התקשורת המערבית מפחדת לבקר את הטרור האסלאמי
הפגנת המחאה והסולידריות של מיליונים בצרפת לא צריכה לכסות על האמת. המחבלים שרצחו את עיתונאי שארלי הבדו ואת היהודים בסופר "היפר כשר" ניצחו. הם אמנם באו על עונשם ונהרגו, אך הם אמרו את המילה האחרונה. התקשורת העולמית השלימה את יישום מטרתם והיא תפעל מעתה תחת צנזורה עצמית ובפיקוח מוסלמי. חופש העיתונות באירופה שייך לעבר. ערוצי הטלוויזיה הגדולים כגון CNN, BBC ויתר עמיתיהם, אף כי דיווחו בהרחבה על גליונו החדש של שארלי הבדו, נמנעו במפגין מלהציג את דמותו של מוחמד שהופיעה בעמוד השער של העיתון. רק עיתונים בודדים אזרו עוז לפרסם את עמוד השער. זאת על אף העובדה שתמונה זו לא שמה ללעג את הנביא. נראה כי מדובר כאן בשינוי מגמה ברור, שהתחיל אמנם כבר בעבר, בעקבות התפרצויות אלימות של מוסלמים בתגובה לפרסומים לא מחמיאים לאסלאם, אך הפעם נראה שהפור נפל והתקשורת הבינלאומית של "העולם הנאור" תפעל בהתאם לנורמה לפיה מסוכן להתמודד עם המוסלמים ועדיף לקבל את דעתם. זה כמובן לא ימנע מהתקשורת העולמית לפגוע בסמלי הנצרות והיהדות ולהמשיך לשדר תמונה שקרית על ישראל.
בסיס אידיאולוגי-אסטרטגי מאחורי היעדרות אובמה בעצרת המחאה בפריז
יתרה מכך, העצרת המרשימה של חמישים ראשי המדינות בפריז לקתה בחסר חמור ומדאיג. הנשיא אובמה, "מנהיג העולם החופשי", נמנע מלהשתתף בה ואף לא שיגר נציג בכיר מטעמו. דובר הבית הלבן אמנם אמר שהייתה זו טעות, ואפילו שר חוץ קרי הביע צער בפני פרנסואה הולנד, אבל את הנעשה אין להשיב. רק אובמה עצמו יכול היה לקבל החלטה כה מרחיקה לכת ובולטת, ואין ספק שהמוסלמים באשר הם הבינו זאת. אובמה, על פי מדיניותו מאז היכנסו לתפקידו, שוקד לשדר לעולם האסלאמי כי הוא מעוניין בהידברות עימם, אף במחיר של התעלמות מהטרור האסלאמי. אובמה רואה בהיחלשותה של ארה"ב ובהידברות עם האסלאם מטרות נעלות. נאומיו הראשונים באנקרה ובקהיר הוכיחו זאת בבירור. האסטרטגיה ליישום מדיניות זו קיבלה ביטוי בוטה במסמך שפירסם הבית הלבן בדצמבר 2011, הקובע את הצורך לשתף פעולה עם הקהילות המקומיות בארה"ב, דהיינו עם המוסלמים וארגוניהם, ובמיוחד עם האחים המוסלמים, האהודים במיוחד על בית הלבן, במטרה להיאבק בקיצוניות וברדיקליזציה. הכוונה כמובן לטרור האסלאמי, אך רק ארגון אלקאעידה מוזכר בשמו. בהמשך למסמך זה אין המוסדות הרשמים של ארה"ב – כולל הסוכנות ללוחמה בטרור – קושרים את המילה "קיצוניות" למונחים כמו "אסלאם", "ג'יהאד" או "שריעה".
מכאן שלהיעדרותו של אובמה בהפגנה נגד מחבלים אסלאמים, שביצעו פשעים חמורים בשם האסלאם, יש בסיס אידיאולוגי-אסטרטגי. אובמה הגדיל לעשות ובמסיבת העיתונאים שערך עם דיוויד קמרון ב-16 בינואר הוא קרא לאירופאים להתייחס יפה יותר למיעוטים המוסלמים ולשלבם בחברה כמו בארה"ב. הוא התעלם לחלוטין ממלחמת האסלאם נגד ארה"ב, שמצאה בשנים האחרונות ביטויים של פיגועים בארה"ב עצמה על ידי מוסלמים החיים בארה"ב והיו עקרונית "משולבים" בחברה האמריקאית, כמו בבוסטון ובפורט הוד.
ארה"ב אמנם נלחמת בעוז נגד מחבלי אלקאעידה בתימן, בפקיסטאן ובאפגניסטאן, בעיקר באמצעות מזל"טים התקפיים, אך בהתאם למינוח האמריקאי הנ"ל "מדובר בקיצונים" או בפושעים", תוך התעלמות מן האידיאולגיה הדתית, שבשמה הם פועלים. האם פירושו של דבר הוא הטמנת הראש בחול כדי להימנע מלהכיר בבעיה? האם ניתן לחסל אויב אסלאמי פנאטי המוצא לו בסיסים ואהדה בארצות האסלאם ובקרב המיעוטים המוסלמים במערב מבלי להתייחס לאידיאולוגיה שעל בסיסה הוא פועל? גם המאבק בדאעש, שהקימה את המדינה האסלאמית, נעשה תוך עצימת עיניים לגבי מהותה ומטרותיה, וללא שום הצלחה הראוייה לציון בינתיים. למרות 800 התקפות מהאוויר שביצעה הקואליציה על מטרותיה, המשיכה דאעש להרחיב את שיטחה וגם להתארגן כדי לבצע פיגועים באירופה, ולפי הצרותיה בקרוב גם בארה"ב.
