התראות

מצרים מול אטימות המערב

העם המצרי הנחית מהלומה כבדה על האחים המוסלמים, שעשויה לפגוע בכל המערך שלהם בארצות ערב ובמדינות המערב. העם המצרי מקים עכשיו שלטון חדש הרוצה להתקרב למערב ולהקים מדינה מודרנית, המושתתת על תערובת של ערכי המערב והאסלאם
שיתוף

תוכן העניינים

החזרת המהפכה למסלולה: בלימת האסלאם הרדיקלי

במצרים התרחשה התפתחות רבת משמעות ונראה שאינה מובנת במערב. המוני העם בסיוע הצבא הדיחו את האחים המוסלמים מן השלטון והקימו שלטון אזרחי זמני פרו-מערבי המורכב בעיקרו מטכנוקרטים עצמאיים המתנגדים לאסלאם הפוליטי. הם מבטאים ללא ספק את רצונו של העם ונראה כי הצילו את המהפכה המצרית. אם האחים המוסלמים היו נשארים בשלטון עד לבחירות הבאות לנשיאות בעוד שלוש שנים הם היו משתלטים על הצבא, כוחות הפנים, המשטרה ושירותי הביטחון ולא היה ניתן יותר לסלקם מן השלטון. יכול היה להיווצר "מצב איראני", שהוא בוודאי אינו מהווה דמוקרטיה. המערב לא יכול היה לצפות למתנה טובה יותר מהתקוממות זו, שכן היא מהווה מעין בלימה לאסלאם הרדיקלי הפוליטי שפרץ אל פני השטח בעקבות מה שהיה מכונה בתחילה "האביב הערבי", אך הפך עד מהרה לחורף אסלאמי קודר. תוצאותיו המידיות של המהלך המצרי כבר מורגשות בשטח, בעיקר בתוניסיה ובלוב, שם הגבירה האופוזיציה הלא אסלמית את מאבקה באסלאם הרדיקלי.

חטיפת המהפכה על ידי האחים המוסלמים

המהפכה במצרים נחטפה על ידי האחים המוסלמים תוך גילוי פסיביות מפתיעה של המועצה הצבאית העליונה בראשות המרשל מוחמד טנטאווי, שתפסה את השלטון אחרי נפילתו של מובארק. אפילו העם הביע תמיכה באחים המוסלמים ובסלפים, כאשר בבחירות לפרלמנט העניק להם 73% מן המושבים. נראה שהיתה זו הצבעת מחאה עממית בעקבות האירועים הדרמתיים והטרומתיים של ינואר-פברואר 2011, כאשר האחים המוסלמים היו הכוח היחיד המאורגן במדינה עם שלוחות בכל עיר וכפר.

הם לא בחלו בשימוש בדת האסלאם כדי להבטיח את ניצחונם באמצעות פתואות של אנשי דת למיניהם, שדנו לכלייה את כל מי שיצביע נגדם ואף הטילו מצור על כפרי הקופטים ומנעו את הגעתם לקלפיות. מולם עמדה אופוזיצייה מפולגת ומפוצלת של עשרות מפלגות קטנות חסרות נסיון פוליטי. בסופו של דבר היו אלה בחירות מעוותות ולא דמוקרטית. הסיבה לכך הייתה כי האחים הצליחו לשכנע את המועצה הצבאית לקיים את הבחירות עוד לפני ניסוחה של חוקה חדשה, שאמורה הייתה למנוע הקמת מפלגות על בסיס דתי ולקבוע יסודות לחוק בחירות שיבטיח בחירות חופשיות ושקופות, וכנראה גם נוכחותם של משקיפים בינלאומיים.

עוצמתה האמיתית של תנועת האחים נחשפה שישה חודשים לאחר מכן, כאשר מועמדם לנשיאות, מחמד מורסי, אף כי יצא המנצח בסיבוב הראשון של הבחירות, לא השיג אלא 25% מקולות המצביעים. בסיבוב השני קיבל מורסי לא יותר מ- 51.2% כאשר רק 50% מן הבוחרים הצביעו. לפיכך, במורסי נבחר בלא יותר מאשר 25% מקולות הציבור. לכך יש להוסיף כי המועמד מולו, אחמד שפיק, ראש ממשלה לשעבר, נחשב לאיש המשטר הישן ורבים, אף כי חששו משלטון האחים, בחרו להצביע עבור מורסי ולא עבור איש מן העבר.

