לאחר שארגוני זכויות אדם בינלאומיים הטיחו בישראל האשמות על הרג שוטרים פלסטינים שלא היו מעורבים בלחימה או בטרור במהלך מבצע "עופרת יצוקה", מחקר חדש מאת יהונתן דחוח-הלוי מראה כי הטענות היו נמהרות ומשוללות יסוד. הטענות כי צה"ל הרג "שוטרי תנועה" ושוטרים "תמימים" אינן נכונות. מרביתם המכריעה של "השוטרים" הפלסטינים היו פעילים בזרועות הצבאיות של ארגוני טרור פלסטיניים ולוחמים שעברו הכשרה צבאית.
ישראל הואשמה ע"י ארגוני זכויות אדם בינלאומיים בתקיפה "בלתי חוקית" ובהרג של מאות שוטרים פלסטינים שלא היו מעורבים בלחימה או בטרור במהלך מבצע "עופרת יצוקה". עם זאת, בדיקת הדברים מעלה כי טענות ארגוני זכויות האדם היו נמהרות ומשוללות יסוד. מכלל 343 הרוגי כוחות הביטחון הפלסטינים, זוהו 286 כפעילים של ארגוני טרור (83.4%). המספר הכולל של פעילי טרור ו"לוחמים" מבין הרוגי מנגנוני הביטחון הפלסטינים עומד, אפוא, על לפחות 311, הווה אומר: 90.7%.
רקע
במבצע "עופרת יצוקה" (27 בדצמבר 2008 – 18 בינואר 2009) תקפה ישראל יעדים של ארגוני הטרור הפלסטינים (בעיקר של חמאס) ויעדים של כוחות הביטחון הכפופים לממשלת חמאס. ארגוני זכויות האדם – ובהם אמנסטי, Human Rights Watch וארגון בצלם – טענו כי יעדי כוחות הביטחון אינם בחזקת יעדים צבאיים לגיטימיים וכי ההתקפות הישראליות היו בלתי חוקיות בבסיסן.
ארגוני זכויות אדם: ישראל הרגה שוטרים תמימים
אמנסטי
בהודעה שפרסם ב- 28 בדצמבר, 2008, מציין ארגון אמנסטי כי "מספר רב של אזרחים בלתי חמושים, וכן אנשי משטרה, אשר לא היו מעורבים ישירות במעשי האיבה, הינם בין קורבנות ההפצצה הישראלית ברצועת עזה. שימוש בלתי פרופורציונאלי כזה בכוח ע"י ישראל הינו בלתי חוקי ויוצר סכנה של הצתת אלימות נוספת בכל האזור".
בהודעה אחרת של הארגון מה- 29 בדצמבר, 2008, נאמר כי "ארגון אמנסטי הבינלאומי חוזר על קריאתו לשים קץ להתקפות הנמהרות והבלתי חוקיות של ישראל נגד אזורים המיושבים בצפיפות, אשר הרגו יותר מ- 300 פלסטינים מאז ה- 27 בדצמבר, 2008, כולל מספר רב של אזרחים בלתי חמושים ואנשי משטרה שלא נטלו חלק במעשי האיבה".
Human Rights Watch
ארגון HRW התייחס בהרחבה לסוגית תקיפת יעדי כוחות הביטחון הפלסטינים. במסמך רשמי של שאלות ותשובות בנוגע למלחמה שפרסם ב- 31 בדצמבר, 2008, מציין הארגון את הדברים הבאים:
"האם ישראל יכולה באופן חוקי לתקוף תחנות משטרה ואנשי משטרה בעזה? – ישראל ביצעה תקיפות חוזרות ונשנות של תחנות משטרה בעזה והרגה ופצעה מספר גדול של שוטרים. החוקיות של התקפות כאלה תלויה במספר גורמים. אין זה נכון לטעון, שאנשי משטרה או תחנות משטרה בעזה הן באופן אוטומטי מטרות צבאיות לגיטימיות.
