התראות

ישראל והמזרח התיכון – אחרי 70 שנה ובמבט קדימה

נדמה כי המזרח התיכון עומד לפני שינויים גדולים • עתידה של ישראל ובמזל - הוא רק בידיה • תא"ל במיל. קופרווסר במאמר מיוחד
שיתוף
ישראל והמזרח התיכון – אחרי 70 שנה ובמבט קדימה
ישראל והמזרח התיכון – אחרי 70 שנה ובמבט קדימה

תוכן העניינים

"אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו. מדינת ישראל מוכנה לתרום חלקה במאמץ משותף לקידמת המזרח התיכון כולו." (מתוך ההכרזה על הקמת מדינת ישראל)

 רוב שכנותיה של ישראל בעת הקמתה לא היו מוכנות לקבל את קיומה ופעלו כדי למחוק אותה  מעל פני האדמה. זו היתה מטרת המלחמה שניהלו נגדה מיד עם הכרזת העצמאות ב- 14 במאי 1948. ההצלחות הישראליות בשדה הקרב במלחמת העצמאות, מאוחר יותר במלחמת ששת הימים, ובמידה פחותה גם במלחמת יום כיפור, שיכנעה את המנהיגות הערבית שישראל –לפחות לעת הזאת – הינה עובדה קיימת שאיתה יש לחיות. דבר זה הוביל לשחיקה מתמדת במדיניות הסירוב, שעוגנה בשלושת הלאווים עליהם הוחלט בועידת ח'רטום ב- 1967 (לא פיוס, לא הכרה, ולא משא ומתן), עד להסכם שלום עם שתי המדינות איתן חולקת ישראל את הגבולות הארוכים ביותר (מצרים וירדן), שיחות שלום משמעותיות עם סוריה, הסכם ביניים עם אש"ף – הסכם אוסלו – שבמסגרתו הכיר מנהיג אש"ף בזכותה של ישראל לחיות בשלום ובביטחון, וגישה ערבית חיובית הרבה יותר כלפי ישראל, שהתבטאה ביוזמת השלום הערבית שהתקבלה בפסגה הערבית ב- 2002.

אין זה אומר שהאזור קיבל את ישראל לשכונה כתושב קבע לגיטימי. אפילו עם מצרים וירדן יש שלום קר בלבד והציפיות ליחסים נורמליים לא התממשו: יוזמת השלום הערבית היא תכתיב הכולל רכיבים המאיימים על קיומה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, ועל ביטחונה, והפלסטינים דבקים בנרטיב השולל את זכותה של ישראל להתקיים כמדינת הלאום של העם היהודי, נרטיב שכולו נסוב על הצדקת המאבק המתמשך נגד הציונות. קבלת קיומה של ישראל נתפשת בדרך כלל כצורך בלתי נמנע לחיות עם מציאות לא רצויה, המתבטאת באופן ההתיחסות לישראל כמדינת כל אזרחיה – המכונה לעתים קרובות העם הישראלי – תוך המשך דחיית קיומו של עם יהודי ועימו שלילת זכותו של העם להגדרה עצמית ולמדינה משלו בארץ ישראל/פלסטין.

עם זאת, בשנים האחרונות, יותר מבעבר, החלו לעלות אל פני השטח קולות חדשים של מעצבי דעת קהל ערבים המוכנים להודות כי ישראל היא שחקן אזורי חיובי, אמין (בניגוד למעצמות), חזק, המוכן לפעול להגנה על עצמו ועל הכוחות הפרגמטיים נגד הרדיקליזם והקיצוניות, היכול לתרום תרומה משמעותית לרווחתם של שאר אזרחי האזור בתחומי הביטחון, הכלכלה והתשתיות. שיאה של מגמה זו, עד כה, היה פתיחת המרחב האווירי של סעודיה לטיסות מהודו לישראל, וכן הראיון שנתן נסיך הכתר הסעודי מוחמד בן סלמאן לג'פרי גולדברג במגזין "אטלנטיק" ​, שם התקרב נסיך הכתר יותר מכל מנהיג ערבי אחר להכיר בזכות העם היהודי למדינה משלו בארץ אבותיו (אם כי לא אמר זאת, ובכך הטעה הן את גולדברג והן את הפלסטינים שזעמו עליו על כך בעקבות הריאיון).

