הפיגועים הקשים של טרוריסטים מוסלמים בצרפת נגד השבועון שרלי הבדו והסופר היהודי היפר כשר בינואר השנה, היו אמורים לדחוף את ממשלת צרפת לדיון מעמיק בטרור האסלאמי המאיים עליה ועל כל אירופה ולחפש פתרונות מקיפים. פיגועים אלה בוצעו אחרי מספר התקפות בעיקר על יעדים יהודים, אך לא רק, כגון רצח הנער אילן חלימי, הפיגוע בבית הספר אוצר התורה בטולוז ורצח ארבעה חיילים צרפתים בידי מחמד מראח וההתקפה על המוזיאון היהודי בבריסל. בנוסף, שרותי הביטחון של צרפת סיכלו לא מעט פיגועים שהיו בשלבי תכנון כמו הכוונה לפגוע בכנסיות. היה ברור לממשלת צרפת ולשרותי הביטחון שלה שצרפת על הכוונת אולי יותר מכל מדינה אירופית אחרת על רקע המיעוט המוסלמי הגדול המתגורר בשטחה המונה לפחות כ- 6 מיליון איש והמשמש כאינקובטור לאירגוני האסלאם הרדיקלי. באוכלוסיה כה גדולה הפזורה על פני כל שטחה של צרפת יכולים האירגונים הרדיקלים להתארגן ולהתכונן תוך שהם נטמעים בסביבה אוהדת.
הדיאלוג הצרפתי-איסלאמי
התשובה הצרפתית לטרור האסלאמי הרצחני הגיעה השבוע בדמותה של שייה פועה. ממשלת צרפת החליטה להקים מסגרת לדיאלוג עם המיעוט המוסלמי כדי לאמוד את צרכיו ולרצותו. לפני מספר ימים, ב-14 ביוני, התכנס בפריס המושב הראשון של מה שמכונה instance de dialogue avec le culte musulman בראשותו של ראש הממשלה עמנואל ואלס ושר הפנים ברנרד קזנב. מולם ישבו 150 נציגים של המיעוט המוסלמי בראשות דליל בובקר ראש המועצה הצרפתית לדת האסלאם שהוקמה ע"י הנשיא סרקוזי ב- 2003 וכשלה לחלוטין. היא היתה אמורה להביא לדיאלוג בין המיעוט האסלאמי לשאר תושבי צרפת, אך לא ידעה לטפל בבעיות החמורות שהציב הטרור האסלאמי ואיבדה כל השפעה.
הנציגים נתבקשו במסגרת ארבע סדנאות להעלות את בעיותיהם בפני הממשלה. הנושאים לדיון היו אבטחת המסגדים, המאבק נגד "האסלאמופוביה", בנית מסגדים חדשים, אספקת בשר חלאל. הייתה אף בקשה שהמדינה תטיל מס על מכירת בשר חלאל כדי לממן בניית מסגדים ואת יתר צורכי הקהילה המוסלמית. לכך התנגד אפילו שר הפנים באומרו כי תהיה זו חריגה מחילוניותה של צרפת והוא משאיר עניינים אלה לטיפולה של הקהילה עצמה. עם זאת הוא הבטיח להקל על בניית מסגדים ולשפר את ביטחון המוסלמים ומוסדותיהם. מסגרת דיונים זו אמורה להתכנס אחת לשנה ולחזק את המועצה הצרפתית הנ"ל. דליל בובקר לא חשש מלהציע להפוך את הכנסיות הנטושות למסגדים, אך נאלץ להכחיש את דבריו אחרי שעורר כעס רב בצרפת. דליל בובקר נחשב כ"מוסלמי מתון" וממשלת צרפת מקיימת עימו דיאלוג מזה שנים רבות, אך לא נראה כי הצליח להבין את תרבותה של צרפת אפילו לא אחרי שהות של עשרות שנים. המענין הוא שהבישופ של העיר IVRY שנשאל על דעתו להפוך כנסיות למסגדים אמר כי הוא מעדיף כי הכנסיות תהיינה למסגדים מאשר למסעדות. יש כאן אנדיקציה מעניינת על צורת המחשבה מחד של המוסלמים החותרים להשתלט על צרפת והאומרים בפרהסיה כי הם רוצים להפוך את הכנסיות למסגדים ומאידך התגובה הצרפתית המהססת המוכנה לקבל זאת – דהיינו ביטוי לחולשה ועייפות שמשמעותה מוכנות לויתור על מורשת של קרוב לאלפים שנות נצרות.
הנושאים המרכזים של בעיית האסלאם בצרפת, הטרור האסלאמי, הרדיקליזציה של הצעירים המוסלמים וההתגייסות לדאע"ש לא הובאו לדיון "כי היה בהם כדי להעליב את המוסלמים"!- כך אמרו המארגנים.
אולי החמור מכל הוא שאת האנטישמיות האסלאמית שהיא הבעיה מספר אחת כיום בצרפת ובאירופה כולה לגבי היהודים – הס מלהזכיר. הפגיעות הגוברות והולכות של המוסלמים ביהודי צרפת במאה ה-21 בארץ "החרות, השיויון והאחווה" הגורמות לבריחה של אלפי יהודים, אזרחי צרפת מדורי דורות, אינן נחשבות ואסור אפילו להזכירן. צרפת ממשיכה להתעלם מן האנטישמיות האסלאמית המלבה גם את האנטישמיות הנוצרית הישנה ומנסה לשכוח כי ראשוני היהודים הגיעו לצרפת יחד עם הצבא הרומאי במאה הרביעית לספירה.
