התראות

הנרטיב האסלאמי-שמאלני משתלט על השיח הפוליטי באירופה

שיתוף

עניינים


ההפגנות האנטי-ישראליות הנערכות ברחבי אירופה על רקע המלחמה בעזה צריכות לעורר דאגה רבה בישראל. הן מצביעות על התבססות המיעוטים המוסלמים באירופה, הגברת השפעתם הפוליטית והעמקת שיתוף הפעולה ביניהם לבין ארגוני השמאל הקיצוני.

לקריאת המאמר המלא: לחצו כאן

ההפגנות האנטי-ישראליות הנערכות ברחבי אירופה על רקע המלחמה בעזה צריכות להדאיג את ישראל. הן מצביעות על התבססות המיעוטים המוסלמים באירופה, הגברת השפעתם הפוליטית והעמקת שיתוף הפעולה ביניהם לבין ארגוני השמאל הקיצוני.

צעדות מחאה נגד "התוקפנות הישראלית" נערכו גם במלחמות הקודמות בלבנון ובמהלך האינתיפאדה השנייה, אך בימים אלה מדובר בתופעה הרבה יותר מאורגנת ועוצמתית. המארגנים מצליחים לגייס להפגנות מרשימות בעשרות ערים באירופה מאות אלפי אנשים הנושאים בידיהם שלטים עם מסרים אנטי-ישראליים מובהקים (כגון המשוואה מגן דוד = צלב קרס). הפגנות אלה נערכות לא רק בבירות הגדולות, אלא גם בערי השדה. ישראל מואשמת בהן בביצוע פשעי מלחמה, בהפרת המשפט הבינלאומי, ברצח חפים מפשע ובביצוע רצח עם. השואה, בהתאם למפגינים, כבר איננה שואת העם היהודי, אלא השואה שמבצעת ישראל בפלסטינים.

מראות מחאה אלה היו עד כה "מקובלים" בעיקר במדינות ערב והאסלאם, שם נתנו השלטונות דרור לזעם ההמונים נגד ישראל. עכשיו הם הגיעו בכל עוצמתם גם ל"אירופה הנאורה", בה המוסלמים הם עדיין מיעוט. בהפגנות אלה משתתפים גורמים אירופיים כגון ארגוני שמאל, איגודים מקצועיים ואפילו נכבדים מקומיים וראשי מועצות עירוניות הצועדים לצד המפגינים. בנורבגיה, אף נמסר ששרת האוצר לקחה חלק באירוע אנטי-ישראלי.

ההפגנות באירופה לא נועדו לקרוא לשלום ולהבנה. להפך, מטרתן היא לבטא הזדהות גלויה עם החמאס, ארגון שחרת על דגלו את השמדתה של מדינת ישראל והוכרז על ידי האיחוד האירופי כארגון טרור. אותם מפגינים הרי מעולם לא יצאו להפגין למען ישראל במהלך שמונה השנים האחרונות כאשר דרומה של ישראל הופצץ ללא הרף.

נראה כי הבעיה המרכזית נובעת מכך שארגוני השמאל הקיצוניים באירופה חברו לארגונים המוסלמים. בכל ההפגנות ניתן לראות את דגליהם של ארגוני השמאל הקיצוני מתנופפים לצד דגלי אש"ף ודגלים ירוקים המבטאים את ההזדהות עם האסלאם.  ב- 15 השנים האחרונות – מאז הסכמי אוסלו –  נוצרה קואליציה לא קדושה ובהחלט לא טבעית, בין ארגוני השמאל הקיצוני באירופה לארגונים הערביים והאסלאמיים. ארגוני השמאל מורכבים ממפלגות וארגונים חילוניים שבמסגרתם התקבצו קומוניסטים לשעבר, מהפכנים למיניהם ואנרכיסטים. הם דוגלים בתיקון העולם במהפכה ובאלימות ונאבקים בגלובליזציה. מטרתם המוצהרת של הארגונים הערבים והאסלאמיים היא להיאבק בישראל ובארה"ב, ואפילו במערב כולו, על מנת לחתור להשתלטות אסלאמית על העולם. לכאורה, אין ניגוד בולט יותר בין מטרות ארגוני השמאל הקיצוני באירופה לבין שאיפותיהם של הארגונים הערבים והאסלאמיים. החיבור בין קטבים אלה מקורו בראיית השמאל הקיצוני את עמי ערב והאסלאם כחלק חשוב, ואפילו חוד החנית, של העולם השלישי המדוכא מול הקולוניאליזם האמריקאי והכיבוש הישראלי. ארה"ב נתפסה מאז תקופת ברית המועצות כאויב וכסמל לקולוניאליזם החדש. השמאל הקיצוני היה זקוק למטרה נעלה (CAUSE) כדי להמשיך ולהתקיים לאחר נפילת ברית המועצות. הוא מצא אותה בעולם השלישי, ובעיקר בקרב עמי ערב והאסלאם, ורומם אותם לדרגת מהפכנים.