 

גולדברג: בוא נדבר על המזרח התיכון הרחב. האם אתה מאמין שלעם היהודי יש זכות למדינת לאום, לפחות בחלק מארץ אבותיו?

 

בן סלמאן: אני מאמין שלכל עם, בכל מקום, יש זכות לחיות במולדתו בשלום. אני מאמין שלפלסטינים ולישראלים יש זכות לארץ משלהם. אך צריך הסכם שלום שיבטיח יציבות לכולם ויחסים נורמליים.

 

גולדברג: אין לך התנגדות דתית לעצם קיומה של ישראל?

 

בן סלמאן: יש לנו דאגות דתיות לגבי גורלו של המסגד הקדוש בירושלים (אל-אקצא) ולגבי זכויות העם הפלסטיני. זה מה שיש לנו. אין לנו שום התנגדות לכל עם אחר.

 

גולדברג: ערב הסעודית באופן מסורתי היוותה מקום להפצת תעמולה אנטישמית רבה. האם הינך חושב שיש במדינה שלך בעיה של אנטישמיות?

 

בן סלמאן: למדינה שלנו אין בעיה עם יהודים. הנביא מוחמד התחתן עם אשה יהודייה. הוא לא רק היה לה ידיד – הוא נישא לה. הנביא שלנו, שכניו היו יהודים. תוכלו למצוא הרבה יהודים בערב הסעודית המגיעים מאמריקה, מאירופה. אין בעיות בין נוצרים, מוסלמים ויהודים. כמובן יש לנו בעיות כמו שאתה מוצא בכל מקום בעולם, בין אנשים. הבעיות הרגילות.

 

גולדברג: האם אתה חושב שאיראן מקרבת ביניכם לבין ישראל? ללא איראן, האם אתה יכול לדמיין מצב שבו היו לך אינטרסים אחרים משותפים עם ישראל?

 

בן סלמאן: ישראל היא כלכלה גדולה ביחס לגודלה וכלכלה צומחת. כמובן שיש לנו אינטרסים משותפים רבים עם ישראל, ואם יהיה שלום, יהיה הרבה עניין לשיתוף פעולה בין ישראל לבין מדינות המפרץ (GCC) ומדינות כמו מצרים וירדן. כמה גורמים מובילים מגמה זו:

בראש ובראשונה נמצאים החששות הביטחוניים מפני המתנגדים: הן רדיקלים ריאליסטיים כמו האחים המוסלמים בקרב הסונים, והנשיא רוחאני והמחנה הרפורמיסטי השיעי המנהיג את איראן, והן הפלגים הקיצוניים כמו דאע"ש ואל-קאידה הסונים ומשמרות המהפכה באיראן. איום זה משותף לישראל ולמוסלמים פרגמטיים ומקרב אותם זה לזה.

 

שנית, המודעות הגוברת בקרב המוסלמים הפרגמטיים לכך שהנרטיב הפלסטיני של מאבק נצחי נגד הציונות מנוגד לאינטרסים שלהם, ולכן אם הפלסטינים יתעקשו לדבוק בה, הם לא יוכלו לסמוך על המוסלמים הפרגמטיים למרות תמיכתם הבסיסית של אלה באחיהם הערבים והמוסלמים.

 

שלישית וחשובה ביותר היא המודעות הגוברת במערב לכך שהנרטיב הפלסטיני המזויף והבלתי-מתפשר הוא המכשול האמיתי לשלום בין ישראל לפלסטינים. מודעות חדשה זו באה לידי ביטוי בהכרה האמריקנית בירושלים כבירת ישראל ובהעברת שגרירות ארה"ב אליה; באימוץ על ידי הקונגרס האמריקני ונשיא ארצות הברית את חוק טיילור פורס, שקיצץ בסיוע האמריקאי לרשות הפלסטינית עד אשר היא תפסיק לשלם משכורות לטרוריסטים; בדחייה תקיפה של חרמות  BDS על ידי כל הממשלות המערביות; הקפאת חלק מהסיוע האמריקני לאונר"א; והחלטת הפרלמנט האירופי להפסיק את מימון מערכת החינוך של הרשות הפלסטינית עד שתפסיק את ההסתה שלה כנגד הציונות.

