בעוד העולם עוקב בחרדה אחרי "המהפכות" במדינות ערב, השלים חיזבאללה את השתלטותו על לבנון. ב-14 ביוני הודיע ראש הממשלה נג'יב מיקאתי שמונה על ידי הנשיא מישל סלימאן, כי הצליח להרכיב ממשלה בה רוב לחיזבאללה ותומכיו. הממשלה מונה 30 שרים, 18 מהם משתייכים לחיזבאללה ותומכיו – מפלגת אמל השיעית ומפלגתו של המנהיג הנוצרי מישל עאון. שלושה נוספים מייצגים את נשיא לבנון מישל סלימאן בעל הנטיות הפרו סוריות. שבעה אחרים הם ממקורביו של מיקאתי ועוד שלושה שרים – האתנן שניתן למפלגתו של המנהיג הדרוזי, וליד ג'נבלאט, שחצה את הקוויים ועבר מן הקואליציה הפרו מערבית של סעד אלחרירי (המכונה 14 במרס) למחנה ה-8 במרץ הוא המחנה של חיזבאללה.
ממשלה הוקמה ללא נציגים של כוחות ה-14 במרץ
ממשלתו של סעד אלחרירי הופלה בחודש ינואר לאחר ש-11 שרי חיזבאללה ותומכיהם הגישו את התפטרותם על רקע הדלפות מבית הדין הבינלאומי החוקר את רצח רפיק אלחרירי, מהן התברר שבכירים בחיזבאללה ובסוריה מעורבים בתכנון וביצוע הרצח. חיזבאללה לחץ קשות על סעד חרירי לנתק את קשרי ממשלתו עם בית הדין וקרא לו לבטל את חלקה שללבנון במימון בית הדין, כ-50% מתקציבו. היה ברור כי חיזבאללה יפעל להקמת ממשלה חדשה בחסותו וכך ישיג את ההשתלטות על לבנון "באופן חוקתי". בחירתו של מיקאתי, אחד מאנשי העסקים הגדולים של לבנון ורודף כבוד ידוע, נעשתה כביכול על ידי הנשיא, אך ללא שום ספק בהסכמתו או בהצעתו של חיזבאללה. התכנון היה כי מיקאתי יקים ממשלה של "טכנוקרטים" שכמובן יפעלו על פי הנחיות חיזבאללה, אולם רעיון זה נכשל בשל חוסר מועמדים מתאימים. נוסחא שניה הייתה הקמת ממשלה בעלת רוב חיזבאללה ותומכיו בהשתתפות נציגים של כוחות ה-14 במרץ כדי לשמר את האשלייה של "ממשלת אחדות לאומית" כלפי הציבור ובייחוד כלפי מדינות המערב. במשך חמישה חודשים ניסה מיקאתי ליישם תוכנית זו, אך נכשל מאחר שסעד אלחרירי ומנהיגי מפלגות הנוצרים סרבו בתוקף להשתתף בפרסה זו. לפני עשרה ימים הוקמה לפתע הממשלה ללא השתתפות נציגי מפלגות ה-14 במרץ – כנראה בהוראתו המפורשת של הנשיא אסד. הוא היה הראשון לברך את ראש הממשלה דקות ספורות לאחר שהלה הודיע על הקמתה. אסד הנלחם על חייו הבין שהוא זקוק לממשלה פרו סורית בלבנון שתנטרל כל התקוממות נגדו שעלולה לבוא גם מלבנון ותסייע לו בדיכוי המהומות בארצו אולי אפילו באמצעות תקיפת ישראל. ואכן הוא צדק, כי יום אחד בלבד לאחר הקמת הממשלה החדשה ב-15 ביוני פרצו עימותים בטריפולי בין מפגינים סונים למיעוט העלאווי. הסונים קראו לסולידריות עם המפגינים בסוריה והעלאווים יצאו לרחוב להשתיקם. הצבא נחלץ במהירות לדכא את המהומה שבמהלכה נהרגו ששה אנשים ונפצעו 30. התברר לכל כי לבנון היא חלק מן הבעיה של אסד ומבחינתו טוב עשה כי הקים שם משלה פרו-סורית.
