למרות הדיבורים על סיום קרוב של פרשת החייל החטוף גלעד שליט חשוב להבין שחאלד משעל לא ממהר לשום מקום והוא מתכוון לסחוט מהלימון שנמצא ביד שלו את טיפת המיץ האחרונה.
בימים האחרונים שמענו ידיעות רבות, כולל ידיעות של ועדות ההתנגדות העממית שחטפו את שליט, שהעסקה לשחרורו קרובה ולא שמענו שהם חזרו בהם. ניתן לשאול למה הם החליטו להוציא את ההודעות אם ידעו שלא קורה כלום.
התשובה היא שנראה שהחמאס מעתיק את דגם ההתנהגות של החיזבאללה גם בתחום הלוחמה הפסיכולוגית ושנוהג לזרוע רמזים ותקוות וידיעות אופטימיות על מנת לטלטל את חברה הישראלית בין תקווה לייאוש.
בנוגע למו"מ שמצרים מקיימים מדובר במכשלה בפני עצמה. החמאס וסוריה לא רוצים לתת קרדיט למצרים -לא בשביל זה הם סיכנו את חייהם בחטיפת החייל. מצרים מצדה כמובן תעשה הכול כדי לקבל קרדיט ולהראות שהיא עדיין מהווה שחקן חשוב בזירה המזרח תיכונית.
בנוסף לניגודי האינטרסים בין החמאס ומצרים יש גם את אלו הקיימים בין שני הפלגים בחמאס, כלומר החמאס של חאלד משעל לעומת זה של איסמעיל הנייה.
אחת המטרות של חטיפת החייל הייתה גם לטרפד את ממשלתו של הנייה שבכישלונה חפץ משעל. במקום לאפשר לו לעשות את הרפורמות והשינויים שהבטיח ושתרמו לבחירתו, הוא נאלץ כעת להתעסק עם החייל החטוף וועדות ההתנגדות.
בסופו של דבר יהיה פיתרון, אך אליבא דמשעל נשאר עוד הרבה מיץ בלימון שבידו. משעל מקווה שחלק מהפיתרון יכלול את הדחתו של הנייה. מדברים כעת על כל מיני נוסחאות לפיתרון המשבר ברשות, שומעים על ראש ממשלה מטעם החמאס אבל חמאס "לייט" כדוגמת שר התשתיות אבו עיישה -שהוא מינוי מקצועי יותר מאשר פוליטי ולא נחשב איש חמאס מובהק.
עבור משעל, הרוצה למצב את עצמו כמנהיג הבלתי מעורער של החמאס מבפנים ובחוץ ושהצהיר על כוונתו לעמוד בראש אש"ף, מינוי איש כמו אבו עיישה שיהיה יס-מן יהפוך את משעל להיות הקובע היחיד.
חלד משעל צוחק על מצרים -אמר שיבוא ולא בא אולי אפילו במכוון להתיש את מצרים במקביל לישראל.
העובדה שהוא לא הגיע למצרים ושהמצב לא השתנה יותר לחץ על אבו מאזן לומר משהו. הפתח עוקבים בדאגה גוברת אחר החמאס שהביא הרבה כסף וממשיך למשוך אליו לוחמים מתוך המנגנונים. הערכות אומרות שכ- 30% מהמשרתים מהמנגנונים בעזה עברו לחמאס מאז הבחירות ומאז שהחמאס הפך להיות הגוף שמשלם את המשכורות. ביום שישי הייתה ישיבה בין פתח לחמאס לנסות לעצור התדרדרות מתוך ציפייה שיקרה משהו.
אבל כאמור, משעל לא ממהר לשום מקום. הוא רוצה להיות כמו החיזבאללה, כלומר עסקת חילופי שבויים ראוותנית שתכלול אסירים חשובים ושתתקיים במקביל לשחרור שליט. ראש הממשלה אולמרט כמובן איננו מעוניין בשחרור מקביל משום שדרישתו המקורית הייתה שחרור ללא תנאים. בינתיים מוכנים בישראל לדבר על פשרה: שחרור שליט כאילו ללא תנאים ואחרי חודש שחרור אסירים הדרגתי כמחווה. בשלב זה משעל לא מוכן להתפשר והוא גם רוצה בשחרור רוצחים בכירים כולל רוצחי גנדי ורוצחים מובהקים עם דם על הידיים.
בניגוד לפתח' שרואה את שעון החול ההולך ואוזל ושהחושש שבקרוב לא יישאר ממנו דבר, ולהבדיל, בניגוד לצה"ל שמתריע על הצורך בפעולה צבאית רחבת היקף בהקדם נראה שמשעל הוא היחיד שהזמן משחק לטובתו
