| להלן המאמר של אבי יששכרוף ועמוס הראל שהופיע במוסף סוף שבוע של עיתון הארץ 6.1.12
זה היה שבוע קצת פחות שגרתי בסוריה. ההפגנות נגד המשטר נמשכו אמנם, וביום שישי שעבר הגיע מספר המשתתפים במחאה נגד שלטונו של בשאר אלאסד לשיא של כמה מאות אלפים. אבל נוכחותם של עשרות משקיפים ערבים במדינה הפחיתה במידה מסוימת את רמת האלימות של כוחות הביטחון. כך פחת במקצת מספר ההרוגים, ובמקום 40-50 הרוגים ביום בממוצע, נהרגו בשבוע שלאחר הגעת המשקיפים 20-25 בני אדם ביום בממוצע. הגעתם של הפקחים, אנשי הליגה הערבית, עוררה ביקורת קשה מצד ארגוני האופוזיציה בסוריה, שטענו שבואם דווקא מסייע לנשיא לשרוד בשלטון. גם מינויו של מוסטפא דאבי, גנרל סודאני שככל הנראה היה שותף לרצח העם במדינתו, לראש הצוות עורר תרעומת קשה. בשבוע שעבר הצליח דאבי לקנות לו לא מעט אויבים מקרב מתנגדי המשטר, לאחר שמיד עם הגעת הצוות לחומס אמר שהמצב בעיר "רגוע למדי". הוא טען אמנם שמוקדם להסיק מסקנות, אבל קשה להבין אמירה כזאת בהתחשב במצבה של חומס, שכמה שעות לפני בואם של הפקחים עוד עמדה תחת הפגזה של צבא סוריה. הליגה הערבית הבטיחה שלשום לשלוח קבוצה גדולה נוספת של פקחים כבר בימים הקרובים, בניסיון להדוף את הביקורת עליה. חברי צוות המשקיפים אף שכרו משרדים בכמה ערים והודיעו כי יגבו בהם עדויות מתושבים על המתרחש. אבל תושבי חאמה התלוננו השבוע שהם חוששים להגיע למשרדים בעיר, משום שבכניסה אליהם מוצבים אנשי כוחות הביטחון הסוריים, שמתעדים את הנכנסים והיוצאים. גופי מודיעין מערביים אמרו השבוע כי חרף הירידה היחסית בהיקף האלימות, המגמה בשטח – לרעתו של אסד – נמשכת ומתחזקת. האלפים הרבים של העריקים מצבא אסד מונים גם מאות קצינים, בהם עשרות מדרגת רב-סרן ומעלה וכמה אלופי-משנה. בשבוע האחרון נרשמו עדויות ראשונות לכך שהצבא תוקף את האזורים שבהם מרוכזים אנשי האופוזיציה גם באמצעות אש מהאוויר. באמ"ן משוכנעים כי "ב-2012 ייפול דבר", כלומר בשאר, בסוריה, אך לא מתחייבים על תאריך ממוקד יותר. לא בטוח שאסד עצמו מבין זאת. מי שעקבו אחר הראיון המפורסם שהעניק הנשיא המותקף לשדרנית האמריקאית ברברה וולטרס, התרשמו שהאיש נתון במעין בועה וכי הכפופים לו מנתקים אותו ממידע מהימן על המתרחש בשטח. מסמך הבנות נראה שגורמי הכוח השונים בסוריה ובשכנותה כבר נערכים ליום שלאחר נפילת המשטר העלאווי. קשה למצוא כיום מישהו במזרח התיכון שמוכן להמר שבשאר אלאסד יישאר בשלטון עוד שנים רבות. האינדיקציה המהימנה ביותר למצבו המתערער של אסד התקבלה השבוע כאשר מנהיג הדרוזים בלבנון, ואליד ג'ונבלט, שזיגזג אין-ספור פעמים בין סוריה ליריביה, קרא לאיראן ולרוסיה לתמוך בשינויים במשטר בדמשק. החריגה היחידה היא טהראן. בעלי בריתו של אסד באיראן אמנם החלו לפני כחודשיים למתוח ביקורת על מדיניות הנשיא הסורי, אבל לאחרונה שבו להתייחס אליו בפומבי כמי שיחזיק ברסן השלטון בסוריה עוד שנים רבות. עם זאת, קשה להעריך מראש כיצד תיראה סוריה אחרי נפילת הנשיא. אין כיום גוף אופוזיציה בולט ומוכר שמוביל את ההפגנות נגד אסד, אפילו לא האחים המוסלמים. ייתכן שהגורם המשמעותי בין שלל הקבוצות והאישים המכונים "מתנגדי המשטר" הוא הקולונל ריאד אל-אסעד, מפקד "צבא סוריה החופשית". זהו השם הרשמי של כוחות הגרילה הפועלים נגד צבא סוריה. אל-אסעד טוען שתחת פיקודו עומדים 