כוונת נשיא ארה"ב הנבחר, דונלד טראמפ, להעביר את השגרירות האמריקנית מתל אביב לירושלים מעוררת תגובות נזעמות ברשות הפלסטינית, והיא נערכת לסכל את הכוונה. אבל, יש לשים לב באותה מידה, כי עד לרגע זה, העולם הערבי, חוץ מירדן, נשאר אדיש לנוכח אפשרות זאת, וחוץ מכוויית, שום מדינה ערבית, כולל ירדן, לא פרסמה הודעת אזהרה או גינוי.
מזכיר הוועד הפועל של אשף, סאיב עריקאת, בראיון זועם לטלוויזיה הפלסטינית הסביר מדוע הרשות הפלסטינית כל כך מתנגדת למהלך. הוא הבהיר כי אפילו ייקבע אתר השגרירות במערב ירושלים, הרי זה כאילו מיקמו אותה במזרח ירושלים, ויהווה בבחינת אישור לסיפוח מזרח ירושלים לישראל, וישים לאל את החלטת מועצת הביטחון האחרונה תר על כן, יערער את יסודות הלגיטימיות הבינלאומית, שהם החלטות האום, שעליהם מתבססת הלגיטימיות הפלסטינית. וייתר את הצורך בשיחות הקבע עם ישראל על מעמד ירושלים. אם זה יקרה, הזהיר הבכיר הפלסטיני, על אשף יהיה לשקול "החלטות מכריעות", ובכללן ביטול ההכרה בישראל. הוא הזכיר את עלייתו של אריאל שרון על הבית בשנת 2000, שחוללה אינתיפאדה בת 7 שנים, ואת "הפרובוקציות" של שרי הליכוד שעלו על הר הבית וחוללו, לדבריו, את "אינתיפאדת היחידים." הוא הזהיר גם את ארה"ב מסערת רוחות בעולם הערבי שתפגע באינטרסים שלה, ופירט מהלכים רבי רושם שהרשות עצמה תפתח בהם כדי לגייס את עולם האיסלאם נגד המהלך של הנשיא המיועד, את אפריקה, את אירופה ואת העולם הערבי. הוא הזכיר את טקס הנפת דגל פלסטין בוותיקן בשבת כחלק מאותה המערכה לסיכול המהלך.
עריקאת גם הסביר מדוע העניין הזה כל כך מכריע בעיני הפלסטינים, וקשר זאת עם פגישות ההכנה בביירות עם כל פלגי אשף על כינוס המל'פ – המועצה הלאומית הפלסטינית, שהיא הפרלמנט של אשף בגולה.
עריקאת הסביר כי ימים אלה של קריסת משטר סייקס פיקו יקבעו גם את גורלה של פלסטין, שכן גבולות חדשים ישורטטו, ואם פלסטין לא תהיה על המפה- היא לא תהיה בכלל. על מנת לממש את קיומה של פלסטין בהסדרים האזוריים העתידים שהמעצמות ינסחו יש לממש את האחדות הפלסטינית בכל מחיר, וכדי להתגבר על המחלוקות, יש לקבע את הוועד הפועל של אשף כממשלת פלסטין, ואת המל'פ כפרלמנט של פלסטין. אובדן ירושלים ישמיט מן היצור הפוליטי החדש את לבו, אמר.
הדברים נשמעים חמורים ומרתיעים, אבל לפחות, עורך יומון האינטרנט רב ההשפעה, א-ראי אל-יום עבד אל-בארי עטוואן, פלסטיני במקורו היושב בלונדון, לא לקח אותם ברצינות. במאמר מערכת הוא קבע כי אבו מאזן לא יסכן את קיומה של הרשות הפלסטינית שהוא עומד בראשה, וכי עבר בשתיקה על עניינים חמורים אחרים, וכך יקרה גם הפעם, ניתח העיתונאי הבכיר. לדבריו, 150 אלף משפחות סמוכות על שולחנה של הרשות הפלסטינית, ואפילו אינו יכול להורות לפקידיו להפגין בחוצות, כי אינו בטוח שההפגנות שיתחילו נגד העברת השגרירות לא יופנו נגדו.
מה אומרות המדינות השכנות?
על מנת לברר דברים אלה לאשורם, יש לבחון שוב את עמדות מדינות ערב כלפי ירושלים, ובעניין זה יש חילוקי דעות עמוקים. ראשית כל – יש חילוקי דעות עם הרשות הפלסטינית עצמה. עריקאת אמר בראיון כי בכל הכבוד לבירות ערב, ירושלים חשובה יותר מכולם. קשה להאמין כי מדינה ערבית שרואה בירושלים עיר יותר חשובה בירתה, וסעודיה בוודאי שחרדה היום למעמדה של מכה מול הערים הקדושות לשיעה- נג'ף וכרבלא. ירושלים מאוד חשובה לאחים המוסלמים, ולרשות הפלסטינית. היא פחות חשובה למדינות ערב האחרות, ובאשר לסעודיה ולתנועות הטרור הסלפיות, לא זו בלבד שאיננה חשובה- הם רואים בה סכנה ותחרות למרכזיות
מבחינת סעודיה – יש לשים לב כי הקצבה גדולה מאוד, 500 מיליון דולר שהקציבה וועידת הפסגה בסרט לפני שנים, לא יצאה אל הפועל, כי סעודיה הכשילה את העברת הכספים. תנועות הטרור הסלפיות, כמו דאעש, עד היום לא פרסמה שום התייחסות לירושלים. אפילו כרוזים שפרסמה בירושלים הופנו נגד הנוצרים, ולא הזכירו כלל את בעיית ירושלים, או את חשיבות אל-אקסא.
