האתגר הקרוב של נשיא מצרים, עבד פתאח אלסיסי, הם הבחירות לפרלמנט (בשמו החדש מועצת הצירים) שיתחילו בהצבעה של המצרים בחו"ל ב- 17 באוקטובר וימשכו עד 23 בנובמבר. זה השלב השלישי והאחרון במפת הדרכים שעליה הודיע סיסי ימים ספורים לאחר הדחתו של מורסי ביולי 2013 . שני השלבים הראשונים – רפרנדום על חוקה חדשה ובחירות לנשיאות – כבר בוצעו.
לצורך הבחירות חולקה מצרים לשתים. במחצית אחת של המדינה ההצבעה תתקיים בימים 18-19 באוקטובר ובמחצית השניה בימים 22-23 בנובמבר. התוצאות יפורסמו ב-2 בדצמבר.
כיצד מונעים מקיצונים להיבחר?
הסוגייה שאיתה מתמודד סיסי היא כיצד לקיים את הבחירות ולצאת בשלום, כלומר עריכת בחירות שקופות והוגנות שיבטיחו רוב ליברלי יציב מבלי שקיצונים אסלאמיים רבים יצליחו להיבחר. בחוקה נקבע כי מפלגות על בסיס מצע דתי מנועות מלהשתתף בבחירות. תנועת האחים המוסלמים שמפלגתה זכתה בבחירות 2011 ב- 47% מן הקולות, הוצאה מחוץ לחוק ובתי דין אסרו על השתתפות חבריה בבחירות אפילו כעצמאים. אלא שעליה וקוץ בה. תנועת האחים מעולם לא פרסמה את רשימת חבריה. לעומת זאת, מפלגת אלנור הסלפית, שהפתיעה וזכתה בבחירות של 2011 ב-25%, מקובלת על השלטון ותשתתף בבחירות. המשמעות היא יש חשש שלמרות כל המגבלות גורמים איסלאמים יצליחו להבחר במסווה זה או אחר ויהוו גורם מתריס. רשימת המפלגות והגושים המתחרים ביניהם עומדת על 70! הניסיונות להקים שניים שלושה גושים הומוגניים שיעניקו לפרלמנט יציבות ורוב ליברלי לא צלחו. הגושים כגון "אהבת מצרים", "הקריאה למען מצרים" ו"ברית השמאל" אומנם ריכזו כל אחד מספר מפלגות קטנות, אך לא נראה שדרכן תבוא הישועה. בהעדר מסורת דמוקרטית קובעים חילוקי הדעות הקולניים בין ראשי המפלגות שהם יותר על רקע אישי מאשר ערכים. פיצול המפלגות הגדול הוא ההסבר כנראה לחוק הבחירות שקבע כי מתוך 596 הצירים שימנה הפרלמנט, 448, שהם כ-75% יבחרו כעצמאיים, 120 יבחרו ברשימות מפלגתיות, שמי מהן שזוכה ברוב יחסי, זוכה גם בכל המקומות באותו אזור. מינוי 28 הצירים הנותרים הם פריבילגיה של הנשיא שבדרך כלל ממנה קופטים ו/או נשים שלא קיבלו ייצוג הולם. נראה לכן שהממשל המצרי מעריך כי יוכל להשיג קואליציה צייתנית רק באמצעות צירים עצמאים שיקבלו את תמיכת נציגי השלטון במערכת הבחירות ויפריעו כמה שפחות לרפורמות שמקדם הנשיא. על רקע זה ספק רב אם מבחן הבחירות הנוכחיות יהיה שלב משמעותי בדרכה של מצרים לרפובליקה פרלמנטרית ונראה שהיא תוסיף להתנהל במסגרת של משטר נשיאותי נוקשה אף אם בחוקה החדשה הוענקו לפרלמנט סמכויות יותר נרחבות מבעבר. בשלב זה נראה שמצרים זקוקה יותר ליציבות מאשר לדמוקרטיה ואת זאת מסרב המערב להבין.
