הפטרון המצרי החדש: רוסיה
נראה שהתחממות היחסים בין מצרים לרוסיה טומנת בחובה סכנות הן למצרים, הן לישראל והן למערב. ארה"ב לוחצת על מצרים להוכיח כי היא צועדת אל עבר הקמת משטר דמוקרטי, אך מדיניותה דווקא דוחקת את קהיר ליחסי קרבה עם המדינה הפחות דמוקרטית באירופה, על כל המשתמע מכך.
רכישת נשק כבד ומתוחכם ברוסיה, כגון מטוסי מיג 29, מערכות ההגנה אנטי-אוויריות, טילי קורנט אנטי-טנקים ומסוקי תקיפה בסכום של כשלושה מיליארד דולר, משמעותה חידוש האינטימיות בין שתי המדינות. מעשית, יהיה מדובר בחזרת יועצים רוסים למצרים לשם אימון, תחזוקה וייעוץ, אולי לא במימדים של שנות ה-60 וה-70, אבל ברור כי תהיה נוכחות רוסית, שתחליף במידה רבה את המומחים האמריקנים, הנמצאים במצרים בפרופיל נמוך. אלה האחרונים מסייעים לצבא המצרי לקלוט את הנשק והציוד האמריקני, שמצרים רכשה בארה"ב במסגרת הסיוע השנתי של 1.2 מיליארד דולר מאז חתימת הסכם השלום עם ישראל. יתרה מכך, קצינים וטכנאים מצרים ישלחו לרוסיה כדי להשתלם בטכנולוגיה הרוסית ויחשפו לחשיבה ולדרכי עבודה של שלטון שהדמוקרטיה אינה בראש מעייניו.
סביר גם כי הרוסים יזמינו להשתלמויות את חברי שירותי הביטחון והביון של מצרים. בכך, תהיה חזרה במידה מסוימת, או רבה, לתקופתו של גמאל עבד אלנאצר, כאשר ה-KGB פעל להקמת שירותי הביטחון והביון המצרים במתכונת שלו. פעילותם נמשכה גם בזמן נשיאותו של מובארק. הם היו המוציא והמביא בכל מה שקשור לפעילות הכלכלית, החברתית והתרבותית. כל תוכנית בתחומים אלה, או עסקה מסחרית עם גורם זר, נשקלה קודם כל מבחינת ביטחון השלטון והיה צורך באישור שירותי הביטחון בטרם הועברה לביצוע.
החמצה אמריקנית
לארה"ב הייתה יכולת לעצב מחדש, לפחות חלקית, את דרכי המחשבה והפעולה של שירותי הביטחון במצרים לאורך תקופה ארוכה ולקדם את ערכי הדמוקרטיה, אך החמיצה את ההזדמנות.
מאז 1980 השתלמו בארה"ב אלפי קצינים מצרים, ביניהם היה גם עבד פתאח אלסיסי, שנחשפו לליברליזם ולדמוקרטיה האמריקנית. אולם קצינים אלה היו נטולי השפעה ישירה על משטרה של מצרים. דווקא ראשי ארגוני הביטחון, בעלי ההשפעה על ניהולה של מצרים, לא הוזמנו להשתלמויות בארה"ב, שם היו אמורים להתרשם מן הדמוקרטיה האמריקנית ולקלוט מערכת חשיבה ליברלית.
עתה, כאשר השלטון החדש במצרים מחפש את דרכו, נאבק באסלאם הרדיקלי ומעוניין להתקרב למערב, הוא נדחק למדינה שבה הדמוקרטיה אינה מודל השלטון.
הידוק יחסים מהיר וחובק כל
חיבוק הדב הרוסי מקיף גם תחומים אחרים. רוסיה היא כיום המקור של מרבית התיירים הזרים למצרים וגם הספק העיקרי לתבואה. יוזכר כי מצרים היא יבואנית התבואה הגדולה ביותר בעולם ורוסיה ספקית מרכזית בתחום זה. שר החוץ הרוסי, סרגיי לברוב, אף הציע למצרים להיעזר בארצו לקידום התוכנית הגרעינית שלה, לאחר שמצרים הודיעה לאחרונה כי תפרסם בקרוב מכרז להקמת כור גרעיני ראשון. ההודעה המשותפת המצרית-רוסית בתום ביקור הגומלין של עבד פתאח אלסיסי ונביל פהמי במוסקבה, בהמשך לביקור שרי החוץ וההגנה הרוסים בקהיר בנובמבר שעבר, מדגישה כי שתי המדינות יקדמו תוכניות משותפות בתחומי הכלכלה והמסחר ובתחומים הצבאיים והטכנולגיים. הפגישה הבאה בדרג שרים בין שתי המדינות תתקיים בקהיר ב-28 במרץ. לפיכך, קידום היחסים מתבצע בקצב מהיר.