בתקופה הנוכחית, שבה גדלה השפעתה של מה שמכונה החברה האזרחית, יש לארגוני השמאל הקיצוני מרחב פעולה רב. הם בעלי השפעה דומיננטית על אמצעי התקשורת ותוך שיתוף עם מדינות העולם השלישי יש להם גם חלק נכבד בקביעת האג'נדה הבינלאומית. כאן טמון ההסבר לייחסה של התקשורת הבינלאומית לישראל. על רקע חדירה עמוקה של השמאל הקיצוני לאמצעי התקשורת, ישראל "זוכה" לכיסוי קפדני ומדוקדק מעבר לכל פרופורציה.  העיתונאים, כפי אנו רואים מדי יום, מתייחסים לנציגינו ממשרד החוץ ומצה"ל כנאשמים וחוקרים אותם שתי וערב על כל פעולה או שמועה. שום מדינה בעולם לא עמדה או עומדת בפני ביקורת תקשורתית כה נוקבת וחד-צדדית. זו אותה תקשורת המתייחסת בסלחנות והבנה להפרת זכויות האדם הבסיסיות בכל מדינות ערב והאסלאם ולמעשי הרצח והזוועה המבוצעים על ידי ארגונים אסלאמיים מאלג'יר, דרך דרפור ועד עיראק ואשר גבו מחיר דמים גבוה מאחיהם המוסלמים.

המערכה התקשורתית המתנהלת נגד ישראל כיום באירופה על רקע המלחמה בעזה היא סימפטום להתפתחותה של שנאה גוברת ומהווה חלק ממאבק פוליטי חריף שמנהלים גורמים בעלי עוצמה שחברו יחד כדי לפגוע בלגיטימציה של ישראל, לבודדה, לרפות את ידיה ולהביא להיעלמותה. ההתמודדות עם סוגיה חמורה זו צריכה לקבל עדיפות לאומית. ישראל עומדת בפני תופעה פוליטית ההולכת ומחמירה שאסור להתעלם ממנה. אין ספק שבעתיד הקרוב ישראל תידרש לתעצומות נפש גדולות כדי להיאבק ביחס העוין כלפיה, בהנחה שלא איחרה כבר את המועד.

תגובות
1. כל כך נכון
שוהם (17/01/2009 01:23:28)

שיתוף

תמכו בנו

הירשמו ל-Daily Alert

ה-Daily Alert הידוע – תקציר חדשות ישראל, מופק על ידי המרכז הירושלמי מאז 2002, ומציע קישורים לכתבות נבחרות בנושא ישראל מתוך מקורות תקשורת מובילים באנגלית ובעברית.

עוד בנושא

הישאר מעודכן, תמיד

קבל את החדשות, התובנות והעדכונים העדכניים ביותר ישירות לתיבת הדואר הנכנס שלך — תהיה הראשון לדעת!

 

הירשם ל-Jerusalem Issue Briefs

תמצית חדשות ישראל יוצאת לאור בכל יום ראשון, שלישי וחמישי.

התראות

המרכז הירושלמי
חשיפה לצפון: האם חזבאללה נערך מחדש?

למרות הרטוריקה המרגיעה, כי המצב הביטחוני הוא מהטובים בעשורים האחרונים, בפועל כבר בנובמבר 2024 חזבאללה הפר את הסכם הפסקת האש. "אני חושב שזו הרגעה, אם אתה קורא לעומק את דבריו של אלוף פיקוד הצפון", מסביר, אל"מ (במיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, בראיון לחדשות 13.