הדרך לדמוקרטיה עוד ארוכה
בהעדר פרלמנט החזיק סיסי גם בסמכויות הרשות המחוקקת. התמודדותו עם הזירה הפנימית נתונה במחלוקת. סיסי מודע היטב לבעיה. עם עלייתו לשלטון הצהיר במפורש כי אין לצפות כי מצרים המוסלמית מזה 1400 שנים תהפוך בן לילה לדמוקרטיה אבל הבטיח שידאג לחוקים שישמרו על זכויות האדם. מצד אחד למפלגות ולתקשורת יש מרחב שלא היה להם בעבר למתוח ביקורת על השלטון. מאידך השלטונות עצרו מספר לא מועט של עיתונאים ופעילים פוליטיים על בסיס חוק ההפגנות המכונה "החוק נגד המחאה" ואשר נחתם עוד בתקופת הנשיא הזמני עאדל מנסור. חוק זה מגביל את חופש ההתכנסות וכתוב בנוסח מעורפל המאפשר לכוחות הביטחון לבצע מעצרים כראות עיניהם. בהיותו נתון לביקורת מבית ומחוץ חנן סיסי לרגל חג הקורבן כמאה עצורים כולל את שני עיתונאי אלג'זירה שנשפטו באשמת הסתה חמורה. יש הרואים כאן כוונה ליצור אוירה רגועה יותר ופתיחות לקראת הבחירות. השאלה היא האם החוק יתוקן אחרי הבחירות. בל נשכח גם שהמשטרה ושרותי הביטחון הם בעלי מסורת ארוכה ונוקשה של הגנה אינסקטיבית על השלטון על רקע פוליטי ודתי וזאת לא ניתן לשנות אפילו בחוק.
הרפורמות של א-סיסי
חוק אחר ששגרר התנגדות הוא חוק שירות המדינה שנועד להביא לרפורמה יסודית בסקטור הציבורי שהוא אחד מן המנופחים והמושחתים בעולם כולו. סקטור זה מעסיק 6,5 מיליון עובדים שערך משכורותיהם מגיע ל-16.5 מיליארד דולר בשנה. המטרה היא לשפר את הרמה המקצועית של העובדים, להקטין את מספרם ולהאבק בביזבוזים ובשחיתות. כך הניח סיסי את אבן היסוד לשינויי מהותי בארצו, אלא שיש כנראה רבים הרואים בכך חוק נוקשה מידי.
להפתעת רבים סיסי לא חשש לפתוח חזית נוספת והתחיל במערכה לעקירת השיח הקיצוני באסלאם. הוא כבר חייב את משרד החינוך להוציא מספרי הלימוד מספר קטעים הקוראים לג'יהאד והטיל על אל אזהר להכין רפורמה נרחבת ברוח זו, אך נראה שנתקל באי רצון בולט.
השאלה העומדת בפני מצרים היא האם יצליח סיסי, להפעיל וליישם רפורמות יסודיות ארוכות טווח ולהצעיד את ארצו לצמיחה כלכלית ולרווחה? האופצייה האחרת היא אכזבה, התגברות השחיתות הפושה במדינה ושקיעתה באנרכיה שתוצאותיה מי ישורנה. למפעל ענק זה התווסף ההיבט הביטחוני. סיסי יודע כי עליו לצמצם ככל האפשר את הטרור האסלאמי המסכן את יציבותה של ארצו ועלול לסכל את מאמציו להביא לשינוי המיוחל.
העם המצרי נתן בו אימון מתוך תקווה כי יתכן, והוא סיסי, מהווה את ההזדמנות אחרונה לשנות את מצרים אחרי שלוש שנים של משבר מתמשך בעיקבות נפילתו של מבארק וניהול כושל של המדינה שהופקדה בידי המועצה העליונה של הצבא. מאידך סיסי יודע כי זמנו קצוב.
הקשיים בדרך לרפורמה
נתוניה הבסיסים של מצרים מלמדים כי סיסי עומד בפני עבודה טיטנית. מצרים מונה כיום 90 מיליון איש. לפחות 25% מתושביה נמצאים על קו העוני או מתחתיו (שני דולרים ליום ע"פ הקריטריון של האו"ם), כ-20% אחוזים נגועים במחלות כרוניות כגון הפטיטיס C. שיעור האבטלה עומד על כ-15% רשמית וכנראה מגיע ל-25%.
