התראות

"המהפכות" בעולם הערבי לאן?

שיתוף

עניינים

 

מזרח תיכון חדש עדיין לא נולד

בשלב זה לפחות, דמוקרטיות עוד לא הוקמו במדינות ערב. המאזן הזמני הוא הפלתם של המשטרים בתוניסיה ובמצרים המתונות והפרו-מערביות ביותר בעולם הערבי. בלוב ובתימן מתנהלות מלחמות אזרחים הרסניות. בסוריה מדכא אסד את אזרחיו באכזריות, כאשר הקהילייה הבינלאומית מהססת אם להתערב אחרי נסיונה הלא מוצלח – בינתיים – בלוב. סעודיה, המדינה בעלת המשטר העריץ ביותר באזור, נותרה בינתים יציבה.

גם מעצר הדיפלומט האיראני בקהיר וגרושו השבוע הזכירו לנו כי מזרח תיכון חדש עדיין לא נולד. איראן ממשיכה את חתרנותה באזור כולל במצרים, במטרה להקים אזור איסלאמי שיעי, למרות הצהרות פייסניות של שר החוץ המצרי כלפיה. כלכלות האזור מתמוטטות. מצרים ותוניסיה הנשענות על תיירות נפגעו קשות, ההשקעות הזרות פסקו לחלוטין והשביתות הרבות משתקות את הייצור והייצוא וכבר נמסר על מחסור במוצרים בסיסיים. האירועים האלימים בשאר המדינות משתקות גם כן את הפעילות הכלכלית ונראה שהמזרח התיכון צועד לקראת משבר כלכלי חריף ומקיף. אזרחי מדינות ערב ששאפו לשפר את תנאי חייהם ולהשתחרר מדיקטטורות, עלולים למצוא את עצמם במצב כלכלי חמור מזה שהיה תחת המשטרים הקודמים, מה שיגרום להמשך אי היציבות החברתית והפולטית ויזין אלימות נוספת.

קולות במצרים לביטול הסכם השלום עם ישראל

לעומת זאת, נראה שהתוצאה המרכזית של התסיסה בעולם הערבי היא דווקא הקשחת עמדות הערבים ופגיעה בתהליך השלום. במצרים נשמעים קולות רבים הקוראים לביטול הסכם השלום עם ישראל או להקפאתו, ולהפסקת הספקת הגז. השלום עם ישראל וקיום יחסי סחר עמה והעמקתם הם ללא ספק אינטרס מצרי בסיסי, אך במצב הנוכחי, בהעדר הנהגה וכיווני פעולה ברורים להמשך הדרך אחרי הפלת המשטרים, מתאחד העולם הערבי כהרגלו נגד ישראל. החינוך האיסלאמי והלאומני קיצוני שניתן בבתי הספר ובמסגדים חזק ועמוק מכל מחשבה רציונלית. עם תחילת ההפגנות בתוניסיה ובמצרים טענו רבים מן הפרשנים כי דור צעיר חדש קם בעולם הערבי שרוצה להלחם למען זכויותיו ושהתפכח מן הסיסמאות הנבובות שהטילו את פיגור העולם הערבי על ישראל. עכשיו מתברר שנחפזנו. אפילו אסמאא' מחפוז, ממייסדות תנועת הבלוגרים של ה- 6 באפריל, שהוידאו שלה ביוטיוב נחשב כניצוץ שהצית את ההפגנות, אמרה לאחרונה בראיון טלוויזיוני שניתוק היחסים עם ישראל היא אחת המשימות החשובות לביצוע.

