העימות בין מצרים לחזית הרדיקלית
מצרים נמצאת תחת מתקפה מאז מבצע עופרת יצוקה. איראן וגורמים רדיקלים בעולם הערבי המוסתים על ידה, פועלים יחדיו נגד מצרים. מבחינתם, חרגה מצרים הרשמית מן הקונצנזוס הערבי, כאשר "העזה" להטיל את האחריות לפריצת המלחמה בעזה על חמאס, בשל התגרותה בישראל על ידי שיגור טילים פרימיטיביים. איראן, סוריה וחיזבאללה גינו מפורשות את מצרים והאשימו אותה ב"פשע הנורא של שיתוף פעולה עם הציונים". קטר, שהתקרבה בשנתיים האחרונות לאיראן, אף כינסה בינואר 2009 פיסגה בדוחה, בשלהי המלחמה, שקראה לניתוק היחסים עם ישראל. אלא שמרבית מדינות ערב לא הגיעו ובהעדר הפורום הדרוש, להחלטות שנתקבלו לא היה שום תוקף. גם מנהיג האחים המוסלמים, מחמד מהדי עאכף, שסיים בשבוע שעבר את כהונתו, גינה את המדיניות של ארצו. יוסף קרדאווי, מפוסקי ההלכה הגדולים של האחים המוסלמים היושב קבע בקטר, תקף גם הוא את קהיר, לאחר שזו סרבה להתיר לו להגיע לעזה בראשה של משלחת אנשי דת.
מצרים לא נרתעה והגיבה בחריפות. מבארק עצמו השיב מלחמה שערה, תקף את איראן והזהירה לבל תתערב בענייני הערבים. הוא גם לא חסך את שבטו מקטר ומערוץ אלג'זירה, המסית ללא הרף נגד משטרו. גם התקשורת המצרית גוייסה ועשרות כותבי טורים יצאו לתקוף את איראן ותומכיה בעולם הערבי.
תאים קיצוניים מאיימים על ביטחונה של מצרים
העימות בין מצרים לחזית הרדיקלית לא היה אפיזודה בודדת. שבועות ספורים אחרי המלחמה בעזה, נחשף על ידי שרותי הביטחון המצריים תא מחבלי חיזבאללה. התא תכנן פיגועים בסיני ובתעלת סואץ. נסראללה, שנתפס בקלקלתו, טען כי פעילות התא הייתה מכוונת לסייע לחמאס ולפגוע בישראל. אולם היה ברור לכל כי הייתה זו פעילות חתרנית בשטחה של מדינה ריבונית, שכוונה לפגוע בביטחונה ובאמינותה כלפי דעת הקהל בעולם ולגרום נזק לתיירות למצרים, המשמשת כמקור הכנסה מרכזי של מטבע חוץ. מצרים גם לא יכלה לקבל את התירוץ של סיוע לחמאס, ארגון המשתייך לאחים המוסלמים הנחשבים לאויב מספר אחד של המשטר. פרשה זו הגבירה את התהום בין מצרים לגורמים הקיצוניים והעמידה אותה כמובילה את חזית המדינות הערביות הפרגמטיות שבניהן גם סעודיה, מרוקו וירדן, מול החתירה האיראנית באזור.
מצרים נחושה לא לפתוח את מעבר רפיח
המצב הלך והחריף כאשר התברר כי מצרים אינה מוכנה לפתוח את מעבר רפיח ולאפשר כניסה חופשית של נוסעים וסחורות לרצועת עזה. מצרים אומנם פותחת את המעבר מידי חודש לחולים ונזקקים, אך ממשלת חמאס והגורמים הרדיקלים רואים במדיניותה תמיכה במצור של ישראל ומפעילים עליה לחץ תקשורתי כבד. ארגונים ערביים, שחברו לארגוני שמאל אירופיים, החליטו לנסות לשבור את המצור ובעיקר את נחישותה של מצרים על ידי משלוח "שיירות הצלה" הנושאות מוצרי יסוד ותרופות ל"אוכלוסייה המורעבת" בעזה, תוך ניהול מערכה תקשורתית עולמית. גם לחצים אלה לא הועילו. ניתן היה לראות זאת היטב בשבועות האחרונים, כאשר מצרים הגבילה למינימום את מספר האנשים והמשאיות של שתי "משלחות הומניטריות" שרצו להכנס לרצועה. משטרת הביטחון המצרית לא היססה לנהל עימות תקיף עם מאות "פעילי שלום" שבאו לקהיר להפגין נגד השלטונות וביניהם חבר הפרלמנט הבריטי ג'ורג' גלוואי. הפעילים הוכו נמרצות על ידי אנשי הביטחון, גלוואי עצמו גורש והוכרז כאישיות בלתי רצוייה. העיתונות המצרית גוייסה שוב כדי להגן על כבודה ומדיניותה של ממשלתה, אם כי היו גורמי אופוזיציה ואף עיתונים ממשלתיים שהסתייגו מהתנהגות השלטונות כלפי "פעילי השלום".
