השבוע הצטרף מועמד נוסף למרוץ לנשיאות במצרים. עמרו מוסא, שר החוץ לשעבר וכיום מזכ"ל הליגה הערבית, אמר ליומון המצרי 'אלשורוק' כי אינו פוסל את האפשרות שאכן יגיש את מועמדותו, אם כי עדיין לא קיבל החלטה על כך. דבריו של מוסא, אישיות מוכרת היטב ברחבי העולם הערבי, זכו לכותרות בולטות בתקשורת הערבית. המערכה לנשיאות במצרים מעסיקה בשנים האחרונות לא רק את מצרים, אלא את כל מדינות המזרח התיכון. ליציבותה ודרכה המדינית של מצרים, הגדולה במדינות ערב, יש משמעות רבה הן לגבי עתיד השלום עם ישראל והן לגבי היחסים הבין-ערביים, המאבק עם איראן והקשרים עם המערב. מצרים, למרות הפיחות שחל במעמדה, עדין משמשת כעוגן של יציבות ומתינות באזור.
התנגדות למועמדותו של ג'מאל מבראק לנשיאות
הכותרות על מוסא באו ימים ספורים אחרי שאיימאן אלנור, מנהיג מפלגת 'אלע'ד' (המחר), מפלגת אופוזיציה קטנה, פתח, יחד עם מספר מפלגות אופוזיציה אחרות, במערכה נגד הורשת השלטון מחוסני מבראק לבנו ג'מאל. כזכור איימאן אלנור התפרסם כאשר הגיש את מועמדותו לנשיאות בבחירות הקודמות ב-2005. הוא נכשל לאחר שקיבל רק 3% מן הקולות. הוא גם הואשם והורשע בזיוף ייפויי כוח לייסוד מפלגתו ונידון לחמש שנות מאסר, אך שוחרר אחרי שנה וחצי בעקבות לחצים אמריקאים ובשל בעיות בריאות.
בזירה הפנימית המצרית קיימת התנגדות למועמדותו של ג'מאל, הן בשל סלידה להחזרת המלוכה "בדלת האחורית" והן בשל אישיותו החיוורת של ג'מאל, אף כי הוא בעל ניסיון פיננסי נרחב ובשנים האחרונות התערה בבעיות הפנים של מצרים, לאחר שמונה למזכ"ל הוועדה הפוליטית העליונה של מפלגת השלטון ורכש ניסיון רב בזירה הפנימית ובהופעות בפני קהל. הפעם יוצאת האופוזיציה באופן מאורגן למה שהיא מכנה "המערכה נגד ההורשה" תחת הסיסמא "לא ישלוט". במפלגת השלטון התעוררו מיד כוחות שיצאו במתקפת נגד, המכונה "רוצים אותך". לשני הביטויים יש משמעות רגשית בשפה המדוברת המצרית והם מבטאים את ממדיו העמוקים של המאבק. זמר מצרי ידוע אף פרסם שיר למען מועמדותו של ג'מאל.
האחים המוסלמים במשבר
בהקשר זה מעניינת במיוחד עמדתה של תנועת האחים המוסלמים, המסתמנת בשנים האחרונות כגוף האופוזיציוני הגדול ביותר במצרים. הידיעות בנושא היו סותרות: תחילה דיווחה התקשורת כי האחים יפעלו יחד עם האופוזיציה החילונית, אולם נראה שהדעות חלוקות בקרב ההנהגה. זה זמן מה שהתנועה נמצאת במשבר עמוק על רקע דרישתו של הדור הצעיר להפוך את התנועה לדמוקרטית יותר בקבלת החלטותיה ואי מוכנות הגווארדיה הוותיקה להתפשר בנושא. בשבועות האחרונים נמסר, כי ראש התנועה הנושא בתואר "המדריך העליון", מחמד מהדי עאקף, יסיים את כהונתו בשנה הבאה. בראיון ליומון 'אלמסרי אליום' הוא סיפר כי בבחירות לפרלמנט ב-2005 הגיע להסכם עם נציגיו של מבארק כי ימתן את תעמולתו נגד השלטון ובתמורה יוכל להכניס לפרלמנט 50 צירים. בסופו של דבר נבחרו 88 צירים מטעם האחים – 20% מן הפרלמנט, המהווים אופוזיציה לוחמת המפריעה למהלכי השלטון במדיניות הפנים והחוץ ובמיוחד לגבי היחסים עם ישראל. עאקף רמז כי יהיה מוכן להגיע להסדר דומה לקראת הבחירות לפרלמנט בשנה הבאה ולנשיאות ב-2011. האחים המוסלמיםמתנגדים אומנם להורשת כהונת הנשיא, אך אין להם ציפיות מכל מועמד חילוני אחר, שכן מטרתם העיקרית נשארה כיבוש השלטון והשלטת השריעה במצרים. בשלב זה הם אינם יכולים להציג מועמד כיוון שתנועתם עדיין איננה חוקית (מאז תקופת נאצר) ואת מועמדיהם לפרלמנט הציגו כעצמאים.
