מאז הקמת התנועה הציונית ועד היום קיים בין ישראל לתפוצות ויכוח נוקב על עתידו ואופיו של העם היהודי. הוויכוח הזה הוא ייחודי מאוד בקרב אומות העולם. אין למעשה תופעה דומה בתבל המצביעה על כך שיותר ממחצית של עם חיה עדיין מחוץ לגבולות מדינתו.
ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה היו 16,6 מיליון יהודים. היום, חיים בצרפת 460 אלף יהודים, בבריטניה 290 אלף, ברוסיה 190 אלף ובגרמניה 117 אלף. בארה"ב 5,425 מיליון ובקנדה 388 אלף. בעוד שבישראל חיים 6,523 מיליון בלבד.
הקמת המדינה היהודית לא הובילה לעלייתם של רוב קהילות התפוצות. שבעים שנים אחרי ההקמה, מחצית ויותר מהעם היהודי בגולה לא בקרה בישראל ואף התנתקה מהציונות ומהיהדות.
במהלך שבעת העשורים האחרונים קיימת גם אסימטריה בין מחויבותה של מדינת ישראל לבין הדרישות של יהדות התפוצות. מחד, היא מושתתת על ערבות המדינה לשלומם וביטחונם של היהודים בעולם ובהנחלת חינוך ותרבות, ומנגד היא הגבירה את התסכול של הקהילות היהודיות להמשך התמיכה הכלכלית והמוסרית. בשנים האחרונות גברה גם הביקורת והמעורבות הפוליטית במיוחד בקרב הצעירים.
הדילמה נותרה בעינה במיוחד בשאלה איך לתמוך במדינת ישראל למרות ההסתייגות והביקורות על מדיניות ממשלת ישראל בעניין עתיד השטחים ופתרון הבעיה הפלשתינית. נושאים אחרים קשורים בענייני דת ומדינה. איך להתמודד מול ממשלות ישראל שאינן מתחשבות "בנאמנות הכפולה" או בזרמים השונים, בדעתן ובצרכיהן של הקהילות היהודיות בהקשר לסוגיות שונות כמו הגיור, מי הוא יהודי? או מה יהיה מעמדה העתידי של ירושלים?
בנוסף, יש גם להדגיש כי קיימים הבדלים גדולים ומהותיים בין יהדות אמריקה לבין יהודי אירופה. יש כמובן להתחשב בעובדה כי לכל קהילה ולכל חברה בעולם אפיונים ספציפיים וזהויות שונות שהן חוו בגולה במהלך ההיסטוריה, מאז חורבן בית שני ובהמשך עם גרוש ספרד.
ראוי גם לציין כי אין היום יהודים רבים החיים במצוקה ובסכנת הכחדה כפי שהיה בעבר ורוב העולים הממשיכים להגיע לארץ מוצאם ממדינות רווחה.
למרות שקיימים חלוקי דעות בעיקר בנושאים פוליטיים ואחרים הקשורים בענייני דת, קימת הסכמה מלאה בקרב רוב הפלגים של הקהילות היהודיות כי מדינת ישראל היא אכן מדינת הלאום של כל העם היהודי.
ההבדלים העיקרים בין יהודי אמריקה ליהודי אירופה
-התנועה הציונית קמה באירופה. הודות לעליות הראשונות שבאו בעיקר מרוסיה, פולין וגרמניה, הוקמה ההתיישבות הראשונה והחלוצית בארץ ישראל.
-יהודי אמריקה ואף יהודי בריטניה לא חוו את השואה הנאצית על אדמתן. השואה מחקה שישה מיליון יהודים בקרב יהודי אירופה. עד היום נמשך המאבק באנטישמיות בכל עוזו והוא מהווה חלק בלתי נפרד בפעילות היום יומית של הקהילות.
– נדגיש כי קיים הבדל מהותי בין מערב למזרח אירופה. עד תחילת שנות ה-90 של המאה שעברה חיו יהודי המזרח והמרכז, שהיוו את הרוב הגדול בקרב יהודי אירופה, תחת דיכוי של שלטון קומוניסטי סובייטי. הפעילויות של הקהילות הוגבלו ואף דעכו לחלוטין, שערי העלייה היו סגורים והקשר עם היהודים מאחורי "מסך הברזל" היה מורכב ,מסובך ומסוכן.
-יהודי אמריקה פעלו ותרמו רבות להקמת מדינת ישראל ואף שלחו לוחמים ומתנדבים להגן עליה, אך מתי מספר התיישבו בה.
