התראות

המספרים של ירושלים

שנתון סטטיסטי חדש לירושלים בהוצאת מכון ירושלים למחקרי מדיניות• ירושלים הגדולה בישראל בשטחה, במספר תושביה, אך הרוב היהודי בה מוסיף לקטון והשכונות היהודיות במזרח העיר קופאות על שמריהן • מאזן ההגירה של העיר מוסיף להיות שלילי • מספר החרדים אינו גדל מכיוון שגם הם עוזבים – כשיעורם באוכלוסייה – את ירושלים, בשל יוקר הדיור
שיתוף
יום ירושלים התשע"ט // צילום: שגיב שטיינברג, המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה
יום ירושלים התשע"ט // צילום: שגיב שטיינברג, המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה

תוכן העניינים

ירושלים היא העיר הגדולה ביותר בשטחה בהשוואה לערים הגדולות בישראל. שטח השיפוט של ירושלים נכון לשנת 2013 משתרע על פני 125 קמ"ר. לשם השוואה, שטחה של העיר באר שבע הוא 117 קמ"ר, של חיפה 65 קמ"ר, של ראשון לציון 59 קמ"ר, של תל אביב 2 52 קמ"ר ושל מעלה אדומים 47 קמ"ר.

ירושלים היא הגדולה בערי ישראל גם במספר תושביה ובסוף שנת 2017 מנתה אוכלוסייתה 901,300 אלף תושבים, שהיוו  10% מאוכלוסיית ישראל. בירושלים גרה האוכלוסייה היהודית הגדולה ביותר בישראל – 559,800 תושבים וגם האוכלוסייה הערבית הגדולה ביותר בישראל – 341,500 תושבים.

נתונים אלה ורבים נוספים מתפרסמים ערב יום ירושלים ה-52, בשנתון הסטטיסטי של ירושלים שמוציא לאור מדי שנה מכון ירושלים למחקרי מדיניות. השנתון  נערך על ידי ד"ר מאיה חושן ומיכל קורח.

על פי נתוני השנתון החדש, היהודים בירושלים מהווים הרוב – 62% , אולם משקלם פוחת כל העת. אם מתחשבים בנתונים מעודכנים על מספר הערבים שחיים בשכונות שבתחומי ירושלים, אך 'מעבר לגדר' הבטחון, הרי שהרוב היהודי קטן עוד יותר מהמדווח בשנתון:

על פי נתונים עדכניים  של חברת 'הגיחון' ושל המשרד לענייני ירושלים –  במרחבי כפר עקב ומחנה הפליטים שועפט חיים כיום בין 120 ל-140 אלף נפש. לעומת זאת השנתון הסטטיסטי החדש של ירושלים, שמבוסס על נתוני למ"ס, נצמד לנתונים הרשמיים, שעל פיהם מספר הערביים במרחבים אלה קטן בכ-50%. המשמעות היא שבפועל חיים כיום בתחומי ירושלים עוד כ-60 אלף ערבים ובסה"כ כ-402 אלף ערבים, ששיעורם באוכלוסייה מגיע לכ- 41.7%

ירושלים כאמור היא העיר  הגדולה ביותר בישראל ובשנת 2017 מנתה אוכלוסייתה כ-901 אלף נפש, כפול מאוכלוסייתה של ת"א, העיר השנייה בגודלה בישראל (443,900), חיפה, העיר השלישית בגודלה מונה 281 אלף נפש, בראשון לציון, העיר הרביעית בגודלה, גרים 250 אלף נפש תושבים ובפ"ת, כ-240 אלף.

במהלך השנים חלה ירידה בחלקה של האוכלוסייה היהודית בירושלים במקביל לעלייה בחלקה של האוכלוסייה הערבית. חלקה של האוכלוסייה היהודית בעיר ירד כאמור לאורך השנים מ-74% ב-1967 ל-72% בשנת 1990, ל-68% בשנת 2000 ול -62% ב-2017. במקביל חלה עליה בחלקה של האוכלוסייה הערבית מ-26% בשנת 1967, ל-28% בשנת 1990, ל-32% בשנת 2000 ול-38% בשנת 2017

