התראות

הניסיון המר של ישראל עם כוחות בינלאומיים

שיתוף

עניינים

הרעיון להציב כוחות בינלאומיים באיו"ש מועלה תדיר ע"י גורמים דיפלומטיים שונים כמענה לדרישות הביטחון של ישראל במסגרת הסדר אפשרי ליישוב הסכסוך עם הפלסטינים. בעיקר אמורים הדברים בתרחיש בו ייסוג צה"ל מהאזורים האסטרטגיים של איו"ש, דוגמת בקעת הירדן. בתחילת כהונת ממשל אובמה הציע היועץ לביטחון לאומי דאז, גנרל ג'ים ג'ונס, להציב כוחות בינלאומיים באזור במסגרת הסדר מדיני.

מספר מנהיגים ישראליים נישבו אף הם ברעיון. כך למשל, אמר רה"מ לשעבר, אהוד אולמרט ל"ניו יורק טיימס" בתחילת השנה, כי הוא חתר להביא להצבת כוחות בינלאומיים בהובלה אמריקנית באיו"ש.

לפני שבוע, ב-22 בספטמבר, אולמרט פרסם את תוכניתו המדינית בטור בעמוד הדיעות של ה"ניו יורק טיימס", אם כי בלי כל הפירוט על הכוחות הבינלאומיים.

 מציאות מסוכנת

הניסיון האחרון של ישראל עם כוחות בינלאומיים היה תחת ממשלת אולמרט, עת קיבלה מועצת הביטחון את החלטה 1701 בעקבות מלחמת לבנון השנייה ב-2006. ראוי להתבונן לאחור ולבחון את תפקודם של הכוחות הבינלאומיים בלבנון טרם תועלנה הצעות דומות על ידי הקהילה הבינלאומית בהקשר לסכסוך עם הפלסטינים.

בתקופת מלחמת לבנון השנייה ולאחריה התמקד המאמץ הדיפלומטי של ישראל בגיבושם של הסדרי ביטחון, שנועדו למנוע היווצרותה מחדש של היערכות צבאית עוינת בדרום לבנון. מתוך הכרה בדרישות הביטחון של ישראל, הודיעה מועצת הביטחון בהחלטה 1701 על הקמתו של כוח יוניפי"ל מחודש עם מנדט מורחב ואפקטיבי יותר מבעבר.

החלטת מועצת הביטחון חזרה והדגישה את החשיבות שכוח יוניפי"ל יפעל לפרק את נשקן של המליציות הלבנוניות, דוגמת חיזבאללה, בהתאם להחלטות קודמות של האו"ם. כמו כן, ההחלטה אסרה על העברת נשק ללבנון ללא פיקוח של ממשלת לבנון. משמעות הדברים היא שהעברת נשק מאירן לחיזבאללה הוגדרה כהפרה של החלטת מועצת הביטחון. לצורך יישום אמברגו הנשק נשלחו בספטמבר 2006 ספינות מלחמה גרמניות לפקח על התעבורה הימית ללבנון.

החידוש החשוב ביותר הגלום בהחלטה 1701 היה בקביעה, כי באזור שבין קו הגבול הבינלאומי בין ישראל ללבנון ועד לנהר הליטני מצפון לו, יותר רק לצבא לבנון ולכוחות יוניפי"ל להחזיק נשק. מטרת סעיף זה הייתה להרחיק את כוחות חיזבאללה מהגבול הישראלי. כזכור, קודם למלחמת לבנון השנייה החזיק חיזבאללה באזור זה כוח שמנה כחמשת אלפים לוחמים המצוידים בעשרת אלפים רקטות.

החלטה 1701 הוגדרה בשעתה כהישג חשוב של הדיפלומטיה הישראלית. האומנם? בחינת תמונת המצב בחמש השנים מאז יישום החלטה 1701 מלמדת, כי כוחות חיזבאללה חזרו לדרום לבנון בהיקף גדול יותר מההיערכות שקדמה למלחמתלבנון השנייה. הארסנל של חיזבאללה כולל קרוב ל-40 אלף רקטות, מתוכן 30 אלף מוצבות מדרום לנהר הליטני באזור שאמור להיות בשליטה צבאית בלעדית של יוניפי"ל וצבא לבנון.