גם אירופה חוששת להביע התנגדות לטרור האסלאמי
חשיבה דומה קיימת באירופה, אם כי סיבותיה שונות. נראה כי היא נובעת מצד אחד מאידיאולוגית התקינות הפוליטית והרב תרבותיות, ומאידך מהפחד מן הטרור האסלאמי וחוסר ההבנה והאונים מול המיעוטים המוסלמים המסרבים להתערות בחברה המערבית ומשמשים חממות להתארגנות הטרור. השלטונות והתקשורת באירופה מעלימים את שמותיהם של מוסלמים המבצעים פשעים או מכנים אותם "צעירים", ואף מוצאים נימוקים להסביר את התנהגותם כגון אי השתלבות בחברה בשל מדיניות ממשלתית כושלת – דהיינו, האשמה עצמית. נעשה מאמץ שיטתי בתקשורת האירופית להסתיר את המתרחש בחברה המוסלמית ואת מטרותיה המוצהרות חדשות לבקרים בדבר הרצון לאסלם את המערב. רק באתרי אינטרנט פרטיים ניתן למצוא חומר מעניין ומעורר חשש על התחזקות המיעוטים המוסלמים וכוונותיהם.
מגמה זו של המערב מצאה לה ביטוי בולט בזמן האירועים האחרונים בצרפת. המילה "אסלאם" כמעט ולא הוזכרה. דובר ללא הרף על טרוריסטים, אף שאותם טרוריסטים חזרו ואמרו כי הם פועלים בשם האסלאם. איש לא הזכיר מלחמת ציביליזציות. הדוברים השונים טענו כי האירועים נועדו לפגוע בחופש העיתונות, שהוא ליבה של צרפת. מדוע התנכלות אלימה ומתמשכת של מוסלמים ביהודים צרפתים, בגלל שהם יהודים אינה פגיעה בליבה של צרפת? מעניין כי בזמן שהתרחש האירוע בסופר הכשר התקשורת והשלטונות דיברו על בני ערובה ב"היפר כשר". המילה יהודים לא הוזכרה. אין זה נוח לצרפתים לבטא את המילה יהודי, הטומנת בחובה היסטוריה כבדה וארוכה של רדיפות וגנאי, שאיתם אירופה עדיין לא התמודדה.
הגדיל לעשות נשיא צרפת, שחש לפנות לציבור המוסלמי במכון העולם הערבי בפריז, שם אמר כי המוסלמים הם הקורבן הראשון של הקנאות וחוסר הסובלנות. אבל נשאלת השאלה – הקנאות של מי? ומי הוא הקורבן התמידי של קנאות זו אם לא היהודים וכמובן גם ערכי הדמוקרטיה. הולנד אמר גם כי אין ניגוד בין האסלאם לדמוקרטיה – הכיצד? הרי הדמוקרטיה היא האויב מספר אחד של האסלאם, המבוסס על כך שאללה הוא המחוקק היחיד ובוודאי שלא הפרלמנט מעשה ידי אדם. המלחמה של דאעש ודומיו היא לא נגד חופש הביטוי. ארגונים אלה נלחמים להשמיד את הדמוקרטיה כדי שהאסלאם ינצח. האם אפשר שחוקרי האסלאם בצרפת ושירותי הביון לא אמרו זאת לנשיאם?
ממשלת צרפת וממשלות שאר מדינות אירופה, כמו גם הממשל האמריקני הנוכחי ועימם התקשורת הבינלאומית המכונה MSM)) Main Stream Media, נמצאים במצב של הכחשה טוטאלית למתרחש, ובכך מחמירים את המשבר החברתי באירופה ומעכבים את הטיפול בשורש הבעיה. למפלגות המסורתיות בימין ובשמאל אין פתרון, או יותר נכון הן מתעלמות מן הבעיה וממשיכות להטיף נגד הגזענות ונגד ה"בלבול" בין הטרור לאסלאם, בעוד הטרור האסלאמי מתפתח ואיומו גובר. לעומת זאת, אזרחיהם כבר פחות "מבולבלים" ומגיבים בהפגנות מחאה, שהיקפן הולך וגדל, כמו בגרמניה ו/או בהצבעה למפלגות הימין הקיצוני, כפי שראינו בשבדיה, בצרפת ובעצם בכל מדינות אירופה בבחירות האחרונות לפרלמנט האירופי, שם הן זכו ב-43% מן הקולות.
בימים האחרונים, בעקבות האירועים בצרפת, בבלגיה ובגרמניה, נראה ברור למי שרוצה לראות כי המלחמה עם הטרור האסלאמי כבר בעיצומה. במדינות אירופה נמצאים כיום כנראה מאות מחבלי ג'יהאד, שחזרו מסוריה ועיראק ומוכנים לפתוח בפעולות טרור, להפחיד את תושבי אירופה, לפגוע בביטחונם האישי ואף לזעזע את יציבותה הפוליטית של "הנאורה והמאושרת" ביבשות, שלא ידעה להתכנון לבאות, למרות שהכתובת הייתה על הקיר מזה שנים רבות. בינתיים, גם עכשיו אחרי כל מה שראינו וחווינו בשבועות האחרונים, עדיין הדיבור האירופי לא השתנה: האסלאם חף מכל טרור ואילו את ישראל תובעים בבית הדין הפלילי בהאג על פשעי מלחמה. המלך הוא עירום, אבל הוא אינו רוצה לדעת.