 

לנוכח מודעות חדשה זו ותוצאותיה המדיניות והכלכליות, בחרו הפלסטינים במדיניות של התרסה הנובעת מתסכולם ומחוסר נכונותם לשנות את הנרטיב שלהם, ומתקוותם שההתפתחויות הנוכחיות הן זמניות ושהלחצים שיעמדו בפניהם יתפוגגו איכשהו. עם זאת, אם הלחצים יימשכו ויגדלו, ייתכן שהם ייאלצו לבחון מחדש את מדיניותם, כפי שעשו מספר פעמים מאז 1974. עד כה הם הצליחו לשטות בעולם ובישראלים רבים על ידי שכנועם בשינויים קוסמטיים ובשינויים טקטיים שוליים אותם הציגו כשינויים משמעותיים המצדיקים מחוות משמעותיות כלפיהם.

 

הפעם נראה כי יהיה קשה יותר לפלסטינים לחזור על תרגיל זה בגלל המודעות הבינלאומית והישראלית הגוברת לכוונה האמתית מאחורי דבריהם.

 

על כל פנים, המחנה הרדיקלי, הן בקרב הסונים והן בקרב השיעים, נותר מחוייב למאבק בציונות וממשיך לנסות לבנות יכולות שיהפכו מטרה זו לבת-השגה. המאמץ העיקרי הוא תוכנית הגרעין האיראנית ומעליה בנייה מתמשכת של כח צבאי של הכוחות הרדיקלים בעזה, בלבנון, בסוריה (איראן, חזבאללה וארגונים רדיקליים סונים), חצי האי סיני ובמקומות אחרים במזרח התיכון. בשנים האחרונות השיגו האיראנים הצלחות משמעותיות בהרחבת השפעתם באזור, בשל חולשת המערב, בעיקר של ארה"ב.

 

לכן על ישראל להישאר חזקה כדי שתוכל להגן על עצמה בעצמה נגד האיומים הללו, ובה בעת ליצור בריתות עם הקהילה הבינלאומית ועם הכוחות הפרגמטיים כדי שתוכל להכיל ולהחליש את הקיצוניים המאיימים לא רק על ישראל, אלא על היציבות והסדר הבינלאומי.

 

ניסיון 70 השנים הראשונות הוא מאוד מבטיח, גם אם ההצלחות הושגו במחיר כבד. יש סיבה להאמין שנכונה לנו בעתיד הצלחה רבה עוד יותר. יחד עם זאת ,זה תלוי בנו – הישראלים.

 

שיתוף

תמכו בנו

הירשמו ל-Daily Alert

ה-Daily Alert הידוע – תקציר חדשות ישראל, מופק על ידי המרכז הירושלמי מאז 2002, ומציע קישורים לכתבות נבחרות בנושא ישראל מתוך מקורות תקשורת מובילים באנגלית ובעברית.

עוד בנושא

הישאר מעודכן, תמיד

קבל את החדשות, התובנות והעדכונים העדכניים ביותר ישירות לתיבת הדואר הנכנס שלך — תהיה הראשון לדעת!

 

הירשם ל-Jerusalem Issue Briefs

תמצית חדשות ישראל יוצאת לאור בכל יום ראשון, שלישי וחמישי.

התראות

המרכז הירושלמי
הגיע הזמן להכריע את חמאס, ולהכריע גם את שקרי האו"ם

 

בעקבות הודעת דובר צה"ל בערבית על פינוי שכונת זייתון הבוקר, סא"ל (מיל') עו"ד מוריס הירש, חוקר ב-JCFA, מברך על המהלך ואומר: "חיכינו לזה הרבה זמן – זה מה שצריך כדי להכריע את חמאס. מי שחשב שהחטופים ישתחררו במו"מ טעה. צריך לפעול בכוח, ולהציל כמה שיותר חיים". לדבריו, מדובר במבחן משילות למדינה כולה: "האם זו מדינה שיש לה צבא או צבא שיש לו מדינה?" הוא מצפה שהקבינט יקבל החלטה אמיצה, ושהצבא יעמיד תוכניות ריאליות למימוש הכרעה צבאית בעזה.