ההיערכות הצבאית המסיבית של חיזבאללה בדרום לבנון נחשפה במרץ השנה על ידי העיתון "וושינגטון פוסט". במפות שהוכנו על ידי צה"ל ופורסמו בעיתון סומנו מאות עמדות של חיזבאללה בכפרי דרום לבנון, ובכללם מחסני נשק, בונקרים ועמדות תצפית. בכפר השיעי אל-ח'יאם, ארבעה ק"מ צפונית לגבול ישראל, מיקם חיזבאללה את עמדותיו בקרבת בתי ספר, מסגדים ובתים של תושבים.

מציאות זו בדרום לבנון מסכנת אזרחים בעת התלקחות מחדש של עימות צבאי בין ישראל לחיזבאללה. לו כוח יוניפי"ל היה מבצע את תפקידו כהלכה בהתאם להחלטה 1701, הקמת עמדות צבאיות של חיזבאללה בלב ישובים אזרחיים הייתה נמנעת. יוניפי"ל היה צריך לפעול בכפרים השיעיים בדרום לבנון ולהוציא מתוכם אמצעי לחימה שחיזבאללה הציב בהם בניגוד מוחלט להחלטה 1701. דבר זה לא קרה, והאפשרות שכוחות אירופאיים יממשו את המנדט שבידיהם תוך הסתכנות בעימות עם חיזבאללה שואפת לאפס. בחודש יולי האחרון הצרפתים אפילו איימו להסיג את כוחותיהם בעקבות היתקלות עם מחבלים בדרום לבנון.

קו הגנה ראשון

לניסיון המר של ישראל עם כוחות בינלאומיים השלכות גם בזירה הפלסטינית. אם יוניפי"ל אינו יכול להבטיח פירוז של דרום לבנון, מי יתקע לידינו שכוחות בינלאומיים יהיו אפקטיביים בהבטחת הפירוז באיו"ש? ישראל למדה על בשרה את לקחי ההתנתקות החד צדדית מרצועת עזה, ובפרט הנסיגה מציר פילדלפי. טרם הנסיגה, החמאס עשה שימוש ברקטות קסאם קטנות המיוצרת בייצור מקומי. התקיפה של ערים דוגמת אשקלון בעזרת רקטות ארוכות טווח כמו הגראד החלה לראשונה בשנת 2006, לאחר שכוחות צה"ל הפסיקו לפעול נגד ההברחות בציר פילדלפי והוא הפך לערוץ להברחת אמצעי לחימה בהיקף נרחב עבור חמאס, שכללו אפילו טילים נגד מטוסים מסוג SA-7.

ככלל, כוחות בינלאומיים הוכחו כמוגבלים ביותר בהבטחת הביטחון כמעט בכל זירה: ברואנדה, בבוסניה ובמקומות שונים במזרח התיכון, ולא ניתן לסמוך עליהם שיוכלו למנוע הברחות לאזור איו"ש. ניתן לסמוך אך ורק על צה"ל למנוע תופעות כאלה. מי ששואף להציב כוח אמריקני משמעותי כדי לתקן את החולשה של כוחות בינלאומיים אחרים, לא מבין את הלכי-הרוח בוושינגטון ב-2011, כאשר ארה"ב מתעייפת מהרעיון של תסבוכות צבאיות במזרח התיכון לאחר עיראק, אפגניסטן ולוב.

כישלון יוניפי"ל בדרום לבנון צריך לשמש נורת אזהרה בעת שיידונו הסדרי ביטחון באיו"ש, והוא ממחיש את חשיבות השליטה של צה"ל בבקעת הירדן כקו הגנה ראשון ממזרח. אלה הטוענים שישראל צריכה להסתייע בכוחות בינלאומיים כדי לשמור על ביטחונה, ראוי שילמדו היטב את לקחי החלטה 1701 בדרום לבנון.

המאמר פורסם לראשונה ב"ישראל היום"

הוספת תגובה קישור ישיר לרשומה

לרשימת הפרסומים בבלוג

תגובות
1. יופי של כתבה
אליפל (03/10/2011 17:31:49)
2. נעדרת מהכתבה הטובה הזו, עובדה חשובה…
אייל תל אביב-יפו (05/10/2011 12:11:27)
שיתוף

תמכו בנו

הירשמו ל-Daily Alert

ה-Daily Alert הידוע – תקציר חדשות ישראל, מופק על ידי המרכז הירושלמי מאז 2002, ומציע קישורים לכתבות נבחרות בנושא ישראל מתוך מקורות תקשורת מובילים באנגלית ובעברית.

עוד בנושא

הישאר מעודכן, תמיד

קבל את החדשות, התובנות והעדכונים העדכניים ביותר ישירות לתיבת הדואר הנכנס שלך — תהיה הראשון לדעת!

