ארה"ב מצהירה: האחים המוסלמים אינם מהווים סכנה
מקור במחלקת המדינה, שהעדיף לשמור על האנונימיות שלו, אמר לפני מספר ימים ליומון הכווייתי אל-ראי כי תנועת האחים המוסלמים אינה מהווה סכנה לארה"ב וכי מכל מקום שום גורם לא פנה לוושינגטון בבקשה לצרף אותה לרשימת ארגוני הטרור. גם אם הסיפא של ההצהרה כנראה נכון, האם זהו העיתוי המתאים לפרסמה דווקא עכשיו כאשר האחים מנהלים מערכת טרור נגד מצרים, בת בריתה המרכזית של ארה"ב בעולם הערבי? ולאחר שקהיר וריאד הכריזו על האחים המוסלמים כתנועת טרור?
הצהרה זו נשמעת יותר כמעשה בעל משמעות פוליטית מאשר הודעה אינפורמטיבית תמימה. האחים המוסלמים ראו בה ללא ספק הודעת תמיכה בעניינם. יש כאן ביטוי ברור להמשך מדיניות התמיכה של ארה"ב באחים המוסלמים מאז תחילת ההפגנות נגד שלטונו של הנשיא מובארק בינואר 2011, שביטויה הבולט היה השעיית מרבית הסיוע הצבאי למצרים בעקבות הדחתו של מוחמד מורסי.
השאלה היא מהו הרציונל שעומד מאחורי מדיניות זו? רק לפני שנים ספורות התפאר אובמה בהריגתו של הארכי-טרוריסט אוסמה בן לאדן, שהתחנך על ברכיה של תורת האחים המוסלמים על ידי שניים מהוגיה החשובים ביותר: עבדאללה עזאם ומוחמד קוטב. הראשון היה פלסטיני, חבר בתנועת האחים במצרים, מורו הרוחני ומדריכו של בן לאדן וממייסדי אלקאעידה יחד איתו. השני הוא מוחמד קוטב, פרופסור ללימודי האסלאם באוניברסיטת המלך עבד אלעזיז בעיר ג'דה, ואחיו של סייד קוטב, הוגה הדעות המרכזי של האחים, שהוצא להורג בתקופת נאצר ומשנתו הייתה המקור האידיאולגי של האסלאם הרדיקלי במאה ה-20, על כל התוצאות ההרסניות של אידיאולוגיה זו בכל רחבי העולם. מוחמד קוטב היה המפיץ הגדול של עקרונות האסלאם הרדיקלי של אחיו והרביץ תורה גם בתלמידו הנאמן בן לאדן, שלימים הפך למייסד אלקאעידה. עומר אלרחמן, השייח' העיוור, מנהיגה הרוחני של "אלגמאעה אלאסלאמיה", שרצחה את הנשיא סאדאת ב-1981, ומי שעמד מאחורי הפיגוע הראשון נגד מרכז הסחר העולמי בניו יורק בשנת 1993, המרצה מאסר עולם בארה"ב, היה חברו של בן לאדן מהימים שבהם לחמו יחד באפגניסטאן. "אלגמאעה אלאסלאמיה" היתה אחת הארגונים הקיצונים שהוקמו בשנות ה-70 על ידי האחים המוסלמים, לאחר ששוחררו מכלאם על ידי הנשיא סדאת. זו רק רשימה קצרה של מעלליה של תנועת האחים והארגונים שקמו בהשראתה וגרמו לרצח וחורבן, הן במדינות האסלאם והן במדינות המערב, בשמו של האסלאם שהם מתיימרים לייצג.
אנשי שלומם של האחים המוסלמים בבית הלבן
תוך התעלמות מההיסטוריה העקובה מדם של נגזרת זו של האסלאם, הממשל האמריקאי אינו מהסס לפרסם בריש גלי שתנועת האחים אינה מהווה איום. מהלך מוזר זה מתרחש כאשר בארה"ב מדברים רבות על כך שמוסלמים אמריקאים הקשורים לאחים המוסלמים מועסקים במשרות נכבדות בבית הלבן, במחלקת המדינה ואפילו בארגון ללוחמה בטרור. רשימות של שמות מופצות בימים אלה והנושא נידון בתקשורת, אבל הציבור מתקשה להאמין לקשר בין רשימות אלה למדיניות האמריקאית הנותרת סתומה.