בירושלים חיה גם האוכלוסייה החרדית הגדולה ביותר בישראל. על פי אומדן לאוכלוסייה שמבוסס על סקר כוח אדם של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עומד מספר החרדים בעיר על 227,700 והם היוו 25% מכלל החרדים בישראל. לשם השוואה, בבני ברק, העיר החרדית הגדולה ביותר בישראל, מניין התושבים עמד על 193,800 ולא כל תושביה הם חרדים. ירושלים היא כאמור גם העיר עם האוכלוסייה הערבית הגדולה ביותר בישראל ושנת 2017 עמד מניין התושבים הערבים בעיר על 341,500. האוכלוסייה הערבית בירושלים גדולה באופן ניכר מהאוכלוסייה בערים הערביות הגדולות בישראל: נצרת ( 76,400), רהט

( 66,800) אום אל – פחם ( 54,200), טייבה (42,300) ושפרעם (40,900).

גם חלקה של האוכלוסייה הערבית בירושלים (38%) גבוה באופן ניכר בהשוואה לחלקה של האוכלוסייה הערבית בישראל (21%) ובערים הגדולות המעורבות: חיפה (11%), עכו ( 32%) , לוד (30%) ורמלה (23%)

ירושלים היא גם העיר המגוונת בערי ישראל. אחד המאפיינים המבחינים בין קבוצות האוכלוסייה בעיר הוא אופי הזהות הדתית שלהם. מהסקר החברתי שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בקרב בני 20 ומעלה עולה, כי בשנים 2015-2017 – 22% מהיהודים בירושלים הגדירו עצמם חילונים, 25% מסורתיים ( מסורתי דתי ומסורתי לא כל כך דתי), 19% דתיים ו-35% חרדים.  לאורך שני העשורים האחרונים, חלקה של האוכלוסייה החרדית בירושלים כמעט ולא גדל, וזאת בשל הגירה של אוכלוסיה חרדית גדולה אל מחוץ לירושלים. כשליש מההגירה השלילית של ירושלים לאורך השנים האחרונות היא חרדית: שיעור החרדים שעוזבים את ירושלים, ממש כמו שיעור החילונים, וכמו שיעורו של הציבור הדתי שעוזב את ירושלים, הוא פחות או יותר כמשקלו באוכלוסייה הירושלמית. הסיבה העיקרית להגירה של כל הציבורים מהעיר, היא העדר דיור, או העדר דיור שניתן לעמוד בעלותו. ההגירה החרדית הגדולה אל מחוץ לירושלים היא הגורם לכך, שבניגוד לתחזיות שנשמעו לאורך השנים האחרונות, משקלו של הציבור החרדי בכלל האוכלוסייה הירושלמית, כמעט ולא גדל.

למרות זאת הדמוגרפיה של ירושלים משפיעה מאד על המפה הפוליטית המקומית בבירה, והדבר בא לידי ביטוי כידוע בתוצאות הבחירות האחרונות, הן לכנסת, והן למועצה ולראשות העיר.

בבחירות האחרונות לכנסת זכו החרדים והדתיים בירושלים  ב-51% מקולות הבוחרים. בבחירות האחרונות לעירייה ולראשות העירייה זכו החרדים והדתיים ב-54% מקולות הבוחרים. העתיד צפוי כנראה להיות חרדי-דתי אף יותר, וזאת בהנחה שערביי מזרח ירושלים ימשיכו שלא להשתתף במשחק הפוליטי ולהימנע מלהשתתף בבחירות המקומיות בירושלים.

מה שמרמז על כך הם הנתונים בשנתון על מערכת החינוך בירושלים: במערכת החינוך היהודית בירושלים לומדים 173,700 אלף תלמידים: 62% במערכת החינוך החרדית ( 107,900 ילדים) ו- 38% במערכת החינוך הממלכתית והממלכתית דתית ( 65,800 ילדים)

שונותה של ירושלים בממדים הדמוגרפיים שלה מגולמת גם כאשר משווים את שיעור הזהות הדתית של הקבוצות השונות שחיות בה, לשיעור של אותן קבוצות בערים גדולות אחרות בארץ. בירושלים כאמור עומד אחוז החילונים על 22% והוא נמוך בהשוואה לישראל (44%) לתל אביב (68%) ולחיפה (56%). חלקם של החרדים בירושלים (35% כאמור) הוא הגבוה מבין הערים הגדולות בישראל. בתל אביב – 2, בחיפה – 4% ובישראל – 10%.