הקשחת עמדות כלפי ישראל בזירה הפלסטינית

גם אצל הפלסטינים מורגשת התעוררות להקשחת עמדות כלפי ישראל. רבים בקרבם סבורים שניתן להעתיק את ההפגנות במדינות ערב להנעת תנועה עממית מסיבית נגד ישראל ולהשיג תמיכה בינלאומית רחבה לעמדותיהם. הפיוס בין פתח לחמאס ופתיחת מעבר רפיח התבררו רק כמהלכים "פטריוטים" אנטי-ישראלים שאינם משנים את המציאות הפוליטית. בעמדות חמאס לא חל שום שינוי. ראשי הארגון ממשיכים להצהיר יום יום על כוונותיהם להשמיד את ישראל ולועגים לדרישות הקוורטט להכיר בישראל ובהסכמים שנחתמו עימה ולהפסיק את הטרור. חמאס גם אינו מוכן לפרק את כוחות הביטחון שלו ולהעמידם תחת סמכותו של יו"ר הרשות הפלסטינית. הוא אינו מוכן אפילו לדון בפיצויים למשפחות ההרוגים של אנשי הפתח, שפעיליו הרגו ופצעו בזמן ההשתלטות האלימה על רצועת עזה, וממשיך בחתרנותו בגדה המערבית במטרה להשתלט גם על הרשות הפלסטינית. הפתח אף הסכים שחמאס יצורף לאש"ף ובכך יקבל מעמד מרכזי במו"מ עם ישראל. ללא ספק הפתח נאות לחתום על הסכם הפיוס ללא שום תמורה רק כדי להפגין בפני האו"ם את האחדות הפלסטינית לקראת ההצבעה בעצרת הכללית על הכרה במדינה פלסטינית בגבולות 67' בחודש ספטמבר הקרוב. הרשות הפלסטינית עסוקה עכשיו בארגון הפגנות מסביב לגבולות ישראל ובבירות מדינות המערב דוגמת ההפגנות בכיכר התחריר, כדי להפעיל לחץ על דעת הקהל העולמית הנקראת לקשר בין המהפכות במדינות ערב "למצוקתם" של הפלסטינים.

המצב האסטרטגי באזור נותר ללא שינוי

גם פתיחת מעבר רפיח היא תוצאה בלתי לגיטימת של המהפכה, דהיינו רצונה של מצרים המהפכנית להראות עצמאות מול ארה"ב וישראל וגם ליישר קו עם הכוחות האנטי ישראלים שהשפעתם גברה בעקבות המהפכות. אבל אחרי ימים ספורים התברר כי פתיחתו של המעבר אינה עונה אלא חלקית לציפיות חמאס, אשר לא היסס להשמיע את מורת רוחו מן המגבלות המוטלות על הרוצים לעבור בו. שוב יש להדגיש כי אין שינוי במצב האסטרטגי באזור. חמאס לא שינה את מטרותיו לפגוע בישראל ומצרים שפתחה את המעבר בצל המהפכה מבינה שחמאס יכול לגרום לה נזק בהמשכת הברחות הנשק ובהתחברו לבדואים למטרות פיגועים ומכאן המדיניות הדואלית המתבטאת בפתיחת המעבר אך הטלת מגבלות ביטחוניות.

לאן מובילות מה שמכונה המהפכות בעולם הערבי? פרשן ערבי כותב ביומון "א-שרק אלאווסט" (1.6), כי "ההיסטוריה מספרת לנו שהמודל של מהפכה המחפשת להפיל שלטון יציב הפועל באופן הדרגתי לבצע רפורמות (כמו בבחריין או במצרים) מוביל למשטר יותר קיצוני ופחות מעונין בהגנה על זכויות האזרח. המהפכות האלה בארצות ערב אינן מהפכות 1848 באירופה המערבית או מהפכות 1989 במזרח אירופה. אלה אינן אלא תסיסה עממית באזור בו סוערים אידיאולוגיות דתיות קיצוניות ושוביניזם לאומי קנאי". הוא ממשיך ואומר, "האזור עובר ללא ספק מבחן היסטורי קשה, אבל רבים מן הפרשנים אינם תופסים כי אין הכרח שמבחן זה יסתיים תוך שנה או שנתיים, אלא כנראה בעוד שנים רבות וגם לא בהכרח יביא לתוצאות טובות יותר מנקודת המבט של הדמוקרטיה, כלומר שלטון הוגן ומעל לכל רווחה כלכלית". עוד אמר, "שההוכחה הטובה ביותר על האנרכיה בשלב הנוכחי היא ששיפור התנאים הכלכלים שהיה הבסיס לתחילת ההפגנות אינו על סדר היום של המהפכנים יותר. כל מה שנשאר הוא נקמה ורוח מהפכנית המפארת את העקרונות הנעלים, אך המתנכלת לדמם ורכושם של אנשים תחת אמתלות לא תמיד מבוססות ולמען טיהורו של המשטר הקודם".