הקורבן העיקרי של מדיניות התמיכה של ארה"ב: מצרים
מצרים היא ללא ספק הקורבן הבולט של מדיניות זו. היא זקוקה בדחיפות לציוד הצבאי, שארה"ב השעתה את העברתו, ובעיקר למסוקי תקיפה אפאצ'י ולציוד מעקב במאבק נגד האחים המוסלמים והארגונים הג'יהאדיסטים. נביל פהמי, שר החוץ המצרי, אמר כי ארה"ב אף מסרבת להחזיר למצרים מספר מסוקי אפאצ'י שנשלחו אליה לטיפול תקופתי.
על זאת יש להוסיף כי שלטונות המכס של גרמניה עצרו לפי מספר ימים משלוח נשק לגיטימי מפולין שנועד למצרים, זאת בהתאם לאמברגו שהטיל האיחוד האירופי על מצרים. המשמעות היא כי ארה"ב והאיחוד האירופי מנדים את מצרים, המדינה הערבית הגדולה ביותר שנלחמת באסלאם הרדיקלי. מחוסר ברירה פנתה מצרים לרוסיה כדי לקדם את שיתוף הפעולה עמה, הכולל עסקת רכש גדולה בשווי של 2-3 מיליארד דולר. התקשורת המצרית מדווחת כי מצרים בקשה ממוסקבה להחיש את משלוח מסוקי התקיפה הכלולים בעיסקה.
ערעור היחסים בין ארה"ב למדינות חצי האי ערב
המדיניות האמריקאית גם גרמה לקרע עם ערב הסעודית ועם מדינות המפרץ, אשר חשות כי ארה"ב בגדה בהן אחרי שנודע כי היא נהלה מאחורי גבן מו"מ סודי עם איראן, אויבתן הגדולה, על פשרה לגבי תוכניתה הגרעינית. בתגובה של התרסה רמזו סעודיה, האמירויות וכוויית כי הם תממנה את עסקת הרכש של מצרים עם רוסיה. הנשיא אובמה היה אמור לבוא לסעודיה במחצית החודש הנוכחי ולפגוש את מנהיגי מדינות המפרץ בניסיון לאחות את הקרע, אלא שהוא נאלץ לדחות את הביקור על רקע חילוקי הדעות עם אותן המדינות. הוא אמור לבוא לסעודיה ב- 28.3 ליום אחד, אך לא יקיים את המפגש עם כל חברי מועצת המפרץ כפי שציפה, וללא ספק ישמע דברים קשים ממלך סעודיה.
היחסים בין ארה"ב לסעודיה נתערערו עקב הפיגוע נגד מגדלי תאומים ב -9/11/2001, לאחר שהתברר כי 16 מחבלים מתוך קבוצה בה היו ה-18 מחבלים היו סעודים, בנים למשפחות טובות, שהוסתו על ידי פעילי האחים המוסלמים. הללו פעלו בממלכה מאז 1954, לשם הגיעו בבורחם מידו הקשה של נאצר. סעודיה הבינה היטב כי אמונה של ארה"ב בממלכה נפגע ובתגובת פיוס היא סילקה משטחה את פעילי האחים, שעברו להתגורר בקטאר. אנשי דת בכירים אף פרסמו פסק הלכה, "פתוה", המגנה טרור ובכללו פגיעה בארצות אחרות. כאן טמון ההסבר לתמיכתה של סעודיה בהדחתו של מורסי, וזו הסיבה לעימות עם קטאר, התומכת הנאמנה של האחים המוסלמים.
בתחילת החודש הנוכחי פרסם משרד הפנים של סעודיה צו המכריז על האחים המוסלמים ועל אלקאעידה ארגוני טרור וקבע עונשים חמורים למי שיבצע פעולות טרור בממלכה או ייצא לחו"ל להילחם במדינות זרות. סעודיה, מדינת האמירויות ובחריין ביטאו לאחרונה את סלידתן מקטאר בהחזרת שגריריהן מדוחא ואת דרישתם מקטאר לנתק את קשריה עם האחים ולהורות לאלג'זירה להפסיק את שידוריה, הנוטים לאחים המוסלמים.
