הנתונים שפרסמה לאחרונה הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), שמשמעותם כי תוכנית הגרעין נמצאת כעת בשלב "מרחק פריצה אפס", מציבים בפני ישראל מרחב תמרון מצומצם ביותר למול הסכנה הגרעינית. על פי הדוח, איראן צברה מספיק אורניום מועשר לרמה של 60% שיאפשר לה לייצר אורניום לרמה צבאית עבור מתקן נפץ גרעיני ראשון תוך שבועיים, אם המשטר יחליט לעשות זאת, למרות הסיכונים הכרוכים בכך. בינתיים, איראן הולכת וצוברת אורניום מועשר לרמות גבוהות בכמות שתאפשר לה לייצר עוד כמה מתקני נפץ גרעיניים בתוך כמה שבועות נוספים, ואף הגבירה את קצב ההעשרה באמצעות התקנה של קסקדות נוספות של צנטריפוגות מתקדמות במתקני ההעשרה. במצב הנוכחי, איראן יכולה לייצר אורניום מועשר לרמה צבאית עבור 4 פצצות גרעין בתוך פחות מ-3 חודשים, בכפוף להחלטה בלבד.
יתר על כן, בעקבות החלטת איראן להפסיק את פעילותן של חלק ניכר מהמצלמות של סבא"א במתקני ההעשרה האיראניים, יגבר עוד יותר החשש שהאיראנים יעשירו אורניום לרמה צבאית, או יעבירו אורניום מועשר לרמה גבוהה למתקנים לא מוכרים, לצורך ניסויים והעשרה לרמה צבאית, בלי שהמערכת הבין-לאומית תהיה מודעת לכך.
בדרך זו תנסה איראן לקצר את הזמן הדרוש לה כדי לחצות במהירות את מרחב הסף המפריד בינה לבין נשק גרעיני – מרחב שבתוכו היא עלולה להיות חשופה למאמץ בין-לאומי או ישראלי לפגיעה ביכולותיה. האיראנים פועלים גם כדי לקצר את משך הזמן שיידרש להם כדי להפוך את האורניום המועשר לפצצות אטום, במסגרת אותו מרחב סף. בהקשר זה, הם עלו מדרגה בתהליך הפיכת אורניום מועשר גזי לאורניום מתכתי, ואם עד לאחרונה הם צברו ניסיון בתהליך זה עם אורניום מועשר לרמה של 20%, הרי שלאחרונה הם החלו להפיק אורניום מתכתי מאורניום מועשר לרמה של 60%. לפי דוח של המודיעין הגרמני, הם גם הגבירו את פעילות הרכש של חומרים הדרושים לתוכנית הגרעין שלהם.
למערכת הבין-לאומית, ובפרט לישראל, אסור להשלים עם מציאות בה איראן הופכת למדינה בעלת יכולת לייצר נשק גרעיני, ועליהן לעמוד בתקיפות על שלילת יכולת זו ממנה. בפועל, המערכת הבין-לאומית, וארצות הברית בראשה, מתמקדות כעת במאמץ כפול – לבלום את ההתקדמות האיראנית. מצד אחד מופעל על איראן לחץ כדי לשכנע אותה לספק פרטים על המתקנים הגרעיניים שנחשפו הודות להבאת ארכיון הגרעין האיראני לישראל. בשלושה מהאתרים הללו נמצאו שיירי אורניום מעובד ואיראן מסרבת למסור מידע לגבי הפעילות שבוצעה בהם, בכמה אורניום נעשה שימוש בהקשר זה והיכן נמצא האורניום הזה כיום. בכך שאיראן לא הצהירה בזמנו על מתקנים אלה ועל הפעילות שבוצעה בהם, היא הפרה את התחייבויותיה לאמנה לאי הפצת נשק גרעיני, ואפשר שהידע שהפיקה מהפעילות בהם הוא בעל ערך עבורה בתהליך הפיכת האורניום המועשר לנשק גרעיני. ביוזמת ארצות הברית, בריטניה, צרפת וגרמניה קיבלה סבא"א החלטה הנוזפת באיראן וקוראת לה לשתף פעולה עם הסוכנות, כשבמשתמע סירוב לפנייה עלול להביא להעברת הסוגייה למועצת הביטחון.
