בימים אלה הולכים ונחשפים סודות שיתוף הפעולה בין תנועת האחים המוסלמים לחמאס במהלך ההפגנות במצרים, שהובילו לנפילת שלטונו של מובארק. היומון המצרי "אלמסרי אליום" פתח את תיבת הפנדורה כאשר דיווח השבוע כי ראש מנגנון ביטחון המדינה, חאלד ת'רוואת, העביר לח'ייראת אלשאטר, סגן המדריך הכללי של האחים המוסלמים, חמישה רישומי הקלטות של שיחות טלפוניות שנעשו בין בכירים של האחים המוסלמים, וביניהם לבין בכירים של חמאס, במהלך הימים המכריעים של ינואר 2011. מהשיחות מתברר כי האחים המוסלמים ביקשו את סיוע חמאס כדי להגביר את האנדרלמוסיה במטרה להתיש את כוחות הביטחון. מטרה נוספת הייתה לשחרר את פעיליהם, שהיו כלואים בכלא "ואדי נטרון" וביניהם מוחמד מורסי, כיום נשיאה של מצרים שנעצר ימים ספורים קודם לכן.
מהשיחות המוקלטות עולה כי תנועת האחים הייתה מודעת להפגנות שהיו אמורות להתחיל ב- 25 בינואר וכי היה לה יד בארגונן או בהרחבתן.
להלן סיכום קצר של השיחות: בשתי השיחות הראשונות שהתקיימו לפני ה- 25 בינואר בין שני בכירים של האחים יש התייחסות לאירועי ה-25 וה-27. בשיחה הראשונה, ב-21 בינואר, אומר אחד מהבכירים כי במסגרת ההכנות לימים אלה הוא "נעזר בשכנים ואין מקום לדאגה". בשיחה השנייה ביניהם, שהתקיימה למחרת, ב-22 בינואר, אומר אחד מהם כי "הכל בסדר" וכי "השכנים מוכנים". בשיחה שהתקימה ב-24 בינואר, עדיין לפני ההפגנה הראשונה, בין בכיר של האחים לבין בכיר של חמאס, אומר הראשון "אתם מודעים למה שתבצעו אותו במדוייק" ועונה לו איש החמאס "בהחלט". שיחה נוספת בין בכירי האחים לחמאס התקיימה ב-2 בפרואר, בעיצומן של ההפגנות. איש האחים מדבר בהתרגשות "איפה אתם, איני רואה איש מכם". עונה לו איש החמאס "אין מקום לדאגה, אנו מאחורי המוזיאון (המוזיאון המצרי בכיכר התחריר), מכינים את המקלעת". בשיחה האחרונה, ב-11 בפברואר, לאחר התפטרותו של מובארק, מברך איש החמאס את הבכיר של האחים ב"אלף ברכות" ומוסיף כי "זה נצחון גם לנו" ואיש האחים עונה "אתם עזרתם לנו ואנו חייבים… לכם", "נפגש בקרוב".
האחראים לשחרור האסירים מבתי הסוהר: חיזבאללה וחמאס
משיחות אלה – אם הן לא מזוייפות – עולה כי לאחים המוסלמים הייתה יד בארגון ההפגנות מתחילתן וכי התמונה שנתקבעה לפיה האחים המוסלמים לא היו שותפים לאירועים בשלב הראשון אינה נכונה. נראה גם כי אנשי חמאס היו אפילו בכיכר התחריר והיה להם תפקיד, שעדיין לא ברור די צרכו, בהסתה ובפגיעה במוסדות הציבור במטרה להקצין את המהומות. בעדויות נוספות שפורסמו השבוע יש תמיכה לנאמר בשיחות הטלפון. גנרל מנסור עיסאווי, שהיה שר הפנים בתקופת המעבר תחת השלטון הצבאי, מאשר כי הייתה נוכחות של אנשי חמאס בכיכר התחריר וכי כמה מהם נהרגו. יתרה מכך, הגנרל אישר כי אנשי חמאס השתתפו, יחד עם פעילי חיזבאללה, בפריצת בתי הסוהר ושחרור אסירים פוליטים. לדבריו, לאחר מכן הם פרצו לבתי כלא נוספים ושחררו אסירים אחרים. בזמנו נטען כי שר הפנים דאז, חביב אלעדלי, שכעת עומד למשפט, הוא שהורה לפתוח את בתי הסוהר ולשחרר את האסירים כדי לגרום לפחד בקרב הציבור. עכשיו מתברר כי לא היו דברים מעולם. ייצויין גם שחביב אלעדלי אמר השבוע בבית הדין כי פעילי חמאס וחיזבאללה הם שפרצו לבתי הסוהר ושחררו את האסירים, ונראה כי ראיותיו עימו. לפעילות חמאס וחיזבאללה קיימת עדות מסייעת של מנהל המערכת של היומון "אלמסרי אליום", שטוען כי היה עד ראייה למעצר פעילי שני הארגונים ליד כיכר התחריר ב-4 בפברואר על ידי המשטרה הצבאית.