– יהודי אמריקה הקימו שדולות למען ישראל ומול מדינות זרות בעוד שבאירופה לא הייתה מסורת להקמת לובי ומעורבות פוליטית דומה בקרב המפלגות. היו אמנם פעילים יהודים בתנועות, בממשלות, ובכל שכבות השלטון אך אלה לא פעלו בפומבי ונמנעו לבקר את השלטונות. הם היו אזרחים נאמנים של המדינה בה נולדו או אליה הגרו. התמיכה בישראל התמקדה בהפגנות ובתרומות, ובפרסום מאמרים בעיתונות.
-הזהות היהודית בארה"ב ובקנדה אינה מהווה מכשול ואינה מוסתרת כפי שהיא קימת ונדחקת באירופה.
– הפעילות הציונית באירופה מצומצמת וחברי התנועות הציוניות מהווים אחוזים בודדים בלבד מכלל הקהילה.
-היחס של השלטונות באירופה ליהודים התמקד בעיקר בהיבט הדתי גם במדינות חילוניות כגון צרפת. בשני העשורים האחרונים גברה המודעות הדתית והמסורתית בקהילה על התנועות הציוניות. עם זאת ובמקביל גברה התמיכה ואהדה לישראל לאור ריבוי האוכלוסייה המוסלמית והדה לגיטימציה של ישראל.
-האנטישמיות הקלסית של הימין הקיצוני באירופה שעדיין נושמת ובועטת וכנראה לא תעלם לעולם, עברה בתמיכת הפלשתינים ואינטלקטואלים מהשמאל הקיצוני לאנטי-ציונות מובהקת.
-גל הטרור האחרון באירופה ונוכחות של מהגרים מוסלמים על אדמתה שינו את היחס של השלטונות כלפי היהודים וישראל.
-באמריקה הייתה מאז ותמיד אהדה והערכה גדולה לישראל. המספר הגדול של היהודים המשתווה לקיים בישראל, מהווה פי שישה מהמספר הקיים באירופה. עמדות המפתח שתפסו יהודים רבים בממשל, באמצעי התקשורת, בכלכלה ובתרבות, השפיעו ללא ספק על היחס החם והאוהד בניגוד למצב הקיים היום באירופה.
האחריות והמחויבות של מדינת ישראל
– במסגרת הכרזת מגילת העצמאות ב- 14 במאי 1948 התחיבה מדינת ישראל לפתוח את שעריה לכל עליה יהודית ולקבוץ גלויות.
– הופנתה פניה ליהודי התפוצות להתלכד סביב הישוב בעליה ובבניין הארץ ולעמוד לימינה של מדינת ישראל במערכה הגדולה.
-חוק השבות שנחקק ב-1950 מעניק זכות לכל יהודי לעלות ארצה. משרד הקליטה מסייע לקליטתם של העולים במציאת דיור, עבודה ולמוד השפה.
-מדינת ישראל מצהירה כי פועלת וערבה לשלומם וביטחונם של יהודי התפוצות. כך היא נחלצה לעזרת יהודי ברה"מ וכן יזמה והשתתפה במבצעים להצלת יהודים במצוקה בארצות ערב ובאתיופיה בשני מבצעים נועזים להבאתם של אלפי יהודים.
-מדינת ישראל גם פועלת להנחלת הלשון העברית והתרבות היהודית ולשמירת קשר רצוף עם כל יהודי התפוצות במסגרת פעילות חינוכית ותרבותית של שליחים. שגרירויות ישראל בתבל הן גם כתובת לפניות היהודים ומשמשות גשר. השגריר מייצג לעיתים קרובות את קולה של רוב הקהילה המקומית במיוחד בעת חרום, משבר חריף או מלחמה.
היחס של יהודי אירופה לישראל
כאמור התנועה הציונית קמה באירופה ותרמה רבות להקמת מדינת ישראל לפני ואחרי השואה. העליות הראשונות והחלוצים הראשונים וגם אלה שנולדו בארץ ישראל, הצברים, נתקו כמעט כל קשר עם יהודי הגולה ורובם ראו את עצמם "יהודים חדשים" שבאו לבנות ולהבנות בארץ ברוח הסוציאליזם והחילוניות.