23 גדודים, אבל לעת עתה נראה שאלה יחידות בסדר גודל הקרוב יותר לפלוגות, בעלות ציוד צבאי מיושן. הקבוצות השונות המרכיבות את האופוזיציה הסורית רחוקות מלהגיע להסכמה על עתיד סוריה לאחר סילוקו של אסד. לכאורה, הניסיון לייצר מסמך הבנות נשא פרי בשבת האחרונה, לאחר ששתי הקבוצות המרכזיות בקרב מתנגדי המשטר, "המועצה הסורית הלאומית" ו"ועדת התיאום הלאומית", חתמו על הסכם שבו הן מתחייבות ליצור עתיד דמוקרטי לסוריה. על-פי המסמך, לאחר סילוקו של בשאר תוכרז שנת מעבר שבסיומה יתקיימו בחירות לפרלמנט ולנשיאות, תוך שמירה על חופש דת לכל אזרחי סוריה. אולם מסיבה לא ברורה, שתי הקבוצות החתומות על המסמך לא צירפו אליהן את אל-אסעד ואנשיו. יום לאחר החתימה על ההסכם כבר החלו חברים מרכזיים בשתי הקבוצות ובגופי האופוזיציה האחרים להתנער מתוכנו. ובכל זאת, הניסיון לתאר תרחישים בדבר עתיד סוריה בעידן פוסט-בשאר מעלה כמה אפשרויות מרתקות. השבוע קיים "המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה" בראשות ד"ר דורי גולד, דיון בהשתתפות כמה מומחים וחוקרים מטעם המרכז לענייני המזרח התיכון. האפשרות הקיצונית ביותר, לדברי תת-אלוף (מיל') ד"ר שמעון שפירא, שהיה מזכירו הצבאי של בנימין נתניהו בכהונתו הראשונה כראש ממשלה, היא שרגע לפני סילוקו ינסה אסד "להירשם בפנתיאון של העולם הערבי כמי שהעז לפתוח במלחמה נגד ישראל". במלים אחרות, הנשיא ינסה לשגר טילים אל ישראל. אשר למחליפים אפשריים לאסד, לדברי שפירא סביר שתקום קואליציה של אליטה סונית (המפוצלת כיום בין קבוצות אופוזיציה שיושבות בדמשק ובטורקיה). אליה יש להוסיף את סגן הנשיא לשעבר, עבד אל-חלים חדאם, ואת ראש המועצה הסורית הלאומית, בורהן ע'ליון. "הנחת העבודה שלי היא שהעדה העלאווית תאבד את כוחה ומעמדה לאחר נפילת בשאר. יש אפשרות נוספת – שפיכות דמים בין-עדתית, שתסתיים בכינונה של קואליציה סונית". תרחיש קיצוני אחר, שהיה שנוי במחלוקת בתוך קבוצת המומחים, הוא האפשרות שהמשטר החדש יחתום על הסכם שלום עם ישראל. לדברי שפירא, אם בסוריה יתייצב משטר שיזכה לתמיכת וושינגטון, הממשל האמריקאי ינסה להשיג באמצעותו הסכם שלום חדש במזרח התיכון. הוא אינו שולל אפשרות שהמשטר החדש יסכים לכל הסדרי הביטחון שישראל תדרוש בתמורה לנסיגה מלאה מהגולן, כולל הסגת הכוחות הסוריים עד דמשק. סמיר נסאר, אחד מראשי המועצה הסורית הלאומית, אמר השבוע בראיון ל"וושינגטון טיימס" כי צפוי שסוריה החדשה תקבל את היוזמה הערבית לשלום. אלוף-משנה (מיל') ז'ק נריה, שהיה יועצו המדיני של ראש הממשלה יצחק רבין, חלק על שפירא וטען שאינו רואה את המשטר החדש בסוריה מתנדב להיות הראשון מבין המשטרים החדשים שיכונן שלום עם ישראל. נריה גם אינו מאמין באפשרות שסוריה תהפוך למדינת קנטונים, לנוכח הרכב האוכלוסייה המונוליטי שלה (כ-80% סונים). לדבריו, המוטיב הלאומי בסוריה חזק מאוד וכך גם המרכיב החילוני. "התשתית האזרחית של האחים, שהיתה במצרים בימיו של חוסני מובארק, אינה קיימת בסוריה. האיסלאמיסטים הם חלק מההתקוממות, אבל אינם חוד החנית שלה", טען. נריה אמר כי לנוכח חולשתו הצפויה של משטר חדש בסוריה, הוא גם אינו רואה מלחמה עם ישראל באופק. צבי מזאל, בעבר שגריר ישראל במצרים, סבור כי אפשרות נוספת שיש להביא בחשבון היא שבשאר, שעדיין מראה יכולת שליטה בצבא, יצליח לשרוד