קץ הדיקטטורה של מובארק, הנחת היסודות לדיקטטורה אסלאמית

עם השבעתו כנשיא פתח מורסי בסדרת מהלכים שהדהימה את המצרים ועוררה בהם חשש על שהפקידו את גורלם בידי האחים. מורסי הדיח במפתיע את ראשי הצבא, אילץ את אקדמיות הצבא והמשטרה לקבל את חברי תנועתו, שעד אז הורחקו ממוסדות אלה, פרסם צו נשיאותי המעניק לעצמו גם את סמכות החקיקה וגם את סמכותה של הרשות השופטת, לאחר שקבע בצו כי החלטותיו אינן ניתנות לערעור. בנוסף לכך, הוא גם פיטר את התובע הכללי והביא לניסוחה של חוקה, שהניחה את היסודות למדינה אסלאמית באמצעות וועדת ניסוח ש-70% ממנה היו אסלאמיסטים והשאר, נציגי המגזר הליברלי והקופטי, שהחרימו אותה. יתרה מכך, הוא הדיח את האליטות של משרדי הממשלה המשמעותים מבחינת האחים כגון חינוך, תרבות, הקדשים ואחרים ומינה במקומם את חברי תנועתו. כך הוא גם עשה במערכות השלטון המקומי במחוזות. המטרה היתה גלויה לעין: בניית מערכות חינוך, תרבות ודת על בסיס אדיאולגיית האחים והגבלת חופש הביטוי במטרה להנצחת שלטונם.

שלטון האחים נכנס לעימות עם העם המצרי

העם המצרי ציפה לשלטון שישים קץ לדיקטטורה של מוברק ויקדיש את עצמו לפיתוח הכלכלי, אך נאלץ לראות כיצד מול עיניו מונחים היסודות לדיקטטורה אסלאמית. היה ברור כי מורסי אינו אלא בובה בידי משרד ההכוונה של האחים המוסלמים. האופוזיציה למהלכים אלה התארגנה באופן מיידי בסדרת הפגנות רחוב ובהקמתה של חזית הצלה לאומית, שאגדה את שלושת הגושים המרכזיים של הזירה המצרית – ליברלים, שמאל ונצריסטים. החזית הודיעה כי אינה מקבלת את הצו הנשיאותי הדיקטטורי, אינה מכירה בחוקה שאינה יצוגית ודורשת את ניסוחה מחדש, דוחה את פיטורי התובע הכללי ודורשת הקמת ממשלה נייטרלית לקראת בחירות לפרלמנט. גם הרשות המשפטית קבעה שהצו אינו חוקתי ודחתה את פיטורי התובע הכללי. מורסי בתגובה נסוג במעט, ביטל את החסינות להחלטותיו והעביר את סמכות החקיקה למגלס אל-שורא, שהוא הבית העליון, בעל סמכות היעוץ בלבד והמורכב מרוב של 85% אסלאמיסטים. מגלס אל-שורא פתח מייד בחקיקה מהירה של חוקים אנטי דמוקרטים.

היה ברור לחלוטין כי שלטון האחים נכנס לעימות עם העם המצרי והתגובות במגזרים השונים הלכו והחריפו. תנועת ה-6 באפריל פירסמה כבר לפני שישה חודשים כרוז המודיע כי היא מנתקת את קשריה עם האחים המוסלמים וכי היא תאבק בה. זו תנועת הצעירים שפתחה את המהפכה נגד מובארק ב-2011 ושיתפה פעולה עם האחים. חזית ההצלה הלאומית חזרה והודיעה כי לא תקיים שום דיאלוג עם מורסי וכי כל מעשיו בטלים כל עוד לא יקבל את דרישותיה. עבד אלפתאח אלסיסי, המפקד העליון של הצבא ושר ההגנה, חזר וקרא לנשיא לפתוח בדיאלוג עם העם ולבוא לקראתו. הוא חזר והדגיש כי הריבונות שייכת לעם. היה קל להבין כי סיסי תומך בהתנגדות העממית להקמתה של מדינת האחים המוסלמים. הוא גם אמר כי אינו מעונין לשלוט, אך הדגיש כי הצבא יתערב אם יחוש כי המדינה נמצאת על סף מלחמת אזרחים. מורסי בכל אותה עת התעלם מאזהרות הצבא וחזר ואמר בנאומיו כי "הכל בסדר" וכי האופוזיציה אינה מייצגת את העם.