ארגונים איסלאמיים עלולים להשתלט על מדינות האזור  

אלה מילים חריפות שבמערב אין מעיזים לבטא ומעדיפים לדבר על אביב עמי ערב. זאת מתוך אמונה או תמימות כי כוחות פוליטים ליברלים עומדים להגיע לשלטון ולכוון את האזור הערבי לעבר דמוקרטיה מערבית המבוססת על סובלנות וקבלת האחר, חופש הביטוי, שיוויון האישה וזכויות האדם. אלא שהמציאות שונה לחלוטין. קדאפי, עלי עבדאללה סאלח ואסד עדין לא ויתרו על השלטון. אם וכאשר זה יקרה, אלה המחכים לנפילתם ולתפיסת רסן המדינה הם דווקא הארגונים האיסלאמיים למינהם. עד כמה שידוע, בכל שלוש המדינות האלה ארגוני האחים המוסלמים וקבוצות סלפיסטיות הם הכוח הפוליטי המרכזי שמסוגל לקלוט את המהפכות עם הפלת השלטון הנוכחי. אין כמובן לשכוח את מצרים, שם האחים המוסלמיםעושים כל מאמץ להקים גוש איסלאמי יחד עם ארגונים איסלאמיסטים קיצונים אחרים כדי לזכות ברוב בבחירות הבאות לפרלמנט. גם בירדן אלה שמובילים את ההפגנות, שאומנם פחתו בימים האחרונים, הם האחים המוסלמים המיוצגים על ידי מפלגת חזית הפעולה האסלאמית.

אנו עלולים למצוא את עצמנו במצב מורכב ובעייתי ביותר, כאשר מצד אחד מתגברת ההשפעה האיראנית ומצד שני האחים המוסלמים הולכים ומשתלטים על חלק ממדינות האזור. נראה שהגעתה של דמוקרטיה המבוססת על סובלנות והכרה במדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי באזור רחוקה מתמיד.

שיתוף

תמכו בנו

הירשמו ל-Daily Alert

ה-Daily Alert הידוע – תקציר חדשות ישראל, מופק על ידי המרכז הירושלמי מאז 2002, ומציע קישורים לכתבות נבחרות בנושא ישראל מתוך מקורות תקשורת מובילים באנגלית ובעברית.

עוד בנושא

הישאר מעודכן, תמיד

קבל את החדשות, התובנות והעדכונים העדכניים ביותר ישירות לתיבת הדואר הנכנס שלך — תהיה הראשון לדעת!

 

הירשם ל-Jerusalem Issue Briefs

תמצית חדשות ישראל יוצאת לאור בכל יום ראשון, שלישי וחמישי.

התראות

המרכז הירושלמי
חשיפה לצפון: האם חזבאללה נערך מחדש?

למרות הרטוריקה המרגיעה, כי המצב הביטחוני הוא מהטובים בעשורים האחרונים, בפועל כבר בנובמבר 2024 חזבאללה הפר את הסכם הפסקת האש. "אני חושב שזו הרגעה, אם אתה קורא לעומק את דבריו של אלוף פיקוד הצפון", מסביר, אל"מ (במיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, בראיון לחדשות 13.

החוקר מדגיש כי "הגבול בין סוריה ללבנון הוא פרוץ – יש 136 מעברים בלתי חוקיים, שחלקם נשלטים בשלט רחוק בידי כוחות עוינים". באמצעות אותם מעברים זורמות סחורות אסורות, ודרכם מצליחה איראן להעביר אמצעי לחימה לחזבאללה. כך הארגון מתחזק ומתחמש מחדש, למרות המאמצים לבלום אותו.

חזבאללה מסרב להתפרק מנשקו, וממשלת לבנון מתקשה או אינה מעוניינת לפעול נגדו. ההתעצמות הזו, בצד הגבול הצפוני של ישראל, מחייבת בחינה מחודשת של האיום ושל ההיערכות מולו. לדבריו, "השליח האמריקאי עצמו הודיע שנכשל בכפיית פירוק חזבאללה מנשקו".