למעורבות חמאס וחיזבאללה יש גם עדות נוספת המבוססת על תחקיר שבוצע על ידי השאם עלאם ואחמד מחמד רגב, שני עתונאים אמיצים של "אלמסרי אליום". התחקיר נעשה במרץ-אפריל 2011 ופורסם בעיתון ב-1 במאי 2011. שני העיתונאים סיכנו את חייהם עבור התחקיר, אשר נמשך שישה שבועות. בתחקיר רואיינו עדים רבים, ובכללם אסירים שברחו ובדוואים מסיני, ונגולה פרשת ההתקפה על בית הסוהר "אלמרג" בצפון קהיר, שם היו כלואים אימאן אל-נופל, בכיר גדודי אלדין קאסם, הזרוע הצבאית של חמאס, שנעצר בסיני על רקע מעשי חתרנות נגד המדינה, ומוחמד יוסף מנצור, הידוע בשם סמי שהאב, ראש התא הטרוריסטי של חיזבאללה במצרים.
התברר כי ב-30 בינואר הגיעו לסביבת בית הסוהר "אלמרג", רוכבים על כלי רכב ואופנועים, עשרות חמושים מצויידים בנשק אוטמטי מודרני. החמושים העלו באש ערמות קש ומבני עץ שהקיפו את חומת בית הסוהר, מה שגרם להיווצרות של עשן רב שמנע מהשומרים להבחין בתוקפים, ואז הם פתחו באש ללא הבחנה. לאחר שאזלה התחמושת של השומרים, שהיו טירונים שרק גוייסו, חסרי כל נסיון והכנה לעמוד מול התקפות מסוג זה, פרצו לבית הסוהר ושחררו את העצירים. קבוצה אחרת של התוקפים בזזה את המקום ולא הותירה בו ולו חפץ אחד בעל ערך. העדים שתושאלו אמרו כי במהלך ההתקפה התברר שהתוקפים היו בדוואים מסיני ואחרים, דוברי עגה הקרובה לזו של הבדוואים, דהיינו בני רצועת עזה. הם סיפרו כי אימאן נופל וסמי שהאב היו בקשר טלפוני עם אלה שארגנו את ההתקפה והכינו את חבריהם לבריחה. שניהם נעלמו מעיני עמיתיהם, האסירים הבורחים, מיד עם צאתם מן הכלא. ארבע שעות לאחר מכן, אימאן אלנופל נראה בעזה. ארבעה ימים אחרי הבריחה, סמי שהאב הופיע בערוץ טלוויזיה לבנוני. זו היתה ההוכחה הטובה ביותר שההתקפה על הכלא בוצעה על ידי בדוואים ופעילי חמאס שהיו שייכים לרשתות ההברחה של כלי נשק וטילים מאיראן לרצועת עזה דרך סודאן וסיני. הם היו בקשר עם חמאס וחיזבאללה מזה שנים רבות, מאומנים היטב והכירו היטב את הדרכים. אימאן אלנופל עבר במכונית את גשר השלום מעל תעלת סואץ, חצה את סיני והועבר דרך מנהרה לרפיח. סמי שהאב הועבר לאזור חלאייב, שטח מריבה ביןמצרים לסודאן שנמצא תחת שלטון מצרי, אחר כך לח'רטום, בירת סודאן, ומשם בטיסה מסחרית עם דרכון מזוייף לביירות. עד עכשיו מצרים לא ביקשה את הסגרתם.
האחים חדרו למגנון הביטחון המדיני
לפרשת ההקלטות יש עוד כמה היבטים חמורים. היומון "אלמסרי אליום" טוען כי אסור היה לראש מנגנון ביטחון המדינה למסור לח'ייראת אלשאטר הקלטות סודיות שמקורן במנגנון עליו הוא ממונה. לח'ייראת אלשאטאר אין כל מעמד רשמי במערכת הביטחון או שירות המדינה. הוא אינו אלא סגן המדריך הכללי של תנועת האחים, ארגון בלתי ממשלתי ללא מעמד חוקי, בהתאם לחוק הפצת ההקלטות של ביטחון המדינה מוגבלת למספר אישים מצומצם ביותר. המשמעות היא כי תנועת האחים חדרה למנגנון ביטחון המדינה והיא מסכנת את פעולתו.
