התראות

מחריף משבר הנילוס

שיתוף

תוכן העניינים

מדינות אגן הנילוס חתמו על הסכם חדש לחלוקת המים

ארבע מדינות ארגון אגן הנילוס – אתיופיה, אוגנדה, רואנדה וטנזניה, מימשו את איומיהם וביום ו' (14/5) חתמו  על הסכם מסגרת חדש לחלוקת מי הנילוס (ראה "המשבר לאורך הנילוס") למרות התנגדותן של מצרים וסודאן, הנהנות העיקריות עד עכשיו מן המים הרבים הזורמים בנהר, שהוא מן הארוכים בעולם. קניה הצטרפה לחותמים שלושה ימים לאחר מכן ומצרים, הנאבקת בכל עוזה נגד שינוי ההסכמים ההיסטורים לחלוקת מי הנילוס, מצאה את עצמה מול חזית אפריקאית שלא ציפתה לה או התקשתה לחזות את התגבשותה. בורונדי וקונגו, חברות הארגון, גם הן עדיין לא חתמו – יתכן מאחר שהן עוד מהססות, כי אינן רוצות להתעמת עם מצרים. מכל מקום, ההסכם החדש פתוח לחתימה במשך שנה והן יוכלו עד אז להחליט על עמדתן הסופית.

אריתריאה, שהיא חברה נילווית של ארגון מדינות אגן הנילוס, אינה מחוייבת וגם אינה מעוניינת לחתום. נשיאה איזאיאס ביקר לפני כמה ימים בקהיר והביע תמיכה במצרים, כנראה על רקע העויינות הקשה הקיימת בין מדינתו לאתיופיה.

מצרים נערכת לעימות משפטי ודיפלומטי

להסכם החדש שעליו חתמו מדינות אפריקה, קדם מו"מ של עשר שנים עם מצרים, מבלי שהצדדים הגיעו לכלל נוסח מוסכם. בישיבה האחרונה שנערכה בשרם אלשייח' בחודש שעבר, הודיעה מצרים סופית כי טיוטת ההסכם אינה מקובלת עליה. האפריקאים לא היססו והגיבו כי יחתמו על ההסכם בלעדיה. ההסכם מבטל את הסכמי 1929 ו-1959, שהעניקו עדיפות למדינות הנמצאות במורד הנילוס, מצרים וסודאן, מול המדינות במעלה הנהר, המכונות מדינות מקורות הנילוס. הללו נשארו עם 13% מכמות המים, בעוד מצרים וסודאן זכו ב-87%, מצרים ב-5.55 מיליארד מטרים מעוקבים וסודאן ב-18.5 מיליארד מתוך 85 מיליארד המטרים המעוקבים המגיעים מדי שנה לסכר אסואן. ההסכם החדש אינו קובע מכסות חדשות, אלא מתיר לכל מדינה לצרוך את כמות המים הדרושה לה בתנאי שלא תהיה פגיעה במדינות האחרות. כן אמורה לקום נציבות מיוחדת שתפקח ותעקוב אחרי תוכניות לניצול המים של כל המדינות, כאשר ההחלטות יתקבלו ברוב ולא פה אחד. מצרים סבורה כי תנאים אלה מהווים פגיעה בזכויותיה ההיסטוריות על מי נילוס והפרה של ההסכמים הבינלאומים הקודמים.

בתגובה פירסם משרד החוץ המצרי הודעה, שעיקרה כי מצרים לא תחתום על שום הסכם שעלול לפגוע במכסה המוקצבת לה. השר מצרי למקורות המים, מחמד נסר אלדין עלאם, אמר כי ארצו תפעל בכל האמצעים הדיפלומטים כדי להגן על זכויותיה, אך גם קרא למו"מ ושת"פ לפתרון הבעייה. הוא הדגיש כימצרים עוקבת אחרי התוכניות של מדינות אגן הנילוס לייצור חשמל ולהשקייה כדי להבטיח שאינן גורעות ממכסתה ולא תהסס לפעול בדרכים משפטיות ודיפלומטיות במקרה של פגיעה בה.