אך באותה נשימה מבהירים האמריקנים והאירופים בכל הקשור להתקרבות האיראנית להשגת יכולת לפתח פצצה על בסיס צבירת האורניום המועשר לרמה גבוהה באמצעות הפרת הסכם הגרעין מ-2015 (ה-JCPOA), הם מתמקדים במאמץ לשכנע את איראן לחזור להסכם על בסיס ההבנות שהושגו איתה במרץ 2022, ולהימנע מהצגת תביעות לביטול סנקציות נוספות שאינן קשורות לתחום הגרעין. דוברי הממשל בוושינגטון נמנעים מזמן מאזכור הצורך בהסכם טוב יותר מההסכם המסוכן שהיה בתוקף עד מאי 2018, ואינם מעלים על שפתותיהם שום איום מפורש באשר למה הם יעשו אם האיראנים ידבקו בדרישותיהם וימשיכו לקצר בהתמדה את זמן הפריצה לארסנל גרעיני ראשוני (4-6 פצצות). לכל היותר, הם משדרים רמזים מרתיעים בדמות גיחות של מפציצים כבדים למפרץ והשתתפות אמריקנית בתרגילים עם ישראל, הנועדו לשפר את יכולתה של ישראל לפעול נגד תשתיות פרויקט הגרעין האיראני.
נוצר מצב אבסורדי לפיו איראן מפרה את ה-NPT, ובכל זאת ארצות הברית מוכנה לחזור ל-JCPOA. לא רק שמדובר באבסורד, אלא שיש בכך הפרה של ה-JCPOA עצמו, מכיוון שכניסת הסכם הגרעין לתוקפו ב-2015 הותנתה בכך שאיראן תמסור הסברים לחשדות באשר לממדים הצבאיים הפוטנציאליים של תוכנית הגרעין. ההסברים היו בלתי מספקים, ובכל זאת מנכ"ל סאב"א אישר, בעצה עם ארצות הבריץ, את הכניסה להסכם. כעת ברור שהיו ממדים צבאיים פוטנציאליים נוספים שאיראן מסרבת להתייחס לשאלות לגביהם, כך שכניסה להסכם היא הפרה אמריקנית. אף חמור מכך, הפסקת הפעילות של המצלמות באתרים המפוקחים על ידי איראן, בתגובה להחלטת סאב"א בעניין הפרות ה-NPT, מרוקנת מתוכן את ה-JCPOA, שכן אי אפשר לפקח על קיומו. המסקנה מכל זה היא שהניסיון הנואש של ממשל ביידן להפריד בין ערוץ ה-NPT לערוץ ה-JCPOA הוא מגוחך, מסוכן ובלתי ניתן לביצוע. אפילו מנכ"ל סאב"א, גרוסי, קבע כי הפסקת פעולת המצלמות משמעותה ריקון ה-JCPOA מתוכן.
בתוך כך מאיצה איראן את פעילותה לחיזוק יכולותיה הצבאיות בסוריה ולשיפור היכולות של חיזבאללה, כשבמקביל מגבירים בעלי בריתה את ההתקפות על יעדים אמריקניים. כל זאת, כדי להרתיע את ישראל וארצות הברית מפעולה ולהגביר את היכולת לפגוע בהן, אם ההרתעה לא תשיג את יעדיה. בתגובה, מתגברות התקיפות המיוחסות לישראל בסוריה נגד ריכוזי נשק איראניים וייתכן שישראל הגבירה את פעילותה באיראן עצמה נגד גורמים המעורבים בפעילות נגדה.
