יש בישראל הקוראים להנמיך את הטון ולהימנע מחיכוך וסכסוך מיותרים עם טורקיה – והם צודקים. אך אין לחיות באשליות, טורקיה כבר לא לצד ישראל.
אסור לחיות באשליה כאילו טונים נמוכים בירושלים ישנו את המציאות באנקרה. אסור לחיות באשליה כאילו אם תתעלם ישראל מהשמצות ממשלת טורקיה, יהיה שם מישהו בעל ערך שישוב ויחפש דרכים לחידוש שיתוף הפעולה. אסור לחיות באשליה שמדובר באירוע חולף.
השינויים בטורקיה אינם מקריים ואינם זמניים. הם גם לא תוצאה של מעשה או מחדל של מדינת ישראל, אף אם עופרת יצוקה האיצה את המהלך הטורקי. שום פעולה של ישראל לא תביא את ממשלתה המוסלמית של טורקיה להמיר את אמונתה ואת תפיסת עולמה, שבבסיסן אהדה לכל עניין מוסלמי.
השינוי בטורקיה הוא פרי זרמים אידיאולוגיים עמוקים ויציבים. השינוי הזה הוא חלק ממהלך היסטורי המתרחש מול עינינו. עיקרו: העולם המוסלמי בכלל, וחלקו המזרח-תיכוני בפרט, הופכים דתיים יותר וקיצוניים הרבה יותר בכל הקשור לתפיסת עולמם המדינית והתרבותית.
בטורקיה התהליך הזה חריף יותר כי הוא מנוגד לחלוטין למהפכה החילונית, ששינתה לכאורה את פניה של טורקיה לאחר מלחמת העולם הראשונה. יש במהלך שמובילה מפלגת השלטון האיסלאמית חזרה לשורשים המוסלמיים של טורקיה, דבר שלא נראה אפשרי שנים קודם לכן עקב מה שנתפס כהצלחה של המהפכה החילונית-מערבית שהוביל כמאל אטאטורק. לכך מתלווה גם מאמץ שהביא לגימודו של הצבא הטורקי שאיבד, בעידוד האיחוד האירופי, את תפקידו כמגן החילוניות הטורקית. עתה הצבא כמעט מחוץ למשחק הפוליטי. השינויים הללו אינם בבחינת כפייה של גורמים איסלאמיים. הם נובעים כתוצאה ישירה מהבחירות הדמוקרטיות, שבהן הצביע העם הטורקי עבור ממשלה בעלת גוון איסלאמי ברור.
השינויים הללו גם אינם חדשים. זה שנים רבות יותר ויותר צריחי מסגדים חדשים צומחים בכל מקום בטורקיה, וכבר שנים יותר ויותר נשים טורקיות מתלבשות באופן מסורתי יותר.
זו תופעה המצביעה בפומבי על תפיסת עולמן. תופעות אלה ואחרות מעידות על כך שמדובר בתהליך עמוק ומתמשך שלא יימוג במהרה.
מדינה שהופכת מוסלמית יותר בעוד צבאה, בעל הברית העיקרי של ישראל, יוצא מתמונת קבלת ההחלטות – נוטה באופן טבעי לטובת מדינות מוסלמיות, ונגד ישראל. זאת מדינה שהאידיאולוגיה של המפלגה השלטת בה אינה שונה מזאת של חמאס, ללא מרכיב הטרור הפלסטיני. כדאי להכיר בכך שאין ישראל יכולה לשנות זאת.
איני יודע עד כמה האכזבה מכך שאירופה לא פתחה את זרועותיה כדי להכניס את טורקיה לאיחוד האירופי שיחקה תפקיד בהמרת התפיסה הטורקית, אך עתה ברור כי טורקיה האיסלאמית הקיצונית היא סכנה לאירופה הליברלית.
לא אתפלא אם תגדל ההתנגדות להצטרפותה לאיחוד. תהליך זה יביא לכך שהכיוון המוסלמי של טורקיה יקבל משנה תוקף.
ועם כל זאת, מן הראוי להיזהר בתגובות כלפי טורקיה. היא עדיין מהחשובות במדינות המזרח התיכון ובגלל גבולה הארוך עם איראן היא חשובה שבעתיים. מעבר לכך, עדיין יש לישראל וטורקיה אינטרסים משותפים, כמו לחימה בטרור הקיצוני שפגע בהן לא פעם. לשתיהן גם רצון לחזק את הקשרים הכלכליים, אבל את הפעילות מול טורקיה יש לעשות בידיעה שבניגוד לעבר לא מדובר עוד בשותפה אסטרטגית של מדינת ישראל.
גם אם תימצא הנוסחה להפגת המתיחות הנוכחית, מדובר במדינה שהנהגתה הנוכחית מעדיפה את תפיסת העולם המוסלמית ואת הידידות עם מדינות ערב על פני ברית עם ישראל.
איני יודע אם יש בטורקיה שאיפות נסתרות לחידוש הח'ליפות שבוטלה מיד אחרי מלחמת העולם הראשונה. אבל אין ספק שממשלת טורקיה, עם רוח גבית ציבורית חזקה, רוצה להחזיר את טורקיה ללב הקונצנזוס האיסלאמי. זה יכול לבוא רק על חשבון ישראל ולא בשותפות איתה.
צריך "לשנות דיסקט" באשר למערכת היחסים עם טורקיה: היא כבר לא איתנו. צריך לחשוב כיצד להביא לכך שלא בכל מחלוקת עם גורם ערבי או מוסלמי היא תהיה נגדנו – וכיצד להסתדר בלעדיה.
עוד בהקשר זה:
המשבר עם טורקיה:עוד שלב מתכונן בהתקרבותה לגורמים קיצוניים במזרח התיכון
דפוס הפעולה העות'מאני של טורקיה, כפי שבא לידי ביטוי ביחסיה עם סוריה