 

הירשם ל-Jerusalem Issue Briefs

תמצית חדשות ישראל יוצאת לאור בכל יום ראשון, שלישי וחמישי.

התראות

המרכז הירושלמי
סיוע לעזה? נשק בידיים של חמאס

"חמאס לא מנסה להאכיל את עמו – הוא מקריב אותו עבור ניצחונות תודעתיים", כותבת ד"ר פיאמה נירנשטיין, חוקרת במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריה, הקהילה הבינלאומית משחקת לידיים של ארגון טרור שמנצל כל משאית סיוע: "87% מהסיוע שנשלח לעזה נבזז בידי חמאס", היא מציינת, "התוצאה: רעב מבוים, אזרחים מותקפים על ידי חמושים, וכל זאת כשהתקשורת מאשימה דווקא את ישראל".

נירנשטיין מצביעה על האבסורד: "כשהאו״ם יצביע על מדינה פלסטינית, החטופים יישארו בעזה, והסיוע ימשיך להיגנב". מבחינתה, העולם לא רק עיוור למציאות, אלא גם משתף פעולה עם האויב: "המנהיגים שואלים למה חמאס לא רוצה לנהל מו״מ? כי הם לא חייבים. כל ויתור וכל משאית הם צעד נוסף להרס ישראל". זו, לדבריה, לא מדיניות סיוע, זו התאבדות מוסרית של המערב.

3:46pm
המרכז הירושלמי
המלחמה בעזה נמרחת – ובסוף חמאס יכריז על ניצחון

"כל יום שחולף ולא כבשנו את הרצועה – פועל לרעתנו", מזהיר יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריו, ישראל מתנהלת מול חמאס בצורה שגויה הן צבאית והן מדינית כבר שנתיים: "אנחנו מספרים לעצמנו סיפורים, כמו עם חיזבאללה. אלה ארגונים ג’יהאדיסטים – הם לעולם לא יתפרקו מנשק". לדעתו, אסון נוסף הוא זה שיטלטל את ההנהגה לפעולה, בדיוק כפי שהיה בפיגוע במלון פארק לפני מבצע חומת מגן.

בן מנחם מצביע גם על תסכול אמריקאי גובר: "הממשל ידידותי מאוד לישראל, אבל קטאר מוליכה אותו שולל, מבטיחה עסקאות תוך שבועיים שאין להן בסיס". מול חזון ההכרעה, הוא שולל לחלוטין צעדי ביניים כמו כתר או מצור: "זה יהיה בומרנג וייגמר בכך שהם יכריזו על ניצחון, כשאנחנו ניגרר למלחמת חורף קשה יותר". המסקנה שלו חדה: "חייבים לצאת למבצע, למחוק את חמאס ולשים סוף לאשליות. זה או אנחנו או הם".

 
3:46pm
המרכז הירושלמי
חשיפה לצפון: האם חזבאללה נערך מחדש?

למרות הרטוריקה המרגיעה, כי המצב הביטחוני הוא מהטובים בעשורים האחרונים, בפועל כבר בנובמבר 2024 חזבאללה הפר את הסכם הפסקת האש. "אני חושב שזו הרגעה, אם אתה קורא לעומק את דבריו של אלוף פיקוד הצפון", מסביר, אל"מ (במיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, בראיון לחדשות 13.

החוקר מדגיש כי "הגבול בין סוריה ללבנון הוא פרוץ – יש 136 מעברים בלתי חוקיים, שחלקם נשלטים בשלט רחוק בידי כוחות עוינים". באמצעות אותם מעברים זורמות סחורות אסורות, ודרכם מצליחה איראן להעביר אמצעי לחימה לחזבאללה. כך הארגון מתחזק ומתחמש מחדש, למרות המאמצים לבלום אותו.

חזבאללה מסרב להתפרק מנשקו, וממשלת לבנון מתקשה או אינה מעוניינת לפעול נגדו. ההתעצמות הזו, בצד הגבול הצפוני של ישראל, מחייבת בחינה מחודשת של האיום ושל ההיערכות מולו. לדבריו, "השליח האמריקאי עצמו הודיע שנכשל בכפיית פירוק חזבאללה מנשקו".

12:15pm
המרכז הירושלמי
הפסקת האש קרסה: חיזבאללה נערך למלחמה עם ישראל

אל"מ (מיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון: "מי שחשב שסיימנו עם חיזבאללה, פשוט טעה וזה יתפוצץ לו בפרצוף. את המידע סיפק השליח האמריקאי שאמר שנכשל במאמציו לגרום לארגון להתפרק מנשקו".

