התראות

מצרים אחרי הבחירות לפרלמנט: המערכה על הנשיאות נפתחת בצל משבר לגיטימציה

שיתוף

עניינים

מפלגת השלטון ניצחה, האופוזיציה חוסלה

מפלגת השלטון בראשותו של הנשיא מבארק זכתה במה שנראה כניצחון גדול בבחירות למועצת העם המצרית (הפרלמנט) שנערכו בשבוע שעבר: 420 צירים מתוך 508 המקומות שעמדו לבחירה. האופוזיציה חוסלה: האחים המוסלמים, שהחזיקו ב-20% מן המקומות בפרלמנט הקודם, נשארו ללא ייצוג כלשהו. מפלגות האופוזיציה החילוניות הצליחו בעמל רב להכניס לפרלמנט 14 צירים. 70 צירים נוספים נבחרו במעמד של עצמאיים ורובם משתייכים למפלגת השלטון. מפלגת השלטון מחזיקה אפוא ב-85% מן המקומות ובצירוף העצמאיים 95%. מצרים מוצאת את עצמה עם פרלמנט ללא אופוזיציה. תוצאות אלה, שרבים וטובים סבורים כי הושגו על ידי זיופים והפרות חוק בקנה מידה גדול, מעמידים בספק את הלגיטימציה של הפרלמנט ומציבים דילמה לא קטנה למשטר.

תנועת מחאה רחבה מתארגנת

ארה"ב והאיחוד האירופי גינו את הפרות החוק וקראו לחקירת כל התלונות על הזיופים. האחים המוסלמים ומפלגת ה"וופד", שהחרימו את הסיבוב השני, קראו לביטול התוצאות ולעריכת בחירות חדשות. כך גם ארגוני זכויות האדם במצרים. קבוצה של פרלמנטרים לשעבר ממפלגות האופוזיציה אף הקימה גוף חדש להביע מחאה נגד זיוף הבחירות וכבר קראה להפגנה מול בניין הפרלמנט בשבת הקרובה.

מתארגנת אפוא תנועת מחאה רחבה ועל השלטון יהיה למצוא דרך להרגיעה ולהתכונן לקראת הבחירות לנשיאות האמורות להתקיים בספטמבר 2011.

הפרלמנט כנראה לא יפוזר

ספק רב אם מבארק יפזר את הפרלמנט החדש. דוברי הממשלה חוזרים ומודיעים כי הבחירות נערכו בהתאם לחוק והיו נקיות מזיופים, למעט מקרים בודדים שייחקרו. עבד אלמנעם סעיד, יו"ר אלאהראם, פירסם מאמר כי מספר התלונות על זיופים העומד על 1053 הוא זעיר ביחס למספר הקלפיות ברחבי המדינה המסתכם ב- 44 אלף. הוא גם מזכיר כי האלימות בבחירות, אף שהיא תופעה מצערת, קיימת במצרים מקדמת דנא. בבחירות האחרונות ב-2005 נהרגו 13 אנשים ובשנות התשעים נהרגו במערכות הבחירות השונות בין 10 ל-60 אנשים. הפעם נהרגו בסיבוב הראשון "רק" ארבעה אנשים ובסיבוב השני כנראה גם ארבעה.

דר' מצטפא אלפקי, ראש וועדת החוץ של מועצת השורא (הבית העליון של הפרלמנט), אמר "כי אינו צופה את פיזור הפרלמנט מאחר שאי אפשר לערוך בחירות כל יום." לדבריו, בכל מערכת בחירות יש הפרות חוק ואלה יועברו לבתי המשפט. מכל מקום הוא טוען, כי המפסידים תמיד מגזימים ומנפחים את האירועים השליליים המתרחשים על רקע הבחירות.