החוקר מדגיש כי "הגבול בין סוריה ללבנון הוא פרוץ – יש 136 מעברים בלתי חוקיים, שחלקם נשלטים בשלט רחוק בידי כוחות עוינים". באמצעות אותם מעברים זורמות סחורות אסורות, ודרכם מצליחה איראן להעביר אמצעי לחימה לחזבאללה. כך הארגון מתחזק ומתחמש מחדש, למרות המאמצים לבלום אותו.

חזבאללה מסרב להתפרק מנשקו, וממשלת לבנון מתקשה או אינה מעוניינת לפעול נגדו. ההתעצמות הזו, בצד הגבול הצפוני של ישראל, מחייבת בחינה מחודשת של האיום ושל ההיערכות מולו. לדבריו, "השליח האמריקאי עצמו הודיע שנכשל בכפיית פירוק חזבאללה מנשקו".

12:15pm
המרכז הירושלמי
הפסקת האש קרסה: חיזבאללה נערך למלחמה עם ישראל

אל"מ (מיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון: "מי שחשב שסיימנו עם חיזבאללה, פשוט טעה וזה יתפוצץ לו בפרצוף. את המידע סיפק השליח האמריקאי שאמר שנכשל במאמציו לגרום לארגון להתפרק מנשקו".

לדבריו, "איראן מנצלת את הגבול הפרוץ בין סוריה ללבנון כדי להעביר נשק וכספים והוא משלים את ההיערכות שלו לקראת עימות מול ישראל". נריה מסביר כי כעת, ישראל עוקבת ב-7 עיניים ומחסלת פעילים בדרום לבנון. "אני נזכר במשפט שרבין היה אומר תמיד שהעולם ישפוט אותנו לפי המעשים ולא על פי הדיבורים. מה שחסר זה מעשה, לקחת אחריות, לקחת יוזמה ולהחליט על התארגנות מחדש", הוא מסכם.

2:30pm
המרכז הירושלמי
ישראל במצור מדיני – ומה מתכנן הקבינט?

ישראל לכודה בלחץ מדיני ובינלאומי הולך ומחמיר, מזהיר יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריו, "ישראל לא מכריעה את המלחמה, גם בגלל טעויות שלנו וגם בגלל הקמפיין השקרי שמופעל נגדה". בן מנחם מצביע על כך שאפילו הנשיא טראמפ, שתומך בישראל, מאותת ש"ישראל היא זו שצריכה להחליט". הוא מעריך שמתבשל מהלך אסטרטגי, אולי צבאי, אבל לא רואה את צה"ל כובש את עזה כולה או מגייס לסבבי מילואים נוספים. "הכנסת מזון לרצועה היא לא מהלך הומניטרי, זו עזרה לאויב", הוא טוען.

הדאגה המרכזית היא מה שמתרחש בזירה המדינית, בעיקר מול ארה"ב, שעד כה מונעת מהלומות מדיניות באו"ם באמצעות וטו. בן מנחם מדגיש את הצורך בהכרעה מהירה וברורה: "לא ייתכן שזה נמשך שנתיים. המטרה לא ברורה. החיילים שואלים – מה עכשיו?" לדבריו, צה"ל מסוגל לכבוש את הרצועה ולחלץ את החטופים, אך ללא הכרעה מדינית – אין מוצא. "זו כבר החלטה מוסרית. או שמסיימים עם זה, או שמוותרים לחמאס – וגם אז לא נקבל את כל החטופים", הוא מסכם.

2:20pm
המרכז הירושלמי
איראן-ישראל: בין הפסקת האש לסערה הבאה

יוני בן מנחם מדגיש כי הפסקת האש בין ישראל לאיראן אינה אלא הפוגה זמנית, בעוד שני הצדדים נערכים לעימות הבא. לדבריו, "איראן עדיין מסוגלת לשגר מטח מהיר של מאות טילים בליסטיים לעבר ישראל, כפי שעשתה באפריל 2024" – אך מהלך כזה, הוא מציין, "יהיה מסוכן מאוד מבחינתה, כיוון שישראל תגיב בעוצמה מוחצת בשטחה של איראן". בן מנחם מצביע על כך שהעימות בין המדינות נמצא בשלב ביניים, שבו ההרתעה ההדדית שברירית וכל טעות עלולה להצית מחדש את הלחימה.