קשיים צפויים לממשלה החדשה
נראה שדרכה של הממשלה החדשה לא תהיה סוגה בשושנים. בהתאם לחוקה, שתי המשימות הראשונת המוטלות עליה הן להשיג את אימון הפרלמנט ולפרסם "הודעה ממשלתית" המציגה את קווי פעולתה בנושאים המרכזיים. השגת רוב בפרלמנט מובטחת, לפחות על הנייר, מאחר שעם הצטרפות מפלגתו של ג'נבלאט למחנה חיזבאללה עבר הרוב הפרלמנטרי למחנה זה. אלא שמפלגות ה-14 במרץ שוקלות להחרים את ההצבעה במטרה לפגוע בערכה המוסרי. סעד חרירי עצמו שוהה בצרפת כבר מספר שבועות לאחר ששרותי הביון של צרפת וארה"ב הזהירו אותו כי מתרקמת תוכנית סורית – חיזבאללה להתנקש בחייו. בפאריס הוא מקיים התייעצויות עם חברי מפלגתו – מפלגת אלמסתקבל הסונית – ומנהיגי המפלגות הנוצריות שהגיעו לשם כך לשם.
גם לגבי הכנת ההודעה הממשלתית צפויים קשיים. שני הנושאים המרכזים על סדר היום הם השת"פ עם בית הדין הבינלאומי לחקירת רצח חרירי וגורל נשקו של חיזבאללה. לגבי השת"פ עם בית הדין הבינלאומי, הארגון כבר הודיע כי יפעל להקפאתו. באשר לנשקו, יש להניח כי חיזבאללה יעבד נוסחה עמומה שתבטיח כי הממשלה לא תדון בנושא בשנים הבאות. בממשלה הקודמת של סעד חרירי סוכם להעביר את הנושא לדיון במסגרת הדיאלוג הלאומי, אך על רקע התנגדות תקיפה של חיזבאללה הדיונים לא נשאו שום תוצאות. מאידך גיסא סביר כי בקרב הסונים והנוצרים יהיו רבים שיצאו לרחוב להביע את התנגדותם למדיניות זו המעמידה את לבנון כגרורה סורית -איראנית. יש איפוא לצפות לתקופה של אי יציבות, מלווה ככל הנראה באלימות.
למצב בלבנון יש השלכות ישירות על הזירה הבינלאומית
למצב החדש בלבנון יש השלכות ישירות על הזירה הבינלאומית ועל ביטחונה של ישראל. לבנון הינה חברה לא קבועה במועצת הביטחון עד לסוף השנה הנוכחית והיא תפעל נגד הצעות החלטה המגנות את סוריה או המטילות עליה סנקציות. אומנם אין בכוחה לעצור את מהלך העניינים, אך היא יכולה למנוע הצבעה פה אחד שמבקשות מדינות המערב להשיג. מבחינתה של ישראל התמונה גרועה יותר, מאחר שחיזבאללה הוא אשר יקבע מעתה והלאה את מדיניות החוץ והביטחון של לבנון ובעיקר בדרום המדינה שם המצב נפיץ. חיזבאללה לא ביטל את זמנו. שר החוץ החדש, עדנן מנצור, כבר הספיק לשגר למזכ"ל האו"ם אגרת המערערת על ההסכם בין ישראל לקפריסין על חלוקת הניצול הכלכלי של המדף היבשתי של שתי המדינות. בהתאם למשפט הבינלאומי רשאית כל מדינה לנצל את אוצרות הטבע על קרקע הים עד למרחק של 200 מייל מחופיה. הכוונה במקרה זה היא כמובן לפגוע בהפקת הגז של החברות הישראליות. זאת ועוד: דוברי חיזבאללה שהתראינו השבוע ל"רויטרס" לא היססו מלומר בפה מלא כי חיזבאללה לא יישב בחיבוק ידיים בשעה שהמערב פועל להפלתו את אסד וכי כל האופציות פתוחות, כולל פתיחת חזיתות בדרום לבנון ובגולן. אחד מהמתראיינים אף אמר כי בנות הברית של סוריה, כלומר איראן וחיזבאללה, לא תסכמנה לסילוקו של אסד אף במחיר מלחמה עם ישראל.