לעומת הנתק, ולמרות הפוגרומים והאנטישמיות וכמובן השואה, היהדות באירופה המשיכה לשרוד. הקהילות היהודיות המשיכו לחיות ולפעול במסגרת מלוכדת עם רב מקומי ובית כנסת.
הקמת מדינת ישראל והאיומים של הערבים להשמיד אותה שינו לחלוטין את דפוסי המחשבה והקיום. ממעבר בלעדי של טיפול בבעיות קהילתיות ודתיות למחויבות לסייע לישראל במתן תרומות כספיות והשקעות, בהתנדבות, ובהקמת שדולות ומרכזי הסברה שיובילו לתמיכה אוהדת בדעת הקהל והעיתונות המקומית.
שדולה פוליטית וההתעוררות יהודית בצרפת
הקהילה היהודית בצרפת היא הגדולה ביותר ובין הוותיקות במערב אירופה. היא חוותה קשות את הכבוש הגרמני ושתוף הפעולה של ממשלת וישי עם הנאצים. עד היום היא זוכרת ואינה סולחת את גלי האנטישמיות שהחלו למעשה עוד מימי פרשת דרייפוס.
הקהילה מאורגנת וממוסדת מאז ימי שלטונו של נפוליאון אך היא עברה במהלך הדורות שנויים מרחיקי לכת. קהילה שהייתה ברובה אשכנזית הפכה עם עצמאות מדינות המגרב בחלקה הארי לספרדית. הנהגה שהייתה תחת חסותה של משפחת רוטשילד עברה למנהיגים ופעילים יהודים שמוצאם מצפון אפריקה. קהילה שהייתה ברובה בורגנית, חילונית ואף מתבוללת הפכה יותר ויותר לדתית, מסורתית ואף חרדית.
בשנות השמונים קמה התנועה "התעוררות יהודית" שחרטה על דגלה להחליף את ההנהגה המסורתית בצעירים שאפתניים המסוגלים להשפיע על מדיניות צרפת כלפי מדינת ישראל. המטרה הייתה להקים שדולה לדוגמת אייפק בארה"ב ולהפיל את הנשיא דאז ג'סקר דהסטן בגלל מדיניותו הפרו ערבית. הניסיון אמנם צלח אך בנגוד לאמריקה אין בצרפת ובכלל באירופה מסורת ללובי פוליטי. התנועה גם לא זכתה לתמיכת המוסדות הקיימים והיא דעכה אט אט, למרות שראשיה הפכו ברבות הימים למנהיגי הקהילה.
היום הקהילה היהודית אינה מהווה משקל פוליטי והיא דחקה את עצמה לשוליים בגלל התחשבות יתר באוכלוסייה המוסלמית המתרבה מדי שנה. גם גלי הטרור שפקדו את צרפת, האנטישמיות והאנטי ציונות עם תנועות הBDS שגברו אינם מאפשרים פעולות נגד השלטונות והפגנות סולידריות רבות משתתפים למען ישראל. רק במקרים יוצאי דופן כמו הפיגוע במרכול היהודי שהיה ב-9 בינואר 2015 הביא לגיוס יהודים רבים ברחובות יחד עם שרים ופוליטיקאים. הקהילה חיה בחרדה והיא זקוקה להגנת השלטונות. במקביל גם מספר העולים לארץ גבר והסולידריות והתמיכה בישראל עדיין חזקה ואיתנה. יהדות צרפת היא ללא ספק ציונית שמזדהה בדרך כלל עם כל ממשלות ישראל מימין ומשמאל. עם זאת עם בואם לארץ כעולים חדשים הם חשים אכזבה מסוימת וכפיות טובה על היחס המתנשא ואף המזלזל כלפיהם.
הקהילה הבריטית
הקהילה היהודית הבריטית מונה היום כ-300 אלף יהודים כשחמישית מהם חרדים. קהילה ממוסדת וגאה ביהדותה שאינה חשה בנגוד ליהודי צרפת חרדה או מגבלות. בנגוד ליהודים בפאריס שחוששים ללכת ברחובות ובמטרו עם כיפות על הראש או בחגים עם טליתות וספרי תפילה, מרגישים יהודי לונדון חופשיים ובטוחים. גם ביחס לארה"ב יחסם לישראל הוא הדוק וחם והרוב המוחלט אינו יוצא בביקורת חריפה לא בענייני דת ולא בהתערבות בוטה נגד הממשלה. להוציא מעוט הממשיך למתוח בקורת על הכבוש וההתנחלויות ואף על חרם של מוצרים. רובם מגדירים עצמם כציונים הדואגים לשמה הטוב של ישראל בעולם, אך עם זאת רק מקצתם, בעיקר בקרב הבוגרים ובעלי משפחות ממוסדות מוכנים לעלות ולהשתקע בישראל.