יומיים לאחר מכן ב-16 במאי, חנך נשיא אתיופיה, מלס זינאווי, סכר גדול לאגירת מים וייצור חשמל על אחד מיובלי הנילוס הכחול התורם ליאור כ85% ממימיו. בהתאם למידע שפורסם בתקשורת, הסכר נבנה בדיסקרטיות כחמש מאות ק"מ צפונית מערבית לאדיס אבבה. הוא יספק  אנרגיה לכור חשמל שייצר 460 מגהווט. הוא רק אחד מעשרות סכרים שמתכננת אתיופיה מזה שנים רבות במטרה להפיק בין 5000- 8000 מגהווט הדרושים לפיתוח כלכלתה. מקורות מצריים הגיבו בחריפות ואמרו כי זו התגרות במצרים ונסיון לגרור אותה לעימות דיפלומטי גלוי כדי להשיג תמיכה לעמדתן של מדינות מעלה הנהר בניגוד ללגיטימיות הבינלאומית המבוססת על הסכמי 1929 ו-1959.

מצרים, שהנילוס מהווה 90-95% ממקורות המים שלה, רואה בהסכם החדש וחנוכת הסכר האתיופי שהוקם  ללא ידיעתה פגיעה בביטחונה הלאומי ופתחה במתקפת נגד. בקהיר הוקם מעין חדר מלחמה המורכב מנציגי הנשיאות, שרותי המודיעין, משרד החוץ והמשרד למקורות המים. סוכם על פעולה דיפלומטית נמרצת להעמקת הקשרים עם מדינות אפריקה, שבמהלכה ישוגרו שליחים לכל מדינות האזור כדי לשכנעם לחזור לשולחן המו"מ. בנוסף, מצרים תעשה מאמץ לגייס את מדינות המערב לתמיכה בעמדותיה. נשיא קניה אודינגה אמור להגיע לביקור במצרים בסוף שבוע זה.  גם נשיאי קונגו ובורונדי אמורים לבוא למצרים בשבועות הבאים.

מצרים טוענת כי הסכמי 1929 ו-1959, שהקנו לה ולסודאן את העדיפות בניצול מי הנילוס, הם המסגרת הבינלאומית היחידה המוכרת ואין לפגוע בה. מדינות מעלה הנהר טוענות כי ההסכמים נחתמו בתקופת הקולוניאליזם, כאשר בריטניה שלטה באזור ויצגה את מרבית המדינות החתומות. בנוסף מזכירות מדינות אלה, כי מאז חתימת ההסכמים גדלה אוכלוסייתן באופן מרשים, מה שמחייב פיתוח נרחב של התעשייה והחקלאות הצורכות אנרגיה ומים, ולא יתכן כי יאסר עליהן השימוש בנהר וביובליו העוברים בשטחן.

הבעייה מורכבת ביותר, שכן מצרים התעלמה במשך שנים רבות מצורכי המדינות של מעלה הנהר ואף הפעילה לחצים על המדינות התורמות והארגונים הבינלאומיים על מנת לשכנעם להמנע מלממן תוכניות השקייה ואנרגיה הידראולית במדינות אגן הנילוס.

שת"פ אזורי יכול לשנות את המצב

שת"פ אזורי היה יכול לשנות את המצב. כמות הגשמים היורדים מדי שנה במדינות הנילוס הוא כ-1600 מיליארד מטרים מעוקבים, בעוד רק 85 מיליארד מטרים מעוקבים –  5% בלבד מגיעים לנילוס. שת"פ בין מדינות הנילוס לבניית תעלות להזרמת מי גשמים לנהר וניקוי שיטתי של האצות והצמחייה הסבוכה העוצרים את הזרימה ומפנים את המים מחוץ לאפיק היו מעלים באופן משמעותי את כמות המים שהיתה כנראה מספקת לכולם. ניתן גם היה לבנות במדינות מעלה הנהר, הנהנות מכמויות אדירות של גשם, מאגרים של מי גשמים שהיו מקטינים את תלותן במי הנילוס. כל זה לא נעשה. גם בתוך מצרים לא נעשה רבות לחיסכון במים.

מצרים אכן זקוקה למי הנילוס, שכן אין יורדים בה גשמים, אלא כמויות קטנות ולא משמעותיות בצפון המדינה על חופי הים התיכון (כמאה מילימטרים לשנה באזור אלכסנדריה). עכשיו עומדת מצרים לפני שוקת שבורה. אוכלוסייתה המונה כיום כ-80 מיליון הולכת וגדלה והיא תלוייה לחלוטין במי היאור. כבר כיום מורגש מחסור במים בדלתא. כמות המים לנפש  במצרים היא 700 מטרים מעוקבים לשנה  –  מתחת  לקו האדום של האו"ם העומד על 1000 מטרים מעוקבים. על רקע נתונים קשים אלה מצרים מתגייסת לפעולה דיפלומטית ואולי משפטית רחבת הקף.