בסוף 2017 התגוררו 61% מתושבי ירושלים במזרח העיר ( בשטחים שנוספו לעיר ב-1967) ו-39% במערב העיר. במזרח העיר גרים הן יהודים (38%) והן ערבים (62%), בעוד שבמערב העיר 99% הם יהודים.

השכונות היהודיות במזרח ירושלים מוסיפות לגדול, אך באיטיות מרובה מאד. רמות אלון, שהיא השכונה היהודית הגדולה במזרח ירושלים  (47,100 תושבים) גדלה בשנה האחרונה רק -1000 תושבים. (כ-2% בלבד). פסגת זאב, השכונה היהודית השניה בגודלה במזרח ירושלים ( 42,300 תושבים) קפאה למעשה על שמריה ומאז 2006, לאורך 13 השנים האחרונות, היא 'גדלה' באחוז בודד!  גילה ( 30,900 תושבים), רמת שלמה ( 14,700 תושבים) ותלפיות מזרח ( 14,700 תושבים) –  לא גדלו כלל בשנה שחלפה.

הקיפאון בגידול של האוכלוסייה היהודית במזרח ירושלים בשנה שחלפה, ובכלל לאורך השנים האחרונות היא נגזרת של האטה ניכרת ולעיתים אף הקפאה של הבניה בשכונות הללו, שהוקמו בירושלים, שמעבר ל'קו הירוק' אחרי 1967 . ההקפאה התרחשה בשמונה שנות כהונתו של הנשיא אובמה, והיא נמשכת, אם כי במידה פחותה, בשתי שנות כהונתו של הנשיא דונלד טראמפ. מבחינה זה אין שינוי משמעותי במדיניות ההתיישבות של ממשלת נתניהו במזרח ירושלים, בין שתי התקופות. יתרה מזאת:  הבניה המתוכננת בשכונת גבעת המטוס ובשכונת אי – 1 ( שטח החיבור בין מעלה אדומים לבין ירושלים) ממשיכה להיות מוקפאת מטעמים מדיניים.

גם בתחום מאזן ההגירה בירושלים אין בשורות חדשות. מאזן ההגירה של ירושלים ממשיך להיות שלילי, כבשנים עברו, ומספר העוזבים את ירושלים דמה בשנה שחלפה למספר בשנים קודמות – 17,100 תושבים. לעומת זאת – 11,100 תושבים חדשים השתקעו בירושלים, ומשמעות הדבר היא שמזן ההגירה עמד על מינוס 6000 תושבים. למרות זאת גדלה אוכלוסייתה היהודית של ירושלים בזכות 15,800 תינוקות שנולדו במגזר היהודי, ועוד כ-3000 עולים שבחרו להשתקע בירושלים.

בשנה שחלפה נמשכה המגמה של העלייה בשיעור הפריון של הנשים היהודיות בבירה, בהשוואה לנשים הערביות. שיעור הפריון הוא מספר הילדים שאשה צפויה ללדת בימי חייה. אצל הנשים היהודיות עמד שיעור הפריון ב-2017 על 4.4 ילדים ואצל הנשים הערביות על 3.3 ילדים. לפני שני עשורים היה המצב הפוך ולפני שלשה עשורים, הפער לטובת האישה הערבייה היה אף גדול יותר. המהפך מוסבר בשיעור הלידות הגבוה בקרב האוכלוסייה החרדית ובקרב האוכלוסייה הדתית לאומית בירושלים וכן בתהליכי מודרניזציה שעוברת החברה הערבית.

נתונים נוספים מהשנתון הסטטיסטי של ירושלים בהוצאת מכון ירושלים למחקרי מדיניות:

* כוח עבודה – בשנת 2016 עמד שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בירושלים בגילאי העבודה העיקריים ( 25-64) על 68%, והוא היה נמוך באופן משמעותי מזה שבישראל (81%), בת"א (89%) ובחיפה ( 86%)

* לימודים גבוהים – בשנת תשע"ז (2017-18) למדו במוסדות להשכלה גבוהה בירושלים 36,400 סטודנטים והם היוו 14% מכלל הסטודנטים בישראל. כ-19,600 סטודנטים (54% מהסטודנטים בירושלים ) למדו באוניברסיטה העברית, 11,800 למדו בשבע מכללות אקדמיות ו – 5,000 סטודנטים למדו בארבע מכללות אקדמיות לחינוך.