היה ברור כי מצב עניינים זה יביא בסופו של דבר לעימות אלים, והוא אכן הגיע, ביוזמתה של תנועת הצעירים "תמרד" (התמרדות), שהחתימה 22 מיליון מצרים על עצומה הקוראת להסרת הלגיטימיות ממורסי ואשר הבטיחה הפגנת ענק ב-30 ביוני, שתביא לסילוקו מן השלטון. התוכנית הוצאה לפועל במלואה. לצבא לא הייתה שום אפשרות אלא להתערב ולהציל את המדינה מתוהו ובוהו. אין ספק שהצבא היה מוכן לכך. מורסי נעצר והצבא העביר מיד את השליטה לשלטון אזרחי. הוא השביע כנשיא זמני את עדלי מנסור, נשיא בית הדין העליון של החוקה, שהינו דמות מקובלת על הכל. הלה הקים ממשלה של אישים עצמאיים מומחים בתחומים השונים ופירסם צו הקובע לוח הזמנים לניסוח חוקה, ולבחירות לפרלמנט ולנשיאות – כל זאת תוך תשעה חודשים.

מהפכה מתקנת ולא הפיכה צבאית

טכנית, הייתה כאן הפיכה צבאית, אך מהותית היתה זו מהפכה מתקנת. מהלך שהחזיר את המהפכה למסלולה הנכון האמור להוביל את מצרים להקמת שלטון נבחר על בסיס מפלגות פוליטיות, שאינן מבוססות על אידאולוגיה אסלאמית, אשר יתמקד בפיתוחה של המדינה וישמש אף דוגמא ליתר מדינות ערב.

המהפכה המתקנת נתקלה בתדהמה, הן בארה"ב והן באיחוד האירופי, שראו בה הפיכה צבאית נגד שלטון נבחר. השאלה היא כיצד נעלמו מהמוסדות האירופים ומן הבית הלבן כל אותן התפתחויות ארוכות וסוערות שהשתרעו על פני שנה שלמה בצורה הגלוייה ביותר. סיסי, כאמור לעיל, הוכיח מיידית במעשים כי אינו מעונין בשלטון. הוא גם נקט בכמה צעדים המורים על כיוונו במאבק נגד הטרור ובמדיניות החוץ. הוא שיגר את הצבא לסיני להכות בחוזקה במחבלים הג'יהאדיסטים, מה שנמנע ממנו עד כה על ידי מורסי, וגם הגביר את הפעולה נגד המנהרות של חמאס, דרכן הוברחו הנשק והטילים לעזה והסתננו המחבלים לסיני, והצר את מרחב פעולתו של חמאס. הוא גם מנע את הגעתו של רג'פ טאיפ ארדואן, ראש ממשלת טורקיה, לעזה וזכה לחיבוק ממלך ירדן שהזדרז לבוא למצרים לברך את השלטון החדש. סעודיה ומדינות המפרץ, שהבינו את חשיבותה של המהפכה המתקנת במאבק נגד האחים המוסלמים, הודיעו כי יתמכו בכלכלה המצרית, ויעניקו למצרים 12 מיליארד דולר.

