חיזבאללה חושף את שריריו מחדש. מזה כשבועיים מאיים נסראללה על רה"מ פואד סניורה כי יביא להפלתה שלממשלתו בהפגנות רחוב אם הוא לא יסכים להרכבת "ממשלת אחדות" בה יהוו השרים השיעים שליש מחברי הממשלה, או לחילופין יכריז על בחירות חדשות לפרלמנט. על מנת להבין דרישה זו יש לדעת שבהתאם לחוקה הלבנונית והסכם טאא'ף[1], הבנויים על בסיס של איזונים מורכבים בין העדות, די בשליש חוסם בממשלה כדי למנוע קבלת החלטות לאומיות חשובות כגון הכרזת מצב חירום, מלחמה או שלום, אישור התקציב ועוד. בנאומו האחרון, ששודר בטלביזיה של חיזבאללה ב-19.11, קרא נסראללה לתומכיו להיות מוכנים לרדת לרחוב תוך שעות ספורות.
הרקע למשבר הנוכחי
המשבר התחיל ב-11.1106 כאשר ששה שרי החיזבאללה ואמל, ביניהם שר החוץ פאוזי סאלוח, הגישו את התפטרותם- בהנחית נאסרללה- וטענו שבכך איבדה הממשלה את הלגיטימיות שלה. טיעון זה מתבסס גם הוא על הסכם טאא'ף המדגיש את הצורך לייצוג הולם של כל העדות בממשלה ולדברי נסראללה לעדה השיעית המונה כשליש מתושבי לבנון יש זכות לשליש משרי הממשלה. אלא שפואד סניורה המגלה עוז רוח לא צפוי, לא קיבל את ההתפטרות וטוען מנגד, כי ממשלתו שואבת את הלגיטימיות שלה מן הרוב בפרלמנט וכל עוד רוב זה קיים היא יכולה לתפקד כנדרש.
נסראללה הנאחז בהסכם טאא'ף מתעלם כידוע מחלקו הקורא לפירוק המיליציות העדתיות ולא פירק את חיזבאללה כפי שתבע ההסכם. כאשר הוא נשאל על כך הוא משיב שחיזבאללה היא מיליציה לבנונית אוטנטית וחלק מן המרקם החברתי שלה ותמשיך להתקיים כל עוד ישראל מאיימת על לבנון. זו כמובן צביעות לשמה, אלא שמנהיגי העדות האחרות – הנוצרים, הסונים והדרוזים, אף אם הם מייצגים את הרוב באוכלוסיה חוששים מעימות עם חיזבאללה – המצויד והחמוש היטב- היכול להתדרדר למלחמת אזרחים. בלבנון עוד זוכרים היטב את ההרס והחורבן שהביאה מלחמת האזרחים שפרצה ב-1975 ועל כך מהמר כמובן נסראללה.
האינטרסים של נסראללה
לנסראללה יש כמה וכמה סיבות טובות למהלכיו המסוכנים. בראש ובראשונה מטרתו היא לפגוע בכוחה של קואליצית 14 במרס 2005 שהתגבשה אחרי רצח רה"מ לשעבר, רפיק חרירי, בהנהגתו של בנו סעד חרירי. קואליציה זו השיגה רוב בבחירות לפרלמנט והתחזקה רבות בעקבות מלחמת לבנון השניה לאחר שהאחריות לסבלה של לבנון הוטלה על נסראללה ונראה היה שהוא נדחק לפינה. יתרה מכך מצבו הוחמר לאחר שבעקבות קבלת החלטת מועבי"ט 1701 ממשלת לבנון פרסה את צבאה בדרום המדינה וכוחות יוניפיל המחוזק מפריעים לחיזבאללה להתארגן מחדש באופן גלוי כפי שהיה בעבר – אם כי ידוע שחיזבאללה פועל לעקיפת הפיקוח של יוניפיל ומזרים ציוד חדש לאזור.