מפלגת השלטון התכוננה היטב לבחירות לפרלמנט ולבחירות הקרובות לנשיאות ולשם כך בוצעו בשלוש השנים האחרונות מספר שינויים בחוקה. אחד מן השינויים המרכזיים היה ביטול הפיקוח של מערכת המשפט על ניהול הבחירות. במקומו הוקמה וועדה מרכזית שחבריה מתמנים על ידי מוסדות השלטון. וועדה זו אכן הראתה את נאמנותה לשלטון, כאשר התעלמה מעשרות פסקי דין של בתי הדין המנהלים, שקראו לבטל את הבחירות באזורי בחירה רבים בעקבות תלונות של מועמדים שנפסלו על ידי וועדות מקומיות – בעיקר מועמדי האחים המוסלמים. שינוי משמעותי נוסף שבוצע בחוקה הוא הטלת סייגים רבים על אזרח הרוצה להיות מועמד עצמאי לנשיאות. עליו לגייס 250 חתימות מבין חברי שני הבתים של הפרלמנט, מועצת העם ומועצת השורא וממספר מסוים של מועצות אזוריות. מאחר שבכל המוסדות האלה יש למפלגת השלטון רוב מכריע ולפעמים מונפול, אין סיכויים לשום מועמד עצמאי, אלא אם ישיג את תמיכת השלטון.

 .

מטרת השלטון הייתה לצמצם את האופוזיציה ולהביא לניצחון משמעותי של מפלגת השלטון לקראת הבחירות לנשיאות בשנה הבאה. ניצחון כזה אמור היה להפגין בפני דעת הקהל הפנימית ולעולם כולו כי מבארק זוכה לתמיכה רחבה בציבוריות – מה שהיה מסייע לו רבות  להעמיד את בנו, גמאל, כמועמד לנשיאות ללא התנגדות גדולה. היעד המרכזי היה לפגוע  בכוחם של האחים המוסלמים, שנוכחותם הקולנית בפרלמנט הפריעה רבות לממשלו של מבארק בתחומי פנים וחוץ (האחים התנגדו להעלאת גיל הנישואין של נשים ל-17 שנים, תקפו את הממשל על מדיניות ייצוא האנרגיה ובמיוחד את ייצוא הגז לישראל ולעיתים תכופות קראו לניתוק הקשרים עם ישראל ואף להעלמה).

הבחירות נוהלו על ידי גמאל מבראק

הבחירות נוהלו על ידי גמאל מבארק ומקורביו, אנשי עסקים הצעירים. הבולטים מביניהם היו אחמד עז, ראש וועדת הבחירות של מפלגת השלטון, ועלי אלדין הילאל, ראש וועדת התקשורת של המפלגה, שנתנו את הטון וגילו כושר ארגון מצוין. אלא שנראה כי הם עשו את עבודתם בנאמנות כה רבה עד כי שכחו כי כל המוסיף גורע. הם גייסו את פעילי מפלגתם ושכירי חרב תמורת תשלום, למנוע כל אפשרות ממועמדי האחים המוסלמים להיבחר, אפילו במחיר של הפעלת אלימת נגד תומכיהם או זיופים בקלפיות. הצלחתם הייתה מעבר למצופה. אף אחד ממועמדי האחים לא נבחר בסיבוב הראשון – מה שהפתיע את כל מי שעוקב אחרי הזירה המצרית. האפשר שהתמיכה הציבורית לאחים ירדה מ-20% בפרלמנט שנבחר רק לפני ארבע שנים, לאפס? יתרה מזו, פעילי המפלגת השלטון בהתלהבותם נגד האופוזיציה גם מנעו את בחירתם של מועמדי מפלגת ה"וופד" – מפלגה חילונית ליברלית, מתונה יחסית, שאינה נחשבת כמסכנת את שלטונו של מבארק. כל המשקיפים צפו כי מפלגה זו תזכה בכ-20 מקומות ותשמש כאופוזיציה, שתהיה למעשה עלה התאנה של השלטון. התוצאה הייתה כי בסיבוב הראשון נבחרו רק שנים ממועמדי ה"וופד". בנוסף, נבחרו עוד שלושה מועמדים של מפלגות אופוזיציה קטנות. תוצאות אלה הכו בתדהמה את האופוזיציה כולה ואת ארגוני זכויות האדם במצרים ובחו"ל, אשר גינו את הליכי ההצבעה.