סולידריות או התערבות?
במהלך השנים נוצרה בקרב יהודי אירופה הרגשה שממשלת ישראל אינה מתחשבת בעמדתם במיוחד כאשר היא מקבלת החלטות הרות גורל לעם היהודי כולו בנושאים חשובים כגון, סוגיות הגיור או מעמדה של ירושלים. לדעת מנהיגים בגולה, ירושלים שייכת לכל העם היהודי ולא רק לאזרחי ישראל.
הוויכוח נסוב בשאלה מדוע יהודי התפוצות אינם משתתפים בדיונים ואינם מביעים את דעתם בפורמים המתאימים. יש כאלה שאפילו תומכים בהשתתפות בבחירות או במשאל עם למרות שעד היום, אין אפילו לישראלים זכות בחירה לכנסת בעת שהותם בחו"ל מלבד שליחי המדינה.
נדגיש כי ליהודי אירופה אין גוף אחד ומוסמך המייצג אותם. כמובן שקיימים בכל מדינה גופים המיצגים את הקהילה בפני השלטונות. אם מדובר בארגון גג כמו זה של הקהילה היהודית בצרפת CRIF או רבנות ראשית מקומית. קיימים גם מוסדות אחרים כמו הקונגרס היהודי האירופי, ארגוני רבנים, שדולות או מגביות, אבל כל אלה אינם מהווים גוף נבחר של כל היהודים ואינם מיצגים את מכלול הדעות לרבות האנטי ציוניות. בתוך כך, אין הם יכולים להתערב בהחלטות של ממשלה ישראלית ריבונית.
בעיה נוספת כלולה בנאמנות הכפולה. זו היא דילמה קשה של יהודי אירופה המואשמים שאינם אזרחים נאמנים למדינה בה הם חיים. הדבר גרם במהלך השנים להגברת תופעות אנטישמיות. עם זאת, הטעון של נאמנות כפולה נדחה בשנים האחרונות וגם מנהיגי אירופה מבינים ומודעים שאי אפשר לנתק לחלוטין את הקשר של היהודים לישראל ושטבעי ואף לגיטימי שהיהודים בגולה ימשיכו להביע תמיכה באחיהם החיים בישראל. אין למעשה סתירה בגישה זו והדבר דומה לילד האוהב באותה מידה את אביו ואת אמו.
בשנים האחרונות הסולידריות של יהודי הגולה לישראל אינה אוטומטית וגוברת הביקורת נגד המדיניות של ממשלת ישראל בנושאי תהליך השלום עם הפלשתינים וסוגיות הגיור. אמנם אין הם מתבטאים בצורה פומבית ובוטה כפי שהדבר קורה בארה"ב אך הדבר מתבטא בפגישות, בפורמים ואף בכל התקשורת לרבות בעיתונות היהודית.
בהקשר לכך , נציין כי העיתונות, תחנות הרדיו,[ארבע תחנות קיימות בצרפת] ואתרי האינטרנט היהודים זוכים באחרונה לעדנה ולפריחה. השיח על ישראל ועל היהדות זוכה לתגובות רבות, שקופות ומגוונות ולמעשה הוא חלק בלתי נפרד מהוויכוחים הקיימים בישראל. אם בעבר הושתקו או הוסתרו מחדלים הרי שבשנים האחרונות והודות לרשתות החברתיות רוב מה שנכתב בעיתונות הישראלית זוכה להד נרחב בקהילות השונות אך במינון דל יותר ועם פחות בוטות.
עתיד היחסים
בחלוף השנים הדור היהודי הוותיק אט אט נעלם ומפנה את מקומו למשמרת צעירה, דינמית וביקורתית. הדור ההוא של ניצולי שואה תרם רבות בבניין הארץ. הוא עשה זאת מתוך אהבה כנה לפרויקט הציוני וזאת בלי כל שקול פוליטי או התערבות בהחלטות הממשלה.
היום המצב השתנה לחלוטין. בעידן האינטרנט והגלובליזציה הבעיות הצצות בארץ בענייני דת ופוליטיקה והשסע בעם, בין ימין לשמאל, ובין דתיים לחילוניים, זוכים לתהודה רבה בקרב יהודי התפוצות. המחלוקות הפנימיות בישראל מהוות למעשה אספקלריה של המצב הנתון החדש.
