מה"עליהום" הבינלאומי נגד ישראל על רקע ההפגנות האלימות, בעידוד חמאס, באזור גדר הגבול עם עזה במהלך ההפגנות החל ממרץ 2018, נראה שתמונות של פלסטינים הרוגים ופצועים מבטיחות כתמיד כיסוי תקשורתי מירבי וכן גינויים אוטומטיים נגד ישראל על ידי נציגת האיחוד האירופאי לשעבר לענייני חוץ, הגב' פדריקה מוגריני, המזכיר הכללי של האו"ם, מנהיגים אירופאים, עצרת האו"ם ומועצת זכויות האדם.
המניעים האמיתיים לאלימות זאת והעובדה שחמאס מנצל אזרחים ובמיוחד ילדים כמגנים אנושיים על מנת להסתיר השלכת מטעני נפץ נגד חיילים ישראליים, חיבור מטענים לגדר, ונסיונות לחדור לתוך ישראל על מנת להרוג ישראלים ו"לשחרר את ירושלים" – כל אלה זוכים לתשומת לב מעטה.
ההנהגה הפלסטינית הצטרפה לחגיגה של החמאס, על אף המתח ביניהם, עם מבצע יחצ"נות רחב-היקף על מנת להביא לגינויים בינלאומיים בתקשורת ובארגונים בינלאומיים, וכן פניה נגד ישראל לבית הדין הפלילי הבינלאומי בגין פשעי מלחמה והפרות לכא ורה של אמנות ז'נבה.
Au moins 24 incendies aujourd'hui à partir de ballons incendiaires lancés par les terroristes de Gaza. pic.twitter.com/mQlPLrc6i4
— abraham ben isaac (@abrahambenisaac) August 12, 2020
החלטת הגינוי שהתקבלה ברוב אוטומטי בעצרת האו"ם ב-13 ליוני 2018, כאשר מספר מדינות אירופאיות הצטרפו לרוב הזה, לא רק מנקה את החמאס מכל אחריות ואשמה להסתה, לאלימות ולהרוגים, אלא מעודדת אותם להמשיך באלימות מתוך ביטחון שאינם יכולים לעשות כל רע בעיני האירופאים והאו"ם.
אך מה שמסקרן עוד יותר היא ההתעלמות הלכאורה מכוונת של אותם המנהיגים וארגונים בקהילה הבינלאומית מהפשעים הבינלאומיים ההומניטריים, הסביבתיים והאקולוגיים החמורים של חמאס, בתמיכת ההנהגה הפלסטינית.
העובדה שמאז 2015 התקבלו הפלסטינים על ידי הקהילה הבינלאומית כמדינת-צד למספר גדול של אמנות בינלאומיות, על אף העובדה שלא קיימת מדינה פלסטינית, מטילה בכל זאת על כתפי הפלסטינים אחריות וחבות משפטית פלילית להפרות של מחויבויותיהם מכוח אותן האמנות.
נשאלת איפוא השאלה – מהם אותם הפשעים הבינלאומיים המבוצעים על ידם, על רקע האירועים בגבול עזה?
זיהום האוויר: הבערה של אלפי צמיגים יוצרת מפגע זיהום אוויר מסיבי באזור הגדר, עם שחרור עשן פחמני רעיל המזיק לבריאותם של הפלסטינים המתקהלים ומתגוררים באזור הגדר ושל התושבים של היישובים הישראליים באזור הגבול, שלא לדבר על הנזק לאטמוספרה. זאת תוך התעלמות מוחלטת מפעילותה ומדאגותיה של הקהילה הבינלאומית להגנת איכות האוויר והסביבה, ומאמנות והחלטות בינלאומיות נגד זיהום.
אבל הקהילה הבינלאומית שותקת ומגנה את ישראל.
טרור חקלאי: בשיגור אלפי עפיפונים ובלונים בוערים על מנת להצית שטחי חקלאות רחבים בישראל, לשם שריפת ייבולים חקלאיים וגרימת נזק לאזרחים ישראליים, מפרים הפלסטינים אמנות בינלאומיות כגון האמנה נגד פיצוצי טרור משנת 1997, המפלילה בדין הבינלאומי בגין השיגור או ההצתה המכוונים של כל מטען קטלני כנגד אזור ציבורי, על מנת לגרום להרס נרחב.
ניצול לרעה של ילדים: שיגור ילדים לחזית ההפגנות כמגנים אנושיים בכדי להסתיר את נוכחותם של פעילי חמאס מהווה ניצול ציני ואכזרי של ילדים שהוא פשע בינלאומי. כמו כן, עידוד והסתה של ילדים להרכיב, לחמש ולהעיף עפיפונים ובלונים המיועדים להצית ולהתפוצץ מהווה הפרה חמורה של המשפט הבינלאומי ההומניטרי ביחס להגנת ילדים מפני מעורבות בלחימה.
Des photos des terroristes qui lancent des ballons incendiaires près de la bande de #Gaza pic.twitter.com/4KYTWu2E2i
— Le Collectif des Vigilants (@HArlerte) August 10, 2020
מעשים אלה הם בגדר הפרות של אמנות בינלאומיות האוסרות מעורבות ישירה בלחימה של ילדים תחת גיל 15. בנוסף לכך, הפרוטוקולים לאמנות ג'נבה משנת 1977, וחוקת בית הדין הפלילי הבינלאומי מגדירים את הניצול-לרעה של ילדים לצורכי לחימה כהפרה חמורה של דיני המלחמה וכפשע מלחמה.