לדבריו, "איראן מנצלת את הגבול הפרוץ בין סוריה ללבנון כדי להעביר נשק וכספים והוא משלים את ההיערכות שלו לקראת עימות מול ישראל". נריה מסביר כי כעת, ישראל עוקבת ב-7 עיניים ומחסלת פעילים בדרום לבנון. "אני נזכר במשפט שרבין היה אומר תמיד שהעולם ישפוט אותנו לפי המעשים ולא על פי הדיבורים. מה שחסר זה מעשה, לקחת אחריות, לקחת יוזמה ולהחליט על התארגנות מחדש", הוא מסכם.

2:30pm
המרכז הירושלמי
ישראל במצור מדיני – ומה מתכנן הקבינט?

ישראל לכודה בלחץ מדיני ובינלאומי הולך ומחמיר, מזהיר יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריו, "ישראל לא מכריעה את המלחמה, גם בגלל טעויות שלנו וגם בגלל הקמפיין השקרי שמופעל נגדה". בן מנחם מצביע על כך שאפילו הנשיא טראמפ, שתומך בישראל, מאותת ש"ישראל היא זו שצריכה להחליט". הוא מעריך שמתבשל מהלך אסטרטגי, אולי צבאי, אבל לא רואה את צה"ל כובש את עזה כולה או מגייס לסבבי מילואים נוספים. "הכנסת מזון לרצועה היא לא מהלך הומניטרי, זו עזרה לאויב", הוא טוען.

הדאגה המרכזית היא מה שמתרחש בזירה המדינית, בעיקר מול ארה"ב, שעד כה מונעת מהלומות מדיניות באו"ם באמצעות וטו. בן מנחם מדגיש את הצורך בהכרעה מהירה וברורה: "לא ייתכן שזה נמשך שנתיים. המטרה לא ברורה. החיילים שואלים – מה עכשיו?" לדבריו, צה"ל מסוגל לכבוש את הרצועה ולחלץ את החטופים, אך ללא הכרעה מדינית – אין מוצא. "זו כבר החלטה מוסרית. או שמסיימים עם זה, או שמוותרים לחמאס – וגם אז לא נקבל את כל החטופים", הוא מסכם.

2:20pm
המרכז הירושלמי
איראן-ישראל: בין הפסקת האש לסערה הבאה

יוני בן מנחם מדגיש כי הפסקת האש בין ישראל לאיראן אינה אלא הפוגה זמנית, בעוד שני הצדדים נערכים לעימות הבא. לדבריו, "איראן עדיין מסוגלת לשגר מטח מהיר של מאות טילים בליסטיים לעבר ישראל, כפי שעשתה באפריל 2024" – אך מהלך כזה, הוא מציין, "יהיה מסוכן מאוד מבחינתה, כיוון שישראל תגיב בעוצמה מוחצת בשטחה של איראן". בן מנחם מצביע על כך שהעימות בין המדינות נמצא בשלב ביניים, שבו ההרתעה ההדדית שברירית וכל טעות עלולה להצית מחדש את הלחימה.

12:12pm
המרכז הירושלמי
הטבח הבא כבר מתוכנן – והמערב מממן אותו בשתיקה

מאות אזרחים דרוזים נטבחו לאחרונה בסווידא, כולל נשים וילדים, בפשיטה אכזרית של כוחות הביטחון במדינה – שמורכבים בפועל ממיליציות סלפיות-ג'יהאדיסטיות. משטר א-שרע, שמיתג את עצמו כ"ממשל סורי חדש", הוא למעשה גלגול מודרני של דאע"ש, בשיתוף פעולה עם לוחמים זרים ובחסות סעודיה וארה"ב.

דליה זיאדה, חוקרת במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, כותבת כי הטיהור האתני נגד הדרוזים והעלווים נעשה בגלוי, והמערב לא רק שותק – הוא משתף פעולה. "מאות מיליוני דולרים מוזרמים להשקעות במשטר הדמים הזה, שמבצע הוצאות להורג, ביזה והשמדת קהילות שלמות בשם הסדר. השלטון הג'יהאדיסטי הזה הוא איום עולמי".

12:10pm
המרכז הירושלמי
הפסקת האש קרסה: חיזבאללה נערך למלחמה עם ישראל

אל"מ (במיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהיר כי חיזבאללה בלבנון אינו עוצר, אלא נערך למלחמה. "המצב בלבנון חוצה את קו הסכנה", הוא אומר. לדבריו, הארגון לא רק שמסרב להתפרק מנשקו, אלא אף "מגביר את אחיזתו במוסדות המדינה, בעוד וושינגטון מתעסקת בטקטיקות דיפלומטיות חסרות שיניים".