התנהגות ממשל ביידן, שרבים מבכיריו היו שותפים לתהליך המשא ומתן על ההסכם בממשל אובמה, היא המשך המדיניות לנכונות לוויתורים מסוכנים תמורת מטרת העל – הסכם כלשהו. כמו אובמה, שעצר את הפרויקט לנטרול מקורות ההכנסה הלא חוקיים של חיזבאללה, גם הממשל הנוכחי ניסה לרצות את האיראנים באמצעות צעדים כמו הסרת החות'ים מרשימת ארגוני הטרור בפברואר 2021 והסרת שורה של סנקציות "הנוגעות לפן האזרחי של תכנית הגרעין" בפברואר האחרון ללא כל תמורה מצד האיראנים.
נראה שלמרות הכרזות על מספר פעילי כספים של חיזבאללה ועל כמה פעילים איראניים כמעורבים בטרור, וההחלטה שלא להסיר את משמרות המהפכה מרשימת הטרור, עדיין אין שינוי במדיניות המפייסת. בנתונים אלה הסיכוי לקדם הסכם טוב יותר אפסיים. זאת למרות התמשכות הסנקציות והשלכות הלחימה באוקראינה ומספר אסונות שפוקדים את איראן לאחרונה, התסיסה הציבורית ההולכת וגוברת ומחלישה את עמדת המיקוח האיראנית.
לכאורה, ישראל מבינה את חומרת המצב ונערכת למנוע מאיראן להמשיך ולהתקדם למרחב הסף באופן שיבצר את מעמדה כמדינת סף-גרעינית. היא מגבירה את ההכנות לעימות, מבהירה כי אם תושג הסכמה על חזרה ל-JCPOA היא לא תהיה מחויבת להסכם ותמשיך לפעול לסיכול הפרויקט, ומגבירה את התיאום עם ארצות הברית. אך בפועל, הסכם יפגע קשות בחופש הפעולה של ישראל ללחוץ על המעצמות להקשיח עמדות מול איראן, ויסכן את ישראל בעימות מול בעלת בריתה ארצות הברית במקרה של תקיפה.
אין טעם, ואף מסוכן לחזור ל"הסכם דמה" המעניק "חותמת כשרות" בין-לאומית רשמית לאיראן לחזור בהדרגה, להעשיר אורניום, להתקין מחדש צנטריפוגות מתקדמות, לקיים מחקר ופיתוח ללא הפרעה באתרים ללא פיקוח, לפתח טילים בליסטיים ובסופו של דבר להשיג ארסנל של פצצות גרעין בתום תקופת ההסכם. להיטות המערב להביא להישג דיפלומטי דאז ניכרת גם היום, ועלולה להוביל את ישראל לבידוד בין-לאומי חריג בעוד שהוא סולל את דרכה של איראן להתגרען תחת לגיטימציה בין-לאומית מלאה, תוך שהיא נהנית מעוצמה כלכלית לשלוח את זרועותיה באזור, ממש כפי שקרה בעקבות ההסכם דאז. הסכם כזה לא ימנע מלחמה במזרח התיכון, כפי שקיוו להשיג, אלא יסלול את דרכה.
על ישראל לדבוק בעמדתה שאין לאפשר לאיראן לפתח נשק גרעיני. עמדה זו יש להדגיש בפני ארצות הברית, דרך שיחות ישירות עם הממשל לצד הפעלת לחץ בצינורות הקונגרס, דעת הקהל והתקשורת. יכולת כזו בידי איראן תציב איום אסטרטגי משמעותי על ישראל שעלולה להפוך לאיום קיומי, ומולה יש להציב יעד למוכנות כלל-מערכתית לבצע פעולות מכל הסוגים, חשאיות וקינטיות, נגד תשתית הגרעין האיראנית. תקווה לדיפלומטיה איננה יכולה להוות תחליף להצבת איום צבאי, אשר יעמוד לרשות הדרג המדיני במקרה של תרחיש אין-ברירה. ישראל איננה יכולה להרשות לעצמה לפעול אחרת וגם על ארצות הברית להבין שאין לה מנוס מיצירת מוכנות לפעולה כזו מול הגורמים הקוראים תגר על הסדר העולם, המאיימים על בעלי הברית של המערב שאינם חברים בנאט"ו.