המערב: מבכה על מפלת האחים וקורא להידברות

לעומת זאת, ארה"ב והאיחוד האירופי, במקום לחבק את השלטון החדש ולהציע את תמיכתם וסיועם, הפעילו עליו לחץ לשחרר את מורסי ולהגיע להידברות עם האחים המוסלמים. בארה"ב נשמעו קולות, כמו זה של מקיין, שדרשו את הפסקת הסיוע הצבאי למצרים כפי שמחייב החוק היבש. מדינות המערב הכזיבו את המצרים והביאו את סיסי לומר ל"וושינגטון פוסט" דברים כדורבנות: הוא האשים את ארה"ב בתמיכה באחים המוסלמים והדגיש כי הנשיא אובמה מזלזל בו ולא טלפן אליו מאז הדחתו של מורסי. הוא אמר כי מורסי לא היה נשיאם של כל המצרים. הוא פעל רק למען האידיאולוגיה של תנועתו להקמת מדינה, שתהיה בסיס לאימפריה אסלאמית. איפה היו ארה"ב והאיחוד האירופי כאשר נפגעו ביטחונה ורווחתה של מצרים? שאל. ארה"ב והאיחוד האירופי זנחו את מצרים והפנו לה את גבם. מצרים זקוקה לתמיכה ולסיוע והוא מקווה כי הם יבינו זאת.

העם המצרי הנחית מהלומה כבדה על האחים המוסלמים, שעשויה לפגוע בכל המערך שלהם בארצות ערב ובמדינות המערב. העם המצרי מקים עכשיו שלטון חדש הרוצה להתקרב למערב ולהקים מדינה מודרנית, המושתתת על תערובת של ערכי המערב והאסלאם – מה שעשוי להוביל את המדינה לפיתוח וקידמה. זו הזדמנות היסטורית עבור האיחוד האירופי וארה"ב. עליהם להגיש כל סיוע אפשרי למצרים, פוליטי וכלכלי, כדי לאפשר לה להתגבר על התנגדות האחים ולהמשיך לכיוון הצמיחה הכלכלית. אחרת תהיה זו בכייה לדורות.

הבלוג לעיל משקף את דעת הכותב בלבד ואיננו מהווה עמדה רשמית של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה

שיתוף

תמכו בנו

הירשמו ל-Daily Alert

ה-Daily Alert הידוע – תקציר חדשות ישראל, מופק על ידי המרכז הירושלמי מאז 2002, ומציע קישורים לכתבות נבחרות בנושא ישראל מתוך מקורות תקשורת מובילים באנגלית ובעברית.

עוד בנושא

הישאר מעודכן, תמיד

קבל את החדשות, התובנות והעדכונים העדכניים ביותר ישירות לתיבת הדואר הנכנס שלך — תהיה הראשון לדעת!

 

הירשם ל-Jerusalem Issue Briefs

תמצית חדשות ישראל יוצאת לאור בכל יום ראשון, שלישי וחמישי.

התראות

המרכז הירושלמי
מומחה משפטי: ארה״ב רשאית למנוע מאבו מאזן לנאום באו״ם

מומחה משפטי: ארה״ב רשאית למנוע מאבו מאזן לנאום באו״ם | השגריר בדימוס עו"ד אלן בייקר, יועץ משפטי לשעבר במשרד החוץ וחוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מסביר כי לארצות הברית כמדינה ריבונית יש זכות למנוע כניסה לטרוריסטים או לגורמים בעייתיים – גם אם מדובר בהזמנה רשמית לעצרת האו״ם. עם זאת, הוא מזכיר כי "הסכם המטה עם האו״ם מחייב את וושינגטון לאפשר לנציגים להגיע, גם אם החוק האמריקני לא היה מאפשר זאת".

בייקר הזכיר תקדימים: "קדאפי הגיע לניו יורק, גם נשיאי איראן נאמו באו״ם. היוצא מן הכלל היה ערפאת – שאז העבירו את העצרת לשווייץ כדי שידבר שם". לדבריו, במקרה של אבו מאזן, אם ארה״ב תתעקש, "החוק האמריקני עשוי לגבור על ההסכמים, והכניסה תיאסר".