לגבי ההכרה במדינה פלסטינית, הירש טוען כי אין לכך משמעות מעשית – זו מניפולציה שמשרתת את הטרור בלבד. הוא תוקף את ההתנהלות מול צרפת: "יש להם קונסוליה בירושלים. אם הם יכירו במדינה פלסטינית, שילכו לרמאללה או לעזה". הירש מציע לממשלה לעבור מהסברה לתקיפה תודעתית יזומה, במיוחד מול שקרי האו"ם. "חיכינו לחשיפת קמפיין ההרעבה במקום להוביל נרטיב אמיתי בעצמנו. כל יום צריך לפרסם את האמת, זה נשק קריטי לא פחות מהלחימה בשטח".

 הראיון המלא

11:32am
המרכז הירושלמי
סיוע לעזה? נשק בידיים של חמאס

"חמאס לא מנסה להאכיל את עמו – הוא מקריב אותו עבור ניצחונות תודעתיים", כותבת ד"ר פיאמה נירנשטיין, חוקרת במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריה, הקהילה הבינלאומית משחקת לידיים של ארגון טרור שמנצל כל משאית סיוע: "87% מהסיוע שנשלח לעזה נבזז בידי חמאס", היא מציינת, "התוצאה: רעב מבוים, אזרחים מותקפים על ידי חמושים, וכל זאת כשהתקשורת מאשימה דווקא את ישראל".

נירנשטיין מצביעה על האבסורד: "כשהאו״ם יצביע על מדינה פלסטינית, החטופים יישארו בעזה, והסיוע ימשיך להיגנב". מבחינתה, העולם לא רק עיוור למציאות, אלא גם משתף פעולה עם האויב: "המנהיגים שואלים למה חמאס לא רוצה לנהל מו״מ? כי הם לא חייבים. כל ויתור וכל משאית הם צעד נוסף להרס ישראל". זו, לדבריה, לא מדיניות סיוע, זו התאבדות מוסרית של המערב.

3:46pm
המרכז הירושלמי
המלחמה בעזה נמרחת – ובסוף חמאס יכריז על ניצחון

"כל יום שחולף ולא כבשנו את הרצועה – פועל לרעתנו", מזהיר יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריו, ישראל מתנהלת מול חמאס בצורה שגויה הן צבאית והן מדינית כבר שנתיים: "אנחנו מספרים לעצמנו סיפורים, כמו עם חיזבאללה. אלה ארגונים ג’יהאדיסטים – הם לעולם לא יתפרקו מנשק". לדעתו, אסון נוסף הוא זה שיטלטל את ההנהגה לפעולה, בדיוק כפי שהיה בפיגוע במלון פארק לפני מבצע חומת מגן.

בן מנחם מצביע גם על תסכול אמריקאי גובר: "הממשל ידידותי מאוד לישראל, אבל קטאר מוליכה אותו שולל, מבטיחה עסקאות תוך שבועיים שאין להן בסיס". מול חזון ההכרעה, הוא שולל לחלוטין צעדי ביניים כמו כתר או מצור: "זה יהיה בומרנג וייגמר בכך שהם יכריזו על ניצחון, כשאנחנו ניגרר למלחמת חורף קשה יותר". המסקנה שלו חדה: "חייבים לצאת למבצע, למחוק את חמאס ולשים סוף לאשליות. זה או אנחנו או הם".

 
3:46pm
המרכז הירושלמי
חשיפה לצפון: האם חזבאללה נערך מחדש?

למרות הרטוריקה המרגיעה, כי המצב הביטחוני הוא מהטובים בעשורים האחרונים, בפועל כבר בנובמבר 2024 חזבאללה הפר את הסכם הפסקת האש. "אני חושב שזו הרגעה, אם אתה קורא לעומק את דבריו של אלוף פיקוד הצפון", מסביר, אל"מ (במיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, בראיון לחדשות 13.