כחלק מקואליציה חדשה שתכונן בסוריה. לדברי מזאל, ההנחה שלאחר 6,000 הרוגים האופוזיציה לא תסכים להשאיר את אסד נסמכת על היגיון מערבי. "יש אפשרות שבשאר יהיה לחלק מקואליציה של כוחות והעברת השלטון תתבצע באופן מבוקר וזהיר. בנוסף, ייתכן שהעלאווים יבקשו להיפטר ממנו ויחברו לסונים, ללא עימות בין-עדתי", אמר. השתלטות כל משתתפי הדיון הסכימו שחיזבאללה ואיראן יהיו המפסידים הגדולים מנפילתו של אסד. לדברי שפירא, חיזבאללה כבר החל להיערך ל"יום שאחרי" וקיים חשש שיעביר חלק ניכר מהטילים לטווח ארוך שברשותו לתוך שטח לבנון, לאחר שבעבר הוחזקו במתקנים בצדו הסורי של הגבול, כדי למנוע הפצצה ישראלית עליהם. סביר, הוא אומר, שחלק מחומרי הלחימה הכימיים שיש ברשות הסורים (אחד המאגרים הגדולים מסוגו בעולם), יעברו גם הם לרשות חיזבאללה. אולם לא ברור כיצד יפעל חיזבאללה לאחר סילוק בשאר. לדברי צוות החוקרים, קיימת אפשרות של השתלטות צבאית של חיזבאללה על לבנון, אבל גם הגברת המעורבות הפוליטית של הארגון אפשרית. רק באחרונה החל חיזבאללה ליזום שינוי בהסכם החלוקה העדתית בלבנון, שתקף מאז 1943, באופן שיעניק לו ייצוג ההולם את כוחו במערכת הפוליטית (לפי ההסכם, אזרח ממוצא שיעי אינו יכול להתמנות לנשיא או לראש ממשלה). חיזבאללה יכול להציע זאת לפרלמנט הנוכחי ואף להעביר את ההצעה ברוב קולות, אולם אז צפויה התנגדות נוצרית, ייתכן אפילו אלימה. לדעת שפירא, במקרה שחיזבאללה ידרוש בחירות בשיטה חדשה, שתהלום את כוחו ותאפשר לו לבחור נשיא, עלולה לפרוץ מלחמת אזרחים שתוביל לקנטוניזציה בלבנון. סגן-אלוף (מיל') מיקי סגל, איש מודיעין לשעבר החוקר את הזירה האיראנית, טען כי האפשרות שאסד ייפול מדאיגה את השלטונות בטהראן. אולם לדבריו, ההתעוררות האיסלאמית ברחבי המזרח התיכון מעניקה לאיראנים פיצוי מסוים. באזור איסלאמיסטי, אפשר להניח, יהיה להם קל יותר לגבש את המחנה בראשותם. לדברי סגל, איראן משקיעה כעת מאמצים ניכרים כדי להפיץ את השיעה ב"חצר האחורית" שלה, בבחריין, באזורים השיעיים של סעודיה ובעיקר בעיראק. שם, מסביר צוות המומחים, מקצה איראן משאבים ומאמצים דומים לאלה שהשקיעה בלבנון בשנות ה-80 של המאה הקודמת. אין להוציא מכלל אפשרות שעיראק שלאחר יציאת הצבא האמריקאי תהפוך לחברה החדשה בציר הרדיקלי שמובילה איראן באזור, במקומה של סוריה. חוסר היציבות בצד הסורי מקרין גם על ישראל בכמה היבטים. בטווח המיידי כבר נרשמו אשתקד, במאי וביוני, שני ניסיונות אלימים של מפגינים לחצות את הגבול ברמת הגולן, שהסתיימו בעשרות הרוגים מירי צה"ל. צפוי שהתופעה תימשך ביתר שאת, ככל שתחריף המהומה הפנימית בסוריה, ותכלול גם ניסיונות פיגוע מהגבול, כפי שכבר קורה בסיני. ישראל עוקבת בדאגה אחר מצבם של מאגרי הנשק של צבא סוריה, הן הטילים והרקטות והן חומרי הלחימה הכימיים והביולוגיים. יש סוגיה נוספת שעד היום משכה רק תשומת לב מועטת: לצד ההתחמשות המוגברת בטילים וברקטות תלולי מסלול, הוביל אסד בשנים האחרונות מהלך להצטיידות בטילי נ"מ ונ"ט חדישים, מתוצרת רוסיה. טילי הנ"מ עשויים להגביל במידת מה את חופש הפעולה של חיל האוויר הישראלי בזירה הצפונית. המתח בצבא סוריה, לצד שיפור יכולתו, מגדילים את הסיכון לתקרית עם מטוסים ישראליים בצפון בתקופה זו. המאמר פורסם לראשונה בעיתון "הארץ" |
| הוספת תגובה | קישור ישיר לרשומה |
