בשבועות ובימים שקדמו לטבח תרפ"ט בחברון זרמו ליהודי העיר ידיעות והתראות למכביר על הצפוי להתרחש, אולם פרנסי העיר התעלמו מהאזהרות. הם סברו כי השכנות ומערכת היחסים הטובה שלהם עם ערביי חברון עד אותו מועד, תבטיח את שלומם, ושהסבירות שמשהו יקרה – שואפת לאפס. יהודי העיר גם דחו הצעות של ארגון ההגנה להציב חברון שמירה חמושה עליהם. כאשר הגיעו אנשי ההגנה לחברון, הם שולחו משם בחזרה לת"א, כמעט בבושת פנים.
דור המשך – ראש עיריית חברון מתגאה בפעילותו במסגרת ביצוע הפיגוע "בבית הדסה" ב-1980
הגילויים הללו פורסמו על ידי ההיסטוריון ד"ר משה ארנוולד, בכנס מחקרי יהודה ע"ש דוד עמית, שארגן בית ספר שדה הר עציון לפני כשנה. ארנוולד, כותב עתה ספר על המאורעות. הוא עבר עד כה על מאות ואלפי עדויות ומסמכים והתמונה המצטיירת היא עצובה:
שלשה ימים לפני הטבח, מספר ארנוולד, הגיעו לחברון שניים מאנשי ההגנה, אהרון חיים כהן וסעדיה קירשנבאום. הם העבירו לראשי הקהילה מודיעין חם שהיה ברשותם והפצירו בהם להתפנות או להציב בעיר כוח של אנשי הגנה שיגן עליהם. "ראשי הקהילה", מספר ארנוולד, "דחו את שתי ההצעות. הם התעקשו שהיחסים שלהם עם הערבים טובים ולכן אינם חוששים שמשהו יקרה. כהן שדיבר ערבית נחרד מהתשובה, לבש בגדי ערבי, נטמע בין ערביי העיר לכמה שעות, שמע שוב על התוכניות 'לשחוט את היהודים', וחזר לנכבדי הקהילה עם החדשות הטריות. אלא שהללו התעקשו ששמירה של אנשי ההגנה רק תזיק להם".
יומיים לפני הטבח שבו נרצחו 67 יהודים בחברון, שלחה ההגנה לעיר 12 מאנשיה עם נשק ופצצות, כדי לחלקו בין תלמידי הישיבה בחברון, אולם דן סלונים ממנהיגי הקהילה זעם וטען, שכל עוד הוא עומד בראש הקהילה, הערבים לא יעזו לתקוף את היהודים. סלונים דרש מההגנה להחזיר את אנשיה לירושלים. זיגמונד נשר, מאנשי ההגנה שהגיעו לחברון העיד לימים : "… יצאנו 12 איש לחברון עם שתי מכוניות ונשק, אך היהודים גירשו אותנו בבושת פנים ולא רצו לקבל אותנו…". אברהם איכר, מפקד ארגון ההגנה בת"א, סיפר כי יום לפני המאורעות נשלחה קבוצת חברי ההגנה לחברון אך 'יהודי חברון לא רק שלא קיבלו אותם יפה, אלא בקשו מהם בכל לשון של בקשה לחזור לירושלים, הואיל ונוכחותם עלולה לגרות את הערבים…"
הידיעות על האלימות הרצחנית המתרגשת ובאה, לא הגיעו כאמור רק מאנשי 'ההגנה'. יהודי חברון עצמם קיבלו על כך ידיעות לרוב ושמעו בעצמם אין ספור אזהרות מפי הערבים 'ידידיהם', אם כאיום ואם כהתרברבות על שעתיד להתרחש.