לכן האחים המוסלמים וה"וופד" החליטו להחרים את הסיבוב השני וביקשו מהמועמדים שנותרו (27 לאחים ושישה ל"וופד) להסתלק מן המערכה. השלטונות הודיעו, כי בהתאם לחוק המועד האחרון לוותר על  מועמדות הוא 24 שעות לפני תחילת הסיבוב הראשון וכי וויתור על המועמדות בשלב כה מאוחר נוגד את החוק. הם השאירו לכן את שמותיהם על רשימת המועמדים. במהלך ההצבעה בסיבוב השני עשו השלטונות מאמץ להביא לבחירתם של כמה שיותר מועמדים מן האופוזיציה. אחד ממועמדי מפלגת השלטון אף התלונן כי הפסיד את מקומו מאחר שהקלפי שלו זויפה לטובת מועמד של מפלגת אופוזיציה. אך לא היו מספיק מהם כדי שיהוו אופוזיציה משמעותית!

בסופו של דבר זכו מפלגות האופוזיציה ב-14 מקומות, דהיינו 2.7% מהמקומות במועצת העם. בין הזוכים היו ארבעה ממפלגת ה"וופד," שהתמידו במועמדותם למרות החרמת הבחירות על ידי מפלגתם. בתגובה כונס הוועד הפועל של המפלגה, אשר החליט להקפיא את חברותם ולבדוק את האפשרות לגרושם מן המפלגה. מכל מקום, אלה הארבעה אינם מייצגים את ה"וופד". אצל האחים המוסלמים התרחש תהליך דומה אם כי מצומצם יותר. מועמד אחד החליט להישאר במרוץ וזכה להיבחר, אך האחים החליטו כי הוא אינו מייצגם. בשלב זה, בטרם יתבהרו הדברים סופית, "האופוזיציה" מורכבת אפוא מחמישה נציגים של מפלגת ה"תגמע,"  שהיא מפלגת השמאל המצרית וכיסוי לשרידי המפלגה הקומוניסטית המצרית, ועוד שלושה צירים של שלוש מפלגות קטנות.

אין שום פליאה שגופים מצריים ובינלאומיים טוענים כי הפרלמנט אינו לגיטימי, כי יש לבטל את התוצאות ולקיים מערכת בחירות חדשה תחת פיקוח בינלאומי. כפי שנאמר לעיל, אין בשלב זה שום סימנים כי מבארק מוכן לפזר את הפרלמנט החדש. זו סמכותו בהתאם לחוקה. להפך, נראה כי התלונות על הפרות חוק וזיופים תועברנה לפרלמנט עצמו כאשר יתכנס לישיבתו הראשונה ב-13 בדצמבר. בהתאם לחוקה הפרלמנט הוא בעל סמכויות ריבוניות והוא המחליט על התלונות נגדו. יש להניח,  שכפי שקרה בשנים קודמות, הוא יבטל את חלק מן התלונות, יעביר חלק קטן ולא משמעותי למערכת המשפט ויכריז על עצמו כפרלמנט נבחר לגיטימי.

בראדעי פתח את מערכת הבחירות לנשיאות

זו כנראה גם הנחתו של מחמד בראדעי, מנכ"ל הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית לשעבר ,שניסה לאחד את האופוזיציה נגד מפלגת השלטון ונכשל. לשווא הוא קרא לכל מפלגות האופוזיציה להחרים את הבחירות, והחזית שניסה ליצור קרסה בטרם הוקמה כאשר, ה"וופד" והאחים המוסלמים החליטו להשתתף בבחירות. האחים חשבו שיצליחו לשמור על חלק נכבד מהישגיהם בפרלמנט הקודם ויוכלו לקדם את ענייניהם בדרך פרלמנטרית. ה"וופד" קיווה שהרבה קולות מן האחים יעברו אליו וכי השלטון לא ימנע ממנו את בחירתם של כמה עשרות צירים ויאפשר ל"וופד" לשמש כאופוזיציה המרכזית. כפי שראינו, כל החישובים אלה לא עמדו בפני המציאות.