התשובה של דאע"ש
התשובה של דאע"ש "לדיאלוג הצרפתי – אסלאמי" לא אחרה לבוא והיא הגיעה בדמותו של יאסין סאלחי שכרת את ראשו של מעבידו ותקע אותו יחד עם כיתוביות בערבית על גדר מפעל שאותו התכוון לפוצץ בעיירה קטנה במרכז צרפת. ראוי לציון כי לאחר שהתקשורת פירסמה את המעשה חש נשיא צרפת לאמצעי התקשורת לדווח לעמו על האירוע אך נמנע במפגיע מלומר כי הכיתוביות היו בערבית. נראה שכאן קיבלה התגובה הצרפתית הרופסת את כל משמעותה. מי שהציל במידה מסויימת את כבודה של צרפת היה ראש ממשלתה הכריזמטי, מנואל ואלס, שבראיון לרדיו אירופה 1 לא היסס לומר דברים שבצרפת לא אמרו מזה זמן רב: "אנו חיים תחת איום טרוריסטי עוצמתי שיש להלחם בו לאורך זמן. אנו חיים בעולם שבו איום זה יהיה גורם קבוע ברמה גבוהה". בהמשך אמר כי "המאבק בטרור, בג'יהאדיזם ובאיסלאמיזם הרדיקלי היא מלחמת ציביליזציות שאיננו יכולים להרשות לעצמנו להפסיד". רק סיים את דבריו וכבר נשפכו עליו קיתונות של שופכין מן השמאל ומן התקשורת, כיצד העז לסטות מן הדוגמה של השמאל האירופי שהכל באסלאם נפלא ורק היהודים וישראל מקלקלים את ההרמוניה.
גם אחרי הפיגועים של ינואר נקט רה"מ מנואל ואלס בעמדה תקיפה והודיע כי הקציב 100 מיליון יורו למלחמה בטרור. אולם כפי שראינו, בסופו של דבר, התשובה הצרפתית היתה פתיחת דיאלוג כדי להשקיט ולהרגיע את הקהילה המוסלמית שאצל השמאל נחשבת כקורבן עיקרי של הטרור האסלאמי!!!.
השלטונות כדרכם מוסיפים להתעלם ממקורות הבעיה שהם התחזקות האסלאם הרדיקלי וההבנה לה הוא זוכה בקרב המיעוט המוסלמי והשמאל הקיצוני. גם התקשורת והאקדמיה המשיכו וממשיכים להסביר כי מדובר במיעוט קיצוני קטן שפעולתו היא "לא אסלאמית" או "נוגדת" את האסלאם.
מבוכתם של חכמי האיסלאם
המעניין הוא שבעוד שממשלת צרפת והאליטות – האקדמיה והתקשורת – עושות מאמץ לטייח את איומי האסלאם, חכמי האסלאם עצמם נמצאים במבוכה ומתקשים להתמודד עם הבעיה. הם יודעים היטב כי האשמה היא בלימודי האסלאם בבתי הספר ובאוניברסיטאות ברחבי מדינות האסלאם ובמיוחד באלאזהר ובאוניברסיטאות של ערב הסעודית. שם נלמדת ביסודיות השריעה על כל מקורותיה – הקוראן, הסונה, והמסורות המבוססות על דרכי החיים של חברי הנביא מחמד ומצביאיו המהווים בסיס להתקפת האסלאם על המערב ולדרכי הפעולה של דאע"ש המוכרת כמדינה האסלאמית. אפילו לשריפת הטייס הירדני מצאו אנשי דאע"ש ביסוס במקורות.
חכמי האסלאם מכריזים אומנם כי הפעולה של דאע"ש נוגדת את האסלאם אך איש מהם לא העז לומר כי היא נוגדת את השריעה כפי שהיא מוכרת ונלמדת. זו הבעיה של האסלאם כיום וחכמי האסלאם מכירים בה אבל לא "האליטות" של צרפת (וגם לא הנשיא אובמה) החוזרים ואומרים כי דאע"ש אינו אסלאמי.
היחיד שאזר אומץ לתקוף את הבעיה כלפי עם ועדה בעולם הערבי הוא – דווקא אינו איש דת – נשיאה של מצרים עבד פתאח אלסיסי שבנאום שנשא לפני מספר חודשים בפני חכמי אלאזהר אמר כי האסלאם מקדש טקסטים קיצוניים במטרה לכבוש את העולם ויש להשמיטם. בהמשך הוא הורה למשרד החינוך להוציא מספרי הלימוד בבתי הספר העממים והתיכונים את הקטעים הקוראים לג'יהאד ולקיצוניות. גם באלאזהר הבינו שיש להוציא מתוכניות הלימודים מספר ספרים שעל בסיסם פועלים האירגונים הרדיקלים כגון בוקו חראם דאע"ש ודומיהם. אלא שכאן מדובר בתהליך ארוך טווח שיש לו מתנגדים רבים ותוצאותיו אינן ידועות.
מכל פנים טוב תעשה צרפת אם לא תטמין את ראשה בחול ותזהה את האויב הנלחם בה ולא תנסה לרצות את הקהילה המוסלמית תוך התעלמות ממורשתה התרבותית והדחקת האנטישמיות האסלאמית שהפכה להיות גורם פוליטי-ביטחוני חמור.