ישראל השעיר לעזאזל

מה שמדאיג הוא שהכישלון המצרי החמור לתכנן את עתידה בנושא כה חיוני והצורך להטיל את האשמה על אחרים הביא למתקפה קשה על ישראל הנמשכת ללא הרף. התקשורת מלאה בכתבות על צביעותה של ישראל "המסיתה את ארצות אפריקה  נגד מצרים". ישראל מואשמת כי יזמה הקמת תוכניות חקלאיות הצורכות מים רבים במדינות אגם הנילוס  – כדי לפגוע במכסת המים של מצרים!  במצרים טוענים כי הסכר באתיופיה מומן על ידי איטליה על בסיס טכנולוגיה אמריקאית – ישראלית. (אתיופיה טוענת כי בנתה אותו לבד ללא סיוע). חבר פרלמנט מטעם מפלגת ה"וופד" האופוזיציונית קרא לנתק את היחסים עם ישראל. חבר פרלמנט של האחים המוסלמים אמר כי "ניתוק היחסים עם ישראל היא דרישתו של העם, עכשיו, לאחר שנחשפו ממדי המזימות של ישראל באפריקה".

ממשלת מצרים יודעת היטב שהאשמות אלה הן חסרות יסוד. היא גם יודעת כי הסיוע החקלאי הישראלי למצרים שהתחיל בשנות השמונים המוקדמות תרם רבות לחסכון במי השקייה בתחום גידול הירקות והפרות באדמות המדבר, שאותן המליצה ישראל לפתח. אבל אין מי שיזכיר זאת.

אחד היומונים הערביים כתב השבוע כי מצרים עומדת עכשיו בפני הבעייה החשובה ביותר מאז מהפיכת הקצינים החופשיים ביולי 1952.יהיה עליה לשכנע את העולם בצידקת עמדותיה מול ארצות אפריקה וגם להגיע עימן להבנה ולשת"פ  בתיקווה שלא איחרה את המועד. בינתיים, במצב הנפיץ בלאו הכי במצרים כיום, משמשת ישראל השעיר לעזאזל.

שיתוף

תמכו בנו

הירשמו ל-Daily Alert

ה-Daily Alert הידוע – תקציר חדשות ישראל, מופק על ידי המרכז הירושלמי מאז 2002, ומציע קישורים לכתבות נבחרות בנושא ישראל מתוך מקורות תקשורת מובילים באנגלית ובעברית.

עוד בנושא

הישאר מעודכן, תמיד

קבל את החדשות, התובנות והעדכונים העדכניים ביותר ישירות לתיבת הדואר הנכנס שלך — תהיה הראשון לדעת!

 

הירשם ל-Jerusalem Issue Briefs

תמצית חדשות ישראל יוצאת לאור בכל יום ראשון, שלישי וחמישי.

התראות

המרכז הירושלמי
דיווחים ערביים: קטאר רואה בתקיפה בגידה אמריקנית

יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, על הדיווחים הסותרים סביב החיסול בדוחא: "חמאס טוען שהצמרת שלו ניצלה, אבל אף אחד מהם לא מופיע בתקשורת. התמונות מהתקיפה מראות שזה כמעט בלתי אפשרי לצאת משם חי – ייתכן שהם פצועים ומסתירים מידע," אמר.

לדבריו, ישראל קיבלה אור ירוק מהנשיא טראמפ אחרי שהתברר כי חמאס מסרב להצעתו האחרונה: "אין עסקה. חמאס מושך זמן, מנסה למסמס ולגרור את ישראל לשולחן המשא ומתן כדי לעכב את כיבוש עזה".

בן מנחם הסביר כי בקטאר רואים בתקיפה "בגידה אמריקנית" לאחר שהשקיעו מיליארדים ביחסים עם וושינגטון, וכעת הם מתכננים ועידת פסגה ערבית-אסלאמית כדי לתקוף את ישראל בזירה הדיפלומטית. "בסופו של דבר זה דווקא טוב לישראל – קטאר לעולם לא הייתה מתווך הוגן, ומצרים תוכל לקבל את התפקיד המרכזי", הוסיף.