על-פי החוק הבינלאומי, המשטרה נתפסת כגורם אזרחי, ולפיכך חסינה מפני התקפה, אלא אם כן היא באופן רשמי משתפת פעולה עם הכוחות המזוינים של אחד הצדדים לסכסוך, או מעורבת באופן ישיר במעשי האיבה. יוצא אפוא, כי משטרה העוסקת בתפקידי שיטור שגרתיים, כמו הכוונת התנועה או אכיפת חוק רגילה, אינה יעד חוקי לתקיפה, אך לוחמי חמאסיכולים להיות יעד [לתקיפה]. משטרה העוסקת באכיפת חוק רגילה, ולפעמים בלחימה, יכולה להיות כמו אזרחים אחרים יעד לתקיפה כאשר ובזמן שהם מעורבים באופן פעיל במעשי האיבה.
תחנות משטרה מוחזקות כיעדים אזרחיים. אולם, אם נעשה שימוש בתחנת משטרה למטרות צבאיות, כמו מפקדה צבאית של חמאס או מקום לאחסון נשק לשימוש צבאי, תחנת [משטרה] כזו יכולה להיות יעד חוקי לתקיפה.
בכל מקרה, אסור שהתקפות כאלה [נגד יעדי מטרה לגיטימיים] יגרמו לפגיעה בלתי פרופורציונאלית באזרחים וכן לא לגרום פגיעה צפויה באנשי משטרה או אחרים שאינם נוטלים חלק במעשי האיבה. ללא מחקר נוסף מבוסס לא ניתן עדיין לקבוע אם תחנות המשטרה שהותקפו בידי ישראל שימשו למטרה צבאית והיו לפיכך יעדים לגיטימיים לתקיפה.
ארגון HRW הספיק להשלים את המחקר על יעדי התקיפה ולקבוע עמדה ברורה תוך פחות משבועיים. בהצהרה בע"פ שנמסרה בישיבה התשיעית המיוחדת של המועצה לזכויות האדם של האו"ם ב- 12 בינואר, 2009, קובע HRW כי "…ההתקפות הנרחבות נגד תחנות המשטרה בעזה ומשרדי ממשלה מלמדות, כי צה"ל לא מגביל את התקפותיו ליעדים צבאיים כפי שמתחייב בהתאם לחוקי המלחמה". בהודעה אחרת מה- 27 בינואר, 2009, נמסר כי הארגון חוקר "תקיפה של מתקנים המוחזקים כאזרחיים כמו תחנות משטרה ומשרדים ממשלתיים, אשר הם אינם בגדר מטרות צבאיות לגיטימיות". HRW מציין כי בהתקפה ב- 27 בדצמבר "נהרגו לפחות 40 צוערים בטקס הסיום של האקדמיה של המשטרה" .
בצלם
ארגון בצלם פרסם ב-8 בפברואר, 2009, מסמך שכותרתו "מתווה לחקירת פעולות הצבא ברצועה במהלך מבצע עופרת יצוקה". במסמך זה נכתב, בין היתר:
"ביום הראשון למבצע ב- 27 בדצמבר, 2008, הפציץ הצבא את הבניין הראשי של המשטרה בעזה והרג 42 צוערים של המשטרה, שעמדו באותה עת במסדר. מראיון שערך בצלם עם אחד ממדריכי הקורס עולה כי הצוערים לומדים עזרה ראשונה, דרכי פיזור הפגנות, תרגילי סדר ועוד. לאחר מכן משובצים השוטרים בזרועות השונות של המשטרה ברצועה האחראיות על השמירה על הסדר" . ארגון בצלם מקבל, כך משתמע, את גרסת חמאס לפיה מדובר בשוטרים תמימים שאינם פעילי טרור ואשר מיועדים היו למלא תפקידי שיטור שגרתיים, ובוודאי לא ליטול חלק בפעולות צבאיות או בפיגועי טרור נגד ישראל.
