יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן) נשא (20 בפברואר) נאום מדיני בפני מועצת הביטחון של האו"ם, בו הציג את תוכניתו ליישוב הסכסוך הישראלי – פלסטיני. להלן תרגום תוכניתו של אבו מאזן:
"ראשית: אנו קוראים לעריכת ועידה בינלאומית לשלום באמצע שנת 2018 שתישען על החלטות הלגיטימיות הבינלאומית ובהשתתפות בינלאומית רחבה שתכלול את שני הצדדים המעורבים, הגורמים האזוריים והבינלאומיים הפעילים ובראשם החברות הקבועות במועצת הביטחון והקוורטט בדומה לועידת פריז לשלום או תוכנית הוועידה במוסקבה, וכפי שקבעה החלטת מועצת הביטחון 1850 לפיה תוצאות הוועידה תהיינה:
- קבלת מדינת פלסטין כחברה מלאה באו"ם, ופניה למועצת הביטחון למימוש הדבר תוך לקיחה בחשבון את החלטת העצרת הכללית 19/67 משנת 2012 והבטחת ביטחון בינלאומי לעמנו.
- הכרה הדדית של מדינת פלסטין ומדינת ישראל בגבולות 1967.
- יצירת מכאניזם בינלאומי רב משתתפים שיסייע לשני הצדדים במו"מ ליישוב כל סוגיות הסדר הקבע בהתאם להסכם אוסלו (אל-קודס, הגבולות, הביטחון, ההתנחלויות, הפליטים, המים, האסירים) וזאת כדי לקיים מו"מ הדבק בלגיטימיות הבינלאומית וליישם את אשר יוסכם עליו בלוח זמנים קבוע לצד מתן ערבויות להוצאתו לפועל.
"שנית: במהלך תקופת המו"מ יחדלו כל הצדדים מנקיטת פעולות חד צדדיות ובפרט אלה אשר משפיעות על תוצאות ההסדר הסופי, בהתאם לסעיף 31 של הסכם אוסלו משנת 1933, ובראשן הפסקת פעולות ההתנחלות באדמה הכבושה משנת 1967, ובכלל זה באל-קודס המזרחית, הקפאת ההחלטה המכירה באל-קודס כעיר הבירה של ישראל, עצירת העברת השגרירות האמריקנית לאל-קודס, תוך דבקות בהחלטות מועצת הביטחון הרלוונטיות ובפרט 476, 478 וכן אי הצטרפות מדינת פלסטין לארגונים אשר התקשרנו אליהם בעבר (22 ארגונים בינלאומיים מתוך 500 ארגונים ואמנות).
"שלישית: יישום יוזמת השלום הערבית כפי שגובשה מאלף עד תף, וגיבוש הסכם אזורי לאחר ההגעה להסכם שלום בין הפלסטינים והישראלים.
"במסגרת זו אנו מדגישים את היסודות למקור הסמכות לכל מו"מ עתידי והם:
- הדבקות בחוק הבינלאומי ובהחלטות הלגיטימיות הבינלאומית הרלוונטיות, ובכלל זאת החלטות מועצת הביטחון 242, 338 ועד החלטה 2334, יוזמת השלום הערבית וההסכמים החתומים.
- עקרון פתרון שתי המדינות, כלומר מדינת פלסטין שבירתה אל-קודס המזרחית, שתתקיים בביטחון ובשלום לצד מדינת ישראל בגבולות ה-4 ביוני 1967, והתנגדות לפתרונות החלקיים ומדינה בעלת גבולות זמניים.
- הסכמה להחלפת שטחים קלה על פי ערך ומשקל דומים ובהסכמת שני הצדדים.
- אל-קודס המזרחית היא בירת מדינת פלסטין והיא תהיה עיר פתוחה בפני כל המאמינים של שלוש הדתות המונותיאיסטיות.
- הבטחת ביטחון לשתי המדינות מבלי לפגוע בריבונות ובעצמאות של אחת מהן באמצעות נוכחות צד בינלאומי שלישי.
- פתרון צודק ומוסכם לבעיית הפליטים הפלסטינים על בסיס החלטה 194 בהתאם ליוזמת השלום הערבית והמשך המחויבות הבינלאומית לתמוך בסוכנות אונר"א עד לפתרון בעיית הפליטים".
תוכניתו המדינית של אבו מאזן נועדה בראש ובראשונה לבלום את "עסקת המאה" שמגבש נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. לאחר שקבע שהממשל האמריקני איבד את יכולתו לשמש מתווך הוגן, בוחר אבו מאזן לפנות ישירות למועצת הביטחון ולבקש את התערבותה כדי להעניק למדינת פלסטין מעמד של חברה מלאה באו"ם ולסייע לגבש מכאניזם בינלאומי ליישוב הסכסוך הישראלי – פלסטיני.