* מספר הדירות למגורים – בסוף שנת 2017 היו בירושלים 227,700 דירות למגורים: 170,500 (75%) בשכונות היהודיות ו- 57,200 דירות (25%) בשכונות הערביות. חלקן של הדירות בשכונות היהודיות גבוה מחלקה של האוכלוסייה היהודית בירושלים, שעמד כאמור על 62% בסוף 2017. חלקן של הדירות בשכונות הערביות של העיר, נמוך מחלקה של האוכלוסייה הערבית בעיר, שעמד על 38% בסוף 2017. ההסבר לכך הוא משקי הבית הגדולים יחסית בקרב האוכלוסייה הערבית ( 5.2 נפשות) בהשוואה לאוכלוסייה היהודית (3.4 נפשות )

*תיירות – ייחודה התרבותי והדתי של ירושלים, מעמדה כבירת ישראל, כמרכז לעם היהודי, כעיר קדושה לשלש הדתות המונותיאיסטיות, אתריה ההיסטוריים והארכיאולוגיים ומרכז התרבות שבה, מושכים אליה רבבות מבקרים מהארץ ומהעולם. מזה כשלש שנים, חלה עלייה הדרגתית במספר האורחים  ובמספר הלינות במלונות התיירות בישראל בכלל ובירושלים בפרט. בשנת 2018, מספר האורחים ומספר הלינות במלונות תיירות בירושלים היה הגבוה ביותר שנרשם אי פעם: 1,792,900 אורחים ( 17% מכלל האורחים במלונות בישראל) ו – 4,937,600 לינות ( 20% מכלל הלינות בישראל)

 

* עוני – תחולת העוני בירושלים (45%) גבוהה בהשוואה לישראל ולערים הגדולות ( 4-23 אחוזים). בשנת 2017 הייתה תחולת העוני בקרב האוכלוסייה היהודית בעיר (25%), נמוכה באופן ניכר מזו שבקרב האוכלוסייה הערבית ( 75%)

 

 

 

 

 

 

 

שיתוף

תמכו בנו

הירשמו ל-Daily Alert

ה-Daily Alert הידוע – תקציר חדשות ישראל, מופק על ידי המרכז הירושלמי מאז 2002, ומציע קישורים לכתבות נבחרות בנושא ישראל מתוך מקורות תקשורת מובילים באנגלית ובעברית.

עוד בנושא

הישאר מעודכן, תמיד

קבל את החדשות, התובנות והעדכונים העדכניים ביותר ישירות לתיבת הדואר הנכנס שלך — תהיה הראשון לדעת!

 

הירשם ל-Jerusalem Issue Briefs

תמצית חדשות ישראל יוצאת לאור בכל יום ראשון, שלישי וחמישי.

התראות

המרכז הירושלמי
דיווחים ערביים: קטאר רואה בתקיפה בגידה אמריקנית

יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, על הדיווחים הסותרים סביב החיסול בדוחא: "חמאס טוען שהצמרת שלו ניצלה, אבל אף אחד מהם לא מופיע בתקשורת. התמונות מהתקיפה מראות שזה כמעט בלתי אפשרי לצאת משם חי – ייתכן שהם פצועים ומסתירים מידע," אמר.

לדבריו, ישראל קיבלה אור ירוק מהנשיא טראמפ אחרי שהתברר כי חמאס מסרב להצעתו האחרונה: "אין עסקה. חמאס מושך זמן, מנסה למסמס ולגרור את ישראל לשולחן המשא ומתן כדי לעכב את כיבוש עזה".

בן מנחם הסביר כי בקטאר רואים בתקיפה "בגידה אמריקנית" לאחר שהשקיעו מיליארדים ביחסים עם וושינגטון, וכעת הם מתכננים ועידת פסגה ערבית-אסלאמית כדי לתקוף את ישראל בזירה הדיפלומטית. "בסופו של דבר זה דווקא טוב לישראל – קטאר לעולם לא הייתה מתווך הוגן, ומצרים תוכל לקבל את התפקיד המרכזי", הוסיף.

על תגובת העולם הערבי אמר: "הגינויים הרשמיים הם מס שפתיים בלבד. כל המשטרים הסוניים – סעודיה, ירדן, מצרים – יודעים שקטאר היא ראש הנחש של האחים המוסלמים. בפנים הם שמחים לראות את הפגיעה בחמאס".