ניתן לאפיין את כלכלת מצרים כמסורתית, עתירת כוח אדם בלתי מקצועי ולדוגמא מגזר החקלאות המספק 15% מן התל"ג אך עדין מעסיק 40% מן העובדים. התעשיה אינה מוטת ייצוא למעט תעשיית הכותנה ומוצריה. תעשיה זו השתפרה משמעותית במסגרת הסכם ה-QIZ בין ארה"ב ישראל ומצרים. מקורותיה העיקריים של מצרים במטבע חוץ הם התיירות 12% מהתל"ג (שנפגעה קשות על רקע הטרור המתמשך), העברות של עובדים זרים וגביית דמי המעבר בתעלת סואץ. ייצוא נפט וגז שהיוו כ-16% מהתל"ג, בסוף העשור הקודם, פסקו כמעט לחלוטין כתוצאה מהעדר השקעות לפיתוח עוד בתקופתו של הנשיא מבארק. ההכנסה הלאומית לנפש בשנת 2014 הייתה 3000 דולר ובמונחי קניה השוואתיים 10.000 דולר. קרן המטבע קבעה כי על מצרים למצוא את הדרך בין צימצום העוני והבטחת תעסוקה לבין הסדרת חשבונותיה הלאומים דהיינו הפחתת הגרעון הפיסקלי והחוב הפנימי ושיפור מאזן התשלומים.
עם השבעתו לנשיא הודיע סיסי כי מצפות למצרים לפחות שנתיים שלוש קשות שבמהלכן יפעל נמרצות לשיפור המצב. ואכן כך הוא פעל ויזם מספר רפורמות אמיצות ותוכניות גדולות. הוא התחיל בביטול הדרגתי של הסובסידיות למוצרי אנרגיה שהוו 20% מן התקציב וצייד בכרטיס חכם את המשפחות העניות הזקוקות למוצרי ייסוד מסובסדים. הוא גם העלה את שיעורי המיסים לבעלי ההכנסות הגדולות שעד אז עמדו על 20% בלבד!. בתוכנית נמצאת גם הטלת מס ערך מוסף.
תוכנית הדגל שלו, כריית תעלת סואץ מקבילה לקודמתה שמטרתה לאפשר מעבר אוניות רצוף בשני הכיוונים, בוצעה הלכה למעשה תוך שנה בלבד. חלקה השני להקמת אזורי תעשיה ותיירות לאורכה מתוכנן לספק תעסוקה לעשרות אלפים וגם יאיץ את פיתוחה של סיני שהופקרה כלכלית. תוכנית אחרת שמיד הופעלה היא חידוש חיפושי נפט וגז שהביאו תוך זמן קצר לאיתור של מאגר הגז הגדול ביותר באגן הים התיכון ע"י חברת ENI ואשר יבטיח למצרים שנים רבות של עצמאות אנרגטית. מדובר גם על הקמת בירה אדמינסטרטיבית, מזרחית לקהיר כדי לצמצם את הצפיפות ולאפשר גידול בתעשיה ובמסחר שם. ובניית 3000 ק"מ של אוטוסדרדות.
הבעיה היתה כמובן השגת מימון לתוכניות אלה ומשיכת השקעות וטכנולוגיה מחו"ל. סעודיה, האמירויות וקטר התומכות בשלטונו של סיסי העבירו למצרים כ- 20 מיליארד דולר (חלק מן הכסף הוחזר לקטר בעיקבות ההרעה ביחסי שתי המדינות), במענקים, במשלוחי גז ונפט וגם בהפקדות בבנקים מצרים. אולם כפי שסיסי בעצמו אמר אין לבסס צמיחה כלכלית על סיוע. לשם כך הוא כינס "ועידה כלכלית בינלאומית למען פיתוח מצרים" שהתקיימה בחודש מרס בשרם אל שייח' אליה הגיעו כ-2000 נציגי מדינות וחברות בינלאומיות מעשרות מדינות. על הניר התוצאות היו טובות שכן הובטחו למצרים 40 מליארד דולר לקידום מיגוון תוכניות. השאלה היא כמה מכל זאת יגיע לכלל ביצוע. מצרים הצליחה לממן את בניית תעלת סואץ החדשה בסך של כ- 8 מיליארד דולר באמצעות מחירת אגרות חוב לאזרחיה שנענו ברצון בעיקר על בסיס פטריוטי. זו פעולה חד פעמית. צמיחה כלכלית חייבת להתבסס על השקעות על בסיס כלכלי. כבר עכשיו מצרים מתקשה לגייס את המימון לבנית הבירה החדשה מזרחית לקהיר.