המתווה המדיני של אבו מאזן מציג כלפי חוץ גישה מתונה לכאורה, ואולם בפועל משמעותו דבקות פלסטינית חסרת פשרות בעקרונות היסוד החותרים במהותם להביא בסופו של דבר לחורבנה של ישראל. אבו מאזן דורש ראשית הכרה בינלאומית במדינת פלסטין בגבולות ה-4 ביוני 1967. הכרה מעין זו אם תתממש מייתרת למעשה את הצורך במו"מ על מרבית הסוגיות העומדות לדיון כיוון שהיא מעניקה מראש את מלוא הזכויות לעם הפלסטיני.
גם בסוגית קבוצת האוכלוסין המכונה "פליטים" וצאצאיהם לדורותיהם, נוקט אבו בדרך של הונאה מדינית. הוא מציג את נוסחת היוזמה הערבית לשלום המצדדת בפתרון "צודק ומוסכם", ואולם עמדתו דורשת ליישם את כל החלטות המוסדות הבינלאומיים בנושא הפליטים על פי הפרשנות הפלסטינית של החלטות אלה, הווה אומר תביעה בלתי מתפשרת לאפשר את מימוש את "זכות השיבה", על פי התפיסה הפלסטינית, של מיליוני פלסטינים לשטח ישראל על חשבון האוכלוסיה היהודית שתיאלץ להתפנות מהישובים הקיימים בה היא מתגוררת כיום. המתווה המדיני של אבו מאזן דורש ראשית קבלת כל הזכויות באמצעות ההכרה הבינלאומית במדינת פלסטין בגבולות 1967, ומאותה נקודה יימשך המאבק בנושא "הפליטים".
בנאומו בפני מועצת הביטחון חזר אבו מאזן ושלל כל זכות היסטורית, דתית או אחרת של העם היהודי בחלק כלשהו של ארץ ישראל. "אנחנו [הפלסטינים] צאצאי הכנענים אשר חיו באדמת פלסטין לפני יותר מחמשת אלפי שנים", טען אבו מאזן בהתכחשו לעובדות היסטוריות המוצקות הקושרות את העם היהודי לחבל ארץ מזה אלפי שנים. בהצהרת בלפור, הדגיש אבו מאזן, העניקה ממשלת בריטניה זכות שלא הייתה ברשותה לאלה אשר אינם זכאים לקבלה, ובמילים אחרות – שלל אבו מאזן את זכות העם היהודי להקים מולדת לאומית בארץ ישראל.
ההונאה של אבו נמשכה אף בהתייחסו לטרור. אבו מאזן טען, כי הרשות הפלסטינית דבקה ב"הפצת תרבות השלום וגינוי האלימות", בעוד שאותה רשות הפלסטינית מעודדת את מעשי האלימות במסגרת האינתיפאדה, מעניקה קיצבאות חודשיות לטרוריסטים ונמנעת מלהכריז על ארגונים פלסטיניים כלשהם כארגוני טרור. יתר על כן, הרשות הפלסטינית חותרת להגיע להסכם פיוס עם ארגוני הטרור חמאס והג'יהאד האסלאמי ולשלבם באש"ף ובמוסדות השלטון. נקודה עלתה במרומז בדבריו הבאים: "אנו פועלים לקדם את אחדות עמנו וארצנו, וליצור רשות אחת, וחוק אחד ונשק לגיטימי אחד, ואנו נחושים ללכת לבחירות כלליות לפרלמנט ולנשיאות".
לצד הנכונות לשתף את חמאס והג'יהאד האסלאמי בשלטון, מעיד משפט זה של אבו מאזן על האתגר החמור ביותר העומד בפניו ואשר שומט את הקרקע מתחת לתוכניתו המדינית. אבו מאזן מודה למעשה, כי אין לרשות הפלסטינית בהנהגתו שליטה מלאה ברצועת עזה הנמצאת בפועל בידי רשויות חמאס, היריב המר של הרשות הפלסטינית. משמעות הדברים – אבו מאזן אינו יכול לייצג את העם הפלסטיני או לקבל החלטות מטעמו בנושאים אסטרטגיים. הנהגת חמאס אינה מוכנה להציג ויתורים מהותיים כלשהם במו"מ על יישום הסכמי הפיוס הרבים עם הרשות הפלסטינית, וכפי הנראה עמדתה זו מבוססת בעיקר על ההערכה כי ימיו של אבו מאזן מועטים מפאת גילו. עיקר הדגש של הנהגת חמאס מושם על חיזוק מעמד הנהגתה כגורם מדיני חלופי והכשרת הקרקע להתמודדות על נוסחה חדשה לשותפות באש"ף לאחר עידן אבו מאזן.
מקור:
https://www.wafa.ps/ar_page.aspx?id=jfJx05a812551509726ajfJx05