נאסרללה אינו יכול להסכים למשוואה חדשה זו שכן כוחו נובע ממעמדו הבכיר בזירה הלבנונית וכקבלן של סוריה ואיראן התומכות בו כדי שיבטיח את שליטתן במערכת הפנימית הלבנונית. שליטה זו מטרתה לגרום לכך שאזור דרום לבנון יהווה איום תמידי על ישראל ובכך יחזק את מעמדה של איראן ויתרום לקידום השאיפות שלה לגיבוש מרחב שיעי שיבטא את עוצמתה במזה"ת. במילים אחרות נסראללה שואף למחוק מן התודעה את תוצאות מלחמת לבנון ולהחזיר את עטרתו ליושנה.
העיתוי להתפטרות השרים היה קשור כנראה להגעתו ב- 10.11 של נציג האו"ם לחקירת רצח חרירי, במטרה לבקש כי ממשלת לבנון תאשר את טיוטת האו"ם להקמת בית הדין הבינלאומי האמור לשפוט את החשודים בביצוע ההתנקשות[2]. מאחר שהחשודים העיקרים הם סורים או לבנונים המשתייכים לארגונים פרו- סורים נראה שנסראללה, בהיותו המייצג העיקרי של סוריה בלבנון, ניסה לשבש את ההליך החוקי של ממשלת לבנון ע"י שלילת הלגיטימיות שלה. אלא שכאמור לעיל נתקל בתגובת נגד איתנה ובמידה מסוימת מפתיעה של רה"מ סניורה שכינס את ממשלתו ואישר את הקמת בית הדין.
השבריריות הלבנונית ומעורבותה של סוריה
הדיאלוג הלאומי בלבנון לשמירת האיזון הפוליטי בין העדות והבטחת היציבות השלטונית היה מאז ומתמיד מלאכה בעייתית, עדינה ומורכבת ומלווה באלימות בעיקר מצידה של סוריה. סוריה מעולם לא הכירה בעצמאות לבנון, לא סימנה את גבולה עימה ולא התירה פתיחת שגרירויות בשתי הבירות. גם סילוקה של סוריה מלבנון על סמך החלטת מועבי"ט 1559 ולחצים של צרפת וארה"ב לא הביאה להפסקת התערבותה של סוריה אצל שכנתה.
עתה נותר חיזבאללה כגורם פרו סורי מרכזי בלבנון יחד עם ארגון אמל השיעי בראשות נביה ברי ועם פלג נוצרי קטן – הזרם הדמוקרטי בהנהגת גנרל מישל עאון, המקווה לרשת את הנשיא לחוד בסיועה של סוריה.
נסראללה מהמר איפוא בגדול כי מנהיגי קואליציית 14 במרס יירתעו מעימות אלים עם חיזבאללה ותומכיו, מה עוד כי הכל מודעים כי סוריה ואיראן תסייענה לו ככל שיידרש בהפעלת לחצים פוליטיים, התנקשויות באישים לבנונים ובהענקת ציוד וחימוש מתקדמים שאינם מצויים בידי יריביו.
התפתחויות עתידיות
העולם צופה עכשיו בפעולה כוחנית מתוכננת וגלויה להפלת הממשלה של המדינה הערבית הדמוקרטית היחידה במזה"ת, וזאת מבלי שגורם כלשהו יגנה או ינסה לגבש פעולה בינלאומית לעצירתה. אומנם ארה"ב פועלת לחיזוקה של ממשלתו של סניורה, אך בינתיים בהצלחה מועטה אם בכלל.
התוצאות האפשריות הן פגיעה ביציבות השלטון ויצירת אנרכיה העלולה להביא לפירוקה של לבנון. כמו כן יהיה זה עידוד לחזית האיסלאם הרדיקלי, ונשיא איראן המתגרים במערב תוך שהם לומדים את תגובותיו או את חוסר תגובותיו. במקביל תהיה זו נסיגה לכל הכוחות המכונים מתונים כמו מצרים, סעודיה וירדן.
ולבסוף, עלולה ישראל שוב למצוא את עצמה מאוימת ע"י חיזבאללה מחוזק ע"י הצלחותיו ותומכיו.