11:23am
המרכז הירושלמי
הגיע הזמן להכריע את חמאס, ולהכריע גם את שקרי האו"ם

 

בעקבות הודעת דובר צה"ל בערבית על פינוי שכונת זייתון הבוקר, סא"ל (מיל') עו"ד מוריס הירש, חוקר ב-JCFA, מברך על המהלך ואומר: "חיכינו לזה הרבה זמן – זה מה שצריך כדי להכריע את חמאס. מי שחשב שהחטופים ישתחררו במו"מ טעה. צריך לפעול בכוח, ולהציל כמה שיותר חיים". לדבריו, מדובר במבחן משילות למדינה כולה: "האם זו מדינה שיש לה צבא או צבא שיש לו מדינה?" הוא מצפה שהקבינט יקבל החלטה אמיצה, ושהצבא יעמיד תוכניות ריאליות למימוש הכרעה צבאית בעזה.

לגבי ההכרה במדינה פלסטינית, הירש טוען כי אין לכך משמעות מעשית – זו מניפולציה שמשרתת את הטרור בלבד. הוא תוקף את ההתנהלות מול צרפת: "יש להם קונסוליה בירושלים. אם הם יכירו במדינה פלסטינית, שילכו לרמאללה או לעזה". הירש מציע לממשלה לעבור מהסברה לתקיפה תודעתית יזומה, במיוחד מול שקרי האו"ם. "חיכינו לחשיפת קמפיין ההרעבה במקום להוביל נרטיב אמיתי בעצמנו. כל יום צריך לפרסם את האמת, זה נשק קריטי לא פחות מהלחימה בשטח".

 הראיון המלא

11:32am
המרכז הירושלמי
סיוע לעזה? נשק בידיים של חמאס

"חמאס לא מנסה להאכיל את עמו – הוא מקריב אותו עבור ניצחונות תודעתיים", כותבת ד"ר פיאמה נירנשטיין, חוקרת במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריה, הקהילה הבינלאומית משחקת לידיים של ארגון טרור שמנצל כל משאית סיוע: "87% מהסיוע שנשלח לעזה נבזז בידי חמאס", היא מציינת, "התוצאה: רעב מבוים, אזרחים מותקפים על ידי חמושים, וכל זאת כשהתקשורת מאשימה דווקא את ישראל".

נירנשטיין מצביעה על האבסורד: "כשהאו״ם יצביע על מדינה פלסטינית, החטופים יישארו בעזה, והסיוע ימשיך להיגנב". מבחינתה, העולם לא רק עיוור למציאות, אלא גם משתף פעולה עם האויב: "המנהיגים שואלים למה חמאס לא רוצה לנהל מו״מ? כי הם לא חייבים. כל ויתור וכל משאית הם צעד נוסף להרס ישראל". זו, לדבריה, לא מדיניות סיוע, זו התאבדות מוסרית של המערב.

3:46pm
המרכז הירושלמי
המלחמה בעזה נמרחת – ובסוף חמאס יכריז על ניצחון

"כל יום שחולף ולא כבשנו את הרצועה – פועל לרעתנו", מזהיר יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריו, ישראל מתנהלת מול חמאס בצורה שגויה הן צבאית והן מדינית כבר שנתיים: "אנחנו מספרים לעצמנו סיפורים, כמו עם חיזבאללה. אלה ארגונים ג’יהאדיסטים – הם לעולם לא יתפרקו מנשק". לדעתו, אסון נוסף הוא זה שיטלטל את ההנהגה לפעולה, בדיוק כפי שהיה בפיגוע במלון פארק לפני מבצע חומת מגן.

בן מנחם מצביע גם על תסכול אמריקאי גובר: "הממשל ידידותי מאוד לישראל, אבל קטאר מוליכה אותו שולל, מבטיחה עסקאות תוך שבועיים שאין להן בסיס". מול חזון ההכרעה, הוא שולל לחלוטין צעדי ביניים כמו כתר או מצור: "זה יהיה בומרנג וייגמר בכך שהם יכריזו על ניצחון, כשאנחנו ניגרר למלחמת חורף קשה יותר". המסקנה שלו חדה: "חייבים לצאת למבצע, למחוק את חמאס ולשים סוף לאשליות. זה או אנחנו או הם".

 
3:46pm
המרכז הירושלמי
חשיפה לצפון: האם חזבאללה נערך מחדש?