האם מובארק יחליט להתמודד שוב?
מבארק הגיע לשלטון ב-1981 בעקבות רצח הנשיא סאדאת ומכהן בתפקידו הרם כבר 28 שנים. תקופת כהונתו הנוכחית היא החמישית במספר ומשפטית אין מניעה שיציג את מועמדותו לתקופה של שש שנים נוספות בבחירות הבאות שיתקיימו בסתיו 2011. זאת, לאחר שעוד בשנות השמונים הוא ביטל את הסעיף בחוקה, שהגביל את היבחרותו של נשיא לשתי תקופות כהונה בלבד. השאלה היא האם בגילו, השנה מלאו לו 81 שנים, ואחרי שנות שלטון ארוכות ומתישות אכן יתמודד פעם נוספת או יחליט סופית על הגשת המועמדות של בנו, כאשר ברקע התנגדות ציבורית גוברת ובזמן שמצרים מתלבטת עם בעיות כלכליות וחברתיות קשות.
האופוזיציה מתקשה להציג אלטרנטיבה אמיתית
בשלב זה ברור לכל שמבארק מכין את בנו להיות הנשיא הבא של מצרים, אף אם הוא אינו מודה בכך וטוען שהנשיא הבא יבחר "באופן דמוקרטי". האופוזיציה לעומת זאת מתקשה להציג מועמדים כריזמטיים, שיהוו אתגר לציבור ובעיה למבארק. עד כה, הוזכרו שמם של דר' מחמד בראדעי, המנכ"ל היוצא של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית ודר' אחמד זוייל, שקיבל פרס נובל לכימיה (המדען הערבי היחיד שזכה בפרס נובל והמתגורר בארה"ב). לשני אישים אלה אין ניסיון פוליטי ואישיותם רחוקה מלמשוך את ההמונים. זו הסיבה שהאפשרות למועמדותו של עמרו מוסא מיקדה את תשומת הלב. מוסא, בעל אישיות כריזמטית ואינטלקט מבריק, כיהן כשר החוץ של מצרים בשנים 1991-2001 וזכה לפרסום בשל עמדותיו החריפות נגד ישראל. בשנת 2001 מונה למזכ"ל הליגה הערבית. יש הטוענים כי מבארק ראה בו מתחרה ורצה להרחיקו ממסדרונות השלטון.
המחסום החוקתי של המועמדים העצמאיים
עם זאת, בפני מוסא וייתר המועמדים העצמאיים הפוטנציאלים עומד מחסום חוקתי קשה. מבארק, שהתחיל להכין את בנו לנשיאות לפני מספר שנים, הביא ב-2005 לשינוי סעיף 76 של החוקה הקובע את התנאים להצגת מועמדות לנשיאות. בהתאם לנוסח החדש, על מועמד עצמאי להשיג חתימות תמיכה של 250 חברי שני בתי הפרלמנט, המועצות המקומיות והמחוזיות, תוך השגת מספר מינימאלי מסוים של חתימות מכל אחד מן הגופים. תנאי זה נראה כבלתי אפשרי לביצוע, שכן נציגי מפלגת השלטון הם בעלי רוב מוחלט בכל אחד מן המוסדות הנ"ל. באשר למועמדים לנשיאות מטעם מפלגה כלשהי, גם כאן התנאים מגבילים ביותר. מפלגה יכולה להציג מועמד רק אם עברו חמש שנים מאז שאושרה הקמתה על ידי המוסדות המתאימים ובתקופה זו השיגה בבחירות לשני בתי הפרלמנט לפחות חמישה אחוזים מקולות הבוחרים. בנוסף, על מועמדה להיות חבר בגוף המנהל העליון של המפלגה לפחות שנה. אלה תנאים דרקוניים, שספק אם מפלגות האופוזיציה הקטנות יכולות לעמוד בהם.
