נשיאה החדש של צרפת עמנואל מקרון לא ישנה לחלוטין את מדיניות החוץ של קודמיו אבל אין ספק שהוא יתמקד בכמה מטרות עיקריות לצרפת:
–אחדותה וחיזוקה של אירופה
דגש מיוחד יהיה לציר פאריס-ברלין. למחרת בחירתו לנשיאות נפגש הנשיא מקרון עם הקנצלרית מרקל. הם דנו בהידוק הקשרים בין שתי המדינות, ובחיזוקן הכלכלי,הדיפלומטי והביטחוני של מדינות האיחוד האירופי אחרי עזיבתה של ברטניה. יש לזכור כי האיחוד האירופי נשלט למעשה על ידי פקידים היושבים בבריסל ולא על ידי פולטיקאים. הדבר גורם לנתוק בין הפקידות המסורבלת לבין המשאלות ורצונם של המנהיגים לרפורמות ולקבלת החלטות אמיצות. המטרה של מקרון לשנות את המצב ולהעניק למנהיגים יותר סמכויות במטרה לקבל החלטות נועזות ולגבש מדניות אחידה לאור הדרדרות המצב הכלכלי, הגירת המהגרים ופעולות הטרור. וכן להגיע לתמימות דעים במהלכים הבאים מול רוסיה, סין וארה"ב.
– המלחמה בטרור
הנשיא מקרון נחוש בדעתו להמשיך ביתר שאת ועם יותר משאבים את הלוחמה בטרור האיסלמי. כעומד גם כראש כל יחידות הביטחון והצבא, הוא כבר ערך ביקור אצל הכוחות הצרפתים במאלי. צרפת היא היחידה באירופה שיצאה לפעולת רחבת היקף נגד ארגוני הטרור האיסלמים באפריקה. בעיקבות קריסת משטרו של קאדפי בלוב, צרפת שלחה ב-יוני 2013 כוחות צבא למאלי. יש היום בשטח 4000 חיילים בסיוע כוחות תחזוקה ומודיעין מגרמניה.
מקרון מאמין שיש לעקור מהשורש את הטרור ולתקוף את בסיסיהם ושולחיהם ולנתק אותם מכל מגע אפשרי עם האוכלוסיה המקומית. הוא החליט לשם כך, להגדיל את המשאבים הטכונולוגים, כוח האדם והתקציבים. הקים כוח מיוחד של יחידות מובחרות וניידות TASK FORCE למשימות מיוחדות.
גל הפגועים שהיה בצרפת בשלוש השנים האחרונות גרם למאות קרבונות ופצועים. מאז ינואר 2015 ועד היום נהרגו 238 אנשים נהרגו בפיגועים בצרפת. הפגוע האחרון באנגליה, במנצ'סטר, מממחיש את הצורך בשיתוף פעולה ביטחוני ומודיעיני גם עם בריטניה. מקרון מעונין בהקמת "מערך ביטחוני אירופי" בלוחמה בטרור בנוסף לנאט"ו שיעודו לשמור בעיקר על היבשת האירופית מול "האיום הרוסי". הברית הצפון אטלנטית שחברות בה גם מדינות לשעבר של הגוש הקומונסטי אינה עדיין ערוכה ללוחמת גרילה למרות פעילותה בין היתר באפגניסטן.
בתוך כך יש בעיני הנשיא מקרון להערך מחדש ולרענן את כל המערכות. המלחמה בדאע"ש בסוריה ובעירק גורמת גם לעריקתם של טרוריסטים בעלי נתינות צרפתית או בלגית שישאפו בכל דרך לשוב לאדמת אירופה. גם אם הארגון של המדינה האיסלמית יובס יום אחד ואף ויושמד כליל בשטח, משוכנעים רוב המומחים כי הדבר אינו מבשר כלל שיפסקו סופית הפגועים ויתכן שאף יוגברו. לאור המצב החדש והמסובך שנוצר, שתוף הפעולה המודיעני בין המדינות הוא הכרחי. מקרון גם ימשיך כקודמו לנהל את המדינה במסגרת מצב חרום, עם חוקים נוקשים יותר נגד ההסתה במסגדים ונגד הרדיקליזציה בבתי הסוהר. תיהיה גם נוכחות מוגברת של שוטרים וחיילים ברחובות הערים ובמקומות צבוריים.
עתיד היחסים עם ארה"ב
צרפת כמו שאר מדינות אירופה עקבה אחר הבחירות האחרונות בארה"ב בדאגה רבה והעדיפה את נצחונה של הילרי קלינטון. בחירתו של דונלד טראמפ לנשיא ה-45 של ארה"ב באה כרעם ביום בהיר ובעיתוי הגרוע ביותר לאירופה כי היא עדיין לא התאוששה מההלם הקודם של הנטישה של בריטניה את האיחוד האירופי. גם היה חשש כבד מאפקט טראמפ בבחירות לנשיאות צרפת. אצל רוב הפוליטיקאים, העיתונאים, ואנשי האקדמיה, טראמפ היה חסר כל נסיון וסכוי. הוא התגלה אצלם בחלומות בלהות בלבד.
