על פי דו"ח OXFAM שפורסם לאחרונה בנוגע לוירוס הקורונה והערכות החיסונים נגדו במזרח התיכון, קובע כי מדינות האזור מובילות במתן החיסונים לאוכלוסייה שלהן. אולם מחקר שפרסם ד"ר חוסאם עיאש, כלכלן ירדני, מנתח את הפערים בעולם הערבי בנוגע ליכולת להתמודד עם הנגיף ולנהל מבצע חיסונים יעיל.
איחוד האמירויות הערביות, בחריין חיסנו חלקים גבוהים יותר מאוכלוסיותיהם מכל שאר המדינות יחד, מה שהוביל רבים בעולם לנסות וללמוד את המדיניות ואת ההתנהלות של המדינות הללו.
המדינות הערביות העניות ביותר – סומליה, תימן, סוריה, סודן ומאוריטניה – לא אישורו עדיין את מתן החיסונים ואי מועד בינתיים להתחיל במבצע. כל חמש המדינות מסתמכות אך ורק על יוזמת COVAX של ארגון הבריאות העולמי, שתספק חיסונים עד 20 אחוזים מאוכלוסיית המדינה. תאריך ההגעה לאותם חיסונים נותר מעורפל.
אבל אי-השוויון בחיסונים בעולם הערבי אינו רק סיפור של שני הפכים קוטביים. מדינות בעלות הכנסה בינונית כמו רוב מדינות צפון אפריקה, עירק, לבנון ומצרים מתקשות גם לאמוד כמה אזרחים הם יכולים להרשות לעצמם לחסן.
מצרים החלה לחסן אזרחים, ואפילו חתמה הסכמים עם חברת אסטרה-זנקה הבריטית, סינופרם הסינית ו- COVAX. במצרים יגבו כסף עבור החיסונים אולם לפי המדדים המתפרסמים, עדיין יחסרו למדינה כ-100 מיליון מנות.
מדינות אחרות עם הכנסה בינונית רכשו כמויות קטנות של חיסונים ממקורות דומים, בנוסף למודרנה האמריקאית ולספוטניק V ברוסיה. רק לבנון ותוניסיה הצליחו להבטיח חיסונים של ענקית התרופות האמריקאית פייזר. שתי מדינות הים התיכון הבטיחו שני מיליון מנות כל אחת, מספיק כדי לכסות 15 אחוזים מאוכלוסיית לבנון (6 מיליון אזרחים), ותשעה אחוזים מ -11 מיליון תוניסיה.
איראן מגיבה לדברי הרמטכ"ל: התכנית להתמודד מול איראן – חסרת ערך
לעומת זאת, ההסכם של קטאר עם פייזר איפשר חיסון של 53 אחוזים מאוכלוסיית 2.8 מיליון נפש; ההסכם של איחוד האמירויות מכסה 62 אחוזים מ -9.7 מיליון תושביו; ו- 71 אחוזים אדירים של 4.2 מיליון כוויתים מכוסים במסגרת הסכם פייזר במדינה.
לפי מחקר של סוכנות הידיעות roya הירדנית, שכיחות חיסוני פייזר המבוקשים תואמת את התוצר לנפש
בנוסף, המדינות עם התוצר הגבוה ביותר לנפש היו הראשונות לפרסם את לוחות הזמנים של החיסון שלהן בדצמבר או לפני כן, בעוד שמדינות בעלות הכנסה בינונית, כמו ירדן, מצרים ומרוקו, החלו או יחלו בחיסונים בינואר.
מדינות אחרות עם הכנסה בינונית ונמוכה טרם קבעו תאריכי חיסון.
הנתונים אמנם מציגים דפוס ברור אך ישנם חריגות. לדוגמא, אחרי קטאר, לאיחוד האמירויות הערביות, כווית, בחריין, ערב הסעודית ועומאן, לוב ועיראק הן בעלות התמ"ג הגבוה ביותר לנפש, ואחריה ירדן. עם זאת, הראשונים לא יצרו קמפיינים לחיסונים, ואילו האחרונים. עם זאת יש לציין כי הנתונים מבוססים על אומדני הבנק העולמי לשנת 2019, ובשנת 2020, עירק ולוב חוו פיחות תלול במטבע והפסדים ממחירי הנפט הנמוכים.
בנוסף, למרוקו, תוניסיה ואלג'יריה שלהן תוצר גבוה יותר לתוצר לנפש מאשר במצרים, אך כולן יעמדו מאחורי מצרים במתן חיסונים.
חוסר תיאום ערבי
ישנן מספר סיבות לאי השוויון בעולם הערבי. לדברי הכלכלן הירדני חוסאם עיאש, אחת הסיבות יכולה להיות חוסר תיאום בין מדינות ערב, מה שמוביל לחיסון שיא במדינות מסוימות, ואף אחת ואחרות.
"פערים במערכות הבריאות הערבית … שיקפו את חולשת התיאום או הסולידריות הערבית בהתמודדות עם המגפה, ויצרו יותר הבדלי רמות בעולם הערבי בהתמודדות מול הנגיף הזה ותוצאותיו."