על תגובת העולם הערבי אמר: "הגינויים הרשמיים הם מס שפתיים בלבד. כל המשטרים הסוניים – סעודיה, ירדן, מצרים – יודעים שקטאר היא ראש הנחש של האחים המוסלמים. בפנים הם שמחים לראות את הפגיעה בחמאס".

 
12:10pm
המרכז הירושלמי
קטאר מסתירה את מצבם של בכירי חמאס שנפגעו

יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהיר כי קטאר מנהלת "קאבר-אפ" לאחר התקיפה בדוחא ומסתירה את מצבם של בכירי חמאס שנפגעו, במקביל לפתיחת קמפיין בינלאומי נרחב נגד ישראל. לדבריו, דוחא מציגה את ישראל כסכנה אזורית במטרה לטרפד את הסכם הנורמליזציה המתגבש עם סעודיה ואת יוזמת טראמפ לנורמליזציה רחבה במזרח התיכון – צעד שישראל חייבת להיאבק בו בעוצמה.

 
12:09pm
המרכז הירושלמי
בכיר לשעבר במוסד: קטאר לא מתכננת להגיב צבאית למתקפה בדוחא

עודד עילם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון ולשעבר ראש חטיבת הפח״ע במוסד, הסביר כי למרות הניסיון של קטאר וחמאס להסתיר את תוצאות התקיפה בדוחא, האמת תיחשף בתוך ימים. לדבריו, המוסד שימש גורם מרכזי במגעים מול דוחא, אך התגובה הקטארית לא תהיה צבאית אלא תקשורתית וכלכלית: "הם יריצו קמפיין ארסי, ישקיעו מיליארדים בקניית השפעה, ובסוף יבלעו את הצפרדע ויחזרו לעסקים כרגיל".

12:09pm
המרכז הירושלמי
מומחה משפטי: ארה״ב רשאית למנוע מאבו מאזן לנאום באו״ם

מומחה משפטי: ארה״ב רשאית למנוע מאבו מאזן לנאום באו״ם | השגריר בדימוס עו"ד אלן בייקר, יועץ משפטי לשעבר במשרד החוץ וחוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מסביר כי לארצות הברית כמדינה ריבונית יש זכות למנוע כניסה לטרוריסטים או לגורמים בעייתיים – גם אם מדובר בהזמנה רשמית לעצרת האו״ם. עם זאת, הוא מזכיר כי "הסכם המטה עם האו״ם מחייב את וושינגטון לאפשר לנציגים להגיע, גם אם החוק האמריקני לא היה מאפשר זאת".

בייקר הזכיר תקדימים: "קדאפי הגיע לניו יורק, גם נשיאי איראן נאמו באו״ם. היוצא מן הכלל היה ערפאת – שאז העבירו את העצרת לשווייץ כדי שידבר שם". לדבריו, במקרה של אבו מאזן, אם ארה״ב תתעקש, "החוק האמריקני עשוי לגבור על ההסכמים, והכניסה תיאסר".

11:23am
המרכז הירושלמי
הגיע הזמן להכריע את חמאס, ולהכריע גם את שקרי האו"ם

 

בעקבות הודעת דובר צה"ל בערבית על פינוי שכונת זייתון הבוקר, סא"ל (מיל') עו"ד מוריס הירש, חוקר ב-JCFA, מברך על המהלך ואומר: "חיכינו לזה הרבה זמן – זה מה שצריך כדי להכריע את חמאס. מי שחשב שהחטופים ישתחררו במו"מ טעה. צריך לפעול בכוח, ולהציל כמה שיותר חיים". לדבריו, מדובר במבחן משילות למדינה כולה: "האם זו מדינה שיש לה צבא או צבא שיש לו מדינה?" הוא מצפה שהקבינט יקבל החלטה אמיצה, ושהצבא יעמיד תוכניות ריאליות למימוש הכרעה צבאית בעזה.

לגבי ההכרה במדינה פלסטינית, הירש טוען כי אין לכך משמעות מעשית – זו מניפולציה שמשרתת את הטרור בלבד. הוא תוקף את ההתנהלות מול צרפת: "יש להם קונסוליה בירושלים. אם הם יכירו במדינה פלסטינית, שילכו לרמאללה או לעזה". הירש מציע לממשלה לעבור מהסברה לתקיפה תודעתית יזומה, במיוחד מול שקרי האו"ם. "חיכינו לחשיפת קמפיין ההרעבה במקום להוביל נרטיב אמיתי בעצמנו. כל יום צריך לפרסם את האמת, זה נשק קריטי לא פחות מהלחימה בשטח".