למרות הרטוריקה המרגיעה, כי המצב הביטחוני הוא מהטובים בעשורים האחרונים, בפועל כבר בנובמבר 2024 חזבאללה הפר את הסכם הפסקת האש. "אני חושב שזו הרגעה, אם אתה קורא לעומק את דבריו של אלוף פיקוד הצפון", מסביר, אל"מ (במיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, בראיון לחדשות 13.

החוקר מדגיש כי "הגבול בין סוריה ללבנון הוא פרוץ – יש 136 מעברים בלתי חוקיים, שחלקם נשלטים בשלט רחוק בידי כוחות עוינים". באמצעות אותם מעברים זורמות סחורות אסורות, ודרכם מצליחה איראן להעביר אמצעי לחימה לחזבאללה. כך הארגון מתחזק ומתחמש מחדש, למרות המאמצים לבלום אותו.

חזבאללה מסרב להתפרק מנשקו, וממשלת לבנון מתקשה או אינה מעוניינת לפעול נגדו. ההתעצמות הזו, בצד הגבול הצפוני של ישראל, מחייבת בחינה מחודשת של האיום ושל ההיערכות מולו. לדבריו, "השליח האמריקאי עצמו הודיע שנכשל בכפיית פירוק חזבאללה מנשקו".

12:15pm
המרכז הירושלמי
הפסקת האש קרסה: חיזבאללה נערך למלחמה עם ישראל

אל"מ (מיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון: "מי שחשב שסיימנו עם חיזבאללה, פשוט טעה וזה יתפוצץ לו בפרצוף. את המידע סיפק השליח האמריקאי שאמר שנכשל במאמציו לגרום לארגון להתפרק מנשקו".

לדבריו, "איראן מנצלת את הגבול הפרוץ בין סוריה ללבנון כדי להעביר נשק וכספים והוא משלים את ההיערכות שלו לקראת עימות מול ישראל". נריה מסביר כי כעת, ישראל עוקבת ב-7 עיניים ומחסלת פעילים בדרום לבנון. "אני נזכר במשפט שרבין היה אומר תמיד שהעולם ישפוט אותנו לפי המעשים ולא על פי הדיבורים. מה שחסר זה מעשה, לקחת אחריות, לקחת יוזמה ולהחליט על התארגנות מחדש", הוא מסכם.

2:30pm
המרכז הירושלמי
ישראל במצור מדיני – ומה מתכנן הקבינט?

ישראל לכודה בלחץ מדיני ובינלאומי הולך ומחמיר, מזהיר יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריו, "ישראל לא מכריעה את המלחמה, גם בגלל טעויות שלנו וגם בגלל הקמפיין השקרי שמופעל נגדה". בן מנחם מצביע על כך שאפילו הנשיא טראמפ, שתומך בישראל, מאותת ש"ישראל היא זו שצריכה להחליט". הוא מעריך שמתבשל מהלך אסטרטגי, אולי צבאי, אבל לא רואה את צה"ל כובש את עזה כולה או מגייס לסבבי מילואים נוספים. "הכנסת מזון לרצועה היא לא מהלך הומניטרי, זו עזרה לאויב", הוא טוען.

הדאגה המרכזית היא מה שמתרחש בזירה המדינית, בעיקר מול ארה"ב, שעד כה מונעת מהלומות מדיניות באו"ם באמצעות וטו. בן מנחם מדגיש את הצורך בהכרעה מהירה וברורה: "לא ייתכן שזה נמשך שנתיים. המטרה לא ברורה. החיילים שואלים – מה עכשיו?" לדבריו, צה"ל מסוגל לכבוש את הרצועה ולחלץ את החטופים, אך ללא הכרעה מדינית – אין מוצא. "זו כבר החלטה מוסרית. או שמסיימים עם זה, או שמוותרים לחמאס – וגם אז לא נקבל את כל החטופים", הוא מסכם.

