אם אכן יאושרו סופית השינויים בחוקה שבהם התחיל הפרלמנט המצרי לדון בימים האחרונים – וסביר שהם יאושרו – ימצאו אזרחי מצרים את עצמם במשטר שונה מזה שהם נתנו לו את הסכמתם כאשר הצביעו על החוקה ב- 2014.
חוקה זו נוסחה והתקבלה ברוב גדול אחרי הדחתו של הנשיא מחמד מורסי איש "האחים המוסלמים" ותפיסת השלטון ע"י הצבא ב- 3 ביולי 2013 בראשותו של שר ההגנה עבד אל פתאח אלסיסי. נשמרה בה הפרדת הרשויות ונקבעו איזונים בין סמכויות הנשיא והרשות המחוקקת. כהונת הנשיא הוגבלה לארבע שנים עם אפשרות לאחת נוספת בלבד כדוגמת החוקה של ארה"ב. היה כאן רמז ברור לקהילייה הבינלאומית כי סיסי מתכוון לקיים משטר ליברלי, במונחי המזרח התיכון, אחרי שתי המהפכות שעברו על מצרים תוך שנים ספורות – הדחת מבארק וסילוק האחים המוסלמים מן השלטון.
השינויים הנידונים כיום בפרלמנט מציגים אתגר חדש לחברה המצרית. הבולט ביניהם הוא הכוונה לשינוי סעיף 140 בחוקה, המגביל כאמור את כהונת הנשיא לארבע שנים, ולהאריכה לשש שנים בתוספת סעיף הקובע כי הנשיא הנוכחי שכבר נבחר לתקופת כהונה שניה ביוני 2018 והאמור לסיים את תפקידו ב- 2022 יורשה להגיש את מועמדותו מחדש. אומנם, כפי שטוענים תומכי הנשיא, העיקרון של שתי כהונות לא שונה, אך שתי תקופות נוספות של שש שנים יאפשרו לסיסי להמשיך בשלטונו עד 2034 – סך הכול 20 שנות שלטון ללא הפסק.
רעיון הארכת כהונת הנשיא ו/או ביטול ההגבלה לשתי כהונות הועלה מספר פעמים ע"י תומכי הנשיא בהתבטאויות בתקשורת בשנה האחרונה. נראה שהייתה זו תחילתה של מערכה מתוכננת ומתוזמרת היטב. שלב שני במערכה זו היה הגשת עתירה, בדצמבר 2018, לבית הדין לעניינים דחופים לחייב את הפרלמנט לדון בשינוי החוקה. בית הדין החליט לדחות את הדיון בעתירה למספר שבועות כדי ללמוד את הנושא.
השלב השלישי של המערכה הייתה סדרת כתבות של יאסר ריזק, יו"ר מועצת המנהלים של אלאח'באר שהכתה גלים במצרים בהם הוא קרא לעריכת שינוים בחוקה על "רקע הסכנות האורבות למצרים". הטענה המרכזית של תומכי הנשיא הייתה כי סיסי החזיר למצרים את היציבות פוליטית אחרי תקופה משברית ארוכה ויש לאפשר לו להמשיך במאבק נגד הטרור האסלאמי ובביצוע הרפורמות הכלכליות הגדולות שכבר הניבו תוצאות טובות. אכן יוזמותיו בתחומי התשתיות, הסחר והחקלאות בסיוע קרן המטבע הבינלאומית הביאו את מצרים לצמיחה של 4-5% בשנתיים האחרונות עם צפייה לצמיחה בת קיימא של % 7-8 בשנים הבאות.
יצוין כי סיסי עצמו התבטא בעבר מספר פעמים נגד שינויים בחוקה והדגיש כי הוא דבק בקביעה של שתי כהונות של ארבע שנים בלבד, אבל התברר כי במקביל התנהל מסע אחר הנותן עכשיו את תוצאותיו. ההתנגדות בתקשורת ובפרלמנט הייתה מינורית.
בהתאם לסעיף 226 בחוקה רק הנשיא או לפחות חמישית מחברי הבית יכולים לבקש לדון בשינויים בחוקה. אם השינויים נדחים אין אפשרות לבקשה נוספת במהלך המושב הנוכחי. כמו כן נקבע בסעיף זה כי הקטעים הנוגעים לבחירה נוספת של הנשיא ולעקרונות החופש והשוויון הקבועים בחוקה אינם ניתנים לשינוי אלא אם כן התיקונים ילוו בערבויות מתאימות.
מנסחי החוקה אכן צפו את הנולד והעמידו מחסומים כדי למנוע מחטף – מה שלא מנע מ- 155 חברי פרלמנט – רובם מהגוש התומך בסיסי – המהווים אף יותר מחמישית מחברי הבית, להגיש, כבר ב- 3 בפברואר בקשה לדיון בשינויים בחוקה. יו"ר הפרלמנט העביר אותה לוועדה הכללית של הפרלמנט וזו הגישה למליאה סיכום מפורט של השינויים הנדרשים וההליכים הדרושים לביצועם. המליאה אשרה את הסיכום ב- 14 בפברואר ברוב מכריע של 485 צירים מתוך 596 מול 16 מתנגדים כאשר 90 העדיפו להעדר מן ההצבעה. 13 מפלגות וגושים מתוך 15 המיוצגים בפרלמנט תמכו בהצעות ורק שתי מפלגות קטנות התנגדו. התהליך התבצע אפוא במשך ימים ספורים, אבל יש עדין מספר שלבים עד לסיום. ההצעות לשינויים הועברו לוועדת החוקה והתחיקה ויש לה 60 יום כדי לשמוע התנגדויות ממוסדות ציבור ומיחידים, לנסחן סופית ולהעבירם לאישור סופי של הפרלמנט ומשם לנשיא אשר מחויב לקבוע מועד לרפרנדום לאישור העם לא יאוחר מ-30 יום מאישור הפרלמנט.
