את הסיוע, 71% מן המצרים הגיבו בסקר דעת קהל כי מצרים אינה זקוקה לסיוע האמריקאי. גורם אסלאמי קיצוני קרא לוותר על הסיוע ולהשיג סכום דומה מארצות ערב. ראש הממשלה כמאל גנזורי ואחמד אלטייב, ראש מוסד אלאזהר הביעו תמיכה. זאת ועוד, עסאם אלעריאן, אחד מבכירי האחים המוסלמים, איים כי הפסקת הסיוע תוביל לבדיקה מחדש של הסכם השלום עם ישראל מאחר שלדבריו הסיוע הוא חלק מהסכם. זו כמובן קביעה חסרת יסוד, שכן הסיוע אינו סעיף בהסכם השלום אלא חלק מן הברית האסטרטגית בין ארה"ב למצרים. הסכם השלום מחייב את מצרים בתוקף חתימתה עליו וחשיבותו למצרים נמדדת ביחס למטרותיה האסטרטגיות והיציבות שהוא העניק לה – יציבות שממשלו של מובארק לא ניצל כיאות לקידומה של ארצו.

היכן נעלמה הידידות שהתפתחה בין ראשי הצבא האמריקאי לבין עמיתיהם המצרים? היכן נעלמו ההוקרה והתודה לארה"ב שהעניקה למצרים הון עתק במטרה לסייע לה לפתח את כלכלתה ולחדש את צבאה? האם ראשי צבא מצרים מוכנים לוותר על כל זאת? היכן נעלמו דורות הקצינים שלמדו בארה"ב והיו אמורים לנסוך רוח חדשה של דמוקרטיה בצבא המצרי? היכן נעלמו החששות מן האחים המוסלמים שהצבא "תוכנת לצוד אותם"? האם ראשי המועצה הצבאית סבורים כי בכך הם יקנו את שתיקתם של האחים המוסלמים וימנעו את חקירת מעשיהם בתקופת מובארק? התשובות לשאלות אלה אינן קלות.

מחלוקת בארה"ב לגבי המשך מתן הסיוע למצרים

בינתיים, הולכת וגוברת דעת הקהל האנטי-מצרית בארה"ב. מספר לא קטן של חברי הקונגרס קורא להשהות את מתן הסיוע כל עוד לא שוחררו פעילי ארגוני החברה האזרחית והורשו לצאת ממצרים. על כל פנים, הקונגרס כבר התנה את העברת הסיוע בהתקדמות המועצה הצבאית לעבר ערכי הדמוקרטיה – ערכים שהמועצה הצבאית אינה מתאמצת ליישם.

הנשיא אובמה קרא השבוע במכתבו השנתי לקונגרס על התקציב להשאיר על כנו את הסיוע למצרים לשנת 2013. רמטכ"ל ארה"ב, הגנרל מרטין דמפסי, אשר הגיע השבוע לקהיר ונועד עם המרשל טנטאווי, ראש המועצה הצבאית, חזר כלעומת שבא. הוא ביקש להפסיק את ההליכים המשפטיים נגד הפעילים ולהתיר להם לצאת לארה"ב במטוסו, אך נתקל בסירוב. בעדותו בפני הקונגרס אמר כי אין לבטל את הסיוע מאחר שמהלך כזה יביא לניתוק הדיאלוג עם מצרים, אם כי הסכים כי ארה"ב אינה יכולה להישאר ללא תגובה נאותה. יו"ר המכון הרפובליקני הבינלאומי, לורן קרנר, האשים את השרה המצרית לענייני שיתוף פעולה בינלאומי בייזום המשבר לאחר שנעלבה כי הסיוע בשנה שעברה הועבר ישירות לארגונים ולא דרך משרדה כבעבר, אם כי כאמור לא נראה שיכלה לפעול ללא אישור המועצה הצבאית.

ארה"ב בעיני האחים המוסלמים: גורם מפריע בהקמת משטר אסלאמי במצרים

העובדות מדברות בעד עצמן, והן חמורות וקשות לעיכול. הדחתו של מובארק לא פתחה את הדרך להקמת מדינה דמוקרטית. להפך, השלטון הצבאי הזמני שתפס את מקומו של מובארק נוקט בשיטות דומות, אם לא יותר ברוטאליות, של דיכוי מתנגדיו ומבקריו, והוא גם מוכן להגיע לעימות חזיתי עם ארה"ב. הבחירות לפרלמנט המכונות "החופשיות והנקיות ביותר מאז ומתמיד", העניקו רוב מכריע למפלגות אסלאמיות קיצוניות והוכיחו כי הפרשנים טעו בהבנת עומקה של הזהות האסלאמית של המצרים. האחים המוסלמים, אשר קבלו רוב של כמעט 50% בפרלמנט, אף אם מבינים את חשיבות הסיוע האמריקאי, רואים בארה"ב גורם עוין שיפריע להם בקידום מטרתם העיקרית והיא: הקמת משטר אסלאמי במצרים ובעתיד, עם התחזקותם, ביטול הסכם השלום ואף מלחמה בישראל. ארה"ב אינה מוכנה להודות כי כבר איבדה את בת בריתה האסטרטגית והיא נמצאת בדילמה – האם עליה להתעלם מן המשבר וגילויי השנאה ולהמשיך בסיוע בתקווה שההגיון ובעיותיה הכלכליות החמורות של מצרים יחזירו את האיזון ביחסי שתי המדינות.

הבלוג לעיל משקף את דעת הכותב בלבד ואיננו מהווה עמדה רשמית של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה