ישראל לא השיגה את המטרות שהציבה לעצמה במבצע עופרת יצוקה. אי הפעלת הלחץ האישי על מנהיגי הטרור, עד כדי חיסולם או גירושם, הייתה טעות. אין טעם בשיחות עקיפות עם החמאס, ויש להבהיר לו בצורה ישירה וחד-משמעית כי הברירות העומדות בפניו הן הפסקת אש ארוכת טווח או מכה קשה מידה של ישראל.
נסיגתה המלאה של ישראל מרצועת עזה הייתה טרגדיה עצומה שכללה הריסת 19 יישובים, פינוי בתי קברות, הרס בתי כנסת ובתי ספר. כל זאת כדי ליצור הזדמנות עבור השלום. חודשים מספר לאחר הפינוי, תפס החמאס את השלטון בכוח הזרוע ואבו מאזן, שישב עד ינואר 2006 בעזה, נאלץ לברוח לרמאללה. כרגע ישנן שתי ישויות פלסטיניות -אחת חילונית היושבת בגדה ונשלטת מרמאללה, ואחת אסלאמית קיצונית המונהגת על ידי החמאס בעזה ונתמכת על ידי איראן בנשק ובאידיאולוגיה.
מינואר 2001 ועד ינואר 2006, נורו כ- 600 רקטות לישראל מעזה וכ-2000 פצמ"רים. מאז עליית החמאס לשלטון ועד סוף 2008, תקופה של כשלוש שנים, נורו יותר מ-6000 רקטות וטילים. תושבים יהודים בעוטף עזה הותקפו על בסיס יומיומי.
מטרות עופרת יצוקה לא הושגו
מטרת מבצע עופרת יצוקה הייתה לחולל "שינוי דרמטי במצב האסטרטגי". ברמה המבצעית ישראל רצתה להשיג 3 מטרות:
- 1. הפסקת ירי הרקטות לישראל.
- 2. הפסקת הברחות הנשק והתחמושת לעזה.
- 3. החזרת גלעד שליט.
צה"ל התמקד בפגיעה בתשתיות הצבאיות של החמאס – מפקדות, בסיסים, נקודות שליטה, מאגרי נשק וכו'. ההפצצות לוו בכניסה קרקעית, במהלכה נעשה שימוש בכוח רב כדי לאפשר כניסה של צה"ל למרכז עזה ולהביא את החמאס למו"מ בלתי ישיר עם ישראל. לאחר יציאת הכוחות, נמשכו שיחות בתיווכה של מצרים במטרה להשיג הפסקת-אש ארוכת טווח בשטח.
למרבה הצער והאכזבה, התוצאה היא שכעת הפלסטינים בעזה ממשיכים לירות טילים על בסיס כמעט יומיומי – אף אם במספרים קטנים – וממשיכים להטיל אימים על אזרחי ישראל. מטרת הפסקת השימוש בטילים והפסקת ההברחות לא הושגה. גם החזרתו הביתה של גלעד שליט, כידוע, לא יצאה אל הפועל, למרות המחיר הגבוה שישראל הסכימה לשלם.
צורך בפגיעה במנהיגי ארגוני הטרור
מכאן עולה השאלה מה צריך לעשות כדי להשיג את המטרות. ראשית, יש ליצור הרתעה הולכת וגוברת במלחמה בטרור. מנהיגי מחבלים, למשל, ניתן להרתיע משום שיש להם מה להפסיד. המערכה בעזה, לעומת זאת, לא כוונה נגד המנהיגים, שמצאו מקלט במקומות מסתור. הנהגת המחבלים איבדה חיילים ויוקרה, אבל המשיכה לנהל את העניינים ולא נשקף לה איום של ממש. אני מאמין שאם ההנהגה הנוכחית של החמאס הייתה נפגעת, תגובתה הייתה שונה.
הטעות שבשיחות לא-ישירות
שנית, יש לשאול כיצד מתרגמים הלאה את השימוש בכוח. ישראל לא דרשה כניעה ללא תנאי של ארגוני הטרור הפלסטינים, למרות שבשיחות פנימיות שהתקיימו בממשלה, דרשו קצינים בכירים לגרש מנהיגים, כפי שנעשה בזמנו בביירות. המדיניות של ישראל הייתה לתת להם סיכוי נוסף בשליטה על עזה. באותו זמן גם החליטו שהשיחות עם חמאס יהיו לא-ישירות ויתנהלו בתיווך המצרים.
לדעתי, שיחות לא-ישירות הן טעות. יש לנהל שיחות ישירות עם החמאס ולהבהיר לו שפעילות מלחמתית חייבת להיפסק לאורך זמן, כולל הפסקת ההברחות, בניית הכוח הצבאי והחזרת גלעד שליט. כל אירוע של חטיפה או ירי נגד ישראל הוא הצהרת מלחמה ועילה למלחמה.
אינני תמים. אני מכיר את הפלסטינים זמן רב. אני מאמין שגם אם ייחתם הסכם, הוא לא בהכרח יקוים. לכן צריך לארגן שלטון חדש על ציר פילדלפי, שהפך להיות ציר ההברחות העיקרי.
ליצור מציאות חדשה לאורך ציר פילדלפי
הדבר החיובי שקרה לאחר מבצע עופרת יצוקה הוא שלמצרים יש יותר מוטיבציה לפעול בצורה נחרצת נגד תאי אסלאם קיצוני בסיני, הקשורים לאיראן ולתנועת האחים המוסלמים. הפסקת ההברחות בציר פילדלפי אמורה ליצור מציאות טקטית טובה יותר בשטח. שטחו של הציר קטן ואפשר להפסיק את ההברחות לחלוטין במאמץ משותף של ישראל ומצרים, ואולי גם ארה"ב.
מדיניות חדשה תוכל לדוגמא להכריז על שטח הפקר של 2 ק"מ לאורך הציר, להשתמש באמצעים טכנולוגיים, ולשפר את שיתוף הפעולה בין הכוחות ישראליים והמצריים. הברירה תהיה בין מובלעת שבעתיד יהיו לה טילים שמכסים את כל שטח ישראל, לבין ארגון טרור שמצליח מדי פעם להבריח נשק ותחמושת.
מתוך תדרוך לעיתונאים ודיפלומטים זרים שנערך במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה ב- 23 באפריל, 2009.
1. מי אמר שההתנתקות היתה נסיגה מרצועת עזה
אמנון מרכז (26/04/2009 17:17:49)
2. הממשלה חייבת לדבר באופן ישיר עם החמאס
ריקי דרום (03/05/2009 19:04:12)
3. Gaza
Haim USA (03/05/2009 19:45:43)
4. תגובה ל1
דב שטיין ירושלים (03/05/2009 20:52:17)