 
12:10pm
המרכז הירושלמי
קטאר מסתירה את מצבם של בכירי חמאס שנפגעו

יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהיר כי קטאר מנהלת "קאבר-אפ" לאחר התקיפה בדוחא ומסתירה את מצבם של בכירי חמאס שנפגעו, במקביל לפתיחת קמפיין בינלאומי נרחב נגד ישראל. לדבריו, דוחא מציגה את ישראל כסכנה אזורית במטרה לטרפד את הסכם הנורמליזציה המתגבש עם סעודיה ואת יוזמת טראמפ לנורמליזציה רחבה במזרח התיכון – צעד שישראל חייבת להיאבק בו בעוצמה.

 
12:09pm
המרכז הירושלמי
בכיר לשעבר במוסד: קטאר לא מתכננת להגיב צבאית למתקפה בדוחא

עודד עילם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון ולשעבר ראש חטיבת הפח״ע במוסד, הסביר כי למרות הניסיון של קטאר וחמאס להסתיר את תוצאות התקיפה בדוחא, האמת תיחשף בתוך ימים. לדבריו, המוסד שימש גורם מרכזי במגעים מול דוחא, אך התגובה הקטארית לא תהיה צבאית אלא תקשורתית וכלכלית: "הם יריצו קמפיין ארסי, ישקיעו מיליארדים בקניית השפעה, ובסוף יבלעו את הצפרדע ויחזרו לעסקים כרגיל".

12:09pm
המרכז הירושלמי
מומחה משפטי: ארה״ב רשאית למנוע מאבו מאזן לנאום באו״ם

מומחה משפטי: ארה״ב רשאית למנוע מאבו מאזן לנאום באו״ם | השגריר בדימוס עו"ד אלן בייקר, יועץ משפטי לשעבר במשרד החוץ וחוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מסביר כי לארצות הברית כמדינה ריבונית יש זכות למנוע כניסה לטרוריסטים או לגורמים בעייתיים – גם אם מדובר בהזמנה רשמית לעצרת האו״ם. עם זאת, הוא מזכיר כי "הסכם המטה עם האו״ם מחייב את וושינגטון לאפשר לנציגים להגיע, גם אם החוק האמריקני לא היה מאפשר זאת".

בייקר הזכיר תקדימים: "קדאפי הגיע לניו יורק, גם נשיאי איראן נאמו באו״ם. היוצא מן הכלל היה ערפאת – שאז העבירו את העצרת לשווייץ כדי שידבר שם". לדבריו, במקרה של אבו מאזן, אם ארה״ב תתעקש, "החוק האמריקני עשוי לגבור על ההסכמים, והכניסה תיאסר".

11:23am
המרכז הירושלמי
הגיע הזמן להכריע את חמאס, ולהכריע גם את שקרי האו"ם

 

בעקבות הודעת דובר צה"ל בערבית על פינוי שכונת זייתון הבוקר, סא"ל (מיל') עו"ד מוריס הירש, חוקר ב-JCFA, מברך על המהלך ואומר: "חיכינו לזה הרבה זמן – זה מה שצריך כדי להכריע את חמאס. מי שחשב שהחטופים ישתחררו במו"מ טעה. צריך לפעול בכוח, ולהציל כמה שיותר חיים". לדבריו, מדובר במבחן משילות למדינה כולה: "האם זו מדינה שיש לה צבא או צבא שיש לו מדינה?" הוא מצפה שהקבינט יקבל החלטה אמיצה, ושהצבא יעמיד תוכניות ריאליות למימוש הכרעה צבאית בעזה.

לגבי ההכרה במדינה פלסטינית, הירש טוען כי אין לכך משמעות מעשית – זו מניפולציה שמשרתת את הטרור בלבד. הוא תוקף את ההתנהלות מול צרפת: "יש להם קונסוליה בירושלים. אם הם יכירו במדינה פלסטינית, שילכו לרמאללה או לעזה". הירש מציע לממשלה לעבור מהסברה לתקיפה תודעתית יזומה, במיוחד מול שקרי האו"ם. "חיכינו לחשיפת קמפיין ההרעבה במקום להוביל נרטיב אמיתי בעצמנו. כל יום צריך לפרסם את האמת, זה נשק קריטי לא פחות מהלחימה בשטח".