מי באמת היו "השוטרים" הפלסטינים שהותקפו ע"י ישראל?
קביעתם של שלושת ארגוני זכויות האדם – אמנסטי, HRW ובצלם – ממנה השתמע כי ישראל תקפה אנשי משטרה תמימים, הייתה, כך נראה, נמהרת. ארגונים אלה לא ביצעו בדיקה מעמיקה לגבי זהותם של השוטרים ההרוגים או המתינו לפרסום גרסת צה"ל הנשענת בין היתר על מיצוי מקורות מודיעין אודות היעדים שהותקפו. הרשימה הרשמית של הרוגי המשטרה הפלסטינית פורסמה לראשונה באתר האינטרנט של המשטרה רק ב- 24 בפברואר, 2009, כלומר זמן רב יחסית לאחר שארגוני זכויות האדם כבר פרסמו את מסקנותיהם לגבי אופי היעדים שהותקפו.
ארגוני זכויות האדם עשו שימוש במונחים "השוטרים הפלסטינים", "משטרה", "אנשי משטרה", ו"תחנות משטרה" על מנת לתאר את הרוגי כוחות הביטחון הפלסטינים, תוך שהם מציינים שאין מדובר בגופים המהווים "צבא", אלא כוח שיטור אזרחי. תיאור זה של כוחות הביטחון הפלסטינים הינו שגוי ביסודו. הביטוי "משטרה פלסטינית" נחקק בהסכמי הביניים בין ישראל לרשות הפלסטינית (1995) על-פי דרישה ישראלית על מנת שלא להעניק לפלסטינים סממנים של מדינה עצמאית. תחת "המשטרה הפלסטינית" נכללו כל גורמי הביטחון השונים, שמילאו תפקידי לחימה וטרור נגד ישראל, מודיעין ומודיעין מסכל ופעילות שיטור ואכיפת סדר.
בעקבות ניצחון חמאס בבחירות לפרלמנט (ינואר 2006), החליטה ממשלת חמאס על הקמת כוח ביטחוני חדש – "הכוח הביצועי" – הכפוף למשרד הפנים, אשר נחשב לכוח צבאי איכותי המיועד ל"משימות איכות" בלחימה נגד ישראל ונגד גורמים המתנגדים למשטר (הכוח דיכא, כולל באמצעות הוצאות להורג, פעילות מחאה של פתח וגורמים נוספים). על כוח זה הופקד עם הקמתו ג'מאל אבו סמהדנא, ראש ארגון הטרור ועדות ההתנגדות העממית ובן ברית של חמאס.
לאחר ההפיכה הצבאית (יוני 2007) באמצעותה השתלט חמאס על רצועת עזה, ערכו שלטונות חמאס רה-ארגון בכוחות הביטחון הפלסטינים ("המשטרה הפלסטינית"). הכוחות העיקריים הינם:
המשטרה – כוחות החי"ר האיכותיים המיועדים גם לשעת לחימה נגד ישראל כוללים את "כוח ההתערבות המהירה", "הכוח הביצועי", "המשטרה הימית" ו"המשטרה הצבאית".
הביטחון הלאומי – כוח חי"ר.
הביטחון והאבטחה – כוח מיומן ונאמן למשטר חמאס המופקד על ביטחון ההנהגה והמוסדות הרגישים.
הביטחון הפנימי – מנגנון המודיעין המסכל.
ההגנה האזרחית – כוחות חילוץ והצלה.
ניתוח רשימות ההרוגים הפלסטינים בשנים 2007 ו- 2008 מגלה כי פעילים בכל מנגנוני הביטחון הפלסטינים נטלו חלק בפעילות טרור ולחימה נגד צה"ל. הנהגת חמאס מציגה ארגונים אלה לצד "ההתנגדות הפלסטינית" כחוד החנית בהמשך המאבק המזוין והג'יהאד לשחרור כל פלסטין.