נריה טוען כי אין עוד זמן למשחקים: "חיזבאללה לא משחק על זמן – הוא מנצל אותו". לדבריו, בזמן ששליחים אמריקאים ממשיכים לקרוא להידברות, חיזבאללה משלים מהלכים לקראת עימות עתידי. "ישראל תיאלץ להגיב", הוא מעריך, "ובמוקדם או במאוחר, המזרח התיכון יתלקח שוב".

 
12:19pm
המרכז הירושלמי
הסיוע ההומניטרי נוחת בידי חמאס, לא בידי העם

ד"ר פיאמה נירנשטיין, חוקרת ב-JCFA, מתארת תמונה עגומה של המתרחש בעזה: "כל משלוח סיוע מגיע לידי חמאס – לא לידי האזרחים". לדבריה, מדובר באסטרטגיה ברורה של הארגון: שימוש במזון ובתרופות כמנוף לשליטה, כפייה ויצירת נאמנות. "הסיוע ההומניטרי הפך לנשק", היא כותבת, ומבהירה כי "זו לא תוצאה שולית של המלחמה, אלא לב שלטונו של חמאס".

9:37am
המרכז הירושלמי
הזירה הבאה: סערה טורקית בים התיכון

אבירם בלאיש, סגן נשיא המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהיר מהמהלכים האחרונים של טורקיה בזירה הלובית, שמצביעים על שינוי אסטרטגי במדיניות אנקרה. לדבריו, טורקיה שעד כה הסתמכה על קשרים בלעדיים עם ממשלת טריפולי, בוחנת כעת שיתוף פעולה גם עם הגורמים המזרחיים בלוב – בראשותו של ח'ליפה חפטר. "היעד הוא להבטיח לעצמה נתח נאה מתקציבי השיקום של לוב", הסביר.

9:34am
המרכז הירושלמי
אין דרך חזרה – צריך לסיים את העבודה בעזה

"הגענו לנקודה שצריך פשוט לסיים את העבודה", מסביר קולונל ג'ון ספנסר, חוקר לוחמה אורבנית ועמית במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. במילים חדות וברורות, הוא טוען כי הפסקת אש לפני תבוסה מוחלטת של חמאס תהיה לא פחות ממתכון לעוד טבח: "כל פתרון שמותיר את חמאס בעמדת כוח – אפילו חלקית – יבטיח רק סבב דמים נוסף", כותב ספנסר במאמר מיוחד. לדבריו, אין טעם בדיונים הומניטריים אם הטרור ממשיך להחזיק בגרון של מיליוני אזרחים.

11:13am
המרכז הירושלמי
‏האם צרפת באמת יכולה להכריז על הקמת מדינה פלסטינית? ‏

הכרזתו של נשיא צרפת עמנואל מקרון על הכרה במדינה פלסטינית עוררה תגובות חריפות. השגריר לשעבר עו"ד אלן בייקר וסא"ל (במיל') מוריס הירש מהמרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, טוענים כי המהלך מנוגד למשפט הבינלאומי ולחתימות ההסכמים בין ישראל לאש"ף. "ההנהגה הפלסטינית לא עומדת באף אחד מהקריטריונים הבסיסיים להכרה במדינה", כתבו בדו"ח משפטי, "ביניהם גבולות מוגדרים, שלטון מתפקד ויכולת לקיים יחסים דיפלומטיים". הם גם מזכירים כי ההכרה במדינה פלסטינית מחוץ למו"מ ישיר פוגעת בתוקף של הסכמי אוסלו.

הירש לא חסך ביקורת גם כלפי ישראל: "אנחנו יכולים להתלונן על מקרון, אבל קודם כל נדרשת הצהרה ברורה מהממשלה – יהודה ושומרון הם שלנו, ולא תקום לעולם מדינת טרור ממערב לירדן". לדבריו, סירובה של ישראל לנקוט בצעדים משמעותיים בשטח הוא זה שמאפשר למהלכים החד-צדדיים לפרוח. השניים מזהירים כי גם אם למהלך אין תוקף משפטי מיידי, הוא יעניק רוח גבית לחמאס, יפגע בסיכוי לעסקת חטופים, ועלול להביא להפסקת מימון אונר”א – שכן "מדינה אינה זכאית לסיוע לפליטים". לדבריהם, מדובר בהצגה דיפלומטית ריקה, שמאיימת על יציבות האזור.

 
10:31am

Close