החוקר מדגיש כי "הגבול בין סוריה ללבנון הוא פרוץ – יש 136 מעברים בלתי חוקיים, שחלקם נשלטים בשלט רחוק בידי כוחות עוינים". באמצעות אותם מעברים זורמות סחורות אסורות, ודרכם מצליחה איראן להעביר אמצעי לחימה לחזבאללה. כך הארגון מתחזק ומתחמש מחדש, למרות המאמצים לבלום אותו.

חזבאללה מסרב להתפרק מנשקו, וממשלת לבנון מתקשה או אינה מעוניינת לפעול נגדו. ההתעצמות הזו, בצד הגבול הצפוני של ישראל, מחייבת בחינה מחודשת של האיום ושל ההיערכות מולו. לדבריו, "השליח האמריקאי עצמו הודיע שנכשל בכפיית פירוק חזבאללה מנשקו".

12:15pm
המרכז הירושלמי
הפסקת האש קרסה: חיזבאללה נערך למלחמה עם ישראל

אל"מ (מיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון: "מי שחשב שסיימנו עם חיזבאללה, פשוט טעה וזה יתפוצץ לו בפרצוף. את המידע סיפק השליח האמריקאי שאמר שנכשל במאמציו לגרום לארגון להתפרק מנשקו".

לדבריו, "איראן מנצלת את הגבול הפרוץ בין סוריה ללבנון כדי להעביר נשק וכספים והוא משלים את ההיערכות שלו לקראת עימות מול ישראל". נריה מסביר כי כעת, ישראל עוקבת ב-7 עיניים ומחסלת פעילים בדרום לבנון. "אני נזכר במשפט שרבין היה אומר תמיד שהעולם ישפוט אותנו לפי המעשים ולא על פי הדיבורים. מה שחסר זה מעשה, לקחת אחריות, לקחת יוזמה ולהחליט על התארגנות מחדש", הוא מסכם.

2:30pm
המרכז הירושלמי
ישראל במצור מדיני – ומה מתכנן הקבינט?

ישראל לכודה בלחץ מדיני ובינלאומי הולך ומחמיר, מזהיר יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריו, "ישראל לא מכריעה את המלחמה, גם בגלל טעויות שלנו וגם בגלל הקמפיין השקרי שמופעל נגדה". בן מנחם מצביע על כך שאפילו הנשיא טראמפ, שתומך בישראל, מאותת ש"ישראל היא זו שצריכה להחליט". הוא מעריך שמתבשל מהלך אסטרטגי, אולי צבאי, אבל לא רואה את צה"ל כובש את עזה כולה או מגייס לסבבי מילואים נוספים. "הכנסת מזון לרצועה היא לא מהלך הומניטרי, זו עזרה לאויב", הוא טוען.

הדאגה המרכזית היא מה שמתרחש בזירה המדינית, בעיקר מול ארה"ב, שעד כה מונעת מהלומות מדיניות באו"ם באמצעות וטו. בן מנחם מדגיש את הצורך בהכרעה מהירה וברורה: "לא ייתכן שזה נמשך שנתיים. המטרה לא ברורה. החיילים שואלים – מה עכשיו?" לדבריו, צה"ל מסוגל לכבוש את הרצועה ולחלץ את החטופים, אך ללא הכרעה מדינית – אין מוצא. "זו כבר החלטה מוסרית. או שמסיימים עם זה, או שמוותרים לחמאס – וגם אז לא נקבל את כל החטופים", הוא מסכם.

2:20pm
המרכז הירושלמי
איראן-ישראל: בין הפסקת האש לסערה הבאה

יוני בן מנחם מדגיש כי הפסקת האש בין ישראל לאיראן אינה אלא הפוגה זמנית, בעוד שני הצדדים נערכים לעימות הבא. לדבריו, "איראן עדיין מסוגלת לשגר מטח מהיר של מאות טילים בליסטיים לעבר ישראל, כפי שעשתה באפריל 2024" – אך מהלך כזה, הוא מציין, "יהיה מסוכן מאוד מבחינתה, כיוון שישראל תגיב בעוצמה מוחצת בשטחה של איראן". בן מנחם מצביע על כך שהעימות בין המדינות נמצא בשלב ביניים, שבו ההרתעה ההדדית שברירית וכל טעות עלולה להצית מחדש את הלחימה.