עם כל זאת אחרי שנה של עבודה מאומצת סיסי יכול להתהדר בהשגים שניתן לכנותם כ"סבירים". הבנק העולמי הודיע כי בשנת 2104 הצמיחה עלתה ל-4.2% ובשנים הבאות הבאות צופה הבנק צמיחה של 4-5% וירידה הדרגתית אם כי איטית בגרעון ביחס לתל"ג.
התמודדות מצרים עם הטרור האסלאמי
מצרים מתקשה להתמודד עם הטרור האסלאמי הפועל במספר חזיתות. בצפון סיני נגרמו לצבא המצרי מאות הרוגים אם כי הרבה יותר לאירגון המחבלים. עם זאת שורותיהם של המחבלים מתמלאות מחדש ע"י בדואים תושבי המקום שהתאכזבו מהשלטון המרכזי וקיצוניים אסלאמים המוצאים את דרכם מלוב ומסודאן ואיתם כמויות גדולות של נשק. רצועת עזה משמשת להם כבסיס לוגיסטי ובשעת הצורך הם יכולים לברוח אליה דרך המינהרות וגם לקבל סיוע משם. אזור חיץ של 500 מטרים שפונה מיושביו הוקם על גבול מצרים רצועת עזה. כ-2000 מינהרות נהרסו ולאחרונה החלו המצרים בהצפתם של אלה שעדין פועלות במי ים, כנראה בהצלחה אם לשפוט על פי התגובות של חמאס. הצבא המצרי הצליח למנוע את התפשטות הטרור לדרום סיני שם מרוכזים אתרי התיירות החשובים ולעבר תעלת סואץ, אך נראה שמלחמה זו לא תגיע להכרעה בעתיד הנראה לעין אם כי יש להניח שלאורך זמן הצבא המצרי הגדול יצליח לחסל את המחבלים. פיגועי טרור מתרחשים גם בקהיר ובפרובניציות וגרמו ללא מעט הרוגים כגון לאחרונה התובע הכללי וגם לנזקים בתשתיות במיוחד עמודי חשמל ומסילות ברזל. גם כאן אין איום על המדינה, אך ללא ספק הטרור גורם לאי נוחות של האזרח המצרי ומציג תמונה של אי יציבות. איום אסטרטגי נוסף מגיע מגבול מצרים-לוב שם נמצאים ריכוזי מחבלים המנסים ללא הרף לחדור למצרים, ונראה שרבים מצליחם בכך. מטרתם להצטרף לעמיתיהם בסיני כאשר הם מביאים עימם נדוניה של נשק וטילים מן הארסנל הגדול של קדאפי שנבזז.
אשר לאחים מוסלמים, שנתיים אחרי הדחתו של מורסי, הם עדין אינם משלימים עם הדחתם מן השלטון ומסרבים להתמודד עם כשלונם הפוליטי לנהל מדינה שציפתה לפיתוח והתחדשות. בתגובה הם ממשיכים במלחמת חורמה נגד השלטון "עד להחזרת הלגיטמיות" כלומר הפלתו של סיסי ואף הריגתו והצבתו מחדש של מורסי על כס הנשיאות. התנועה אינה פוסקת מליזום הפגנות נגד סיסי בקהיר ובמחוזות, אך מספר תומכיה הולך ומתמעט. על רקע זה נשמעים לאחרונה קולות במשמרת הצעירה של התנועה הדורשים להעצים את ההתנגדות למשטר ולעבור לביצוע פעולות טרור. הגוארדיה הותיקה, שרובה בבתי הסוהר או בגלות בקטר, בתורכיה או בכמה בירות אירופיות וביניהן לונדון המשמשת מרכז לאירגון העולמי של האחים, מתנגדת בינתיים להפעלת כוח כמדיניות, אם כי לדברי משטרת מצרים פעילים של האחים המוסלמים היו כבר מעורבים במספר פעולות טרור ברחבי מצרים.
