תא"ל במיל יוסי קופרווסר על המקרה של לארה אל קאסם ומה עומד מאחורי הפעולות שלה
פרשת הסטודנטית לארה אל־קאסם מוצגת על ידי תומכיה בתקשורת ובפוליטיקה הישראלית כניסיון כושל ושלומיאלי של הממשלה להיאבק בגורם שולי וחסר חשיבות, שאין בכוחו להשפיע על מצבה האסטרטגי של המדינה. המציאות שונה. תנועת החרם "סטודנטים למען צדק בפלשתין" (SJP), שאל־קאסם נמנתה עם פעיליה ושימשה נשיאת שלוחתה בפלורידה, שואפת לקדם בארה"ב את התפיסה שלישראל אין זכות קיום. לשם כך, היא פועלת להצגתה כמדינת אפרטהייד, שכל קיומה מושתת על גזל קרקעות מתמשך ועל עוול היסטורי כלפי עם אחר. "צדק לפלשתין" פירושו היעלמותה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.
לתנועת ה־BDS הכללית ול־SJP, המתמקדת בפעילות בקמפוסים האמריקניים, יש חלק משמעותי בחלחול רעיונות אלה מהשוליים הסהרוריים של השמאל המערבי – שחבר לקיצונים אסלאמיסטיים – לעבר השמאל הדמוקרטי המתון. פעילות זו נעשית בשיתוף פעולה עם ארגוני טרור פלשתיניים כמו חמאס והחזית העממית לשחרור פלשתין, ומתבססת על הפצת שקרים וסילוף עובדות שיטתי. ברור אפוא מדוע צדקה ישראל בדרישתה למנוע כניסה ממי שהיתה שותפה עד לאחרונה לפעילות מסוג זה.
אולם הדבר המטריד ביותר הוא התגייסותם של גורמים מתוך השמאל הציוני לטובתה של לארה אל־קאסם, באופן המטשטש את הגבול בין ביקורת לגיטימית על ישראל לבין התנגדות אקטיבית לעצם קיומה כמדינה יהודית ודמוקרטית.
ההתעלמות של תומכי אל־קאסם מהלגיטימציה שהם מעניקים לשלילת זכות קיומה של ישראל, היא לא פחות ממסוכנת. בעוד שבישראל משקלם וחשיבותם הציבורית של תומכיה זניח, הרי שבחוגי השמאל והאינטלקטואלים במערב הם זוכים לאוזן קשבת, ומוכיחים את הטענה הכוזבת שהנה, אפילו הישראלים עצמם מצדיקים את אל־קאסם, את תנועתה ורעיונותיה. בכך הם מחזקים את נטייתם של חלקים מתרחבים מתוך השמאל האמריקני, ובכלל זה השמאל היהודי האמריקני, לתמוך בתנועת ה־BDS, בין שמתוך הזדהות עם עמדותיה האנטי־ציוניות, ובין שמתוך בורות מהולה בעיוורון מרצון באשר למטרות האמיתיות של תנועת החרם על ישראל.
אפשר לבקר את ישראל, וזה לגיטימי ורצוי.
ישראל היא מדינה דמוקרטית, וכל אחד רשאי להביע את דעותיו. אבל חוק הכניסה לארץ נועד להגן על ריבונות המדינה ועל האינטרסים שלה, לא מפני אלה שמבקרים את מדיניותה של ממשלת ישראל, אלא מפני מי שפועלים – באופן מעשי – לפגוע בישראל ולשלול את קיומה. נציגי השמאל אצלנו מיהרו להצטלם עם אל־קאסם ב"כלאה" ולהגן עליה בכלי התקשורת; הם סיפרו לעולם כולו שהסטודנטית התמימה "נעצרה", אך התעלמו לחלוטין מהיסטוריית הפעילות שלה – שאת עקבותיה התאמצה אל־קאסם עצמה למחוק מהרשתות החברתיות. בכך גם הם תורמים, במודע או שלא במודע, לחיזוק מעמדה של תנועת החרם העולמית.
עם זאת, אם אל־קאסם אכן שינתה את עמדותיה, והיא מתנערת בכנות מפעילותה נגד קיומה של ישראל, מובן שאין כל פסול בכניסתה לישראל. להפך, באוניברסיטה העברית בירושלים היא תגלה עד מהרה כמה רחוק מהמציאות תיאורה של ישראל כמדינת אפרטהייד, ולא תהיה דוברת טובה ממנה להעביר מסר זה לחבריה לדרך. כמאמר חכמים, "שנה ופירש קשה מכולם".
תא"ל (מיל') יוסי קופרווסר כיהן כראש חטיבת המחקר באמ"ן וכיום משמש חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה
פורסם בישראל היום.
