בימים האחרונים דעכו הפגנות הענק בעזה של תנועת המחאה של הצעירים הנקראת "רוצים לחיות", הסיבה העיקרית לכך הינה הדיכוי האכזרי של מנגנוני הביטחון של חמאס ומאות המעצרים שהם עשו בכל רחבי הרצועה.
על פי גורמים ברצועה, עד כה נעצרו כ-700 איש וכוחות גדולים של אנשי הביטחון של חמאס פרוסים במקומות הרגישים והפוטנציאלים להתלקחות כדי למנוע את התחדשות ההפגנות.
גורמים בחמאס אומרים כי הנהגת הארגון הופתעה מהיקף המחאה וחוששת מאוד ממנה כי היא תביא לתופעת "האביב הערבי", לכן ניתנו הנחיות חד משמעיות לגורמי הביטחון של חמאס לדכא את ההפגנות באיבן.
ארגון חמאס ניסה אמש בצעד חריג "להכיל" את הפגנות המחאה של תנועת "רוצים לחיות" ופירסם הודעת התנצלות שבה נאמר :"אנו מביעים צער על כל נזק חומרי או נפשי שנגרם לבני עמנו, אנו דורשים ממנגנוני הביטחון להחזיר את הזכויות האלה לכל מי שנרם לו עוול, הרש"פ היא שתכננה את האירועים באמצעות מאג'ד פרג'".
בהודעה קבע הארגון כי מטרת ההפגנות הייתה להכשיל את "צעדת המיליון" שהוא מתכנן בסוף החודש על גבול הרצועה.
"אנו מדגישים כי לציבור יש את זכות ההתכנסות בדרכי שלום ואת חופש הביטוי, אנו מגנים כל פגיעה באזרחים, שלטון החוק הוא ששולט ברצועה", נאמר בהודעה.
דוברים שונים של חמאס מאשימים כי הרש"פ וישראל עומדות מאחורי ההפגנות ומעודדות אותן, אולם תנועת "רוצים לחיות" היא תנועת מחאה אותנטית שצמחה על רקע המצב הכלכלי הקשה, עליות המחירים והמיסים שהטיל ארגון חמאס והאבטלה החריפה בקרב הדור הצעיר.
גורמים שונים ברצועת עזה מעריכים כי הפגנות המחאה של התנועה יתחדשו בתחילת החודש הבא אחרי הפגנות "צעדת המיליון" שמארגן מטה צעדות השיבה נגד ישראל על גבול הרצועה לציון השנה הראשונה של קמפיין צעדות השיבה.
המתח הכלכלי והחברתי ברצועה הוא כמו גחלים רוחשות ללא הרף, "הפגנות הרעב" של תנועת "רוצים לחיות" הן בבחינת "פצצת זמן" שעלולה להתפוצץ בכל רגע בפני שלטון חמאס, היומיים הראשונים של ההפגנות היו , להערכת גורמים ברצועה, שבירה של מחסום הפחד מצד פעילי התנועה.
שלטון חמאס ברצועה איננו יכול לעצור את גל המחאה, גם אם עיכב אותו באופן זמני באמצעות דיכוי אלים, להנהגת חמאס אין פתרון לבעיות הכלכליות והחברתיות של רצועת עזה.
יישום הבנות הרגיעה עם ישראל איננו טומן בחובו פתרון שורשי למצב הקשה שעלול רק ללכת ולהחריף ולהוות מקור סכנה גדול להמשך שלטון חמאס ברצועת עזה.
נראה שהתושבים ברצועת עזה מבינים כי ארגון חמאס איננו יכול לפתור, אפילו באופן חלקי, את המצוקה הכלכלית הקשה, לכן התעוררה תנועת המחאה "רוצים לחיות" שמנסה לשנות את המצב ודורשת חלוקה הוגנת של הנטל הכלכלי נוכח תופעות השחיתות במערכת השלטון החמאסית.
התושבים ברצועה מביטים בעיניים כלות על פעילי חמאס הנהנים מבתים, מכוניות, אספקת חשמל ומשכורות בעוד רבים ברצועה רעבים ללחם, ללא שום תקווה ומאבק קיום יום יומי.
"כשהבטן ריקה ומקרקרת כמה ימים, שום כדור או אלה או מעצר לא יכולים לעצור את המפגינים שאין להם מה להפסיד" אומרים ברחוב העזתי, "אנו רוצים לחיות בכבוד אנושי מינימלי".
בתוך ארגון חמאס עצמו יש קולות הסבורים שדיכוי ההפגנות בכוח הוא טעות וכי צריך לאפשר את ההפגנות בצורה מסודרת "ולהכיל" אותן, לכן פורסמה הודעת ההתנצלות בפני הציבור העזתי, עד כה נמנעו גורמי הביטחון של חמאס משימוש בירי חי לעבר המפגינים, הם הקפידו לירות באוויר ולפזר את המפגינים באלות אך ברור שאם יהיו הרוגים במהלך ההפגנות, עלול הדבר רק להרחיב את היקפן ואת מעגל האלימות, הרצועה עלולה להיגרר למלחמת אזרחים מכיוון שתנועת פת"ח תומכת בגלוי בתנועת המחאה "רוצים לחיות".
ארגון חמאס מנסה לתעל את הזעם ברחוב על המצב הכלכלי הקשה לעבר ישראל ולעבר רש"פ שהטילה סנקציות קשות על הרצועה אבל המחאה מופנית כעת נגד שלטון חמאס והמיסים הגבוהים ויוקר המחיה, השלטון החמאסי נתפס בעיני רבים כשלטון מושחת שאיננו מסוגל להתמודד עם הקשיים הכלכליים ומנסה להתחמק מהם באמצעות הצגת עצמו כארגון "התנגדות" הפועל לשחרור ירושלים ומסגד אלאקצא, היעדים האלה חשובים לדור הצעיר אבל הקיום היום יומי הקשה חשובים הרבה יותר, שלטון חמאס איננו מסוגל לספק שום אופק כלכלי או מדיני לתושבים מלבד רטוריקה שדופה וסיסמאות ריקות מתוכן מעשי.
תנועת פת"ח והרש"פ מתייצבות רשמית לצד תנועת המחאה ותומכות בה בגלוי נוכח קריסת תהליך הפיוס עם חמאס.
מדובר בעניין פלסטיני פנימי שאסור לישראל להתערב בו, היא צריכה להמשיך במדיניות הסיוע למניעת משבר הומניטארי ברצועה אבל ברור שהפגנות המחאה מחלישות את שלטון חמאס ברצועה, צריך להגיב בעוצמה על כל פעילות טרור מהרצועה לעבר ישראל ולהתמקד בפגיעה בראשי הטרור ושליחיהם אך לא להיגרר לעימות צבאי רחב, ברצועה החל תהליך פנימי של מיאוס משלטון חמאס ויש לתת לו למצות את עצמו ללא שום מעורבות ישראלית ישירה או עקיפה גם לא באמצעות הודעות באמצעי התקשורת.