בתוך כך, מדינת ישראל מחויבת למנוע נתק, קיטוב וקרע. עליה לפעול בהתאם ובכל האמצעים שברשותה כדי שהוויכוחים הלגיטימיים והמוצדקים יקבלו גוון של וכוח טבעי ושקוף כפי שהוא קיים בקרב כל משפחה . בין האחים החיים בארץ לבין עמיתיהם בגולה.
אסור לנו להתעלם מהתופעות החדשות ובמקביל למנוע אדישות בקרב היהודים בכל הנעשה בישראל, הדבר יגרום לנתק מוחלט. כל יהודי באשר הוא יכול לתרום בדרכו וביכולתו לשפור מעמדה ותדמיתה של ישראל באירופה.
במהלך השנים דעכה העלייה של יהודי אירופה לישראל והיא נאמדת היום באלפים בודדים בשנה. הגדלת אירועים אנטישמיים, הגברת כוחן של מפלגות ותנועות ימניות קיצוניות וניאו נאציות וגם וגלי הטרור לא אילצו את יהודי צרפת,ברטניה או בלגיה לעלות בהמוניהם לישראל.
נזכיר שבתקופת האינתיפאדה השנייה שפרצה בספטמבר 2000 היו בפאריס ובערי השדה אירועים אלימים רבים נגד יהודים. גל האלימות אף גרם לקריאה של ראש הממשלה אריאל שרון לעליה המונית של יהודי צרפת. הדבר עורר זעם רב בקרב ההנהגה היהודית וממשלת צרפת שראתה בקריאה זו התערבות גסה בעניינים הפנימים של מדינתם. מקרה זה ודומים לו מעמידים את היהודים במבוכה רבה ויש למנוע שהם ישנו.
בתוך כך, מדינת ישראל מחויבת לערוך רביזיה יסודית בכל הקשור לעתיד היחסים עם יהודי התפוצות. עליה להתחשב במצב החדש שנוצר ובנתונים החדשים לאור הניכור הגובר, ההתבוללות והדחיה להשתייך כמו בעבר לארגונים יהודים ותנועות ציוניות.
בנושא העלייה יש להכין אותה היטב ולשים את מלוא הדגש לפרט, למשפחה, לקליטה, לדיור, ולמקום עבודה הולם, במיוחד עבור צעירים וסטודנטים. הם כמהים לעלות לארץ אך נתקלים בבעיות קליטה ואף ניכור מצד החברה הישראלית דווקא. הדבר בולט היום במיוחד בקרב יהודי צרפת ששליש מהם שב לארצו בגלל קשיי קליטה. אין ספק כי פרויקט "תגלית" והמכינות באוניברסיטה מסייעים רבות לצעירים בפעילותם בארץ מוצאם וגם כאשר יחליטו לעלות ארצה. על כן, יש להגדיל ולהגביר פרויקטים דומים.
מדינת ישראל מחויבת להתחשב גם במשאלות של מנהיגי הקהילות ולאפשר להם להשתתף בפורומים בתחום החינוך לזהות יהודית ובמאבק נגד האנטישמיות והחרם נגד ישראל. ניסיונם הרב יכול לתרום רבות לקבלת החלטות ויוזמות.
בעבר היו ניסיונות להקמת פרלמנט יהודי שייצג את קהילות אירופה אך הוא לא צלח. עם זאת רצוי לחשוב להקים גוף מיצג מקצועי ולא פוליטי שיהיה מוסמך לנהל שיח שוטף עם המוסדות בארץ.
שבעים שנים אחרי הקמת המדינה יש לערוך גם שנויים מרחיקי לכת בהסתדרות הציונית והסוכנות היהודית ולמנוע הרכב פוליטי מפלגתי. אם מעוניינים להמשיך את קיומן ולהפוך אותן ליעילות, רביזיה כללית היא הכרחית. אם זה לא יעשה לאלתר אזי יש לפרק את הגופים האלה ולהקים גוף אחר ודינמי העונה לבעיות השעה.
מול האתגרים הרבים העומדים לפנינו יש לערוך חשבון נפש אמיתי וכן על עתיד היחסים בין מדינת ישראל ליהודי התפוצות, הזמן בוער ויפה שעה קודם.
פורסם לראשונה ב-13 במאי 2018