הרב חיים בג'איו, מורה ושוחט בחברון ,שמע את השייח'ים אל ג'עברי ועבדין מנחים את המפגינים ביום שישי, שבוע לפני הפרעות: 'היום אל תגעו באף יהודי, כי יש להמתין להוראות עד שישי הבא'. הוא לא דיווח על כך למשטרה, כי לא חשב שהדברים יצאו אל הפועל. יתרה מזאת, ערב הטבח, ביום שישי בשעה שלש אחה"צ, שמע הרב בג'איו את השיח' טאלב מרקה נואם בפני עשרות ערבים וקורא להם לנקום את 'הדם שנשפך בירושלים'. מרקה התייחס לסכסוך הכותל שהתלהט באותם ימים בירושלים, ולדברי 'המופתי הגדול', חאג' אמין אל חוסייני, שהאשים את היהודים וטען שכוונתם 'לכבוש' את הר הבית ולמוטט את המסגדים. אלא שאפילו אז, הרב באג'יו לא התרשם מהדברים הללו, מכיוון שאיומים דומים נשמעו גם בעבר.
ביום שישי ה-16 באוגוסט – כשבירושלים ניצים היהודים והערבים אלה באלה סביב שאלת הבעלות והסטטוס קוו על הכותל המערבי – נשא אחד ממקורבי המופתי, עארף אל עארף, את דרשתו וקרא במפורש: "הרגו את היהודים, אבל לא היום. חכו עד יום שישי בעוד שבוע". הרב מאיר פראנקו, דיין בית הדין הספרדי, שמע באותו יום שגם השיח' מחמוד חמור דרש נגד היהודים 'שרוצים לקחת את הר הבית'. ב-21 לחודש הגיע אליו ידיעה מיוסף קמר, בעל החנות, ששמע ממקורביו הערבים, כי בכוונתם לצאת לירושלים על מנת לנקום ביהודים.
strewn on the ground
ארנוולד מביא עוד ועוד עדויות: אליהו גוזלן האזין לשיחה בין שלשה נגרים חברונים שעניינה השגת נשק. כשניסה לברר מדוע הם זקוקים לנשק נענה על ידי אחד מהם: 'כדי להרוג את היהודים'. ביום חמישי, יומיים לפני הטבח אמרו פועליו של הנגר רדואן טבאחי לשלמה ולמאיר גוזלן שמחר ישחטו את כל היהודים וישדדו את כל רכושם. הקצב ישראל אברהם לאבה, שמע מערבים כבר שבועיים לפני המאורעות שהם לא ישאירו אף יהודי חי ויהרגו את כולם. גם דוד קסטל שמע מערבים בשוק, ביום שלפני הטבח, שלמחרת 'תהיה מלחמה נגד היהודים'
ד"ר אריה ליב לויט, רופא וטרינר בחברון, הבחין ביום חמישי ה-22 לאוגוסט בהתקהלויות של ערבים רבים עם נשק המדברים על כך שיהרגו את היהודים למחרת. יהודה ליב שניאורסון, שניהל יחד עם אביו חיים שלמה את מלון 'אשל אברהם', מסר שכבר ביום ראשון ה-18 לאוגוסט התפארו ילדים ערבים בחברון שבשבת הבאה 'ישחטו את כל היהודים'. משה בוזגלו תושב חברון ובעל חנות בדורא שמע מעבד אל רחים פרח מדורא, כי "בשעה שתהיה התנפלות על היהודים בירושלים תהיה גם התנפלות על יהודי חברון". בוזגלו גם העיד ששמע מפלחים שנכנסו לחנותו של עבד אל רחים על כך, שהטבח ביהודי חברון יתחיל בשבת ה-24 לחודש. אליעזר גבאי, בעל בית מסחר סיפר שביום רביעי ה-21 לאוגוסט באו לחנותו שני ערבים כדי לקנות סחורה, עמדו עמו על המקח, והציעו לו למכור להם בזול, כי בעוד שלשה-ארבעה ימים ישדדו את כל הסחורה שבחנותו. עדות נוספת התקבלה מהעיתונאי יהושע משולח שעזב את חברון ב-22 לאוגוסט באוטובוס שבו הוא היה הנוסע היהודי היחיד. הוא שמע את הנוסעים הערבים משוחחים ביניהם על מה שעתיד להתרחש למחרת תפילת יום השישי בהר הבית.