12:15pm
המרכז הירושלמי
הפסקת האש קרסה: חיזבאללה נערך למלחמה עם ישראל

אל"מ (מיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון: "מי שחשב שסיימנו עם חיזבאללה, פשוט טעה וזה יתפוצץ לו בפרצוף. את המידע סיפק השליח האמריקאי שאמר שנכשל במאמציו לגרום לארגון להתפרק מנשקו".

לדבריו, "איראן מנצלת את הגבול הפרוץ בין סוריה ללבנון כדי להעביר נשק וכספים והוא משלים את ההיערכות שלו לקראת עימות מול ישראל". נריה מסביר כי כעת, ישראל עוקבת ב-7 עיניים ומחסלת פעילים בדרום לבנון. "אני נזכר במשפט שרבין היה אומר תמיד שהעולם ישפוט אותנו לפי המעשים ולא על פי הדיבורים. מה שחסר זה מעשה, לקחת אחריות, לקחת יוזמה ולהחליט על התארגנות מחדש", הוא מסכם.

2:30pm
המרכז הירושלמי
ישראל במצור מדיני – ומה מתכנן הקבינט?

ישראל לכודה בלחץ מדיני ובינלאומי הולך ומחמיר, מזהיר יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריו, "ישראל לא מכריעה את המלחמה, גם בגלל טעויות שלנו וגם בגלל הקמפיין השקרי שמופעל נגדה". בן מנחם מצביע על כך שאפילו הנשיא טראמפ, שתומך בישראל, מאותת ש"ישראל היא זו שצריכה להחליט". הוא מעריך שמתבשל מהלך אסטרטגי, אולי צבאי, אבל לא רואה את צה"ל כובש את עזה כולה או מגייס לסבבי מילואים נוספים. "הכנסת מזון לרצועה היא לא מהלך הומניטרי, זו עזרה לאויב", הוא טוען.

הדאגה המרכזית היא מה שמתרחש בזירה המדינית, בעיקר מול ארה"ב, שעד כה מונעת מהלומות מדיניות באו"ם באמצעות וטו. בן מנחם מדגיש את הצורך בהכרעה מהירה וברורה: "לא ייתכן שזה נמשך שנתיים. המטרה לא ברורה. החיילים שואלים – מה עכשיו?" לדבריו, צה"ל מסוגל לכבוש את הרצועה ולחלץ את החטופים, אך ללא הכרעה מדינית – אין מוצא. "זו כבר החלטה מוסרית. או שמסיימים עם זה, או שמוותרים לחמאס – וגם אז לא נקבל את כל החטופים", הוא מסכם.

2:20pm
המרכז הירושלמי
איראן-ישראל: בין הפסקת האש לסערה הבאה

יוני בן מנחם מדגיש כי הפסקת האש בין ישראל לאיראן אינה אלא הפוגה זמנית, בעוד שני הצדדים נערכים לעימות הבא. לדבריו, "איראן עדיין מסוגלת לשגר מטח מהיר של מאות טילים בליסטיים לעבר ישראל, כפי שעשתה באפריל 2024" – אך מהלך כזה, הוא מציין, "יהיה מסוכן מאוד מבחינתה, כיוון שישראל תגיב בעוצמה מוחצת בשטחה של איראן". בן מנחם מצביע על כך שהעימות בין המדינות נמצא בשלב ביניים, שבו ההרתעה ההדדית שברירית וכל טעות עלולה להצית מחדש את הלחימה.

12:12pm
המרכז הירושלמי
הטבח הבא כבר מתוכנן – והמערב מממן אותו בשתיקה

מאות אזרחים דרוזים נטבחו לאחרונה בסווידא, כולל נשים וילדים, בפשיטה אכזרית של כוחות הביטחון במדינה – שמורכבים בפועל ממיליציות סלפיות-ג'יהאדיסטיות. משטר א-שרע, שמיתג את עצמו כ"ממשל סורי חדש", הוא למעשה גלגול מודרני של דאע"ש, בשיתוף פעולה עם לוחמים זרים ובחסות סעודיה וארה"ב.