יש להדגיש כי מאז תום מלחמת העולם השניה חוששת אירופה מעימותים אלימים, ממהפכות, מאי-יציבות ומשנויים דרסטיים. צרפת גם חוותה על אדמתה מהומות שעשויות היו לגרום למלחמת אזרחים, בעת מלחמת אלג'ריה בתחילת שנות ה-60 , ובמאי 1968 עם מהומות הזעם של הסטודנטים. צרפת הייתה מטבעה מאוד שמרנית וסולדת מפופוליזם, דמגוגיה, ומתנועות בדלניות ואנרכיסטיות. האירופים ובמיוחד הצרפתים גם מתוסכלים מחוסר כל השפעה פוליטית בפתרון סכסוכים בעולם. השסע קיים בין המדינות ואין עד היום מדיניות אחידה. המצב הכלכלי התדרדר, האבטלה גוברת, והמטבע האחיד נמצא בשפל המדרגה. נוכחות מליוני מהגרים מוסלמים הנמצאים בקרב אוכלוסיה נוצרית מדאיגה מאוד את מנהיגי אירופה ודברי הנאצה שהשמיע טראמפ במערכת הבחירות הגבירו אז את הדאגות.
הנשיא מקרון וגם הנשיא טראמפ צמחו במגזר העיסקי והכלכלי והם אינם משתיכים לשום מפלגה אידאולוגית. שניהם מאסו בפוליטיקה הישנה והממסד המסורבל והשמרן, ובמפלגות המסורתיות. מקרון מעוניין לפתח את הגלובליזציה במסגרת האיחוד האירופי ובמסגרת הרשתות החברתיות. עמנואל מקרון ודונלנד טראמפ שואפים לכלכלה חופשית ודינמית.
שניהם גם אנשים פרגמטיים היודעים לנהל דילים. מקרון יפגש עם הנשיא טראמפ במסגרת ועידת נאט"ו בבריסל ובכנס של מנהיגי 7 G- שיתקיים בסיציליה. מקרון מודע היטב שבמסגרת הלוחמה בטרור, צרפת אינה יכולה להלחם לבדה והיא זקוקה דחוף כבלון חמצן לסיוע משמעותי מארה"ב. הוחלט ביניהם על שיתוף פעולה הדוק יותר בכל התחומים ובמיוחד בתחום המודיעיני.
שניהם גם תמימי דעים בפתרון דחוף להפסקת מלחמת האזרחים בסוריה ובמניעת קריסתה של לבנון. מדניותה של צרפת מושתתת על הענקת סיוע הומניטרי לפליטים, מציאת פתרון דיפלומטי והרחקת אסד מהשלטון, וכן לוחמה ללא פשרות נגד הטרור של דאע"ש.
נזכיר כי לצרפת יש ,מאז הסכמי סייס פיקו ועד היום, שאיפה גדולה לשחק תפקיד משמעותי בעתיד היחסים עם דמשק והשפעתה על לבנון עדיין ניכרת.
בנושא האיראני צרפת מסרבת לבטל את הסכם הגרעין שנחתם בתקופת ממשל אובמה בוינה ב- 14ביולי 2014. היא רואה בבחירתו המחודשת של הנשיא רוחאני את נצחון המתונים באיראן. בתוך כך, צרפת תמשיך לנהל עסקים מסחריים עם טהרן, אך היא תצטרף לסנקציות אם וכאשר תפר את הסכם הגרעין.
בניגוד לנשיא דה גול או הנשיא מיטראן שניהלו מדניות בדלנית ונמנעו מלהשתתף בפקוד העליון של נאט"ו, הנשיא מקרון ימשיך כמו הנשיא סרקוזי בחיזוק הברית הצפון אטלנטית. הוא רואה במעורבותה המחודשת של ארה"ב בסכסוכים מקומיים לרבות במזרח התיכון, נכס ולא נטל והזדמנות נאותה לשתוף פעולה במיוחד בתחום הלוחמה בטרור ובישוב סכסוכים. עם זאת, צרפת תמשיך להקפיד על שמירת זכויות האדם ותפעל להדחת משטרים מושחתים במיוחד באפריקה. היא גם תמשיך לפעול על פי המדיניות המסורתית שלה בהתאם להחלטות מועצת הביטחון של האו"מ.
בנושא היחסים עם רוסיה נמוג לעת עתה החשש אצל הצרפתים כי דונלד טראמפ ימשיך בדרכו של רונלד רייגן ויעדיף שתוף פעולה ישיר עם רוסיה של פוטין מאשר הדוק היחסים עם מדינות מערב אירופה.