הרוגי כוחות הביטחון הפלסטינים – המספרים
המשטרה הפלסטינית פרסמה רשימה רשמית של 232 "שוטרים" שנהרגו במהלך מבצע "עופרת יצוקה". בדיקת השמות גילתה כי אחד השוטרים (איבראהים מחמוד סעד אל-מסרי) הוכלל ברשימה זו בטעות, שכן הוא נהרג בלחימה עם כוח צה"ל ב- 11 ביוני, 2008, ולא במהלך מבצע "עופרת יצוקה". הרשימה כוללת אפוא 231 הרוגים רלבנטיים למחקר.
איהאב אל-ר'סין, דובר משרד הפנים הפלסטיני, מסר כי מספר הרוגי "המשטרה" הפלסטינית עומד על 230, מנגנון הביטחון והאבטחה ספג 50 אבידות, הביטחון הלאומי והביטחון הפנימי 10 הרוגים (לא ברור מנוסח הדברים אם התכוון למספר האבדות הכולל בשני המנגנונים או בכל מנגנון) וההגנה האזרחית 11 הרוגים. הווה אומר: סה"כ 301 הרוגים (או 311) בקרב כוחות הביטחון הפלסטינים השונים של ממשלת חמאס.
מחקר זה בדק את רשימות השוטרים הרשמיות שפורסמו (הרשימה הראשונה החלקית כללה 185 "שוטרים" והשנייה הכוללת 232 "שוטרים"), ואת רשימות ההרוגים של ארגוני זכויות האדם הפלסטינים PCHR ואל-מיזאן (המבחינים בין שוטרים לאזרחים) וכן מידע נוסף שפורסם במקורות גלויים (אתרי הרשות הפלסטינית וממשלת חמאס, עיתונות פלסטינית ועוד). מכלל הנתונים נאספו שמותיהם של 345 פעילים המוגדרים "שוטרים" או "אנשי ביטחון" פלסטינים שנהרגו במהלך "מבצע עופרת יצוקה".
מלאכת איסוף הנתונים לא הייתה קלה. ברשימה של PCHR צוינו שמותיהם של 1,417 הרוגים. אל-מיזאן כולל בדו"ח שפרסם 1,346 הרוגים. ממשלת חמאס טוענת, כי במלחמה נהרגו 1,452 פלסטינים. קיים פער לא מוסבר של 106 הרוגים. נוסף לכך, בבדיקת שמות הרוגי כוחות הביטחון (כ- 25% מכלל ההרוגים) נתגלו רשומות כפולות של 3 הרוגים מרשימת PCHR והם: איהאב עבדאללה מוחמד חמדאן, אסלאם מוחמד עבד אל-רחים אל-סחאר ו-אשרף זוהייר מחמוד אל-שרבאסי. שני הרוגים (מוחמד סמיר עבד אל-לטיף סאלם ומוחמד עדנאן סלים עטא אללה) שצוינו ע"י ארגון PCHR כשוטרים התבררו כאזרחים.
טעויות באיות השמות הקשו אף הן על המחקר. כך למשל מציין PCHR את שם משפחתו של אחמד כמאל חמודה אל-דלו כ"אל-ברלו" ואת שם משפחתו של אחמד פואד מחמוד אל-עסכרי כ"אל-שורטי". ברשומה אחרת נכתב בשם הפרטי "ג'יהאד" במקום "בהאא". מדובר בטעויות קולמוס בהיסח הדעת (והעתקה לקויה מכתב היד בשל דמיון האותיות), אך הן חייבו בדיקה זהירה של כלל הנתונים. בעייתיות מיוחדת קיימת לגבי גיל ההרוגים. במחקר זה צוינה במרבית הרשומות שנת לידה כללית בהתאם לגיל שנמסר ע"י ארגוני זכויות האדם. במקרים בהם היה מידע מדויק צוין התאריך המלא.