בעניין זה קיבלנו ממקורות פלסטיניים דיווח על השיחה שקיים היו"ר עבאס בארמון המלך סלמאן של סעודיה. לדברי המקורות האלה תוך כדי שהשנים ישבו בלשכת המלך, הגיע טלפון מן הנשיא המצרי א-סיסי. א-סיסי הוא הודיע למלך, כאשר אבו מאזן נמצא במחיצתו, כי החליט למשוך את הפנייה למועצת הביטחון בעניין ההתנחלויות. המלך אמר לו: אללה יסהל עליכ—כלומר: אין לי מניעה. אבו מאזן אמר: אז תתנגדו להחלטת טראמפ להעביר את השגרירות. סיסי אמר: אני עם טראמפ. מלך סעודיה שתק.
ירדן וירושלים – סיפור בהמשכים
אשר לירדן, הרי עמדתה השתנתה עם הימים. מייד אחרי מלחמת 1948, סיפחה את העיר העתיקה בניגוד לכל מדינות ערב שלא הכירו בסיפוח זה, ובסיפוח הגדה המערבית, ונשארו נאמנים להחלטות האו"ם שעל פיהם ירושלים היא עיר בינלאומית.
אחרי שירדן הודיעה על הניתוק מן הגדה, בסיום מלחמת ששת הימים, היא נותרה מעורבת בירושלים ובמיוחד באל-אקסא. הסכם השלום עם ישראל התבסס על שמירת מצב הסטטוס-קוו, לפיו ישראל היא האחראית על הביטחון, בעוד הווקף הירדני שעל ההר אחראי על המנהל. רחבת המסגדים היא איסלאמית במלואה, והכותל המערבי הוא יהודי מלא, וליהודים ולנוצרים מותר לעלות לרחבת המסגדים לביקור, ולא לצורך דתי. ישראל התחייבה לירדן לתת לה מעמד מועדף בהסדרי הקבע.
אף על פי שהסכם השלום עם ירדן דן רק בעניין הר הבית, הרי ירדן שמה עצמה אפוטרופסית גם לשאר עניני הערבים במזרח ירושלים, והגישה לישראל תלונות ובקשות בענייני מזרח העיר שמחוץ לרחבת המסגדים.
מצב זה השתנה לחלוטין אחרי ששני בכירים ירדנים גורשו בחרפה במכות בידי אספסוף פלסטיני מתוך המסגד עצמו. המלך עבדאללה הזועם זימן אליו את ראשי הציבור במזרח העיר, והודיע להם כי מעתה ירדן רואה עצמה אחראית רק לשטח המסגדים, ובכל מה שקשור לעניינים האחרים של מזרח ירושלים – היא מושכת את ידה מהם, ומניחה אותם לגורלם.
עניין אל-אקסא הוא חיוני לשושלת ההאשמית הרואה עצמה כמגינה על המקומות הקדושים. עד שהרשות הפלסטינית צורפה לאונסקו ירדן לא פעלה נגד ישראל, אבל הפלסטינים הכניסו רוח תזזית לארגון, ואילצו את ירדן להיגרר אחריהם, כפי שראינו בהחלטת אונסקו האחרונה.
ירדן העריכה כך את הדברים, ואילצה את הרשות הפלסטינית לחתום עמה על הסכם המשאיר בידה את ייצוג ירושלים באונסקו, אבל כפי שראינו בהחלטת אונסקו בעניין ירושלים- הפלסטינים לא כיבדו את ההסכם והובילו מהלכים באונסקו, וגררו אחריהם את ירדן.
עקרונית, ירדן כעת, כל עוד אין אתגר על מעמדה ברחבת המסגדים, אין לה עניין לפעול. אין לה תביעות על מערב ירושלים, והיא משכה ידה ממזרח ירושלים, כך שלכאורה אין בעיה.
אבל יש בעיה- אם הפלסטינים יכריזו על מאבק בעצימות גבוהה, הרי כפי שראינו במקרה אל-אקסא—ירדן תהיה מחוייבת שלא להיגרר אחרי הפלסטינים.
היומון האלקטרוני, א-ראי אל-יום, דיווח כי ירדן פועלת בערוצים חשאיים לשכנע את הממשל של טראמפ למשוך את ידו מן העניין.
לסיכום: כוונתו של הנשיא הנבחר, דולנד טראמפ, מעוררת סערה ברשות הפלסטינית, אבל קשה לאבחן התרגשות דומה בעולם הערבי. ירושלים חשובה לרשות הפלסטינית ולאחים המוסלמים, אבל סעודיה רואה בה סכנה למעמד מכה, והתנועות הסלפיות, עד לרגע זה אדישות.
ירדן נמצאת במצב רגיש. עקרונית היא הודיעה שהיא נוטשת את מזרח ירושלים ומתמקדת רק ברחבת המסגדים, אבל אם תיכפה עליה תחרות מצד הרשות הפלסטינית – קשה להעריך כיצד תגיב.