לצידה של הארכת כהונתו של הנשיא כוללת חבילת השינויים גם את שינוי סעיף 160 שבו נקבע כי ראש הממשלה יהיה ממלא מקומו הקבוע של הנשיא ובמקרה של נבצרות יתבצע הליך פרלמנטרי שיבטיח את בחירתו של נשיא חדש בהתאם לחוקה. ע"פ התיקון הנשיא ימנה סגן או סגנים ויקבע מי יחליפו בשעת הצורך.
תיקון משמעותי נוסף נוגע להגדרת תפקידי הצבא שעל פי סעיף 200 הוא אמור "להגן על המדינה ולשמור על ביטחונה ושלמותה". בסעיף זה הוספו עכשיו משימות הנראות כחריגות: "השמירה על החוקה והדמוקרטיה ועל המרכיבים הבסיסים של המדינה ותרבותה והישגי העם לגבי זכויות לחרויות". תפקידם אלה מוקנים מטבע הדברים לפרלמנט, למערכת המשפט, וגם לארגוני החברה האזרחית. הטלתם על הצבא שאינו אמון על זכויות האדם נראית כבעייתית.
על תיקונים אלה מתווספים שלושה שינויים חשובים במערכת המשפט: הנשיא יוסמך למנות את יו"ר בית הדין העליון של החוקה וסגניו (סעיף 139) וגם את התובע הכללי (סעיף 189). עד עכשיו מונו בעלי תפקידים רמים אלה ע"י נציגי מערכת המשפט ואושררו בחתימת הנשיא.
שינוי נוסף (סעיף 190) בא להגביל את סמכויותיה של מועצת המדינה שהיא בית הדין המנהלי העליון הפוסק בסכסוכים בין זרועות הממשל והבודק את כל החוקים שמגבש הפרלמנט ומתקן את ניסוחם כדי למנוע ניגודים בתחיקה. התיקון החדש קובע כי מועצת המדינה תבדוק רק את החוקים שהפרלמנט ירצה להעביר לה ובכך מתבטלת חובתו להעביר לה את כל הצעות החוק שלו לבדיקתה כפי שהיה עד עכשיו.
שינוי נוסף הוא הקמת סנט שיורכב מ-250 צירים שיבחרו לחמש שנים, שני שלישים של חבריו יבחרו בבחירות כלליות ישירות ושליש ימונה ע"י הנשיא. כמו כן מספר חברי הפרלמנט יופחת ל- 450 ועליו יהיה לכלול לפחות 25% נשים.
סיכום השינויים שנוסחו במהירות שיא מצביע על תכנון ארוך טווח וכוונה ברורה להעצים את ריכוזיות השלטון בידיו של הנשיא כדי לאפשר לו לשלוט ללא הפרעה מרשות המשפט והרשות המחוקקת. השאלה המתבקשת היא מדוע נקט במהלכים אלה ביודעו שהמערב יסתייג מהם. האם סיסי צופה לפגיעה ביציבותה של מצרים על רקע המאבק בטרור האסלאמי שטרם הוכרע על אף שצומצם או אולי שהמשך יישום הרפורמות הכלכליות שהעלו רבות את יוקר המחיה עלול להביא לתנועת מחאה המונית ולסכן את שלטונו?
סברה אחרת היא שיתכן גם כי הוא חש כי גבר האיום האזורי על מצרים. בלוב נמשכת מלחמת האזרחים והארגונים האסלאמיים ממשיכים להבריח נשק, תחמושת וחומרי נפץ לארגון המדינה האסלאמית בסיני. טורקיה, שיחסיה עם מצרים נותקו על רקע תמיכתה בתנועת האחים המוסלמים, מתערבת בלוב ומשגרת נשק לארגונים האסלאמיים. היא גם הקימה בסיס צבאי בסומליה ויש לה נוכחות כלכלית וכנראה גם ביטחונית בסודאן שגם משם מתבצעים הברחות נשק למצרים. איום נוסף מקורו באיראן המפעילה את החות'ים שכבשו חלק מתימן ומאיימים פוטנציאלית על השיט בים האדום. בל נשכח גם את בניית הסכר על יובל של הנילוס הכחול באתיופיה העלול לצמצם את הספקת המים למצרים ולפגוע בחקלאות ואף לגרום למגבלות במי השתייה. הבעיה נמצאת בדיון אך בינתיים ללא פתרון ויש כאן אפשרות, אף אם קלושה, לסכסוך אלים. יתכן שאיומים אלה הם אשר הביאו את סיסי לרכוש כמויות גדולות של נשק, מטוסים, הליקופטרים ואניות מרוסיה ומצרפת בנוסף לסיוע הצבאי שמקבלת מצרים מארה"ב.
יש גם לקחת בחשבון את מקומו של הצבא המצרי בחברה המצרית. הוא מסמל את אחדותה של המדינה והמצרים גאים בו ואוהבים אותו. בסקרים שנערכו לאחרונה הסכימו רוב המצרים כי לצבא יש חלק חשוב בניהול המדינה.
לגבי התקופה הקרובה ניתן לצפות לתגובה סוערת פוליטית ותקשורתית עם פתיחת השימועים בפרלמנט על ההתנגדויות לשינויים. ההנחה עם זאת היא, כי הם יאושרו, אולי בתיקונים קלים ובתוך שלושה חודשים יהפוך סיסי לשליט אבסולוטי כמעט ללא אפשרות לביקורת פוליטית ומשפטית.