זאת ועוד. העובדה שחמאס דואג לפרסם בגאווה תמונות של אלפי ילדים העוברים אימונים צבאיים במחנות צבא, עם טקסי סיום הכוללים תקיפה מבויימת של מטרות ישראליות, וחטיפה ודקירה של חיילים ואזרחים ישראלים, היא הוכחה ברורה לזלזול הבוטה וחוסר הכבוד של הפלסטינים למחויבויותיהם לאותן האמנות בדבר זכויות ילדים אליהן הם הצטרפו.
העובדה שהקהילה הבינלאומית מוצאת לנכון להתעלם מהזלזול הפלסטיני כלפי נורמות בינלאומיות בסיסיות, ומעדיפה להאשים את ישראל, ראויה לציון ולגנאי.
הפרת הסכמי אוסלו: על פי הסכמי אוסלו יש מחויבות לשמור על איכות הסביבה ולמנוע סיכונים, סכנות ומפגעים סביבתיים, כולל זיהום האדמה, המים והאוויר, ולהגיב לכל אירוע או תאונה הגורמים לזיהומים.
Hamas just completed training 15000 kids in Gaza in special terror camps. Using kids as combatants is a war crime. pic.twitter.com/QfKOQR13Bh
— Ofir Gendelman (@ofirgendelman) February 1, 2015
בעידוד ארגון ותמיכה בזיהום האוויר ובהבערת התשתית החקלאית הישראלית, מפרים הפלסטינים את הסכמי אוסלו.
יש להצטער על כך שאותן המדינות החתומות כעדים על הסכמי אוסלו, כולל האיחוד האירופאי, רוסיה, נורבגיה, מצרים וירדן, וכן האו"ם שאישר את הסכמי אוסלו, לא מצאו לנכון, ואף לא ראו חשיבות מספקת לפעול למניעת הפרות אלו של הסכמי אוסלו מצידם של הפלסטינים.
ההיפך הוא הנכון. הם העדיפו להתעלם ולהאשים את ישראל.
פשעי מלחמה: בהיותם צד לאמנת האג מ-1907 בדבר דינים ומנהגי לוחמה ביבשה, הפלסטינים מפרים את האיסור באמנה זאת ובכללים שנבעו מכוחה, על השימוש בכלי נשק רעילים או כל חומר הנועד לגרום לסבל בלתי נחוץ, ומתקיפה, בכל דרך שהיא, של ערים, כפרים, מגורים או בניינים שאינם מוגנים.
הפלסטינים מפרים את מחויבויותיהם מכוח הפרוטוקול משנת 2001 בדבר מיגבלות ואיסורים על השימוש בכלי נשק מבעירים – פרוטוקול לו הם צד – האוסר תקיפת האוכלוסיה האזרחית ואזרחים בודדים באמצעות כלי נשק מבעירים, וכן האוסר על הפיכת יערות ושטחי גידולים ליעד לתקיפה באמצעות נשק מבעיר.
בהיותם צד לפרוטוקול ז'נבה משנת 1977 בדבר הגנת קורבנות של סכסוכים מזויינים, מפרים הפלסטינים את סעיף 35 האוסר את השימוש בשיטות או אמצעי לחימה המיועדים או הצפויים לגרום לנזק משמעותי, לטווח ארוך לסביבה הטבעית. הפרוטוקול כולל איסור חמור משימוש בכלי נשק מבעירים המהווים סכנה חוצת-גבולות לגידולים חקלאיים, לעולם החי והצומח.
סעיף 54 לפרוטוקול אוסר על תקיפה, הריסה או פגיעה בחפצים שהם חיוניים לאוכלוסיה האזרחית כגון אזורים של גידולי מזון וחקלאות.
*
הקלות בה מדינות העולם מזדהות עם הנרטיב השקרי הפלסטיני המטיל אשמה מלאה ואחריות על ישראל בגין האלימות היזומה על ידי חמאס באזור גדר הגבול בעזה, היא מופרכת אף יותר נוכח התעלמותן של מדינות אלו מההפרות והפשעים של הפלסטינים נגד המשפט הבינלאומי.
לנוכח ההפרות הנרחבות הללו של אמנות ונורמות בינלאומיות בסיסיות, מן הראוי שיובהר להנהגה הפלסטינית שה-"פיקסציה" והמירוץ שלהם להצטרף לאמנות בינלאומיות, על מנת להעמיק את התחושה-העצמית הכוזבת שלהם כאילו הם מדינה, אינו חד-כיווני. הצטרפות לאמנות בינלאומיות לא צריכה להיות תרגיל פוליטי ויחצ"ני. היא כרוכה באחריות כבדה ורצינית לקיים את המחויבויות הכלולות באמנות הללו, למנוע הפרות ולשאת באחריות בגין הפרות.
במקביל לכך מוטלת אחריות לא פחות רצינית על הקהילה הבינלאומית אשר, תוך פינוק וריצוי של הנהגה פלסטינית הנראת להם כמתונה, ושל מדינה פלסטינית שאינה קיימת למעשה, קיבלה בהתלהבות את הצטרפותה לעשרות אמנות בינלאומיות.
על הקהילה הבינלאומית לדאוג לכך שהפלסטינים יעמדו במחויבויותהם, וזאת בלי הנחות וויתורים פוליטיים ומבלי לעצום את עיניהן נוכח ההפרות החמורות של הפלסטינים.
