עפ"י גורמים בתנועת פת"ח ברצועה, לראשונה מזה עשר שנים התחילה תנועת חמאס בתהליך פיוס פנימי בינה לבין תנועת פת"ח כצעד ראשון לקראת אפשרות של פיוס כולל בעתיד. הצעד של חמאס בא בעקבות ההסכמות האחרונות בינה לבין מוחמד דחלאן בשיחות קהיר, הנהגת חמאס מתייחסת ברצינות למוחמד דחלאן, הרבה יותר מאשר למחמוד עבאס, והיא מכירה בכוחו הרב ברצועת עזה.
בהבנות בקהיר בחסות ראשי המודיעין המצרי סוכם בין מוחמד דחלאן לבין יחיא סינוואר, מנהיג חמאס ברצועת עזה, על חידוש פעילות "ועדת הפיוס החברתי". מדובר בועדה כוללת את נציגי כל הפלגים שמטרתה הראשונה היא להסיר מעל הפרק את נושא "נקמת הדם" בין משפחות פת"ח למשפחות חמאס ברצועת עזה שעומד מבחינת חמאס ופת"ח כאבן נגף בדרך לפיוס לאומי.
במהלך השנים 2006 ו-2007 נהרגו ברצועת עזה 313 פלסטינים מחמאס ומפת"ח ועוד כ-800 אחרים נפצעו במהלך חיסולים פנימיים בין שני הפלגים. רק בין התאריכים 10-15 ביוני 2007, בחמשת הימים שבמהלכם השתלטה חמאס על רצועת עזה, נהרגו 160 פלסטינים בקרבות בין שני הצדדים. במהלך השיחות בקהיר הבטיח מוחמד דחלאן ליחיא סינוואר לסייע בגיוס הכספים כדי לפצות את משפחות ההרוגים והפצועים מפת"ח ומחמאס.
בכיר חמאס אסמעיל רדואן אמר לעיתון "א-שרק אלאווסט" ב-19 ביולי כי להערכתו מדובר בסכום של כ 50 מיליון דולר לתשלום הפיצויים וכי "חמאס גילתה שיש היענות גדולה מצד המשפחות המוכנות לגלות סלחנות כלפי מה שקרה, דבר שמעיד על האצילות של העם הפלסטיני."
אין מדובר רק בפיצוי כספי, למעשה מדובר בהפעלת מנגנון ה"סולחה" השבטי שמקובל בחברה העזתית כמנגנון לפתרון בעיות שונות. ואכן, תנועת חמאס עשתה את הצעד הראשון וארגנה סולחה בין הזרוע הצבאית של חמאס לבין משפחתו של צקר ענבר שהיה קצין במנגנון הביטחון המסכל של מוחמד דחלאן ברצועה ונרצח בידי פעילי "עז א-דין אלקסאם".
חמאס פיצתה את המשפחה בסכום של 70 אלף דינר ירדני תמורת מחיקת "נקמת הדם" וסגירת הפרשה לחלוטין ללא כל תביעות. טקס "הסולחה" היה רב משתתפים ,היו בו נציגי הארגונים הפלסטינים וקהל רב.
בעקבות הצלחת הפיוס הראשון החליטו משפחות נוספות של הרוגי פת"ח וחמאס להצטרף להסדר החדש. חמאס זוכה לשיתוף פעולה מלא מצדו של מוחמד דחלאן ותומכיו ברצועת עזה, אך קיים חשש שתומכיו של מחמוד עבאס ברצועה ינסו לשבש את תהליך הפיוס החדש ולטרפד את ההבנות בין חמאס למוחמד דחלאן.
בתנועת פת"ח ברצועה עדיין זוכרים את המראות הקשים שבהם השליכו פעילי חמאס כמה פעילים של פת"ח מגגות הבנינים הגבוהים בעזה או את רצח פעיל פת"ח סמיר אלמדהון שנרצח ע"י פעילי חמאס וגופתו נגררה ברחובות עזה למען יראו ויראו.
המהלך של תנועת חמאס ומוחמד דחלאן זוכה לגיבוי מלא של מצרים והוא מהווה למעשה את תחילת יישום הבנות קהיר למורת רוחו של מחמוד עבאס. עד סוף החודש יגיע לרצועת עזה סמיר משהראווי, יד ימינו של מוחמד דחלאן והוא שאמור לעמוד בראש "הועדה לפיוס חברתי" ולהפעיל אותה באינטנסיביות.
עפ"י גורמים פלסטינים, מוחמד דחלאן מנצל את קשריו הטובים עם מאע"מ ועם מדינות ערביות נוספות כדי להביא מימון שיאפשר את קידום רעיון הפיוס והפיצויים. מנהיגי חמאס ומוחמד דחלאן מעוניינים בסיום מהיר של נושא נקמת הדם דבר שעשוי להביא להפחתת המתיחות בין הזרם בראשות דחלאן בתנועת פת"ח לבין חמאס ולסלול את הדרך לקראת שיתוף פעולה נרחב יותר וחלוקת העוגה השלטונית ברצועת עזה בינהם.
בתוך הזרוע הצבאית של חמאס ישנם גורמים בכירים המתנגדים נמרצות לפיוס עם דחלאן, יחיא סינוואר הצליח לכפות עליהם את מרותו בנושא, הסכם הפיצויים והסולחה יעזור לו להתגבר בתוך הזרוע הצבאית על ההתנגדות לפיוס עם מוחמד דחלאן.
ישראל לכודה בלחץ מדיני ובינלאומי הולך ומחמיר, מזהיר יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריו, "ישראל לא מכריעה את המלחמה, גם בגלל טעויות שלנו וגם בגלל הקמפיין השקרי שמופעל נגדה". בן מנחם מצביע על כך שאפילו הנשיא טראמפ, שתומך בישראל, מאותת ש"ישראל היא זו שצריכה להחליט". הוא מעריך שמתבשל מהלך אסטרטגי, אולי צבאי, אבל לא רואה את צה"ל כובש את עזה כולה או מגייס לסבבי מילואים נוספים. "הכנסת מזון לרצועה היא לא מהלך הומניטרי, זו עזרה לאויב", הוא טוען.
הדאגה המרכזית היא מה שמתרחש בזירה המדינית, בעיקר מול ארה"ב, שעד כה מונעת מהלומות מדיניות באו"ם באמצעות וטו. בן מנחם מדגיש את הצורך בהכרעה מהירה וברורה: "לא ייתכן שזה נמשך שנתיים. המטרה לא ברורה. החיילים שואלים – מה עכשיו?" לדבריו, צה"ל מסוגל לכבוש את הרצועה ולחלץ את החטופים, אך ללא הכרעה מדינית – אין מוצא. "זו כבר החלטה מוסרית. או שמסיימים עם זה, או שמוותרים לחמאס – וגם אז לא נקבל את כל החטופים", הוא מסכם.