 הראיון המלא

11:32am
המרכז הירושלמי
סיוע לעזה? נשק בידיים של חמאס

"חמאס לא מנסה להאכיל את עמו – הוא מקריב אותו עבור ניצחונות תודעתיים", כותבת ד"ר פיאמה נירנשטיין, חוקרת במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריה, הקהילה הבינלאומית משחקת לידיים של ארגון טרור שמנצל כל משאית סיוע: "87% מהסיוע שנשלח לעזה נבזז בידי חמאס", היא מציינת, "התוצאה: רעב מבוים, אזרחים מותקפים על ידי חמושים, וכל זאת כשהתקשורת מאשימה דווקא את ישראל".

נירנשטיין מצביעה על האבסורד: "כשהאו״ם יצביע על מדינה פלסטינית, החטופים יישארו בעזה, והסיוע ימשיך להיגנב". מבחינתה, העולם לא רק עיוור למציאות, אלא גם משתף פעולה עם האויב: "המנהיגים שואלים למה חמאס לא רוצה לנהל מו״מ? כי הם לא חייבים. כל ויתור וכל משאית הם צעד נוסף להרס ישראל". זו, לדבריה, לא מדיניות סיוע, זו התאבדות מוסרית של המערב.

3:46pm
המרכז הירושלמי
המלחמה בעזה נמרחת – ובסוף חמאס יכריז על ניצחון

"כל יום שחולף ולא כבשנו את הרצועה – פועל לרעתנו", מזהיר יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריו, ישראל מתנהלת מול חמאס בצורה שגויה הן צבאית והן מדינית כבר שנתיים: "אנחנו מספרים לעצמנו סיפורים, כמו עם חיזבאללה. אלה ארגונים ג’יהאדיסטים – הם לעולם לא יתפרקו מנשק". לדעתו, אסון נוסף הוא זה שיטלטל את ההנהגה לפעולה, בדיוק כפי שהיה בפיגוע במלון פארק לפני מבצע חומת מגן.

בן מנחם מצביע גם על תסכול אמריקאי גובר: "הממשל ידידותי מאוד לישראל, אבל קטאר מוליכה אותו שולל, מבטיחה עסקאות תוך שבועיים שאין להן בסיס". מול חזון ההכרעה, הוא שולל לחלוטין צעדי ביניים כמו כתר או מצור: "זה יהיה בומרנג וייגמר בכך שהם יכריזו על ניצחון, כשאנחנו ניגרר למלחמת חורף קשה יותר". המסקנה שלו חדה: "חייבים לצאת למבצע, למחוק את חמאס ולשים סוף לאשליות. זה או אנחנו או הם".

 
3:46pm
המרכז הירושלמי
חשיפה לצפון: האם חזבאללה נערך מחדש?

למרות הרטוריקה המרגיעה, כי המצב הביטחוני הוא מהטובים בעשורים האחרונים, בפועל כבר בנובמבר 2024 חזבאללה הפר את הסכם הפסקת האש. "אני חושב שזו הרגעה, אם אתה קורא לעומק את דבריו של אלוף פיקוד הצפון", מסביר, אל"מ (במיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, בראיון לחדשות 13.

החוקר מדגיש כי "הגבול בין סוריה ללבנון הוא פרוץ – יש 136 מעברים בלתי חוקיים, שחלקם נשלטים בשלט רחוק בידי כוחות עוינים". באמצעות אותם מעברים זורמות סחורות אסורות, ודרכם מצליחה איראן להעביר אמצעי לחימה לחזבאללה. כך הארגון מתחזק ומתחמש מחדש, למרות המאמצים לבלום אותו.

חזבאללה מסרב להתפרק מנשקו, וממשלת לבנון מתקשה או אינה מעוניינת לפעול נגדו. ההתעצמות הזו, בצד הגבול הצפוני של ישראל, מחייבת בחינה מחודשת של האיום ושל ההיערכות מולו. לדבריו, "השליח האמריקאי עצמו הודיע שנכשל בכפיית פירוק חזבאללה מנשקו".