12:12pm
המרכז הירושלמי
הטבח הבא כבר מתוכנן – והמערב מממן אותו בשתיקה

מאות אזרחים דרוזים נטבחו לאחרונה בסווידא, כולל נשים וילדים, בפשיטה אכזרית של כוחות הביטחון במדינה – שמורכבים בפועל ממיליציות סלפיות-ג'יהאדיסטיות. משטר א-שרע, שמיתג את עצמו כ"ממשל סורי חדש", הוא למעשה גלגול מודרני של דאע"ש, בשיתוף פעולה עם לוחמים זרים ובחסות סעודיה וארה"ב.

דליה זיאדה, חוקרת במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, כותבת כי הטיהור האתני נגד הדרוזים והעלווים נעשה בגלוי, והמערב לא רק שותק – הוא משתף פעולה. "מאות מיליוני דולרים מוזרמים להשקעות במשטר הדמים הזה, שמבצע הוצאות להורג, ביזה והשמדת קהילות שלמות בשם הסדר. השלטון הג'יהאדיסטי הזה הוא איום עולמי".

12:10pm
המרכז הירושלמי
הפסקת האש קרסה: חיזבאללה נערך למלחמה עם ישראל

אל"מ (במיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהיר כי חיזבאללה בלבנון אינו עוצר, אלא נערך למלחמה. "המצב בלבנון חוצה את קו הסכנה", הוא אומר. לדבריו, הארגון לא רק שמסרב להתפרק מנשקו, אלא אף "מגביר את אחיזתו במוסדות המדינה, בעוד וושינגטון מתעסקת בטקטיקות דיפלומטיות חסרות שיניים".

נריה טוען כי אין עוד זמן למשחקים: "חיזבאללה לא משחק על זמן – הוא מנצל אותו". לדבריו, בזמן ששליחים אמריקאים ממשיכים לקרוא להידברות, חיזבאללה משלים מהלכים לקראת עימות עתידי. "ישראל תיאלץ להגיב", הוא מעריך, "ובמוקדם או במאוחר, המזרח התיכון יתלקח שוב".

 
12:19pm
המרכז הירושלמי
הסיוע ההומניטרי נוחת בידי חמאס, לא בידי העם

ד"ר פיאמה נירנשטיין, חוקרת ב-JCFA, מתארת תמונה עגומה של המתרחש בעזה: "כל משלוח סיוע מגיע לידי חמאס – לא לידי האזרחים". לדבריה, מדובר באסטרטגיה ברורה של הארגון: שימוש במזון ובתרופות כמנוף לשליטה, כפייה ויצירת נאמנות. "הסיוע ההומניטרי הפך לנשק", היא כותבת, ומבהירה כי "זו לא תוצאה שולית של המלחמה, אלא לב שלטונו של חמאס".

9:37am
המרכז הירושלמי
הזירה הבאה: סערה טורקית בים התיכון

אבירם בלאיש, סגן נשיא המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהיר מהמהלכים האחרונים של טורקיה בזירה הלובית, שמצביעים על שינוי אסטרטגי במדיניות אנקרה. לדבריו, טורקיה שעד כה הסתמכה על קשרים בלעדיים עם ממשלת טריפולי, בוחנת כעת שיתוף פעולה גם עם הגורמים המזרחיים בלוב – בראשותו של ח'ליפה חפטר. "היעד הוא להבטיח לעצמה נתח נאה מתקציבי השיקום של לוב", הסביר.

9:34am
המרכז הירושלמי
אין דרך חזרה – צריך לסיים את העבודה בעזה

"הגענו לנקודה שצריך פשוט לסיים את העבודה", מסביר קולונל ג'ון ספנסר, חוקר לוחמה אורבנית ועמית במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. במילים חדות וברורות, הוא טוען כי הפסקת אש לפני תבוסה מוחלטת של חמאס תהיה לא פחות ממתכון לעוד טבח: "כל פתרון שמותיר את חמאס בעמדת כוח – אפילו חלקית – יבטיח רק סבב דמים נוסף", כותב ספנסר במאמר מיוחד. לדבריו, אין טעם בדיונים הומניטריים אם הטרור ממשיך להחזיק בגרון של מיליוני אזרחים.