הקשר בין הרוגי כוחות הביטחון הפלסטינים לארגוני הטרור הפלסטינים
ארגון PCHR טוען כי רק עשרה (10) "שוטרים" או "אנשי ביטחון" פלסטינים היו גם "לוחמים". כל היתר היו לטענתו בגדר "אזרחים". ניתוח רשימת הרוגי כוחות הביטחון הפלסטינים (ראה טבלה מצורפת) מעלה, כי 258 מהם (הווה אומר: 75.2% היו פעילי חמאס ורובם ככולם פעילים בגדודי עיז א-דין אל-קסאם, הזרוע הצבאית של חמאס. 12 הרוגים (3.5%) נמנו על שורות ארגון הטרור ועדות ההתנגדות העממית, 8 הרוגים (2.3%) נמנו על הזרועות הצבאיות של ארגון פתח (חמאס תומך בחלק מזרועות פתח ומפעילן לצרכיו), 3 הרוגים היו פעילים בג'יהאד האסלאמי (0.9%), 4 הרוגים (1.16%) הוגדרו כ"לוחמים" ולא ידוע שיוכם הארגוני, והרוג אחד (0.3%) השתייך ל"צבא האומה" שהינו ארגון טרור אסלאמי קיצוני המזוהה כאחת השלוחות של ארגון אל-קאעידה ברצועת עזה. מכלל 343 הרוגי כוחות הביטחון הפלסטינים
יש להדגיש, כי ברשימת ההרוגים הרשמית שפרסמה המשטרה הפלסטינית צוין רק שוטר אחד שנמנה על מחלקת התנועה, והוא נגד חוסיין נעים חוסיין עבאס. שוטר התנועה היחיד היה אף הוא פעיל בגדודי אל-קסאם.
מבין שאר ההרוגים נמנו 27 לוחמים (7.9%) מכלל רשימת הרוגי כוחות הביטחון) של יחידות העוברות אימוני חי"ר ומיועדות ללחימה נגד ישראל, והן: הביטחון הלאומי, המשטרה הצבאית, כוח ההתערבות, הכוח הימי, מאבטחים ויחידת הפרשים הנוטלת חלק בסיורי בט"ש לאורך הגבול עם ישראל. המספר הכולל של פעילי טרור ולוחמים מבין הרוגי מנגנוני הביטחון הפלסטינים עומד אפוא על 311, הווה אומר: 90.7%.
בדיקה לגבי יתר הרוגי כוחות הביטחון הפלסטינים לא העלתה זיהוי עם ארגון טרור כלשהו. חלקם השתייכו ליחידות שונות, כגון החילוץ וההצלה והמנהלה, שניים היו אזרחים העובדים במשטרה ולגבי אחרים לא נמצאו פרטים נוספים אודות תפקידם, דרגתם והיחידה בה שירתו.
במטה המשטרה שהותקף ב- 27 בדצמבר 2008 ובו נערך קורס קצינים של שוטרים נמנו על פי רשימת PCHR שפורסמה באתר הרשמי של הארגון 89 הרוגים (חלקם מתו מפצעיהם לאחר מספר ימים). מבין אלה 60 הרוגים (67.4%) נמנו על חמאס ורובם ככולם היו פעילים בגדודי עיז א-דין אל-קסאם, הזרוע הצבאית של חמאס, 2 (2.2%) על הזרועות הצבאיות של פתח והרוג אחד (1.1%) על ועדות ההתנגדות העממית. 5 בלבד אינם מזוהים ע"פ שיוך ארגוני או יחידה צבאית/ ביטחונית.
מבין שאר ההרוגים נמנו 18 לוחמים (20.2%) מכלל רשימת הרוגי כוחות הביטחון של יחידות העוברות אימוני חי"ר ומיועדות ללחימה נגד ישראל, והן: המשטרה הצבאית, מאבטחים ויחידת הפרשים הנוטלת חלק בסיורי בט"ש לאורך הגבול עם ישראל. המספר הכולל של פעילי טרור ולוחמים מבין הרוגי מפקדת המשטרה (אל-ג'וואזאת) עומד אפוא על 78, הווה אומר: 87.6%.