בניית קיר הפלדה – מכה לחמאס
חשיפת הבנייה של קיר הפלדה לעומקו של ציר פילדלפי הדהימה רבים, אך בעיקר את הנהגת חמאס. זו הבינה שמצרים החליטה על נקיטת צעד רב משמעות, שאם יושלם יפגע קשות לא רק בהספקת הצרכים השוטפים של תושבי הרצועה דרך המנהרות כגון מזון, תרופות, דלק וכיוצא בזה, אלא גם בהברחת נשק, טילים חומר נפץ וציוד אחר שחמאס זקוק להם לבניית כוחו הצבאי. בעקבות כך, תחסם גם הדרך לשיגור מחבלים לאימונים באיראן ויחסי חמאס עימה יפגעו. בתגובה, יצא חמאס למערכה תקשורתית מתמשכת. ההנהגה גינתה את הבנייה, אירגנה הפגנות ליד מעבר רפיח והיה אף מי שירה על השוטרים המצריים וגרם למותו של אחד מהם. בחילופי האש נפצעו כמה עשרות פלסטינים. חברי הפרלמנט הפלסטינים בעזה התכנסו לישיבה מיוחדת וקראו למצרים להפסיק את הבנייה כדי לא לחנוק את עזה. הוקמה חזית של הפלגים הפלסטינים בעזה למניעת בנייתו של הקיר. הנהגתחמאס פנתה גם לאו"ם ולארגון הוועידה האסלאמית וביקשה שיתערבו אצל מצרים. ממשלת חמאס ממשיכה מידי יום לפנות למצרים ומבקשת בשם הסולידריות הערבית והסבל הפלסטיני להפסיק את הבנייה. איראן וחיזבאללה התגייסו לתמוך בחמאס וגינו את מצרים. יוסוף קרדאווי ומספר אנשי דת קיצונים פרסמו פסקי הלכה נגד הבנייה. מבין מדינות ערב רק סעודיה יצאה בתמיכה רפה במצרים. שאר מדינות ערב נמנעו מלהתערב ונשמע רק קולם של ארגונים רדיקליים נגד הבנייה.
מצרים מפנה את האצבע המאשימה לאיראן
עם זאת, מצרים לא נרתעה. שר החוץ אחמד אבו אלע'ייט ודוברים אחרים הסבירו כי בשטח מצרים, כ-70 מטרים מן הגבול עם עזה, מתנהלות עבודות הנדסיות הקשורות בביטחונה של מצרים. הם הדגישו כי למצרים זכות מלאה לעשות את כל הדרוש לביטחונה. עד כמה שידוע, מדובר בקיר פלדה שמוחדר לעומק של כ-30 מטרים, המצוייד בחיישנים האמורים להתריע על כל פעילות בסביבה. בנוסף מוקמת מערכת מכשולים, שתקשה על פריצת המונים מרצועת עזה לסיני, כפי שכבר קרה בעבר. שייח' אלאזהר פירסם פסק הלכה התומך בביצוע עבודות להגברת ביטחונה של מצרים ושוב גוייסה התקשורת המצרית להגן על המדינה. החמאס גונה ואבו אלע'ייט דרש את הסגרתם של אלה שהרגו את השוטר המצרי. עבד אלמנעם אלסעיד, יו"ר אלאהראם, פירסם מאמר ארוך תחת הכותרת "להגן על מצרים" ועשרות כתבות הופיעו בעיתונים רבים, תוך שהם מפנים את עיקר כעסם לאיראן וחתרנותה במדינות המפרץ, בתימן, בעיראק ובקרב הפלסטינים. האיראנים ניסו לשכך את כעסה של מצרים ויו"ר הפרלמנט, עלי לריג'אני, שהיה בקהיר לרגל כנס בינלאומי לפני כשבועיים, נועד עם מבארק, אך ללא הועיל.