המזרח התיכון בוער ומתפורר
המזרח התיכון מעולם לא היה אזור יציב. ההיסטוריה הקצרה שלו מאז מלחמת העולם הראשונה, כאשר הוקמו מדינות הלאום הערביות, ספוגה במלחמות, הפיכות צבאיות ומעשי טבח. מדינות ערב, על אף אוצרות הטבע העצומים שבהן נתברכו, לא עמלו לפתח כלכלותיהן ותמיד נשענו על כוחן של המעצמות הגדולות כגון אנגליה, צרפת, ארה"ב וברית המועצות. עם היעלמותן של אנגליה וצרפת כמעצמות קולוניאליות והתפרקותה של ברית המועצות נשארה ארה"ב מעצמת על יחידה שהאינטרסים שלה השתלבו באלה של מספר מדינות ערביות, המכונות פרגמטיות כגון מצרים, סעודיה, מדינות המפרץ, ירדן ומרוקו. הן בקשו לשתף פעולה עם ארה"ב מול איומי האייתוללות בטהראן והטרור המתגבר של אלקאעידה. עכשיו גם ברית זו בהובלת ארה"ב הולכת ומתפוררת ואולי אף כבר אינה קיימת. כשלונו של מה שכונה האביב הערבי החמיר את המצב והמזרח התיכון נמצא עכשיו במצב של תוהו ובוהו. מדינות חשובות כמו לוב, סומליה, סוריה, עיראק ותימן התפוררו. הממשל המרכזי אינו שולט יותר על חלקים גדולים משטחן ואינו מסוגל לספק לאזרחים את צרכיהם המינימליים לביטחון ולשירותי היסוד. בלבנון הקים חיזבאללה מדינה בתוך מדינה, שולט על הדרום ומחזיק בנשק כבד. התערבותו בסוריה ערערה כמעט לחלוטין את הביטחון בלבנון. ספק אם היא תחזיק מעמד ותשאר מאוחדת. גם סודאן, לאחר שאיבדה את דרומה, שהיה עשיר בנפט, ושבשטחה מתנהלים מספר מאבקים אלימים כגון בדרפור ובמספר מחוזות במזרח אינה מסוגלת להתנהל כמדינה מאוחדת. מצרים במשבר, שכנראה תגבר עליו, ובינתיים רק הממלכות המסורתיות כגון מדינות המפרץ, ירדן ומרוקו שומרות על יציבותן ומתפקדות כהלכה אבל עד מתי?
התפרקותה של לוב בעקבות נפילתו של קדאפי היא אסון גדול במיוחד, שכן ארסנל הנשק המודרני הגדול שלה, שנרכש ברוסיה, נבזז והוברח למטרות טרור במצרים, בסיני, בעזה, בסוריה ובמאלי ועוד. המדינות הפרגמטיות עומדות עכשיו בפני איום הולך וגובר של איראן ושל אלקאעידה, אך אינן יכולות יותר לסמוך על ארה"ב. בשבועות האחרונים איראן הגבירה את חתרנותה בבחריין, כוויית וסעודיה והיא כבר פחות זהירה מאשר היתה בעבר. גם דוברי אלקעידה הצהירו לאחרונה כי הם מתכוונים לחזור ובגדול לסעודיה. הקיצוניות האסלאמית נותנת את הטון והמזרח התיכון הפך לפצצה מתקתקת. בכל רגע יכול להתבצע פיגוע אסטרטגי או להיפתח עימות נוסף.
בתנאים אלה קשה להבין את המדיניות של ארה"ב במזרח התיכון. עם זאת ברור שהיא מסתלקת מן האזור ומעודדת את הכוחות הקיצונים, ומאחר וידוע כי הטבע אינו אוהב ריקנות, יש לצפות שכוחות אלה יפעלו במלוא העוצמה למלא את החסר.