לא נמצאה רשימה המפרטת את כל שמות החניכים בקורס הקצינים. עם זאת, ברור זהותם של מספר משמות החניכים ותיאור הקורס במקורות הרשמיים עשויה ללמד מאפייני המשתתפים בקורס ותכניו. האתר הרשמי של גדודי אל-קסאם מוסר, כי מדובר היה ב"קורס הכשרה צבאית עיונית" (دورة تنشيطية عسكرية) שנמשך שבוע ימים והוא הוגדר כ"קורס סגור" (כפי הנראה כלל לינה בבסיס במהלך הקורס). להלן מידע על 10 פעילים (מתוך 42 "שוטרים") שנטלו חלק בקורס הצבאי ונהרגו בתקיפת צה"ל ב- 27 בדצמבר בעת שעמדו במסדר:
1. עומר בכר שמאלי – יליד 1988, פעיל בגדודי עיז א-דין אלקסאם, הזרוע הצבאית של חמאס. כבר מגיל צעיר היה שמאלי פעיל בארגון התלמידים של חמאס (אל-כותלה אל-אסלאמיה) והצטרף בימי בחרותו לגדודי אל-קסאם. בתחילה פעל במסגרת "יחידת הסיוע" של גדודי אל-קסאם, לאחר תקופה קצרה הועבר ל"יחידה מתקדמת" ובשלב מאוחר יותר שובץ ב"יחידה המיוחדת" של הגדודים והיה מוצב לעיתים בעמדות קדמיות. במקביל, היה שמאלי פעיל במשטרה הצבאית ועבד במטה המשטרה.
2. מוחמד ח'אלד שחיבר – יליד 1987, פעיל בגדודי עיז א-דין אלקסאם, הזרוע הצבאית של חמאס. כבר מגיל צעיר היה שחיבר פעיל במסגרת חמאס. בשנת 2006 הצטרף רשמית בשבועת אמונים לחמאס ובשנת 2007 לגדודי אל-קסאם ובמסגרת פעילותו היה מוצב לעיתים בעמדות קדמיות.
3. בילאל מוחמד עומר – יליד 1989, פעיל בגדודי עיז א-דין אלקסאם, הזרוע הצבאית של חמאס. בתקופת לימודיו היה פעיל בארגון התלמידים של חמאס (אל-כותלה אל-אסלאמיה). בשנת 2006 הצטרף לתנועת האחים המוסלמים ובמקביל היה פעיל במנגנון הביטחון של חמאס. בשנת 2007 לאחר סיום לימודי התיכון הצטרף לשורות גדודי אל-קסאם ושובץ בעמדות קדמיות באזור המערבי של עזה על חוף הים. נטל חלק באימונים צבאיים של גדודי אל-קסאם. שימש שומר ביתו של מפקד המשטרה תוופיק ג'בר.
4. סדקי איסמאעיל חמאד – יליד 1983, פעיל בגדודי עיז א-דין אלקסאם, הזרוע הצבאית של חמאס. היה פעיל בחמאס ובאחים המוסלמים ובאמצע 2008 הצטרף לגדודי אל-קסאם. שימש מאבטח של ראש ממשלת חמאס איסמאעיל הניה ושל חבר הפרלמנט מטעם חמאס ח'ליל אל-חיה. היה קצין בדרגת סגן במנגנון הביטחון והאבטחה.
5. מוחמד תוופיק אל-נמרה – יליד 1986, פעיל בגדודי עיז א-דין אלקסאם, הזרוע הצבאית של חמאס. הצטרף לחמאס בשנת 2003 ונשבע אמונים לתנועת האחים המוסלמים ימים ספורים לפני שנהרג בתקיפה. בשנת 2006 הצטרף לשורות גדודי אל-קסאם ועבר במסגרתם קורסים לרכיבה על סוסים, הפעלת מרגמות ועזרה ראשונה. היה מוצב היה מוצב בעמדות קדמיות.