מבארק: בעיות הביטחון מונעות את חידוש היחסים עם איראן
האפיזודה האחרונה בסאגה זו היא דברים שנשא השבוע מבארק עצמו לרגל חנוכת מספר מפעלים ב-כפר שייח', מצפון לקהיר. הוא אמר, כי המנהרות המצויות מתחת לאדמה בגבול בין רצועת עזה למצרים גורמות נזק ביטחוני חמור למצרים וקשורות בפיגועים שבוצעו לפני ארבע שנים בטאבה ובשרם א-שייח'. נראה שהתכוון לומר כי המחבלים ו/או חומרי הנפץ הועברו מעזה לסיני דרך המנהרות. מבארק גם אמר, כי בעיות בתחום הביטחון מונעות את חידוש היחסים עם איראן וכי הוא מסר זאת מפורשות ללריג'אני. הנשיא הדגיש, כי מצריםנלחמה עשרות שנים למען הפלסטינים והקריבה 120 אלף מבניה. אין מדינה שהקריבה יותר ממצרים למען פלסטין, הדגיש. מצרים ממשיכה גם עכשיו לסייע לפלסטינים, הן באיחוי הפילוג בין פתח לחמאס והן בניהול מו"מ עם ארה"ב לקידום התהליך המדיני עם ישראל, כל זאת בדרכי שלום. מספיק לנו עם המלחמות, אמר. אנו החזרנו את כל אדמותינו ובחרנו בשלום ונמשיך בו. איש לא יוכל לגרור את מצרים למלחמה חדשה.
מצרים נאבקת בגורמים הרדיקליים
בדברים ברורים אלה יש אישור כי מהלכיה של מצרים בשנה האחרונה מול חמאס ומול איראן אינן תולדה של נסיבות רגעיות, אלא מהווים ביטוי למדיניות מצרית ברורה ולרצונה להאבק בגורמים הרדיקליים. אין היא מוכנה להסחף ברטוריקה חסרת האחריות של איראן וגרורותיה, היכולים לדחוף את האזור לעימותים מסוכנים. מבחינתה של מצרים, חמאס הוא סכנה ביטחונית ראשונה במעלה. מצרים ניסתה לקיים יחסים קורקטיים עם חמאס מאז ההתנתקות והתעלמה באופן חלקי מן ההברחות במנהרות, על אף ההבנות שהיו לה עם ישראל.חמאס דווקא ניצל מדיניות מתונה זו, הגביר את הברחות אמצעי הלחימה ושיגר מחבלים לסיני, במטרה לתקוף משם את ישראל. כזכור, חמאס אף הסית את המוני תושבי הרצועה לפרוץ למצרים כדי לשבור את המצור. חמאס גם שם לאל את מאמצי מצרים להביא לפיוס בינו לבין פתח וסרב לחתום על הצעת הפשרה המצרית שנוסחה יחד עם שני הארגונים. גם התעקשותו בענין שחרורו של גלעד שליט הייתה לצנינים בעיני מצרים. חשיפת תא חיזבאללה הייתה כנראה הקש ששבר את גב הגמל ומצרים הבינה שאת חמאס ואיראן לא ניתן לעצור, אלא תוך גילוי עמדה נחושה וזה מה שעשתה מצרים בשנה האחרונה.
מצרים דואגת לאינטרסים שלה
במדיניותה של מצרים יש חריגה מן הקונצנזוס הערבי, לפיו יש תמיד להאשים את ישראל ולפגוע בה. במקרה זה, חשיבות הביטחון המצרי גוברת. מצרים נתונה עכשיו במתקפה מדינית-תקשורתית הן מצידם של האלמנטים הלאומנים הקיצונים בעולם הערבי והן מגורמים אסלאמיים רדיקליים. גם במצרים יש כאלה שאינם מרוצים ממדיניות זו, שכן היא נראית כעין תמיכה בישראל. עם זאת דבריו של מבארק והפעילות בשטח משדרים החלטה נחושה לדאוג קודם כל לאינטרסים של מצרים.