מחמד בראדעי, שיצא לחו"ל בעקבות כישלונו לאחד את האופוזיציה, חזר השבוע למצרים ומיד פתח את מערכת הבחירות לנשיאות. הוא שיגר מסר מוקלט באמצעות יוטיוב לכל הציבור המצרי בו אמר כי הבחירות לפרלמנט לא היו אלא קומדיה וכי יש להיערך היטב לקראת הבחירות הבאות לנשיאות. הוא קרא למפלגות האופוזיציה להחרים את הבחירות אם לא ישונו סעיפי החוקה המגבילים את האפשרות להצגת מועמדות עצמאית (הוא התנה את מועמדותו לנשיאות בביטול המגבלות). מהעם המצרי ביקש לבוא ולהפגין בדרכי שלום עד שהשלטון יענה לבקשותיו. אגב כך הוא צייר בצבעים שחורים את מצבה הכלכלי והחברתי של מצרים ואמר כי הגיע הזמן לצאת מן העבדות ולהקים מצרים חדשה ומודרנית .זהו מסר קשה שהטלוויזיה המצרית לא תשדר כמובן, אף הוא מופץ בכל אמצעי התקשורת החדשים. המערכה לנשיאות נפתחה ומפלגות האופוזיציה תצטרכנה לקבל החלטות קשות.

הדרך הפרלמנטארית כבר אינה פתוחה למפלגות. שם אין להם יותר קול. יהיה עליהן לגייס את תומכיהן  להפגנות רחוב באמצעות התקשורת האלטרנטיבית. זו תהיה מערכה קשה. השלטון יפעיל את כל עוצמותיו בפרלמנט ובתקשורת, וגם לא יהסס להפעיל את כוחות הפנים לפיזור אספות והפגנות. למצרים ממתינה שנה קשה מאד, שנה של עימותים העשויה לפגוע ביציבותה הפוליטית ובכלכלתה.

הבלוג לעיל משקף את דעת הכותב בלבד ואיננו מהווה עמדה רשמית של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה

שיתוף

תמכו בנו

הירשמו ל-Daily Alert

ה-Daily Alert הידוע – תקציר חדשות ישראל, מופק על ידי המרכז הירושלמי מאז 2002, ומציע קישורים לכתבות נבחרות בנושא ישראל מתוך מקורות תקשורת מובילים באנגלית ובעברית.

עוד בנושא

הישאר מעודכן, תמיד

קבל את החדשות, התובנות והעדכונים העדכניים ביותר ישירות לתיבת הדואר הנכנס שלך — תהיה הראשון לדעת!

 

הירשם ל-Jerusalem Issue Briefs

תמצית חדשות ישראל יוצאת לאור בכל יום ראשון, שלישי וחמישי.

התראות

המרכז הירושלמי
חשיפה לצפון: האם חזבאללה נערך מחדש?

למרות הרטוריקה המרגיעה, כי המצב הביטחוני הוא מהטובים בעשורים האחרונים, בפועל כבר בנובמבר 2024 חזבאללה הפר את הסכם הפסקת האש. "אני חושב שזו הרגעה, אם אתה קורא לעומק את דבריו של אלוף פיקוד הצפון", מסביר, אל"מ (במיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, בראיון לחדשות 13.

החוקר מדגיש כי "הגבול בין סוריה ללבנון הוא פרוץ – יש 136 מעברים בלתי חוקיים, שחלקם נשלטים בשלט רחוק בידי כוחות עוינים". באמצעות אותם מעברים זורמות סחורות אסורות, ודרכם מצליחה איראן להעביר אמצעי לחימה לחזבאללה. כך הארגון מתחזק ומתחמש מחדש, למרות המאמצים לבלום אותו.

חזבאללה מסרב להתפרק מנשקו, וממשלת לבנון מתקשה או אינה מעוניינת לפעול נגדו. ההתעצמות הזו, בצד הגבול הצפוני של ישראל, מחייבת בחינה מחודשת של האיום ושל ההיערכות מולו. לדבריו, "השליח האמריקאי עצמו הודיע שנכשל בכפיית פירוק חזבאללה מנשקו".