6. מוחמד זיאד אל-נביה – יליד 1981, פעיל בגדודי עיז א-דין אלקסאם, הזרוע הצבאית של חמאס. היה פעיל בארגון התלמידים והסטודנטים של חמאס (אל-כותלה אל-אסלאמיה). הצטרף לחמאס ולאחים המוסלמים בשנת 1995 ולגדודי אל-קסאם בשנת 2004 ובמסגרתם עבר אימונים צבאיים. עבד במשטרה הפלסטינית.
7. נאסר עבדאללה אל-ר'רה – יליד 1962, פעיל בגדודי עיז א-דין אלקסאם, הזרוע הצבאית של חמאס. הצטרף לחמאס ולאחים המוסלמים ב- 1989. חבר לפני מספר שנים (ככל הנראה ב- 2004) לגדודי אל-קסאם. היה פעיל ביחידת ההנדסה של גדודי אל-קסאם שעסקה בהכנת מטעני נפץ.
8. נאהז סלים אבו נאמוס – יליד 1989, פעיל בגדודי עיז א-דין אלקסאם, הזרוע הצבאית של חמאס. כבר מגיל צעיר היה פעיל במסגרת ארגון התלמידים של חמאס (אל-כותלה אל-אסלאמיה). בשנת 2007 הצטרף לגדודי אל-קסאם ועבר במסגרתם הכשרה צבאית שכללה בין היתר לוחמת חי"ר והפעלת מרגמות. בתחילה שובץ ביחידת חי"ר ולאחר מכן ביחידת הארטילריה של גדודי אל-קסאם.
9. חוסאם מוחמד אל-מג'אידה – יליד 1982, פעיל בגדודי עיז א-דין אלקסאם, הזרוע הצבאית של חמאס. הצטרף לתנועת חמאס בשנת 2004 ושנה לאחר מכן לגדודי אל-קסאם. עבר הכשרה צבאית בסיסית של לוחם במסגרת גדודי אל-קסאם והיה מוצב בעמדות קדמיות. היה בפעיל בכוח הביצועי של המשטרה הפלסטינית שהוקם ע"י ממשלת חמאס ב- 2006.
10. חסן מאהר חסן ערוק – יליד 1985, פעיל בגדודי עיז א-דין אלקסאם, הזרוע הצבאית של חמאס. נטל חלק בפעילויות של תנועת חמאס. היה מוצב בעמדות קדמיות. הצטרף לשורות המשטרה הפלסטינית לאחר ההפיכה הצבאית של חמאס בקיץ 2007.
הנס הגלוי במבצע "עופרת יצוקה"
ארגוני הטרור הפלסטינים מדווחים על הלחימה שניהלו נגד כוחות צה"ל בתוך השטח העירוני הצפוף של רצועת עזה. בין היתר נמסר על שיגור מאות רבות של פצצות מרגמה לעבר כוחות צה"ל בעודם נמצאים בשטח המיושב הפלסטיני, שיגור פצצות נגד טנקים (RPG, "יאסין" ו"בתאר") לעבר בתים של פלסטינים אליהם נכנסו כוחות צה"ל, ירי נק"ל ומקלעים לעבר כוחות צה"ל בתוך השכונות הפלסטיניות, פיצוץ מטעני נפץ רבי עוצמה סמוך לבתים של פלסטינים, מלכוד בתים ופריסת מלכודים בצירי התנועה, ועוד.
על אף זאת, לא מצאתי ולו דיווח אחד על פלסטיני שנהרג או נפצע ולו באורח קל מ"אש פלסטינית ידידותית". כל ההרוגים והפצועים הפלסטינים מיוחסים לצה"ל באופן בלעדי. בכל מלחמות ישראל, כולל בלבנון (קיץ 2006) ובמבצע "עופרת יצוקה", ספג צה"ל אבידות לא מועטות מ"אש ידידותית". ב"עופרת יצוקה" נהרגו 4 חיילים מתוך כלל 10 ההרוגים ועוד עשרות נפצעו מ"ירי כוחותינו".