היחסים עם ישראל והערבים
צרפת לא תשנה את עמדתה המוצהרת במזה"ת והיא תמשיך לשאוף להיות שותפה בכל תהליך מדיני במיוחד בפתרון הבעיה הפלשתינית. עם זאת היא מודעת שבלי מעורבות אגריסבית של ארה"ב לא יכון שלום באיזורינו. בתקופת ממשל אובמה היתה צרפת מאוד פעילה ויצאה ביוזמה משלה לפתרון הסכסוך הפלשתיני במועצת הביטחון ואף היתה מעודדת מאוד מהמנעותה של ארה"ב. היא המשיכה ביתר שאת כאשר כנסה ועידה בנלאומית בפאריס ב-15 בינואר 2017 כי האמינה בלב שלם שהילרי קלינטון תנצח בבחירות ותמשיך בקו דומה לזה שניהל ברק אובמה במהלך שמונה השנים האחרונות.
המסע האחרון של הנשיא טראמפ באיזורנו טרפו את הקלפים ודחקו את צרפת לפינה. המסע המוצלח של הנשיא האמריקני בסעודיה ובישראל מגביר בצרפת את החשש על המשך הבניה בהתנחלויות והנצחת "הכבוש הישראלי" בתום חמישים שנים למלחמת ששת הימים. קיימת גם דאגה למימוש העברת השגרירות האמריקנית לירושלים. צרפת מתנגדת לאיחוד העיר ומעונינת בבינאומה כי יש לה כאן נכסים, אתרים קדושים וזיקה לעיר, וכן מחיובות לשמירת מעמדם של הנוצרים הקאתולים. זה עובר כחוט השני מאז ימי הצלבנים. נזכיר כי מלחמת קרים –( 1853-1856 התלקחה גם בגלל היריבות על המקומות הקדושים בירושלים.
מדיניותו של מקרון כלפי ישראל טרם התגבשה סופית אך אין ספק שהוא ינסה להפריד בין היחסים הבילטרלים לבין היחסים הרב צדדים. מקרון מינה את EDOUARD PHILIPE השייך למפלגת הימין הרפובליקנית לראש ממשלה ואת YVES LE DRIAN , מי שהיה שר ההגנה במשך חמש השנים האחרונות לשר החוץ. דריאן נחשב לאיש נוקשה הנחוש להלחם בטרור האיסלמי אך במקביל שואף להדק את היחסים עם מדינות ערב ובמיוחד עם ארצות צפון אפריקה ומדינות המפרץ. לא מן הנמנע שהנשיא מקרון יישר קו עימו ועם מעצבי הדיפלומטיה במשרד החוץ הצרפתי. הקו ימשיך להיות פרו-ערבי ופרו-פלשתיני מובהק. מקרון ימשיך לקדם את רעיון שתי המדינות לשני העמים. עם זאת הוא הבטיח שהוא לא יכתיב כל מהלך ולא יכיר חד צדדית במדינה פלשתינית. נציין כי בין יועציו בענייני המזרח התיכון נמנים שני דיפלומטים ששרתו בישראל. גירארד הרו וג'ן קלוד קורסאן. לשניהם יש גם רקע ביטחוני ומודיעיני.
בתוך כך, ימשיך הנשיא מקרון ביחסים בילטרלים ידידותיים ופתוחים עם ישראל. מקרון ביקר בארץ באוגוסט 2015 בהיותו שר אוצר בממשלת פרנסואה הולנד.על פי הצהרותיו יש לצפות שינהל מדניות חוץ שדומה לזו של קודמיו שתהיה כנראה שלוב של מדיניות סוציאל-דמוקרטית שנוהלה על ידי פרנסואה מיטראן ופרנסואה הולנד. הדבר גם יהיה מאוד תלוי בתוצאות הבחירות לפרלמנט שיערכו בעוד כמה שבועות ב-18 ביוני. מקרון ימשיך גם להלחם נגד הדליגיטימציה של ישראל ונגד החרמות ותנועת הBDS. הוא ימשיך את התאום המודיעיני עם מדינות המערב לרבות עם ישראל בכל הקשור ללוחמה בטרור האסלאמי. וזאת למרות שפרץ, על פי העיתונות הצרפתית, סכסוך מסוים על גיוס סוכנים צרפתיים ללא ידיעת השרותים החשאיים בפאריס.
יש לצפות גם כי מקרון יעודד את הדוק הכלכלה, המסחר והתרבות בין שתי המדינות כשהדגש יושם על פיתוח המדע, ההייטק והטכנולוגיות החדשות. יש לציין כי מי שהכניס בזמנו את מקרון לבנק רוטשילד הוא הכלכלן היהודי צרפתי ג'אק אטלי שהיה מקורב מאוד לשמעון פרס. הוא ממשיך היום כמורו ורבו של מקרון בעניינים פיננסים וכלכלה.