12:12pm
המרכז הירושלמי
הטבח הבא כבר מתוכנן – והמערב מממן אותו בשתיקה

מאות אזרחים דרוזים נטבחו לאחרונה בסווידא, כולל נשים וילדים, בפשיטה אכזרית של כוחות הביטחון במדינה – שמורכבים בפועל ממיליציות סלפיות-ג'יהאדיסטיות. משטר א-שרע, שמיתג את עצמו כ"ממשל סורי חדש", הוא למעשה גלגול מודרני של דאע"ש, בשיתוף פעולה עם לוחמים זרים ובחסות סעודיה וארה"ב.

דליה זיאדה, חוקרת במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, כותבת כי הטיהור האתני נגד הדרוזים והעלווים נעשה בגלוי, והמערב לא רק שותק – הוא משתף פעולה. "מאות מיליוני דולרים מוזרמים להשקעות במשטר הדמים הזה, שמבצע הוצאות להורג, ביזה והשמדת קהילות שלמות בשם הסדר. השלטון הג'יהאדיסטי הזה הוא איום עולמי".

12:10pm
המרכז הירושלמי
הפסקת האש קרסה: חיזבאללה נערך למלחמה עם ישראל

אל"מ (במיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהיר כי חיזבאללה בלבנון אינו עוצר, אלא נערך למלחמה. "המצב בלבנון חוצה את קו הסכנה", הוא אומר. לדבריו, הארגון לא רק שמסרב להתפרק מנשקו, אלא אף "מגביר את אחיזתו במוסדות המדינה, בעוד וושינגטון מתעסקת בטקטיקות דיפלומטיות חסרות שיניים".

נריה טוען כי אין עוד זמן למשחקים: "חיזבאללה לא משחק על זמן – הוא מנצל אותו". לדבריו, בזמן ששליחים אמריקאים ממשיכים לקרוא להידברות, חיזבאללה משלים מהלכים לקראת עימות עתידי. "ישראל תיאלץ להגיב", הוא מעריך, "ובמוקדם או במאוחר, המזרח התיכון יתלקח שוב".

 
12:19pm
המרכז הירושלמי
הסיוע ההומניטרי נוחת בידי חמאס, לא בידי העם

ד"ר פיאמה נירנשטיין, חוקרת ב-JCFA, מתארת תמונה עגומה של המתרחש בעזה: "כל משלוח סיוע מגיע לידי חמאס – לא לידי האזרחים". לדבריה, מדובר באסטרטגיה ברורה של הארגון: שימוש במזון ובתרופות כמנוף לשליטה, כפייה ויצירת נאמנות. "הסיוע ההומניטרי הפך לנשק", היא כותבת, ומבהירה כי "זו לא תוצאה שולית של המלחמה, אלא לב שלטונו של חמאס".

9:37am
המרכז הירושלמי
הזירה הבאה: סערה טורקית בים התיכון

אבירם בלאיש, סגן נשיא המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהיר מהמהלכים האחרונים של טורקיה בזירה הלובית, שמצביעים על שינוי אסטרטגי במדיניות אנקרה. לדבריו, טורקיה שעד כה הסתמכה על קשרים בלעדיים עם ממשלת טריפולי, בוחנת כעת שיתוף פעולה גם עם הגורמים המזרחיים בלוב – בראשותו של ח'ליפה חפטר. "היעד הוא להבטיח לעצמה נתח נאה מתקציבי השיקום של לוב", הסביר.

9:34am
המרכז הירושלמי
אין דרך חזרה – צריך לסיים את העבודה בעזה

"הגענו לנקודה שצריך פשוט לסיים את העבודה", מסביר קולונל ג'ון ספנסר, חוקר לוחמה אורבנית ועמית במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. במילים חדות וברורות, הוא טוען כי הפסקת אש לפני תבוסה מוחלטת של חמאס תהיה לא פחות ממתכון לעוד טבח: "כל פתרון שמותיר את חמאס בעמדת כוח – אפילו חלקית – יבטיח רק סבב דמים נוסף", כותב ספנסר במאמר מיוחד. לדבריו, אין טעם בדיונים הומניטריים אם הטרור ממשיך להחזיק בגרון של מיליוני אזרחים.

11:13am

Close