ההצעה החדשה של איראן למערב לא פתחה פתח למו"מ רציני על הנושא הגרעיני, אלא יצרה ניסוחים מעורפלים לאג'נדה של שיחות עתידיות. ביולי, כאשר ארגון ה-G8 הכריז שפתיחת העצרת הכללית של האו"ם "תהווה הזדמנות לבחון את המצב באיראן," רוב המשקיפים הבינלאומיים הבינו שחודש ספטמבר מהווה דד ליין קשיח שבו איראן צריכה להתחיל במו"מ גרעיני רציני. למרבה הצער, בשלב הזה, יש מעט עדויות שממשל אובמה מתכוון לאמץ פעולה אפקטיבית לאור מדיניות הדחייה של איראן, שמשמעותה מעבר מהערוץ הדיפלומטי למדיניות של סנקציות קשות.
גלין דייוויס, שגריר ארה"ב לסבא"א, הודה לאחרונה שהמצבור האיראני של אורניום מועשר ברמה נמוכה כבר הגיע לרמה המספקת בכדי שניתן יהיה להגדיר את טהראן כ"בעלת יכולת לעורר סכנה וחוסר יציבות." טהראן הבחינה ללא ספק כי לא ננקטה שום פעולה רצינית נגד צפון קוריאה על הפריצה הגרעינית שלה, הן על ידי הממשל של בוש והן על ידי ממשל אובמה.
ההנחה הרווחת היום במעגלי המדיניות בוושינגטון היא שאפילו אם איראן תגיע לקו הסיום הגרעיני, ארה"ב תוכל להישען על אותה הרתעה מתקופת המלחמה הקרה, שהשתמשו בה נגד הארסנל הגרעיני הסובייטי. עם זאת, איראן היא מוקד כוח בעל אופי מהפכני ששאיפותיו מתרחבות לתוך המדינות המייצרות נפט. היא מעורבת בלחימה באפגניסטן ובעיראק, בעוד שהתמיכה שלה בטרור מגיע ללבנון, עזה, מצרים, סעודיה וסודאן. בהתחשב באיום האיראני על מעבר מיכליות הנפט דרך מיצר הורמוז, שדרכו עובר כ-40% מהנפט העולמי, להתגרענות האיראנית יש לא רק השפעות מזרח תיכוניות, אלא עולמיות.
בשנים 2003-2005 טהראן התדיינה עם ה-EU-3 וניצלה את השיחות למרוץ לבניית מתקני מפתח להעשרת אורניום, בעוד היא הודפת צעדי עונש של מועצת הביטחון של האו"ם במשך שלוש שנים שלמות. איראן היום היא הרבה יותר מתקדמת מאשר שהיא הייתה אז והזמן לניסויים דיפלומטיים מאוד מוגבל.
ישראל לכודה בלחץ מדיני ובינלאומי הולך ומחמיר, מזהיר יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריו, "ישראל לא מכריעה את המלחמה, גם בגלל טעויות שלנו וגם בגלל הקמפיין השקרי שמופעל נגדה". בן מנחם מצביע על כך שאפילו הנשיא טראמפ, שתומך בישראל, מאותת ש"ישראל היא זו שצריכה להחליט". הוא מעריך שמתבשל מהלך אסטרטגי, אולי צבאי, אבל לא רואה את צה"ל כובש את עזה כולה או מגייס לסבבי מילואים נוספים. "הכנסת מזון לרצועה היא לא מהלך הומניטרי, זו עזרה לאויב", הוא טוען.
הדאגה המרכזית היא מה שמתרחש בזירה המדינית, בעיקר מול ארה"ב, שעד כה מונעת מהלומות מדיניות באו"ם באמצעות וטו. בן מנחם מדגיש את הצורך בהכרעה מהירה וברורה: "לא ייתכן שזה נמשך שנתיים. המטרה לא ברורה. החיילים שואלים – מה עכשיו?" לדבריו, צה"ל מסוגל לכבוש את הרצועה ולחלץ את החטופים, אך ללא הכרעה מדינית – אין מוצא. "זו כבר החלטה מוסרית. או שמסיימים עם זה, או שמוותרים לחמאס – וגם אז לא נקבל את כל החטופים", הוא מסכם.