דליה זיאדה, חוקרת במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, כותבת כי הטיהור האתני נגד הדרוזים והעלווים נעשה בגלוי, והמערב לא רק שותק – הוא משתף פעולה. "מאות מיליוני דולרים מוזרמים להשקעות במשטר הדמים הזה, שמבצע הוצאות להורג, ביזה והשמדת קהילות שלמות בשם הסדר. השלטון הג'יהאדיסטי הזה הוא איום עולמי".

12:10pm
המרכז הירושלמי
הפסקת האש קרסה: חיזבאללה נערך למלחמה עם ישראל

אל"מ (במיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהיר כי חיזבאללה בלבנון אינו עוצר, אלא נערך למלחמה. "המצב בלבנון חוצה את קו הסכנה", הוא אומר. לדבריו, הארגון לא רק שמסרב להתפרק מנשקו, אלא אף "מגביר את אחיזתו במוסדות המדינה, בעוד וושינגטון מתעסקת בטקטיקות דיפלומטיות חסרות שיניים".

נריה טוען כי אין עוד זמן למשחקים: "חיזבאללה לא משחק על זמן – הוא מנצל אותו". לדבריו, בזמן ששליחים אמריקאים ממשיכים לקרוא להידברות, חיזבאללה משלים מהלכים לקראת עימות עתידי. "ישראל תיאלץ להגיב", הוא מעריך, "ובמוקדם או במאוחר, המזרח התיכון יתלקח שוב".

 
12:19pm
המרכז הירושלמי
הסיוע ההומניטרי נוחת בידי חמאס, לא בידי העם

ד"ר פיאמה נירנשטיין, חוקרת ב-JCFA, מתארת תמונה עגומה של המתרחש בעזה: "כל משלוח סיוע מגיע לידי חמאס – לא לידי האזרחים". לדבריה, מדובר באסטרטגיה ברורה של הארגון: שימוש במזון ובתרופות כמנוף לשליטה, כפייה ויצירת נאמנות. "הסיוע ההומניטרי הפך לנשק", היא כותבת, ומבהירה כי "זו לא תוצאה שולית של המלחמה, אלא לב שלטונו של חמאס".

9:37am
המרכז הירושלמי
הזירה הבאה: סערה טורקית בים התיכון

אבירם בלאיש, סגן נשיא המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהיר מהמהלכים האחרונים של טורקיה בזירה הלובית, שמצביעים על שינוי אסטרטגי במדיניות אנקרה. לדבריו, טורקיה שעד כה הסתמכה על קשרים בלעדיים עם ממשלת טריפולי, בוחנת כעת שיתוף פעולה גם עם הגורמים המזרחיים בלוב – בראשותו של ח'ליפה חפטר. "היעד הוא להבטיח לעצמה נתח נאה מתקציבי השיקום של לוב", הסביר.

9:34am
המרכז הירושלמי
אין דרך חזרה – צריך לסיים את העבודה בעזה

"הגענו לנקודה שצריך פשוט לסיים את העבודה", מסביר קולונל ג'ון ספנסר, חוקר לוחמה אורבנית ועמית במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. במילים חדות וברורות, הוא טוען כי הפסקת אש לפני תבוסה מוחלטת של חמאס תהיה לא פחות ממתכון לעוד טבח: "כל פתרון שמותיר את חמאס בעמדת כוח – אפילו חלקית – יבטיח רק סבב דמים נוסף", כותב ספנסר במאמר מיוחד. לדבריו, אין טעם בדיונים הומניטריים אם הטרור ממשיך להחזיק בגרון של מיליוני אזרחים.

11:13am
המרכז הירושלמי
‏האם צרפת באמת יכולה להכריז על הקמת מדינה פלסטינית? ‏

הכרזתו של נשיא צרפת עמנואל מקרון על הכרה במדינה פלסטינית עוררה תגובות חריפות. השגריר לשעבר עו"ד אלן בייקר וסא"ל (במיל') מוריס הירש מהמרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, טוענים כי המהלך מנוגד למשפט הבינלאומי ולחתימות ההסכמים בין ישראל לאש"ף. "ההנהגה הפלסטינית לא עומדת באף אחד מהקריטריונים הבסיסיים להכרה במדינה", כתבו בדו"ח משפטי, "ביניהם גבולות מוגדרים, שלטון מתפקד ויכולת לקיים יחסים דיפלומטיים". הם גם מזכירים כי ההכרה במדינה פלסטינית מחוץ למו"מ ישיר פוגעת בתוקף של הסכמי אוסלו.