מדיניות הפיוס כלפי סוריה נכשלה
נראה שמדיניות הפיוס של המערב כלפי סוריה נכשלה לחלוטין וכי נחישותו של חיזבאללה להשתלט על לבנון לא הובנה כראוי. בשנים האחרונות ניהלה ארה"ב מדיניות מבזה של חיזור ללא הפסקה כלפי סוריה במטרה לשכנע את אסד להתנתק מאיראן, להפסיק את המעבר בסוריה לעיראק של צעירים שבאו להתגייס לאלקאעידה ולהלחם נגד חיילי ארה"ב ולהסיר את ידיו מלבנון. עשרות משלחות נכבדות שוגרו לסוריה מטעם הסנט, הצבא והאקדמיה, אך לשווא. אסד לא שעה לבקשותיהם. גם החזרתו של השגריר האמריקאי לדמשק לא עשתה כל רושם על אסד. אפילו חשיפת הכור האטומי לייצור נשק גרעיני שהופצץ על ידי ישראל לא שכנעה את הבית הלבן כי בסוריה יש לטפל ביד קשה.
מדינות המערב נוקטות במדיניות של בת יענה כלפי חיזבאללה
גם מול חיזבאללה נוהלה מדיניות של בת יענה. ישראל חזרה ודיווחה לאו"ם על התחמשותו של הארגון בעשרות אלפי טילים. הברחות הנשק מסוריה אף הוזכרו בדוחות האו"ם לגבי החלטות 1559 ו-1701, אך מדינות המערב לא נקטו בשום יוזמה לעצירת התהליך. גם יוניפ"יל התחמק מעימות על נושא זה. העולם כולו צפה באפס מעשה במאבקו של חיזבאללה נגד בית הדין הבינלאומי (שהוקם על ידי מועצת הביטחון) שהסתיים בהפלתה של ממשלתו של סעד אלחרירי. ארה"ב הוסיפה לשגר נשק לצבא לבנון "כדי לחזקו מול חיזבאללה" אפילו כאשר היה ברור כי נשק זה יפול בידי חיזבאללה. גורמים אירופים ובכללם בריטניה הודיעו כי הם מקיימים דיאלוג עם מה שהם מכנים "הזרוע המדינית של חיזבאללה," כאילו יש הבדל בין המחבלים לבין חברי הפרלמנט מטעם חיזבאללה שנמצאים תחת הנהגתו של נסראללה.
בשלב זה הקהילייה הבינלאומית נמצאת בפני עובדה מוגמרת. לבנון איבדה את מעט העצמאות שעוד נותרה לה בתקופת ממשלתו של סעד אלחרירי. עכשיו חיזבאללה הוא בעל הבית ומדיניותו ידועה. הוא יפעל בשרות איראן לסייע לאסד לשמור על שלטונו בכל מחיר. רק שינוי יסודי במדיניותו של המערב ובמיוחד ארה"ב, או הפלתו של בשאר אסד, יכולים אולי להביא לשינוי. המשך הישיבה על הגדר, כפי שארה"ב עושה עכשיו כלפי סוריה, רק תעודד את איראן וחיזבאללה ותשגר מסרים שלילים לאופוזיציות באיראן עצמה ובסוריה, ותרפה את ידיהן.
תגובות
1. תמונה קשה
יאיר דקל גני תקוה (24/06/2011 12:00:30)
2. יצא המרצע מן השק
אהד ירושלים (26/06/2011 11:21:14)