ההישג הפלסטיני, כך נראה, "מרשים במיוחד". המרגמות הפלסטיניות הוכיחו עצמן באורח פלא כמדויקות ביותר בירי לעבר שטח בנוי, וכדורי גדודי אל-קסאם ידעו להבחין ברמת דיוק של 100% בין חייל צה"ל לאזרח פלסטיני. מפליאה העובדה שארגוני זכויות האדם, ובהם הארגונים 'בצלם', 'אמנסטי' ו- Human Rights Watch, אינם תוהים לפשר נס גלוי זה ואינם דורשים מהפלסטינים להציג ממצאי ניתוח שלאחר המוות ובדיקת מז"פ של הרסיסים בגופות ההרוגים (ולו במקרים בהם קיימת אי בהירות לגבי נסיבות המוות).
משמעויות ואחרית דבר
הטענות כלפי צה"ל כאילו הרג "שוטרי תנועה" ושוטרים "תמימים" הממלאים תפקיד אזרחי אינן נכונות. מרביתם המכריעה של "השוטרים" הפלסטינים היו פעילים בזרועות הצבאיות של ארגוני טרור פלסטיניים (בעיקר של חמאס) ולוחמים שעברו הכשרה צבאית.
ניתוח הנתונים מלמד על תהליך "החמאסיזיציה" של מנגנוני הביטחון הפלסטינים מאז ההפיכה הצבאית שביצע הארגון בקיץ 2007 והברית האסטרטגית בין חמאס לארגוני טרור אחרים (ועדות ההתנגדות, הג'יהאד האסלאמי ופלגים של פתח) אשר זכו ל"נציגים" במנגנוני הביטחון.
גיוס פעילי גדודי אל-קסאם למנגנוני הביטחון הרשמיים מאפשר לממשלת חמאס לשלם את משכורתם בתקציב הממשלתי, ובכך להגדיל את מצבת כוח האדם של חמאס ולהפנות את המשאבים העצמאיים של הארגון לצרכים אחרים דוגמת התחמשות וכיוצא באלה.
ארגוני זכויות האדם – אמנסטי, HRW ובצלם – כשלו בפרסום פזיז של טענות חמורות נגד צה"ל בעניין זה אף טרם שנתפרסמו הנתונים המלאים והרשמיים של הרוגי כוחות הביטחון הפלסטינים. מעבר לכך, ראוי היה שהם כארגוני זכויות אדם ימחו על הפיכת מנגנוני הביטחון הפלסטינים למעוזים של ארגוני הטרור הפלסטינים, ולא לקבל כדבר הגיוני וטבעי ש"שוטרים" בקהילה יכולים להיות חברים ופעילים בארגוני טרור הדוגלים ברצח עם, ומיישמים אידיאולוגיה זו הלכה למעשה בפיגועי טרור ובכלל זה פיגועי התאבדות. ארגון בצלם ראה צורך להביא את דבריו של "מדריך" מטעם המשטרה הפלסטינית (קרוב לוודאי פעיל חמאס) אודות מאפייני "קורס הקצינים" מבלי שהוצגה בדיקה של שמות החניכים.
ברשימות ההרוגים הפלסטיניות קיימות טעויות לא מעטות ואין לקבלן כתורה מסיני. ארגון PCHR הסתיר את שיוכם של מאות אנשי ביטחון פלסטינים לארגוני הטרור והיותם "לוחמים" על מנת לנפח באופן מלאכותי את רשימת "האזרחים" שנהרגו ע"י צה"ל.
לחצו על הקישור מטה לקריאת המחקר שערכה חברת Orient Research Group, עליו מתבסס מאמרו של יהונתן דחוח-הלוי למרכז הירושלמי.