2:20pm
המרכז הירושלמי
איראן-ישראל: בין הפסקת האש לסערה הבאה

יוני בן מנחם מדגיש כי הפסקת האש בין ישראל לאיראן אינה אלא הפוגה זמנית, בעוד שני הצדדים נערכים לעימות הבא. לדבריו, "איראן עדיין מסוגלת לשגר מטח מהיר של מאות טילים בליסטיים לעבר ישראל, כפי שעשתה באפריל 2024" – אך מהלך כזה, הוא מציין, "יהיה מסוכן מאוד מבחינתה, כיוון שישראל תגיב בעוצמה מוחצת בשטחה של איראן". בן מנחם מצביע על כך שהעימות בין המדינות נמצא בשלב ביניים, שבו ההרתעה ההדדית שברירית וכל טעות עלולה להצית מחדש את הלחימה.

12:12pm
המרכז הירושלמי
הטבח הבא כבר מתוכנן – והמערב מממן אותו בשתיקה

מאות אזרחים דרוזים נטבחו לאחרונה בסווידא, כולל נשים וילדים, בפשיטה אכזרית של כוחות הביטחון במדינה – שמורכבים בפועל ממיליציות סלפיות-ג'יהאדיסטיות. משטר א-שרע, שמיתג את עצמו כ"ממשל סורי חדש", הוא למעשה גלגול מודרני של דאע"ש, בשיתוף פעולה עם לוחמים זרים ובחסות סעודיה וארה"ב.

דליה זיאדה, חוקרת במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, כותבת כי הטיהור האתני נגד הדרוזים והעלווים נעשה בגלוי, והמערב לא רק שותק – הוא משתף פעולה. "מאות מיליוני דולרים מוזרמים להשקעות במשטר הדמים הזה, שמבצע הוצאות להורג, ביזה והשמדת קהילות שלמות בשם הסדר. השלטון הג'יהאדיסטי הזה הוא איום עולמי".

12:10pm
המרכז הירושלמי
הפסקת האש קרסה: חיזבאללה נערך למלחמה עם ישראל

אל"מ (במיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהיר כי חיזבאללה בלבנון אינו עוצר, אלא נערך למלחמה. "המצב בלבנון חוצה את קו הסכנה", הוא אומר. לדבריו, הארגון לא רק שמסרב להתפרק מנשקו, אלא אף "מגביר את אחיזתו במוסדות המדינה, בעוד וושינגטון מתעסקת בטקטיקות דיפלומטיות חסרות שיניים".

נריה טוען כי אין עוד זמן למשחקים: "חיזבאללה לא משחק על זמן – הוא מנצל אותו". לדבריו, בזמן ששליחים אמריקאים ממשיכים לקרוא להידברות, חיזבאללה משלים מהלכים לקראת עימות עתידי. "ישראל תיאלץ להגיב", הוא מעריך, "ובמוקדם או במאוחר, המזרח התיכון יתלקח שוב".

 
12:19pm
המרכז הירושלמי
הסיוע ההומניטרי נוחת בידי חמאס, לא בידי העם

ד"ר פיאמה נירנשטיין, חוקרת ב-JCFA, מתארת תמונה עגומה של המתרחש בעזה: "כל משלוח סיוע מגיע לידי חמאס – לא לידי האזרחים". לדבריה, מדובר באסטרטגיה ברורה של הארגון: שימוש במזון ובתרופות כמנוף לשליטה, כפייה ויצירת נאמנות. "הסיוע ההומניטרי הפך לנשק", היא כותבת, ומבהירה כי "זו לא תוצאה שולית של המלחמה, אלא לב שלטונו של חמאס".

9:37am
המרכז הירושלמי
הזירה הבאה: סערה טורקית בים התיכון

אבירם בלאיש, סגן נשיא המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהיר מהמהלכים האחרונים של טורקיה בזירה הלובית, שמצביעים על שינוי אסטרטגי במדיניות אנקרה. לדבריו, טורקיה שעד כה הסתמכה על קשרים בלעדיים עם ממשלת טריפולי, בוחנת כעת שיתוף פעולה גם עם הגורמים המזרחיים בלוב – בראשותו של ח'ליפה חפטר. "היעד הוא להבטיח לעצמה נתח נאה מתקציבי השיקום של לוב", הסביר.

9:34am

Close