12:15pm
המרכז הירושלמי
הפסקת האש קרסה: חיזבאללה נערך למלחמה עם ישראל

אל"מ (מיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון: "מי שחשב שסיימנו עם חיזבאללה, פשוט טעה וזה יתפוצץ לו בפרצוף. את המידע סיפק השליח האמריקאי שאמר שנכשל במאמציו לגרום לארגון להתפרק מנשקו".

לדבריו, "איראן מנצלת את הגבול הפרוץ בין סוריה ללבנון כדי להעביר נשק וכספים והוא משלים את ההיערכות שלו לקראת עימות מול ישראל". נריה מסביר כי כעת, ישראל עוקבת ב-7 עיניים ומחסלת פעילים בדרום לבנון. "אני נזכר במשפט שרבין היה אומר תמיד שהעולם ישפוט אותנו לפי המעשים ולא על פי הדיבורים. מה שחסר זה מעשה, לקחת אחריות, לקחת יוזמה ולהחליט על התארגנות מחדש", הוא מסכם.

2:30pm
המרכז הירושלמי
ישראל במצור מדיני – ומה מתכנן הקבינט?

ישראל לכודה בלחץ מדיני ובינלאומי הולך ומחמיר, מזהיר יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריו, "ישראל לא מכריעה את המלחמה, גם בגלל טעויות שלנו וגם בגלל הקמפיין השקרי שמופעל נגדה". בן מנחם מצביע על כך שאפילו הנשיא טראמפ, שתומך בישראל, מאותת ש"ישראל היא זו שצריכה להחליט". הוא מעריך שמתבשל מהלך אסטרטגי, אולי צבאי, אבל לא רואה את צה"ל כובש את עזה כולה או מגייס לסבבי מילואים נוספים. "הכנסת מזון לרצועה היא לא מהלך הומניטרי, זו עזרה לאויב", הוא טוען.

הדאגה המרכזית היא מה שמתרחש בזירה המדינית, בעיקר מול ארה"ב, שעד כה מונעת מהלומות מדיניות באו"ם באמצעות וטו. בן מנחם מדגיש את הצורך בהכרעה מהירה וברורה: "לא ייתכן שזה נמשך שנתיים. המטרה לא ברורה. החיילים שואלים – מה עכשיו?" לדבריו, צה"ל מסוגל לכבוש את הרצועה ולחלץ את החטופים, אך ללא הכרעה מדינית – אין מוצא. "זו כבר החלטה מוסרית. או שמסיימים עם זה, או שמוותרים לחמאס – וגם אז לא נקבל את כל החטופים", הוא מסכם.

2:20pm
המרכז הירושלמי
איראן-ישראל: בין הפסקת האש לסערה הבאה

יוני בן מנחם מדגיש כי הפסקת האש בין ישראל לאיראן אינה אלא הפוגה זמנית, בעוד שני הצדדים נערכים לעימות הבא. לדבריו, "איראן עדיין מסוגלת לשגר מטח מהיר של מאות טילים בליסטיים לעבר ישראל, כפי שעשתה באפריל 2024" – אך מהלך כזה, הוא מציין, "יהיה מסוכן מאוד מבחינתה, כיוון שישראל תגיב בעוצמה מוחצת בשטחה של איראן". בן מנחם מצביע על כך שהעימות בין המדינות נמצא בשלב ביניים, שבו ההרתעה ההדדית שברירית וכל טעות עלולה להצית מחדש את הלחימה.

12:12pm
המרכז הירושלמי
הטבח הבא כבר מתוכנן – והמערב מממן אותו בשתיקה

מאות אזרחים דרוזים נטבחו לאחרונה בסווידא, כולל נשים וילדים, בפשיטה אכזרית של כוחות הביטחון במדינה – שמורכבים בפועל ממיליציות סלפיות-ג'יהאדיסטיות. משטר א-שרע, שמיתג את עצמו כ"ממשל סורי חדש", הוא למעשה גלגול מודרני של דאע"ש, בשיתוף פעולה עם לוחמים זרים ובחסות סעודיה וארה"ב.