יחסי חוץ
הסוגיה של יחסי החוץ מטרידה מאד את סיסי. הוא התכוון להדק את קשריו עם ארה"ב ויחד עם ערב הסעודית ומדינות המפרץ ליצור מחדש את החזית מול איראן, אלא שארה"ב טרפה את הקלפים. אובמה השעה את הסיוע הצבאי למצרים כעונש על הדחתו של סיסי – "נשיא שנבחר דמוקרטית" והתחבר דוקא לאחים המוסלמים וקידם את ההסכם הגרעיני עם איראן. בצר לו פנה סיסי לרוסיה וזו בשמחה הקימה עימו מערכת יחסים קרובה שתכניה הם השקעות בתעשיה, הספקת נשק בסדר גודל של כשני מיליארד דולר ובנייתו של הכור האטומי הראשון – עיסקאות הנמצאות בשלבי מו"מ מתקדמים. התקרבות זו הביאה את סיסי לתמוך במדיניות הרוסית החותרת למציאת פתרון פוליטי בסוריה שישמור על אחדותה מבלי שאסד יודח בשלב הראשון. סיסי גם נמנע מלהצטרף לקואליציה שהקימה ארה"ב נגד דעא"ש מתוך ראיייתו כי יש לגבש אסטרטגיה כוללת למאבק בטרור בכל מקום בו הוא תוקף כמו גם בסיני ובלוב, אך נתקל בסרוב אמריקאי בוטה. לעומת זאת הוא הצטרף לקואליציה שהקימה סעודיה למאבק במיליציה החות'ית בתימן הנתמכת ע"י איראן שכן נוכחותה על שפת ים סוף תאיים על תעלת סואץ.
יתכן שפעולתו של הצבא המצרי בסיני הייתה יכולה להיות יעילה יותר אם מצרים הייתה פועלת מלחתחילה בתיאום עם ארה"ב ממנה ציפה סיסי לקבל סיוע בציוד מתאים ולאמן את כוחותיו למאבק במלחמת גרילה. אובמה אומנם סיפק למצרים מספר פריטים שארה"ב כבר התחיבה קודם לכן כגון הליקופטרים אפאשי ומטוסי F16, אך כל זה נעשה באיטיות ומתוך אי רצון בולט. לפני שלושה חודשים בוטלה השעית הסיוע הצבאי אך היחסים נשארו קרים. אובמה סרב לפגוש את סיסי כאשר שניהם היו בניו יורק לרגל פתיחת עצרת האו"ם ה-70. גם האימונים המשותפים של צבא ארה"ב עם מצרים ומספר מדינות ערביות נוספות במסגרת "כוכב זוהר" עדין לא חודשו. השבוע נודע כי משלחות צבאיות ממצרים וסין הגיעו לרוסיה לדון בתוכנית אימונים משותפת עם כוחות הצנחנים הרוסים. מענין שבמקביל הממשל האמריקי התיר ללוקהיד מארטין למכור טילי HELL FIRE למספר מדינות מוסלמיות בינהן מצרים, אך אלה יסופקו רק בספטמבר 2017 .
בנאומו בפתיחת עצרת האו"ם ניסה סיסי להסב את תשומת לב העולם למצבה של מצרים, אף נתקל באדישות. הבעייה שהייתה על סדר היום היא ההתערבות הרוסית בסוריה. הייתה התעלמות הן מהשגיו הכלכלים של סיסי והן ממאבקה הקשה של מצרים בטרור האסלאמי. נראה שהעולם מעדיף לשכוח כי מצרים היא הגדולה והחשובה במדינות ערב ואם חס וחלילה תיפול בידי האסלאם הרדיקלי ייצא המזרח התיכון כולו מכלל שליטה עם השפעות מרחיקות לכת על אירופה ואפילו ארה"ב.
נותר בינתיים לראות כיצד תעבורנה הבחירות ומה תהיינה התוצאות והאם תסייענה לסיסי להמשיך במפעלו או תצבנה משוכה חדשה.