11:13am
המרכז הירושלמי
‏האם צרפת באמת יכולה להכריז על הקמת מדינה פלסטינית? ‏

הכרזתו של נשיא צרפת עמנואל מקרון על הכרה במדינה פלסטינית עוררה תגובות חריפות. השגריר לשעבר עו"ד אלן בייקר וסא"ל (במיל') מוריס הירש מהמרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, טוענים כי המהלך מנוגד למשפט הבינלאומי ולחתימות ההסכמים בין ישראל לאש"ף. "ההנהגה הפלסטינית לא עומדת באף אחד מהקריטריונים הבסיסיים להכרה במדינה", כתבו בדו"ח משפטי, "ביניהם גבולות מוגדרים, שלטון מתפקד ויכולת לקיים יחסים דיפלומטיים". הם גם מזכירים כי ההכרה במדינה פלסטינית מחוץ למו"מ ישיר פוגעת בתוקף של הסכמי אוסלו.

הירש לא חסך ביקורת גם כלפי ישראל: "אנחנו יכולים להתלונן על מקרון, אבל קודם כל נדרשת הצהרה ברורה מהממשלה – יהודה ושומרון הם שלנו, ולא תקום לעולם מדינת טרור ממערב לירדן". לדבריו, סירובה של ישראל לנקוט בצעדים משמעותיים בשטח הוא זה שמאפשר למהלכים החד-צדדיים לפרוח. השניים מזהירים כי גם אם למהלך אין תוקף משפטי מיידי, הוא יעניק רוח גבית לחמאס, יפגע בסיכוי לעסקת חטופים, ועלול להביא להפסקת מימון אונר”א – שכן "מדינה אינה זכאית לסיוע לפליטים". לדבריהם, מדובר בהצגה דיפלומטית ריקה, שמאיימת על יציבות האזור.

 
10:31am
המרכז הירושלמי
אם לא נכריע בעזה — ניכנס למלכודת בינלאומית
יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מצביע על סכנה אסטרטגית ביוזמה הסעודית-צרפתית להקמת מדינה פלסטינית. "התקשורת הערבית בקושי מדווחת על כך", טוען בן מנחם. לדבריו, "סעודיה דוחפת את זה כבר שנה, גם בזירה הערבית וגם במערב, וזה צריך להדליק לנו אור אדום. אף אחד ביו"ש או עזה לא מאמין שזה באמת יקרה, ממש כמו ההכרזה של ערפאת ב-1988". מבחינתו, הפתרון ברור: "ישראל צריכה להחיל ריבונות ביהודה ושומרון ולהרחיב את ההתיישבות בלי להתמהמה".

בעניין רצועת עזה, בן מנחם נחרץ: "הטלת מצור רק תכניס את ישראל למצור מדיני חמור יותר. אין מנוס מהכרעה צבאית — כיבוש מלא של הרצועה וטיהור השטח ממחבלים". עם זאת, הוא מדגיש שיש לפעול גם בזירות אחרות: "הובטח שנחסל את הנהגת חמאס בחו"ל — בפועל כמעט ולא קרה כלום. נכון שיש מגבלות בטורקיה ובקטאר, אבל כל הנהגת חמאס עושה גם עסקים, והמוסד יודע לצוד אותם במדינות אחרות". בן מנחם חותם בקריאה חד-משמעית: "ישראל צריכה ללחוץ על ארה"ב לפעול להקפאת המיליארדים שזורמים לחמאס".

10:27am
המרכז הירושלמי
חוקרת מצרית: "מצרים חוששת מהפליטים בעזה יותר ממלחמה עם ישראל"

בעוד עזה מתפוררת מבפנים ומסעירה את הזירה הבינלאומית, מצרים שומרת על שקט מתוח בגבול הדרומי. דליה זיאדה, חוקרת מצרית במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, חושפת כי מאחורי התמיכה הפומבית של קהיר בפלסטינים, שולט פחד עמוק מהצפת סיני בפליטים, או גרוע מכך, בלוחמים חמושים מחמאס. לדבריה, "מצרים רואה בעזה איום ביטחוני ממשי, לא מתוך חמלה אלא מתוך אסטרטגיה קרה שמעדיפה יציבות פנימית על סולידריות ערבית".

בישראל גוברת הדאגה מהתמרונים המצריים, במיוחד על רקע הדיווחים על התחמשות מצרית מוגברת ותיאום עם סין ורוסיה. זיאדה מצביעה על שינוי אסטרטגי עמוק: "קהיר מתרחקת מהבריתות המערביות, ובראשן ארה״ב, ומתקרבת לגוש המזרחי. זה כבר לא רק איום אזורי, אלא שינוי כללי המשחק בזירה הדיפלומטית של המזרח התיכון".

1:01pm

Close