דליה זיאדה, חוקרת במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, כותבת כי הטיהור האתני נגד הדרוזים והעלווים נעשה בגלוי, והמערב לא רק שותק – הוא משתף פעולה. "מאות מיליוני דולרים מוזרמים להשקעות במשטר הדמים הזה, שמבצע הוצאות להורג, ביזה והשמדת קהילות שלמות בשם הסדר. השלטון הג'יהאדיסטי הזה הוא איום עולמי".

12:10pm
המרכז הירושלמי
הפסקת האש קרסה: חיזבאללה נערך למלחמה עם ישראל

אל"מ (במיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהיר כי חיזבאללה בלבנון אינו עוצר, אלא נערך למלחמה. "המצב בלבנון חוצה את קו הסכנה", הוא אומר. לדבריו, הארגון לא רק שמסרב להתפרק מנשקו, אלא אף "מגביר את אחיזתו במוסדות המדינה, בעוד וושינגטון מתעסקת בטקטיקות דיפלומטיות חסרות שיניים".

נריה טוען כי אין עוד זמן למשחקים: "חיזבאללה לא משחק על זמן – הוא מנצל אותו". לדבריו, בזמן ששליחים אמריקאים ממשיכים לקרוא להידברות, חיזבאללה משלים מהלכים לקראת עימות עתידי. "ישראל תיאלץ להגיב", הוא מעריך, "ובמוקדם או במאוחר, המזרח התיכון יתלקח שוב".

 
12:19pm
המרכז הירושלמי
הסיוע ההומניטרי נוחת בידי חמאס, לא בידי העם

ד"ר פיאמה נירנשטיין, חוקרת ב-JCFA, מתארת תמונה עגומה של המתרחש בעזה: "כל משלוח סיוע מגיע לידי חמאס – לא לידי האזרחים". לדבריה, מדובר באסטרטגיה ברורה של הארגון: שימוש במזון ובתרופות כמנוף לשליטה, כפייה ויצירת נאמנות. "הסיוע ההומניטרי הפך לנשק", היא כותבת, ומבהירה כי "זו לא תוצאה שולית של המלחמה, אלא לב שלטונו של חמאס".

9:37am
המרכז הירושלמי
הזירה הבאה: סערה טורקית בים התיכון

אבירם בלאיש, סגן נשיא המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהיר מהמהלכים האחרונים של טורקיה בזירה הלובית, שמצביעים על שינוי אסטרטגי במדיניות אנקרה. לדבריו, טורקיה שעד כה הסתמכה על קשרים בלעדיים עם ממשלת טריפולי, בוחנת כעת שיתוף פעולה גם עם הגורמים המזרחיים בלוב – בראשותו של ח'ליפה חפטר. "היעד הוא להבטיח לעצמה נתח נאה מתקציבי השיקום של לוב", הסביר.

9:34am
המרכז הירושלמי
אין דרך חזרה – צריך לסיים את העבודה בעזה

"הגענו לנקודה שצריך פשוט לסיים את העבודה", מסביר קולונל ג'ון ספנסר, חוקר לוחמה אורבנית ועמית במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. במילים חדות וברורות, הוא טוען כי הפסקת אש לפני תבוסה מוחלטת של חמאס תהיה לא פחות ממתכון לעוד טבח: "כל פתרון שמותיר את חמאס בעמדת כוח – אפילו חלקית – יבטיח רק סבב דמים נוסף", כותב ספנסר במאמר מיוחד. לדבריו, אין טעם בדיונים הומניטריים אם הטרור ממשיך להחזיק בגרון של מיליוני אזרחים.

11:13am
המרכז הירושלמי
‏האם צרפת באמת יכולה להכריז על הקמת מדינה פלסטינית? ‏

הכרזתו של נשיא צרפת עמנואל מקרון על הכרה במדינה פלסטינית עוררה תגובות חריפות. השגריר לשעבר עו"ד אלן בייקר וסא"ל (במיל') מוריס הירש מהמרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, טוענים כי המהלך מנוגד למשפט הבינלאומי ולחתימות ההסכמים בין ישראל לאש"ף. "ההנהגה הפלסטינית לא עומדת באף אחד מהקריטריונים הבסיסיים להכרה במדינה", כתבו בדו"ח משפטי, "ביניהם גבולות מוגדרים, שלטון מתפקד ויכולת לקיים יחסים דיפלומטיים". הם גם מזכירים כי ההכרה במדינה פלסטינית מחוץ למו"מ ישיר פוגעת בתוקף של הסכמי אוסלו.