"מה שניכר הוא היעדר תאום … ברמת הליגה הערבית – לתכנן את ההתמודדות אל מול הנגיף והחיסונים"
אכן , הליגה הערבית לא הגיבה כלל למשבר הנוכחי. הנושא עורר דאגה באו"ם בשבועות האחרונים, לאחר שנראה כי הארגון מחשיב את נושא "האי שיוויון" בחלוקת החיסונים – אך השיחות היו חסרות תועלת בעיקר, ולא ייצרו מדיניות מתואמת יותר מכפי שהייתה זמינה בתחילת הדרך של המגפה במרץ.
בניגוד לליגה הערבית, לעומת זאת, במועצה לשיתוף פעולה במפרץ (GCC) פעלו בצורה יותר מתואמת לנגיף. התאום נעשה בשלב מוקדם של חקירות אפידמיולוגיות אחר מגע, ואמצעי סגר ובידוד.
בפסגת ה- GCC ה -41 בתחילת ינואר, הוחלט על הקמתו הרשמית של מרכז המפרץ למניעת ובקרת מחלות במסגרת הצהרת אל-אולה, שתסייע למדינות המפרץ בתיאום נוסף של מגפות.
אך על פי הניתוח של עיאש, המאמצים המתואמים בין ה- GCC עשויים לאפשר בידוד נוסף של מדינות ערביות אחרות.
"המדינות העשירות הללו מיקדו את צרכיהן הפנימיים באמצעות הוצאות מכספי המדינה והעתודות המזומנות שלהן, בעוד שמדינות ערביות אחרות צימקו את הכלכלות … כל אלה גרמו לגידול והרחבת הפער בין מדינות ערב, והובילו לפערים כלכליים וחברתיים רבים יותר ביניהן. ”
מצב הכלכלות המקומיות
וירוס הקורונה הביא להחמרה במצב האי שוויו בעולם הערבי, אולם הוא לא פתר את הסכסוכים הפולטים והכלכליים באותן מדינות.
לבנון, למשל, עומדת בפני המשבר הכלכלי הקשה ביותר מאז מלחמת האזרחים שלה בשנות 1975-1990, לכך ניתן לצרף את הפיצוץ בנמל ביירות בחודש אוגוסט. הלירה הסורית איבדה למעלה מ -90% מערכה מאז 2012, והביאה מיליונים לעוני. תימן נכנסת לשנת המלחמה השישית שלה בתוך מגפת רעב וכולרה.
במקרה הטוב, לאף אחת מהמדינות הללו לא הייתה הכנסה פנויה לפני פרוץ המגיפה, ולכן רבים איחרו בהשגת אמצעי חיטוי והגנה כמו מסכות ואמצעים לחיטוי ידיים. אותן מדינות הטילו סגרים פחות מגבילים מאשר במדינות המפרץ וכוח העבודה שלהם נפגע וכן היכולת לאגור מזון ומצרכים נוספים.
זו גם הסיבה שמדינות רבות לא יכלו להרשות לעצמן חיסונים.
"חלקן היו מוכנות לשלם את מחירי החיסונים הללו באופן מיידי, בעוד שכמעט כל מדינות ערב האחרות יכלו לשלם עבור חלק מעלות רכישת החיסונים והמתינו למנות אחרות שיגיעו להם כסיוע בינלאומי. חלק אחר ממדינות ערב מצפה לסיוע מהעולם בכדי לספק להם חיסונים בחינם, "אמר עיאש.
אותן מדינות איחרו את המועד לקבלת החלטה ובכך לא יכלו לרכוש את החיסונים של מודרנה ופייזר בזמן.
בריתות פוליטיות
המחקר נוגע גם לנושא הקרבה הפוליטית של מדינות מפתח האחת עם השנייה על מנת להשיג את החיסונים, וכך הוא מנתח את הקרבה בין ירדן לארה"ב שהחלה החודש את קמפיין החיסונים שלה.
אומנם הכלכלה הירדנית היא מהיציבות בעולם הערבי, אך היא אינה גדולה בשום אופן כמו זו של מדינות שכנות שעדיין לא החלו בקמפיינים, אך הן אינן נהנות מאותה מערכת יחסים עם ארה"ב כמו ירדן.
"לא ניתן להכחיש שיש התערבות כלכלית ופוליטית בתהליך קבלת החיסון והקמת מסע חיסונים מוקדם," אמר הרוואט.
נותרו שאלות רבות על חלוקת החיסונים בעולם הערבי: האם הפתרון בידי הליגה הערבית יכולה להיות באופק? ההסכמים הקיימים ויוזמת ה- COVAX מהווים 40 אחוזים מתושבי האזור: היכן יקבלו 60 אחוזים הנותרים את החיסונים שלהם ומתי?
סביר להניח כי השאלות לא יענו בקרוב, אם בכלל. אך חייהם של רבים תלויים בתשובתם.