מדיניותה המוצהרת של מצרים: פיתוח קשרים עם כל המדינות
מעניין ששלוש המדינות – ארה"ב, רוסיה ומצרים – חזרו ואמרו כי אין בכך להשפיע על יחסי מצרים עם "מדינות אחרות". סגנית דובר מחלקת המדינה, מארי הארף, אמרה, על רקע ביקורו של שר ההגנה אלסיסי ושר החוץ פהמי במוסקבה בשבוע שעבר כי ההתקרבות בין קהיר למוסקבה "לא תפגע ביחסים ההיסטוריים בין וושינגטון לבין בת בריתה החשובה במזה"ת". גם אלסיסי אמר לפני נסיעתו למוסקבה כי יחסים קרובים עם רוסיה אינם תחליף לקשרים הקיימים עם "ארצות אחרות". אפילו שר החוץ הרוסי לברוב מצא לנכון להצהיר כי רוסיה אינה שואפת להחליף שום מדינה כשותף אסטרטגי למצרים. בחוזרו ממוסקבה אמר שר החוץ פהמי כי לא תהיה להידוק היחסים עם רוסיה השפעה על הקשרים עם ארה"ב, אך ציין כי מדיניותה של מצרים אינה מכוונת להתמקד ביחסים מועדפים עם מדינה מסויימת אלא לפתח קשרים עם כל המדינות. הוא גם חשף שמצרים הגישה לארה"ב סדרה של הצעות מפורטות לקיום דיאלוג בין שתי המדינות, והם עדיין לא זכו לתגובה.
אכזבה מצרית מהכתף האמריקנית הקרה
מילים אלו אינן יכולות להסתיר את השבר שחל ביחסי מצרים-ארה"ב. ארה"ב הסתייגה ממעצרו של הנשיא מורסי על ידי הצבא והשעתה את הסיוע הצבאי שלה למצרים עד שתשתכנע כי היא אכן צועדת לעבר משטר דמוקרטי. ארה"ב תמכה, מסיבות שעדיין אינן ברורות די צורכן, בתנועת האחים המוסלמים. זאת למרות, שהתברר מהר מאד כי מורסי הזניח לחלוטין את הטיפול בתחלואיה הכלכלים והחברתיים של מצרים, והתרכז בהנצחת שלטונם של תנועת האחים המוסלמים על ידי ריכוז סמכויות, איוש חברי תנועתו בכל מוסדות הממשל וניסוח חוקה בעלת רכיבים אסלאמים מדאיגים.
מצרים כולה, ובראשה מפקד הצבא, שר ההגנה אלסיסי, הרגישו פגועים ונעלבים והתקשו להבין כיצד מדינה כארה"ב, האמורה להיות בעלת מדיניות חוץ שקולה, הנמצאת בפיקוח הקונגרס והנשענת על מידע והערכות של מוסדות בעלי תקציבי ענק כגון מחלקת המדינה, ה-CIA, ה-NSA ואחרים, מסוגלת בהנף יד לשנות את הבסיס למדיניותה במזה"ת ולפגוע בבת בריתה המרכזית. אלסיסי הביע את אכזבתו ואת עלבונו בראיון הידוע שהעניק לוושינגטון פוסט ב-13 באוגוסט האחרון, בו אמר כי אינו מבין מדוע ארה"ב מפנה את גבה למדינתו. בהיעדר תגובה מתאימה לא נותר לסיסי אלא לפנות לרוסיה כדי לקבל את תמיכתה במאבקו נגד האחים המוסלמים והטרור האסלאמי, וגם לרכוש את הנשק לו הוא זקוק.
במונחים פוליטיים, מדובר בתפנית חשובה של מדיניות ארה"ב העלולה להיות בעלת משמעות הרסנית לאזור. אם ניתן היה לחשוב כי אלסיסי מעוניין להקים שלטון פתוח למערב בו ייושמו, לפחות באופן חלקי, ערכים דמוקרטיים, הרי ההתקרבות לרוסיה עלולה להחליש מגמה זו להגביר את אופיו השתלטני של המשטר.
ארה"ב: פרקה במו ידיה את גוש המדינות הערביות הפרו-מערביות
מקורות מצרים מסרו כי סעודיה ומדינת האמירויות תמממנה את רכישת הנשק למצרים, מה שנראה כמעין התגרות בארה"ב, שהייתה בת בריתם החשובה במשך שנים רבות, אך הפתיעה אותן בניהול מו"מ סודי עם איראן, אויבתן, וחתימה על הסכם בלתי מספק לעצירת תוכניתה הגרעינית.
המצב הנוכחי הוא כי ארה"ב פרקה את גוש המדינות הפרו-מערביות, שהיו שותפותיה החשובות באזור בלתי יציב בעליל, והשאירה כאן בני ברית נבוכים ללא מנהיגות, מול איראן ומול הטרור האסלאמי, ואפשרה את חזרתה למזרח התיכון של רוסיה, שלה אינטרסים המנוגדים לארה"ב ולקידום הדמוקרטיה. ייתכן מאד כי ארה"ב תצטרך לשקול מחדש את מהלכיה באזור בטרם גם היא תפגע.