הירש לא חסך ביקורת גם כלפי ישראל: "אנחנו יכולים להתלונן על מקרון, אבל קודם כל נדרשת הצהרה ברורה מהממשלה – יהודה ושומרון הם שלנו, ולא תקום לעולם מדינת טרור ממערב לירדן". לדבריו, סירובה של ישראל לנקוט בצעדים משמעותיים בשטח הוא זה שמאפשר למהלכים החד-צדדיים לפרוח. השניים מזהירים כי גם אם למהלך אין תוקף משפטי מיידי, הוא יעניק רוח גבית לחמאס, יפגע בסיכוי לעסקת חטופים, ועלול להביא להפסקת מימון אונר”א – שכן "מדינה אינה זכאית לסיוע לפליטים". לדבריהם, מדובר בהצגה דיפלומטית ריקה, שמאיימת על יציבות האזור.

 
10:31am
המרכז הירושלמי
אם לא נכריע בעזה — ניכנס למלכודת בינלאומית
יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מצביע על סכנה אסטרטגית ביוזמה הסעודית-צרפתית להקמת מדינה פלסטינית. "התקשורת הערבית בקושי מדווחת על כך", טוען בן מנחם. לדבריו, "סעודיה דוחפת את זה כבר שנה, גם בזירה הערבית וגם במערב, וזה צריך להדליק לנו אור אדום. אף אחד ביו"ש או עזה לא מאמין שזה באמת יקרה, ממש כמו ההכרזה של ערפאת ב-1988". מבחינתו, הפתרון ברור: "ישראל צריכה להחיל ריבונות ביהודה ושומרון ולהרחיב את ההתיישבות בלי להתמהמה".

בעניין רצועת עזה, בן מנחם נחרץ: "הטלת מצור רק תכניס את ישראל למצור מדיני חמור יותר. אין מנוס מהכרעה צבאית — כיבוש מלא של הרצועה וטיהור השטח ממחבלים". עם זאת, הוא מדגיש שיש לפעול גם בזירות אחרות: "הובטח שנחסל את הנהגת חמאס בחו"ל — בפועל כמעט ולא קרה כלום. נכון שיש מגבלות בטורקיה ובקטאר, אבל כל הנהגת חמאס עושה גם עסקים, והמוסד יודע לצוד אותם במדינות אחרות". בן מנחם חותם בקריאה חד-משמעית: "ישראל צריכה ללחוץ על ארה"ב לפעול להקפאת המיליארדים שזורמים לחמאס".

10:27am
המרכז הירושלמי
חוקרת מצרית: "מצרים חוששת מהפליטים בעזה יותר ממלחמה עם ישראל"

בעוד עזה מתפוררת מבפנים ומסעירה את הזירה הבינלאומית, מצרים שומרת על שקט מתוח בגבול הדרומי. דליה זיאדה, חוקרת מצרית במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, חושפת כי מאחורי התמיכה הפומבית של קהיר בפלסטינים, שולט פחד עמוק מהצפת סיני בפליטים, או גרוע מכך, בלוחמים חמושים מחמאס. לדבריה, "מצרים רואה בעזה איום ביטחוני ממשי, לא מתוך חמלה אלא מתוך אסטרטגיה קרה שמעדיפה יציבות פנימית על סולידריות ערבית".

בישראל גוברת הדאגה מהתמרונים המצריים, במיוחד על רקע הדיווחים על התחמשות מצרית מוגברת ותיאום עם סין ורוסיה. זיאדה מצביעה על שינוי אסטרטגי עמוק: "קהיר מתרחקת מהבריתות המערביות, ובראשן ארה״ב, ומתקרבת לגוש המזרחי. זה כבר לא רק איום אזורי, אלא שינוי כללי המשחק בזירה הדיפלומטית של המזרח התיכון".

1:01pm

Close