הירש לא חסך ביקורת גם כלפי ישראל: "אנחנו יכולים להתלונן על מקרון, אבל קודם כל נדרשת הצהרה ברורה מהממשלה – יהודה ושומרון הם שלנו, ולא תקום לעולם מדינת טרור ממערב לירדן". לדבריו, סירובה של ישראל לנקוט בצעדים משמעותיים בשטח הוא זה שמאפשר למהלכים החד-צדדיים לפרוח. השניים מזהירים כי גם אם למהלך אין תוקף משפטי מיידי, הוא יעניק רוח גבית לחמאס, יפגע בסיכוי לעסקת חטופים, ועלול להביא להפסקת מימון אונר”א – שכן "מדינה אינה זכאית לסיוע לפליטים". לדבריהם, מדובר בהצגה דיפלומטית ריקה, שמאיימת על יציבות האזור.

 
10:31am
המרכז הירושלמי
אם לא נכריע בעזה — ניכנס למלכודת בינלאומית
יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מצביע על סכנה אסטרטגית ביוזמה הסעודית-צרפתית להקמת מדינה פלסטינית. "התקשורת הערבית בקושי מדווחת על כך", טוען בן מנחם. לדבריו, "סעודיה דוחפת את זה כבר שנה, גם בזירה הערבית וגם במערב, וזה צריך להדליק לנו אור אדום. אף אחד ביו"ש או עזה לא מאמין שזה באמת יקרה, ממש כמו ההכרזה של ערפאת ב-1988". מבחינתו, הפתרון ברור: "ישראל צריכה להחיל ריבונות ביהודה ושומרון ולהרחיב את ההתיישבות בלי להתמהמה".

בעניין רצועת עזה, בן מנחם נחרץ: "הטלת מצור רק תכניס את ישראל למצור מדיני חמור יותר. אין מנוס מהכרעה צבאית — כיבוש מלא של הרצועה וטיהור השטח ממחבלים". עם זאת, הוא מדגיש שיש לפעול גם בזירות אחרות: "הובטח שנחסל את הנהגת חמאס בחו"ל — בפועל כמעט ולא קרה כלום. נכון שיש מגבלות בטורקיה ובקטאר, אבל כל הנהגת חמאס עושה גם עסקים, והמוסד יודע לצוד אותם במדינות אחרות". בן מנחם חותם בקריאה חד-משמעית: "ישראל צריכה ללחוץ על ארה"ב לפעול להקפאת המיליארדים שזורמים לחמאס".

10:27am
המרכז הירושלמי
חוקרת מצרית: "מצרים חוששת מהפליטים בעזה יותר ממלחמה עם ישראל"

בעוד עזה מתפוררת מבפנים ומסעירה את הזירה הבינלאומית, מצרים שומרת על שקט מתוח בגבול הדרומי. דליה זיאדה, חוקרת מצרית במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, חושפת כי מאחורי התמיכה הפומבית של קהיר בפלסטינים, שולט פחד עמוק מהצפת סיני בפליטים, או גרוע מכך, בלוחמים חמושים מחמאס. לדבריה, "מצרים רואה בעזה איום ביטחוני ממשי, לא מתוך חמלה אלא מתוך אסטרטגיה קרה שמעדיפה יציבות פנימית על סולידריות ערבית".

בישראל גוברת הדאגה מהתמרונים המצריים, במיוחד על רקע הדיווחים על התחמשות מצרית מוגברת ותיאום עם סין ורוסיה. זיאדה מצביעה על שינוי אסטרטגי עמוק: "קהיר מתרחקת מהבריתות המערביות, ובראשן ארה״ב, ומתקרבת לגוש המזרחי. זה כבר לא רק איום אזורי, אלא שינוי כללי המשחק בזירה הדיפלומטית של המזרח התיכון".

1:01pm

Close