12:15pm
המרכז הירושלמי
הפסקת האש קרסה: חיזבאללה נערך למלחמה עם ישראל

אל"מ (מיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון: "מי שחשב שסיימנו עם חיזבאללה, פשוט טעה וזה יתפוצץ לו בפרצוף. את המידע סיפק השליח האמריקאי שאמר שנכשל במאמציו לגרום לארגון להתפרק מנשקו".

לדבריו, "איראן מנצלת את הגבול הפרוץ בין סוריה ללבנון כדי להעביר נשק וכספים והוא משלים את ההיערכות שלו לקראת עימות מול ישראל". נריה מסביר כי כעת, ישראל עוקבת ב-7 עיניים ומחסלת פעילים בדרום לבנון. "אני נזכר במשפט שרבין היה אומר תמיד שהעולם ישפוט אותנו לפי המעשים ולא על פי הדיבורים. מה שחסר זה מעשה, לקחת אחריות, לקחת יוזמה ולהחליט על התארגנות מחדש", הוא מסכם.

2:30pm
המרכז הירושלמי
ישראל במצור מדיני – ומה מתכנן הקבינט?

ישראל לכודה בלחץ מדיני ובינלאומי הולך ומחמיר, מזהיר יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריו, "ישראל לא מכריעה את המלחמה, גם בגלל טעויות שלנו וגם בגלל הקמפיין השקרי שמופעל נגדה". בן מנחם מצביע על כך שאפילו הנשיא טראמפ, שתומך בישראל, מאותת ש"ישראל היא זו שצריכה להחליט". הוא מעריך שמתבשל מהלך אסטרטגי, אולי צבאי, אבל לא רואה את צה"ל כובש את עזה כולה או מגייס לסבבי מילואים נוספים. "הכנסת מזון לרצועה היא לא מהלך הומניטרי, זו עזרה לאויב", הוא טוען.

הדאגה המרכזית היא מה שמתרחש בזירה המדינית, בעיקר מול ארה"ב, שעד כה מונעת מהלומות מדיניות באו"ם באמצעות וטו. בן מנחם מדגיש את הצורך בהכרעה מהירה וברורה: "לא ייתכן שזה נמשך שנתיים. המטרה לא ברורה. החיילים שואלים – מה עכשיו?" לדבריו, צה"ל מסוגל לכבוש את הרצועה ולחלץ את החטופים, אך ללא הכרעה מדינית – אין מוצא. "זו כבר החלטה מוסרית. או שמסיימים עם זה, או שמוותרים לחמאס – וגם אז לא נקבל את כל החטופים", הוא מסכם.

2:20pm
המרכז הירושלמי
איראן-ישראל: בין הפסקת האש לסערה הבאה

יוני בן מנחם מדגיש כי הפסקת האש בין ישראל לאיראן אינה אלא הפוגה זמנית, בעוד שני הצדדים נערכים לעימות הבא. לדבריו, "איראן עדיין מסוגלת לשגר מטח מהיר של מאות טילים בליסטיים לעבר ישראל, כפי שעשתה באפריל 2024" – אך מהלך כזה, הוא מציין, "יהיה מסוכן מאוד מבחינתה, כיוון שישראל תגיב בעוצמה מוחצת בשטחה של איראן". בן מנחם מצביע על כך שהעימות בין המדינות נמצא בשלב ביניים, שבו ההרתעה ההדדית שברירית וכל טעות עלולה להצית מחדש את הלחימה.

12:12pm
המרכז הירושלמי
הטבח הבא כבר מתוכנן – והמערב מממן אותו בשתיקה

מאות אזרחים דרוזים נטבחו לאחרונה בסווידא, כולל נשים וילדים, בפשיטה אכזרית של כוחות הביטחון במדינה – שמורכבים בפועל ממיליציות סלפיות-ג'יהאדיסטיות. משטר א-שרע, שמיתג את עצמו כ"ממשל סורי חדש", הוא למעשה גלגול מודרני של דאע"ש, בשיתוף פעולה עם לוחמים זרים ובחסות סעודיה וארה"ב.

דליה זיאדה, חוקרת במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, כותבת כי הטיהור האתני נגד הדרוזים והעלווים נעשה בגלוי, והמערב לא רק שותק – הוא משתף פעולה. "מאות מיליוני דולרים מוזרמים להשקעות במשטר הדמים הזה, שמבצע הוצאות להורג, ביזה והשמדת קהילות שלמות בשם הסדר. השלטון הג'יהאדיסטי הזה הוא איום עולמי".

12:10pm

Close