מפלגת השלטון, המפלגה הלאומית דמוקרטית, תקיים בסוף חודש זה את וועידתה הכללית, אך נראה שלא תבחר עדיין במועמד לנשיאות, שכן נותרו עדיין שנתיים עד לסיום כהונתו הנוכחית של הנשיא. איש במפלגה גם אינו מעוניין להעצים את העימות בנושא בשלב כה מוקדם.
השפעת הצבא
גורם נוסף שעליו אין מרבים לדבר הוא הצבא. מאז מהפכת הקצינים של 1952 שביטלה את המלוכה, כל הנשיאים היו קצינים שהגיעו משורות הצבא: נאצר, סאדאת ומבארק עצמו. השאלה כיום היא האם הצבא עדיין שומר על השפעתו הדיסקרטית והאם הוא יהיה זה אשר יחליט בסופו של דבר מאחורי הקלעים מי המועמד המתאים. האם יסכים שג'מאל, שאינו איש צבא, יהיה הנשיא הבא או יעדיף את עומר סלימאן, איש צבא לשעבר וכיום ראש המודיעין המצרי, איש סודו ואמונו של מבארק ששמו אכן מוזכר כמועמד אפשרי, ואולי בכלל יבחר באיש צבא אחר. מועמד כזה יוכל להציג את עצמו כעצמאי ונציגי מפלגת השלטון ידאגו שיקבל את החתימות הדרושות בהתאם לסעיף 76 של החוקה.
העברת שלטון בירושה – מגמה גוברת בעולם הערבי
השבוע הצטרף לדיון על "הנשיאות בהורשה" העיתונאי הוותיק מחמד חסנין הייכל, שהיה בזמנו איש סודו הקרוב של נאצר ועם עלייתו של סאדאת לשלטון הורחק מכל עמדה פוליטית משפיעה. כיום הוא כותב את זיכרונותיו ומנחה תוכנית בערוץ אלג'זירה על אירועים היסטוריים במזרח התיכון. הוא נחשב ל"זקן השבט" ולדעותיו יש משקל מסוים בקרב חוגים נאצריסטיים ולאומנים, שעדיין נוכחים בזירה המצרית. בראיון ליומון המצרי 'אלמסרי אליום', הביע הייכל התנגדות מוחלטת למועמדותו של ג'מאל מבארק. לדבריו, ג'מאל אינו אזרח רגיל, אלא בעל פריבילגיות מיוחדות והצגת מועמדותו מעוותת את המציאות הפוליטית במצרים. הייכל גם גינה את המגמה הקיימת זה מספר שנים אצל ראשי מדינות ערב להעביר את השלטון בירושה, כפי שזה נעשה השבוע בלוב וכפי שמתכוון לעשות גם נשיא תימן. יוזכר שבשאר אלאסד זכה להתמנות כנשיא סוריה רק בשל היותו בנו של אביו הנשיא חאפז אלאסד. מגמה זו ההולכת ומתרחבת במדינות ערב, מצביעה על כך שראשי הממשלים הדיקטטוריים של מדינות ערב ומקורביהם מהחוגים הכלכליים והצבאיים מעדיפים להעביר את השלטון בירושה לבני משפחה, כדי לשמר על יציבות המערכת שהקימו ובעיקר כדי למנוע גילוי סודות ומעשי שחיתות שהתבצעו וממשיכים להתבצע.
נותרו איפוא סימני שאלה רבים ביחס לזהותו של הנשיא הבא של מצרים. נראה שהמאבק רק בראשיתו ועוד נהיה עדים לעימותים חריפים לפני שהתמונה תתבהר.