 הראיון המלא

11:32am
המרכז הירושלמי
סיוע לעזה? נשק בידיים של חמאס

"חמאס לא מנסה להאכיל את עמו – הוא מקריב אותו עבור ניצחונות תודעתיים", כותבת ד"ר פיאמה נירנשטיין, חוקרת במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריה, הקהילה הבינלאומית משחקת לידיים של ארגון טרור שמנצל כל משאית סיוע: "87% מהסיוע שנשלח לעזה נבזז בידי חמאס", היא מציינת, "התוצאה: רעב מבוים, אזרחים מותקפים על ידי חמושים, וכל זאת כשהתקשורת מאשימה דווקא את ישראל".

נירנשטיין מצביעה על האבסורד: "כשהאו״ם יצביע על מדינה פלסטינית, החטופים יישארו בעזה, והסיוע ימשיך להיגנב". מבחינתה, העולם לא רק עיוור למציאות, אלא גם משתף פעולה עם האויב: "המנהיגים שואלים למה חמאס לא רוצה לנהל מו״מ? כי הם לא חייבים. כל ויתור וכל משאית הם צעד נוסף להרס ישראל". זו, לדבריה, לא מדיניות סיוע, זו התאבדות מוסרית של המערב.

3:46pm
המרכז הירושלמי
המלחמה בעזה נמרחת – ובסוף חמאס יכריז על ניצחון

"כל יום שחולף ולא כבשנו את הרצועה – פועל לרעתנו", מזהיר יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריו, ישראל מתנהלת מול חמאס בצורה שגויה הן צבאית והן מדינית כבר שנתיים: "אנחנו מספרים לעצמנו סיפורים, כמו עם חיזבאללה. אלה ארגונים ג’יהאדיסטים – הם לעולם לא יתפרקו מנשק". לדעתו, אסון נוסף הוא זה שיטלטל את ההנהגה לפעולה, בדיוק כפי שהיה בפיגוע במלון פארק לפני מבצע חומת מגן.

בן מנחם מצביע גם על תסכול אמריקאי גובר: "הממשל ידידותי מאוד לישראל, אבל קטאר מוליכה אותו שולל, מבטיחה עסקאות תוך שבועיים שאין להן בסיס". מול חזון ההכרעה, הוא שולל לחלוטין צעדי ביניים כמו כתר או מצור: "זה יהיה בומרנג וייגמר בכך שהם יכריזו על ניצחון, כשאנחנו ניגרר למלחמת חורף קשה יותר". המסקנה שלו חדה: "חייבים לצאת למבצע, למחוק את חמאס ולשים סוף לאשליות. זה או אנחנו או הם".

 
3:46pm
המרכז הירושלמי
חשיפה לצפון: האם חזבאללה נערך מחדש?

למרות הרטוריקה המרגיעה, כי המצב הביטחוני הוא מהטובים בעשורים האחרונים, בפועל כבר בנובמבר 2024 חזבאללה הפר את הסכם הפסקת האש. "אני חושב שזו הרגעה, אם אתה קורא לעומק את דבריו של אלוף פיקוד הצפון", מסביר, אל"מ (במיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, בראיון לחדשות 13.

החוקר מדגיש כי "הגבול בין סוריה ללבנון הוא פרוץ – יש 136 מעברים בלתי חוקיים, שחלקם נשלטים בשלט רחוק בידי כוחות עוינים". באמצעות אותם מעברים זורמות סחורות אסורות, ודרכם מצליחה איראן להעביר אמצעי לחימה לחזבאללה. כך הארגון מתחזק ומתחמש מחדש, למרות המאמצים לבלום אותו.

חזבאללה מסרב להתפרק מנשקו, וממשלת לבנון מתקשה או אינה מעוניינת לפעול נגדו. ההתעצמות הזו, בצד הגבול הצפוני של ישראל, מחייבת בחינה מחודשת של האיום ושל ההיערכות מולו. לדבריו, "השליח האמריקאי עצמו הודיע שנכשל בכפיית פירוק חזבאללה מנשקו".

12:15pm
המרכז הירושלמי
הפסקת האש קרסה: חיזבאללה נערך למלחמה עם ישראל

אל"מ (מיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון: "מי שחשב שסיימנו עם חיזבאללה, פשוט טעה וזה יתפוצץ לו בפרצוף. את המידע סיפק השליח האמריקאי שאמר שנכשל במאמציו לגרום לארגון להתפרק מנשקו".