וכיצד הגיבו יהודי חברון לשלל העדויות הללו? בחוסן אמון מוחלט. ארנוולד: "צביה חדש, אשתו של הרב מאיר, מרבני ישיבת סלובודקה ושפרה בן גרשון, אשת מזכיר הישיבה, שמעו בשוק שיחה בין שני ערבים שאומרים זה לזה: אלה מכינות עצמן לשבת, אך אנחנו נהנה מזה ומי שירצה ייקח אז לעצמו מבנות ישראל. השתיים סיפרו זאת לבעליהן. יחד הן פנו לאליעזר דן סלונים, מנהל סניף בנק אפ"ק, וראש הקהילה ונציגה במועצת העיר חברון. סלונים היה באותה עת בפגישה עם נכבדים ערבים. הוא הרגיע אותם ואמר שבחברון לא יפגעו ביהודים בגלל היחסים הטובים עם הערבים. סלונים גם שיתף את הנכבדים הערבים בידיעה והם אישרו את דבריו. לאה גוזלן שמעה שיחה בין סעד מרקה ועיסא ערפה על הצורך לשחוט את כל יהודי חברון. היא סיפרה על כך לבעלה יצחק ולגיסה. אלא שהם לא התייחסו ברצינות לדבריה. אהרון ראובן בערנצוויג, שהגיע לחופשה בחברון עם אשתו חמשה ימים לפני הפרעות חש שמשהו נורא עומד להתרחש, אבל תושבי המקום הקבועים הרגיעו אותו שחברון בטוחה בזכות הקשרים הטובים עם הערבים. יהודה לייב שניאורסון ראה את שיח' טאלב מרקה, ביום שישי, ערב הפרעות מסית כשלושים ערבים שהתגודדו סביבו: "אלפי מוסלמים נהרגו בירושלים. נקמו את דמם מיהודי חברון…". הוא נבהל וברח לביתו"
שיא ההדחקה הייתה בשבת ה- 24 לאוגוסט כאשר בשעףות הבוקר המוקדמות נכנס טאלב מרקה למלון של משפחת שניאורסון שהה שם כ-10 דקות, והבטיח לבעל המלון חיים שניאורסון: אל תפחדו. לא יהיה כלום. אין צורך לסגור את הדלת. כשעה לאחר שטאלב עזב את המלון, החלו המהומות. טאלב עצמו עמד על מדרגות בית אליעזר דן סלונים מול המלון, והסית את הערבים סביבו לתקוף את הבית.
ארנוולד מציין שרק שנים מעטות קודם לכן הצליחו ראשי הישוב היהודי הקטן בחברון (700 יהודים בתוך אוכלוסיה ערבית של כ – 18,000 נפש) לשכנע את ראשי ישיבת סלובודקה מליטא, שהועברה לארץ, לשכנה בחברון. הם הבטיחו להם שבחברון שקט מבחינה ביטחונית. ארנוולד מעריך שחלק מתגובת ה-'לנו זה לא יקרה', נבעה מהחשש של מנהיגי הקהילה לחשוף את הסלובודקאים לאיומים הקשים של הערבים, אחרי שנאמר להם שחברון בטוחה, בזכות יחסי השכנות הטובים עם הערבים. ראש ישיבת סלובודקה, הרב משה מרדכי אפשטיין דחה הצעה של כמה מתלמידיו להקימה בפתח תקווה. הוא חשש שתלמידיו יאלצו ללמוד שם בעברית ואף יתחתנו עם בנות המושבה ויהפכו לחקלאים. על רקע דומה התנגדה הנהלת הישיבה לכך שבחוריה בחברון יתאמנו בנשק.
was destroyed
ב-23 וב-24 לאוגוסט 1929 ( יום שישי ושבת) נרצחו בחברון באכזריות רבה ולא פעם גם תוך עינויים קשים 67 מיהודי העיר, ובא הקץ הזמני לישוב היהודי בעיר האבות, שהתקיים שם ברציפות מאות בשנים. כיום גרים בחברון כ-1000 יהודים ורשימת הממתינים לבניה ולאכלוס מתחמים נוספים היא ארוכה. מחקרו של ד"ר ארנוולד יראה בעתיד אור כספר, והוא כולל התייחסות גם למקרים שבהם ערבים חברונים הצילו שכנים יהודים שאויימו על ידי הפורעים.