על רקע זה הגיש היומון לתובע הכללי בקשה לחקור את הקשר בין מנגנון ביטחון המדינה לתנועת האחים המוסלמים. לדברי נציגי היומון, ההקלטות והמידע על העברת הקלטות לח'ייראת אלשאטר נמסרו להם על ידי מקור בביטחון המדינה והם בטוחים במהימנותו. בבקשה נאמר גם כי העיתון יודע את שמות הבכירים של האחים ושל חמאס ששוחחו בטלפון, אף כי בפירסומיו צויינו רק ראשי התיבות של שמותיהם.
היבט נוסף לסוגיה: בהתאם לטענות של אישי ציבור ופרשנים יש להאשים את תנועת האחים בבגידה שכן היא פנתה לגורם זר – לחמאס – כדי שיפעל באופן חתרני בשטחה של מצרים. אחרים טוענים כי חדירתה של תנועת האחים למנגנון ביטחון המדינה הוא בלתי נסבל, מבטא את רצונה להשתלט על המדינה ומסכן את ביטחונה של מצרים. הם גם יודעים לספר כי ח'ייראת אלשאטר ועסאם אלעריאן, גם הוא ממנהיגי האחים, מבקרים לעיתים תכופות במשרדי מנגנון המדינה ונכנסים דרך המעבר השמור לשר הפנים.
ראייה נוספת הקושרת את האחים לחמאס, ובעיקר את אלשאטר עצמו, היא מעצרו של שומר ראשו של ח'ייראת אלשאטר לפני למעלה משנה ליד אחת הקלפיות במלך הבחירות לפרלמנט כאשר הוא נשא עליו אקדח ללא רשיון. במהלך המשפט התברר כי הוא יצא מספר פעמים לעזה דרך המנהרות וכי קיים קשר עם אנשי חמאס. הוא נשפט למעצר של שנה אך מעט מאד פורסם על קשריו בעזה. לפני ימים אחדים הועבר "לכלא נוח יותר".
הכחשות והתעלמויות מקיום הקשר
מוסה אבו מרזוק, מבכירי חמאס, הכחיש כי התקיימו באותה התקופה שיחות בין חברי חמאס לאחים המוסלמים במצרים. כמה מדוברי האחים המוסלמים במצרים הכחישו את העברת ההקלטות לח'ייראת אלשאטר וטענו כי זו מתקפה פוליטית לפגוע בתנועתם. משרד הפנים פרסם הודעה שאינה מתייחסת להעברת ההקלטות אלא מאיימת להעמיד לדין את מי שיפגע בעבודתו של המשרד. נראה כי תנועת האחים במבוכה והפרשה רק בראשיתה.
בין מהאסירים ששוחררו בפריצות לבתי הסוהר: מוחמד מורסי
גם הנשיאות לא הגיבה, ויש סיבה טובה לכך. מפקד בית הסוהר של "ואדי נטרון", שהעיד השבוע בפני בית הדין החוקר את הפריצות לבתי סוהר, אמר כי בכלא שלו רוכזו כל האסירים הפוליטים של האחים המוסלמים והתנועות הג'האדיסיטות, וכי החל מ-25 בינואר חש עצבנות בקרב האסירים, שאיימו על חייו ואמרו לו כי בקרוב יבואו לשחררם. ואכן, ב-30 בינואר הגיעו למקום כ-80 חמושים בכלי רכב שונים ופתחו באש ללא הבחנה על בית הסוהר, פרצו את השערים ושחררו את האסירים. ביניהם היה האסיר מוחמד מורסי, איש האחים המוסלמים, שנעצר ימים ספורים קודם לכן. בהמשך לכך, אחד מעורכי הדין של הנאשמים בפרשה דורש לזמן לעדות את הנשיא מורסי ואת ראשי המודיעין הנוכחי והקודם. אלא שכפי שכותב האתר akhbarak.net, נאטמו האוזנים לבקשה זו ואיש אינו מגיב עליה.
