במהלך הנאום שנשא באיפא"ק ב-4 במרץ השנה, יצר הנשיא ברק אובאמה את הרושם כי הוא יהיה מוכן להפעיל כוח צבאי אם הסנקציות על איראן ייכשלו. הוא שלל את התפיסה המצדדת במדיניות של הרתעה בלבד, בהדגישו כי הממשל האמריקני חותר למנוע השגת נשק גרעיני. אובאמה ציין כי "על מנהיגיה של איראן לדעת כי אין לי מדיניות של הכלה, אלא מדיניות של מניעת איראן מלהשיג נשק גרעיני". הוא חזר ואמר כי "כל האופציות מונחות על השולחן", והוסיף "ואני מתכוון למה שאני אומר".
האם משמעות הדברים היא שממשל אובאמה מוכן לבצע בעתיד תקיפת מנע של מתקני הגרעין באיראן? אם כן, מדובר בעמדה העומדת בניגוד לתפיסת מבקריה של מלחמת עיראק מ-2003, אשר טענו כי לארה"ב אין זכות חוקית לבצע תקיפת מנע נגד משטרו של סדאם חוסיין. לתפיסה זו שותפים לא מעטים מאנשי האקדמיה האמריקנית, בעיקר בפקולטות למשפטים המובילות, אשר היו "המגרש הביתי" של אובאמה טרם נכנס לפוליטיקה. אחד המבקרים היה פרופ' הרולד קו, דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת ייל, שמכהן בתפקיד היועץ המשפטי של מחלקת המדינה בתקופת אובאמה.
בצל פיגועי 11 בספטמבר, דוקטרינת בוש מ-2002 היא שהדגישה ביתר שאת את זכותה של ארה"ב לנקוט מכת מנע צבאית. הדוקטרינה דגלה ב"העברת הקרב אל מגרשו של האויב… כדי לאפשר התמודדות עם האיומים החמורים ביותר לפני שהם מתפתחים במלואם".
מנגד, סעיף 51 המפורסם במגילת האו"ם קובע את "הזכות הטבעית להגנה עצמית, אם מתרחשת התקפה מזוינת נגד חברה באומות המאוחדות". מאז המאה ה-19 משפטנים בינלאומיים מכירים בזכות של מדינה לבצע מכה מקדימה, כשהמלחמה עומדת לפרוץ, בדומה לפעולת חיל האוויר הישראלי במלחמת ששת הימים. בוש הלך כברת דרך נוספת באומרו, "אם נחכה לרגע שבו איומים יגיעו לכלל מימוש – זה יהיה מאוחר מדי".
חוגים ליברליים דחו את דוקטרינת בוש במהלך השנה הראשונה למלחמה בעיראק, בתקופה שבה הכוחות האמריקניים התבוססו בבוץ העיראקי במלחמה נגד ארגוני הטרור. ה"ניו יורק טיימס" פירסם מאמר מערכת בספטמבר 2004 שכותרתו היתה: "מלחמת מנע: דוקטרינה כושלת".
ב-2008 כינס פרופ' מייקל דויל מאוניברסיטת קולומביה עם הרולד קו סמינר בחסות "מועצת קרנגי" היוקרתית. בהרצאה הפותחת אמר דויל: "לדבר היום על מלחמה מונעת, אחרי הפיאסקו בעיראק, זה כמו לראיין את הנוסעים על סירות ההצלה של הטיטאניק על עמדתם בנוגע למסעות ימיים". נדמה היה כי ארה"ב אינה מתכוונת עוד לפעול צבאית נגד מדינה סוררת שמפתחת נשק גרעיני, כמו במקרה עיראק.
שני טיעונים משפטיים הושמעו שוב ושוב נגד האפשרות שארה"ב תיזום מכת מנע מול מדינות המפתחות נשק להשמדה המונית. הטיעון הראשון הוא שהאיום שמכת המנע נועדה לנטרל אינו קרוב למימוש, אלא מצוי עדיין בתהליך של התהוות. אלן דרשוביץ הדגיש בספרו מ-2006,"Preemption", כי על פי רוב המשפטנים, מתקפות מנע נגד איומים לא מיידיים אינן חוקיות. כלומר, ההבדל המהותי בין מכה מקדימה שנחשבת חוקית למכת מנע שבעניינה קיימת מחלוקת חריפה – נוגע לשאלת מוחשיות האיום על ציר הזמן.
כיום האתגר אינו פשוט כלל ועיקר למדינות העומדות לפני איומים צבאיים. בשדה הקרב הקונבנציונלי תהליך יציאה למלחמה נושא סימנים הנגלים לעיני המודיעין שבועות לפני מלחמה. אך בעידן של טילים המשוגרים בלחיצת כפתור קיים קושי אובייקטיבי לאתר מודיעינית ומבעוד מועד את הכנות האויב.
בשלב הזה הנשיא אובאמה אינו מוכן להנחית מכת מנע שיהיה ביכולתה לסכל את תוכנית הגרעין האיראנית, משום שהוא מאמין שיש לו זמן. בראיון שנתן לאחרונה לכתב ה"אטלנטיק", ג'פרי גולדברג, אמר אובאמה: "לאיראן עדיין אין נשק גרעיני, והיא עדיין אינה נמצאת בעמדה של השגת נשק גרעיני מבלי שיהיה בידינו מספיק זמן כדי לדעת שהיא מנסה לעשות זאת".
אולם לפני שנתיים אמר מזכיר ההגנה האמריקני דאז רוברט גייטס: "אם המדיניות שלהם היא ללכת על הסף אך לא להרכיב נשק גרעיני, כיצד אפשר לדעת שהם לא הרכיבו עדיין נשק כזה? איני מבין כיצד אפשר לוודא זאת". גייטס הבין באופן מלא את מגבלות המודיעין, כיוון שבשנות ה-90 הוא עמד בראש ה-CIA.
הטיעון המשפטי השני נגד השימוש במתקפת מנע מתמקד באפשרות היותה חד-צדדית, ללא הגיבוי של מועצת הביטחון של האו"ם. אסטרטגיית הביטחון הלאומי הרשמית של ממשל אובאמה אינה שוללת מהלכים חד-צדדיים. ואולם המציאות מורכבת, כפי שלימד המקרה של לוב, שבו ארה"ב הסתמכה על המנדט מהאו"ם ועל תמיכה של נאט"ו.
במהלך הופעתו בפני ועדת השירותים המזוינים של הסנאט ב-7 במרץ, הצהיר מזכיר ההגנה, ליאון פאנטה, כי במקרה של סוריה, לפני שארה"ב תוכל להתערב צבאית, "שאיפתנו תהיה לקבל רשות בינלאומית". על פי אותו ההיגיון, האם פעולה אפקטיבית נגד איראן צריכה להיות תלויה בקונצנזוס בינלאומי באו"ם, שאינו קיים אפילו בעניין הסנקציות?
ללא ספק, יש בהצהרותיו של ממשל אובאמה משום התנערות מאותה הסתייגות שהתגבשה סביב השימוש במתקפת מנע בעידן בוש. אך בפועל, נראה כי החלטה אמריקנית על שימוש בכוח לא תתקבל בזמן הקרוב.
המאמר פורסם לראשונה ב"ישראל היום"
