האשליות במערב, כי "אביב העמים" הוא מעין תהליך פלא של הפגנות המונים המוביל להדחתם של הדיקטטורים הערביים המושחתים "במינימום סביר" של נפגעים, כבר נמוגו. מה שהיה נראה אפשרי בתחילת השנה בתוניסיה ובמצרים אינו ישים ביתר מדינות ערב. מדינות המערב מוצאות את עצמן מעורבות בלוב במלחמת אזרחים, שקיצה אינו נראה באופק בשעה שהן מתאמצות למצוא תרוצים לאי התערבותן בסוריה, שם מתנהל טבח יום יומי באזרחים בלתי חמושים (אם כי בימים האחרונים היו ידיעות על הופעת נשק בידי קבוצות של מורדים).
הידרדרות פוליטית וכלכלית בתוניסיה ומצרים
גם בתוניסיה ובמצרים המצב אינו מבשר טובות ונראה ששתי המדינות נכנסות לסחרור של אנדרלמוסיה פוליטית והידרדרות כלכלית חמורה ויש בכך להטריד את הקהילייה הבינלאומית, אך עיקר תשומת הלב מופנית ללוב ולסוריה, שם נמצאים על כף המאזנים שמו הטוב ואמינותו של המערב.
בתחילת השבוע שרי החוץ של בריטניה וצרפת אמנם החליטו להמשיך ביד הקשה כלפי קדאפי, אך גם דובר על הפסקת אש ואפשרות למו"מ אשר ישאיר את קדאפי במולדתו. בריטניה יישרה קו עם צרפת והכירה במועצת המעבר הלאומית של המורדים כנציג הלגיטימי היחיד של לוב, גרשה את שארית הדיפלומטים הלובים מלונדון והעבירה את בניין השגרירות לידי נציגות המורדים. צרפת ובריטניה גם הן פועלות במרץ להפשיר את הכספים הלוביים שהוקפאו במדינות המערב ולהעבירם לידי המורדים הסובלים מהיעדר אמצעים כספיים לניהול השטחים הנמצאים בשליטתם ולרכישת נשק.
בריטניה וצרפת מעוניינות להגיע להכרעה צבאית
יחד עם צעדים נחושים אלה שוררת תחושה של אי וודאות שקיבלה ביטוי בתקשורת של שתי המדינות. ההנחה המרכזית היא שמלחמת האזרחים בלוב הגיעה למבוי סתום. ההתערבות האווירית המסיבית של נאט"ו (עשרות תקיפות ביום), אומנם מנעה מקאדאפי את נצחונו הברור על הקרקע וכיבושה של בנגאזי, אך צבאו לא התפרק וממשיך להלחם בנחישות. נראה שקאדאפי אף שולט על שטח גדול יותר מאז תחילת ההתערבות של המערב. המורדים שמאוגדים תחת מועצת המעבר הלאומית, מצידם, השיגו הכרה בינלאומית נרחבת, אך מצבם בשטח אינו טוב. יחידותיהם הלוחמות נראות עדיין כמיליציות עממיות ללא ארגון ומשמעת וגם חסרות נשק ואימונים. לא נראה שהן מסוגלות להכניע את צבאו של קדאפי בטווח הנראה לעין. בריטניה וצרפת, המעורבות המרכזיות בלוחמה נגד לוב, מעוניינות להגיע להכרעה צבאית, אך התערבות קרקעית אינה באה בחשבון על רקע הנסיון המר בעיראק ובאפגניסטאן. יתכן כי תצטרכנה להעדיף פתרון דיפלומטי, אם כי מסגרתו עדין אינה ברורה. קאדאפי חוזר ומודיע כי ילחם עד טיפת דמו האחרונה, אך גם כי הוא מוכן למו"מ בתנאי שנאט"ו יפסיק את התקפותיו- תנאי המפורש בלונדון ובפאריס כהודאה בתבוסתן . הבעיה שאין לה פתרון בשלב זה והמכתיבה גם את עקשנותו של קאדאפי ללכת עד הסוף היא גורלו האישי: האם יוגלה למדינה שתסכים לקבלו או ישאר בלוב בתום המו"מ, ואם כן באיזה מעמד. האם יהיה במאסר בית והאם יקבל ביטחונות נגד העמדתו לדין יחד עם בנו סייף אלאסלאם וראשי השרותים שלו, שכבר מואשמים על ידי בית הדין הפלילי הבילאומי בפשעים נגד האנושות? דווקא ברגעים טעונים אלה הודיע מצטפא עבד אלג'ליל, ראש מועצת המעבר הלאומית, כי הצעתה של המועצה לפני חודש, על פי בקשתו של נציג האו"ם, עבד אלאלה אלח'טיב, כי קדאפי יוכל להישאר במדינה בתנאי שיוותר על השלטון אינה תקפה יותר.
לונדון ופאריס נמצאות במצוקה לא רק מאחר שברגע זה לא נראה באופק פתרון צבאי או דיפלומטי, אלא גם מכיוון שאפשרותיהן הצבאיות והפוליטיות מוגבלות. בצרפת מתקרב מועד הבחירות לנשיאות הצפויות להערך באפריל הקרוב וסרקוזי היה רוצה להגיע אליהן לאחר פתרון הבעייה הלובית, במיוחד מאחר שהוא היה היוזם להתערבות הצבאית. המנדט שניתן לנאט"ו מסתיים בסוף ספטמבר וגם התקציבים הצבאיים הקטנים של שתי המדינות לא יאפשרו המשך קיומה של המערכה האווירית לתקופה ארוכה נוספת. יש התולים תקוות בחודש הרמדאן המתחיל בשבוע הראשון באוגוסט וסבורים שיוביל להפסקת אש זמנית ולהדברות, אם כי המורדים כבר הודיעו כי ימשיכו להלחם.