יתרה מכך, נשאלת השאלה היא מדוע היה מורסי עצור. האחים המוסלמים טענו שנחשב למסוכן בעיני השלטונות, אולם כולם יודעים כי מורסי לא היה לוחם אלא לכל היותר איש פוליטי נחבא אל הכלים מהדרג השני. חוקר שבדק את הנושא טוען כי מורסי נעצר והואשם בריגול, לאחר שקיים שיחה טלפונית של רבע שעה עם אחד מבכירי חמאס, שהוקלטה על ידי ביטחון המדינה, ובה דיבר על מה שיעשה חמאס במצרים בימי המהפכה.
תחושת המשבר במדינה הולכת וגוברת
בחודשים האחרונים נפוצו שמועו רבות על מעורבות חמאס במצרים. חמאס הואשם בארגון רצח 16 החיילים המצרים באוגוסט שעבר והיה מי שידע לחבר לאירוע זה את שמו של אימאן נופל. עוד נטען כי חמאס מאפשר את מעברם של פעילי הארגונים הג'יאדיסיטים לסיני וכי הוא גם אחראי לחטיפתם של שלושה קציני משטרה מצרים שנעלמו בסיני והועברו כנראה לעזה דרך המנהרות. לאחרונה דובר אף על כך שחמאס רוצה להקים בסיס בסיני, במימון קטאר, על ידי יישוב פלסטינים בחצי האי. שלטון האחים המוסלמים המצרי מעדיף לפרסם הכחשות קצרות או להתעלם בשתיקה – מה שאינו מרגיע את הציבור. מכל מקום הגילויים על הקשרים בין תנועת האחים לחמאס הגבירו את חוסר האימון של הציבור בשלטון האחים והעצימו את תחושת המשבר במדינה.
חמאס קשור בטבורו לתנועת האחים המוסלמים. כבר בסעיף 2 של אמנת חמאס נאמר כי הוא זרוע של האחים המוסלמים, שהוא ארגון עולמי. בתקופת מובארק הקשרים בין שני הארגונים היו רופפים, מאחר ושניהם ייצגו את האסלאם הרדיקלי בו נאבק מובארק והיו תחת מעקב השלטונות. עכשיו המצב שונה לחלוטין ואט אט נחשפים הקשרים הסמויים שהקימו שני הארגונים במהלך ההפגנות נגד מובארק ואפילו בימים שקדמו להפגנות.
עד מתי תוכל ישראל להמשיך בקיום שיתוף פעולה מודיעיני עם מצרים?
בישראל, אנו שואלים את עצמנו כיצד ישפיעו יחסי שתי התנועות על ביטחון המדינה בדרום. במהלך מבצע "עמוד ענן" הנחה מורסי את המודיעין המצרי להרגיע את המצב ולהגיע להפסקת אש והפעיל לחצים על חמאס. מהלך זה עלה בקנה אחד עם צורכי הביטחון של מצרים בסיני. בשעה ששלטון האחים נמצא במצוקה ומצרים נמצאת במשבר כלכלי חמור אין לאחים אינטרס להסית את חמאס לתקוף את ישראל. מאידך כיצד יש לפרש את המגבלות, שממשיכים המצרים לקיים, על מעבר אנשים וסחורות לרצועת עזה ומעזה למצרים. ממשלת חמאס לוחצת קשות על קהיר להפגין פתיחות, אך זו מסרבת, מאחר שחוששת כי גורמים ג'יהאדיסטים ינצלו את המעבר לצורכיהם. זאת ועוד, הצבא המצרי ממשיך לסתום מנהרות, ולפי ההודעה האחרונה כבר סגר 275 מנהרות. השאלה היא מתוך כמה ואילו מנהרות ממשיכות להיות פעילות. גם כאן נראה כי מה שמנחה את ממשלת מצרים הם סוגיות הביטחון והחדירה של אלמנטים ג'האגדיסטים רבים המסכנים את מצרים. הם מתחברים עם הבדוואים, מקימים רשתות הברחה לנשק ולמחבלים ומשגרים טילים על ישראל – מה שמסבך את מצרים עם ישראל בתקופה לא מתאימה כאמור לעיל.
הצבא המצרי והמודיעין, עליהם האחים המוסלמים עדיין לא הצליחו להשתלט, הם בעלי עבר ארוך של קשרים עם עמיתיהם הישראלים והם ממשיכים בשיתוף הפעולה על בסיס של אינטרס משותף של מניעת טרור.
השאלה הנותרת פתוחה היא עד מתי יוכלו שני הצבאות לשתף פעולה כאשר השלטון המרכזי במצרים עוין לישראל והאידיאולוגיה שלו מבוססת על האמונה בהשמדת ישראל ועל החובה לסייע לחמאס שהוא בשר מבשרו.