לדבריו, "איראן מנצלת את הגבול הפרוץ בין סוריה ללבנון כדי להעביר נשק וכספים והוא משלים את ההיערכות שלו לקראת עימות מול ישראל". נריה מסביר כי כעת, ישראל עוקבת ב-7 עיניים ומחסלת פעילים בדרום לבנון. "אני נזכר במשפט שרבין היה אומר תמיד שהעולם ישפוט אותנו לפי המעשים ולא על פי הדיבורים. מה שחסר זה מעשה, לקחת אחריות, לקחת יוזמה ולהחליט על התארגנות מחדש", הוא מסכם.

2:30pm
המרכז הירושלמי
ישראל במצור מדיני – ומה מתכנן הקבינט?

ישראל לכודה בלחץ מדיני ובינלאומי הולך ומחמיר, מזהיר יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריו, "ישראל לא מכריעה את המלחמה, גם בגלל טעויות שלנו וגם בגלל הקמפיין השקרי שמופעל נגדה". בן מנחם מצביע על כך שאפילו הנשיא טראמפ, שתומך בישראל, מאותת ש"ישראל היא זו שצריכה להחליט". הוא מעריך שמתבשל מהלך אסטרטגי, אולי צבאי, אבל לא רואה את צה"ל כובש את עזה כולה או מגייס לסבבי מילואים נוספים. "הכנסת מזון לרצועה היא לא מהלך הומניטרי, זו עזרה לאויב", הוא טוען.

הדאגה המרכזית היא מה שמתרחש בזירה המדינית, בעיקר מול ארה"ב, שעד כה מונעת מהלומות מדיניות באו"ם באמצעות וטו. בן מנחם מדגיש את הצורך בהכרעה מהירה וברורה: "לא ייתכן שזה נמשך שנתיים. המטרה לא ברורה. החיילים שואלים – מה עכשיו?" לדבריו, צה"ל מסוגל לכבוש את הרצועה ולחלץ את החטופים, אך ללא הכרעה מדינית – אין מוצא. "זו כבר החלטה מוסרית. או שמסיימים עם זה, או שמוותרים לחמאס – וגם אז לא נקבל את כל החטופים", הוא מסכם.

2:20pm
המרכז הירושלמי
איראן-ישראל: בין הפסקת האש לסערה הבאה

יוני בן מנחם מדגיש כי הפסקת האש בין ישראל לאיראן אינה אלא הפוגה זמנית, בעוד שני הצדדים נערכים לעימות הבא. לדבריו, "איראן עדיין מסוגלת לשגר מטח מהיר של מאות טילים בליסטיים לעבר ישראל, כפי שעשתה באפריל 2024" – אך מהלך כזה, הוא מציין, "יהיה מסוכן מאוד מבחינתה, כיוון שישראל תגיב בעוצמה מוחצת בשטחה של איראן". בן מנחם מצביע על כך שהעימות בין המדינות נמצא בשלב ביניים, שבו ההרתעה ההדדית שברירית וכל טעות עלולה להצית מחדש את הלחימה.

12:12pm
המרכז הירושלמי
הטבח הבא כבר מתוכנן – והמערב מממן אותו בשתיקה

מאות אזרחים דרוזים נטבחו לאחרונה בסווידא, כולל נשים וילדים, בפשיטה אכזרית של כוחות הביטחון במדינה – שמורכבים בפועל ממיליציות סלפיות-ג'יהאדיסטיות. משטר א-שרע, שמיתג את עצמו כ"ממשל סורי חדש", הוא למעשה גלגול מודרני של דאע"ש, בשיתוף פעולה עם לוחמים זרים ובחסות סעודיה וארה"ב.

דליה זיאדה, חוקרת במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, כותבת כי הטיהור האתני נגד הדרוזים והעלווים נעשה בגלוי, והמערב לא רק שותק – הוא משתף פעולה. "מאות מיליוני דולרים מוזרמים להשקעות במשטר הדמים הזה, שמבצע הוצאות להורג, ביזה והשמדת קהילות שלמות בשם הסדר. השלטון הג'יהאדיסטי הזה הוא איום עולמי".

12:10pm

Close