ארה"ב שומרת על פרופיל דיפלומטי נמוך ומשאירה את הבכורה בזירה זו לבריטניה וצרפת, אך היא המממנת העיקרית של הציוד והתחמושת הדרושים לניהול המתקפה האווירית.
המערב לא מתכנן לפעול נגד אסד
מצבו של המערב מול סוריה אינו טוב יותר, לפחות מבחינה מוסרית. אין מדובר בתוצאותיה של התערבות צבאית כושלת כמו בלוב, אלא בתימרונים דיפלומטיים חסרי תכלית. אין כל מחשבה במערב לפעולה צבאית נגד אסד הטובח באזרחיו. צבאו חזק, גדול וגם נאמן בינתיים. נראה שהמערב היה מוכן להסתפק בהחלטות גינוי במועצת הביטחון בתיקווה שהזמן יעשה את שלו ואסד יאלץ להסתלק מן השלטון. אך גם אלה אינן מגיעות להבשלה בגלל התנגדותן של רוסיה, סין והחברות הבלתי קבועות של המועצה כגון לבנון, דרום אפריקה, ברזיל ואחרות. הגינוי היחיד שהצליח המערב "לסחוט" ממועצת הביטחון היה על ההתקפות על שגריריויות צרפת וארה"ב בדמשק. יתרה מכך, אף הליגה הערבית מתנגדת לגינויה של סוריה. נביל אלערבי, מזכ"לה החדש, נועד עם אסד והביע התנגדות לכל התערבות חיצונית. מדיניות זו נוגדת את מהלכיו של עמרו מוסא, המזכ"ל הקודם של הליגה, שנתן אור ירוק למערב ולמועצת הביטחון להתערבות הצבאית בלוב, אם כי הצטער עלכך בדיעבד.
מצבו של אסד ללא ספק קשה, אך לא נואש בינתיים. המערכה הדיפלומטית נגדו נראית בשלב זה כחסרת סיכוי. מועצת הביטחון משותקת וארה"ב ומדינות המערב מסתפקות בהצהרות רפות כי אסד מפר את זכויות האדם ואיבד את הלגיטימיות שלו. ארה"ב וצרפת גם "מתחו שריר" ושלחו את שגריריהם לסיור בעיר חמה כדי להגן על תושבי המקום מהטנקים של אסד. הנשיא הסורי לא נבהל ושלח את אנשיו לפעולת נגד שהתבטאה בהתקפות על שגרירותיהם בדמשק כנאמר לעיל. ווליד מועלם, שר החוץ שלו, הזהיר את השגרירים לבל ייצאו יותר להרפתקאות מחוץ למשרדיהם. המדינה הערבית היחידה שהגיבה בנמרצות נגד אסד היא דווקא קטר, שסגרה את נציגותה בדמשק בעוד הערוץ שלה אלג'זירה ממשיך להסית את ההמונים נגדו, אך אסד לא נרתע והגיב במסר של גינוי דיפלומטי. אפילו טורקיה החוזרת והמאיימת על אסד להפסיק את הטבח אין בה כדי לעצור את אסד הנלחם על חייו.
האם סוריה תתפרק?
איש אינו מוכן להתנבא כיצד תסתיים מערכה זו, אך קיימות ספקולציות ושמועות. מדובר רבות על התפרקותה של סוריה לקנטונים על בסיס עדתי: עלאויים, סונים, כורדים ונוצרים על פי הנוסחא הלבנונית. בסופו של דבר סוריה כמדינת לאום הינה יצירה מלאכותית של בריטניה וצרפת אחרי קריסתה של האימפריה העות'מאנית. היו אף שמועות על שובו מן הגלות של רפעת אסד, אחיו של אסד האב, כדי לגבש את העדה העלאווית ולחזקה מול העדות האחרות במקרה של מלחמת אזרחים. דובר גם על חימום הגבול עם ישראל כדי להסית את האוכלוסיה מן הטבח.
על כפות המאזניים נמצאת האמינות של מדינות המערב. המאזן עד עכשיו אינו עושה עימן חסד. שני המשטרים המתונים ביותר בעולם הערבי, בתוניסיה ובמצרים, הופלו, בעוד אסד וקדאפי עדין יושבים על כסאם, אף אם הוא רופף. גם גורלם של המשטרים בתימן ואפילו בירדן ובמרוקו אינו ידוע. התקוממויות במדינות ערב השונות עדיין אפשריות. המדיניות שנקט המערב עד עתה לא הוכיחה הבנה של הכוחות הפועלים בעולם הערבי. בלוב מוצא המערב את עצמו מעורב במלחמת אזרחים המתנהלת על בסיס שבטי, כאשר המרכיב האסלאמי בקרב המורדים הוא כנראה אחד החשובים וזה אינו מנבא טובות. בסוריה לעומת זאת, שגרמה בעיות חמורות למערב בהתחברותה לאיראן, בתמיכתה בחיזבאללה, בפגיעתה בלבנון ובסיועה לאלקאעדה בעיראק, נמנע המערב לעודד את המפגינים ולהפעיל לחצים לסילוקו של המשטר. נראה שההתערבות בלוב נעשתה על בסיס הערכה מוטעית כי הדחתו של קאדפי היא בהישג יד, בעוד שלטונו של אסד נראה כחזק ומאיים. מדיניות זה מזכירה את חיפוש המטבע שאבד ליד הפנס. האינטרס האמיתי של המערב היה לנצל את ההזדמנות ולסלק את אסד ובכך להחליש את איראן וחיזבאללה. קדאפי אומנם ראוי לכל גינוי והיה רצוי שיעלם מן הזירה, אך בשלב זה הגורם השלילי ביותר באזור הוא דווקא אסד.
