המועצה העליונה של צבא מצרים, השולטת במדינה מאז התפטרותו של מבארק, פרסמה השבוע (30.3) "הודעה חוקתית," שהיא מעין חוקה זמנית עד לקבלתה של חוקה חדשה. הודעה זו מצטרפת לסדרת מהלכים המעלים תהיות ביחס לעקרונות המנחים את המועצה ולמטרותיה. בשלב זה הדברים אינם ברורים ואף מצביעים על בלבול במישור החוקתי והפוליטי.
רק לפני כשבועיים (ב-19.3) נערך במצרים, בהתאם להוראותיה של המועצה הצבאית, משאל עם בו נתבקשו האזרחים לאשר או לדחות תיקונים בתשעה סעיפים של החוקה הישנה על בסיס הצעותיה של וועדת ניסוח, שהוקמה זמן קצר לאחר שהשלטון הועבר לצבא. ביסודו היה זה מהלך תמוה, שכן עם התפטרותו של מבארק התבטלה החוקה מאליה והלגיטימיות עברה למהפכה שממנה שאבה מועצת הצבא את הלגיטימיות שלה. המועצה עצמה הודיעה על השעיית החוקה ופיזור הפרלמנט ימים ספורים לאחר תפיסת השלטון. לעומת זאת, המשמעות שהתבקשה מקיום משאל העם הייתה כי החוקה הישנה תקפה למרות הכל ועם אישורם של התיקונים היא תהיה בבחינת חוקה חדשה הממלאת את שאיפות העם לחרות ולדמוקרטיה. אלא שפרסום ההודעה החוקתית של הצבא, בה שולבו הסעיפים המתוקנים, חזר וביטל אוטומטית את החוקה הישנה.
בהתאם ללוח הזמנים שנקבע בהודעה החוקתית, ניסוח חוקה חדשה יארך לפחות כשנה ועד אז תאלץ מצרים לעבור ארבע מערכות בחירות: למועצת העם (בית תחתון של הפרלמנט), למועצת השורא (בית עליון של הפרלמנט), לנשיאות ומשאל עם לחוקה החדשה. המשמעות היא תקופה ארוכה יחסית של חוסר יציבות, שבמהלכה עשויים אולי להתגבש כוחות פוליטיים חדשים, אך היא עלולה גם להיות גדושה במאבקי קשים ואולי גם באלימות.
במערכת התעמולה הקצרה לקראת משאל העם של ה-19 במרץ נתבררו יחסי הכוחות והעמדות הפוליטיות בזירה המצרית. תמכו באמירת "כן" לתיקונים האחים המוסלמים והמפלגה הלאומית דמוקרטית (מפל"ד), היא מפלגת השלטון הקודם. כל מפלגות האופוזיציה החילוניות קראו לציבור לומר "לא". גם המועמדים המרכזיים לנשיאות כגון עמרו מוסא ומחמד בראדעי התנגדו לעריכת משאל העם וניהלו מערכה למען ה"לא". התוצאות היו ש-77% מן המצביעים נתנו הסכמתם לתיקונים ולמעשה להפעלתה מחדש של החוקה הישנה. התברר ללא ספק כי כוחות המשטר הישן עדיין גוברים על מפלגות האופוזיציה החילוניות וכי המהפכה שנוהלה על ידי צעירים, בחלקם משכילים ופעילים ברשתות החברתיות של האינטרנט, לא שינתה את דפוסי המחשבה (וההצבעה) במדינה. הרוב המכריע של הציבור המתגורר בערים הקטנות ובכפרים מאופיין בשמרנות ובנהיה לאסלאם. האחים המוסלמים ניצלו היטב את המצב וניהלו מערכת תעמולה בוטה למען אישור התיקונים. חישובם היה כי תיקונים מינימלים ישרתו יותר טוב את מטרותיהם מאשר חוקה חדשה העלולה מבחינתם לקדם את החברה האזרחית על חשבון הדת. חברי התנועה התפרסו בכל רחבי מצרים וקראו לציבור להצביע "כן" לתיקונים למען אללה וכדי למנוע שסעיף מספר 2 בחוקה, הקובע כי האסלאם הוא דת המדינה והשריעה המקור העיקרי לתחיקה, ימחק מן החוקה. יתרה מכך, ביום ההצבעה הגיעו האחים לקלפיות והפעילו לחצים על המצביעים להצביע "כן" בדיוק כפי שעשו נציגי השלטון הקודם בבחירות הקודמות. אחד העיתונים אף כתב כי האחים החליפו את נציגי מנגנון "ביטחון המדינה" הידוע לשמצה אשר פורק על ידי המועצה הצבאית. מפלגות האופוזיציה שדגלו בניסוח חוקה חדשה נכשלו ותומכיהם השיגו רק 23% במשאל העם. הקואליציה של מפלגות האופוזיציה החילוניות בשיתוף נציגי הצעירים מכיכר התחריר הציעה הקמת מועצה משותפת עם נציגי הצבא לניסוח חוקה חדשה ורק לאחר מכן לקיים את הבחירות למוסדות המדינה החדשים. המועצה לניסוח החוקה החדשה הייתה אמורה לדון בבעיות יסוד, כגון האם להמשיך במשטר נשיאותי או לעבור למשטר של רפובליקה פרלמנטארית כאשר הנשיא אינו אלא דמות סימלית כנהוג בישראל ובמדינות אירופה. כמו כן היה אמור להיערך דיון נוקב לגבי סעיף מספר 2. השארתו בחוקה הוא המשך האפליה נגד הקופטים ואמירה כי מצרים לא תהיה דמוקרטיה אזרחית.
על רקע נצחון האחים המוסלמים ומפלגת השלטון הקודמת במשאל העם נראה ש"המהפכה מתמתנת" והכוחות הישנים בניצוחו של הצבא חוזרים לנהל את המדינה. האם זה מה שהצבא רצה או שהוא נקלע לסדרת של דילמות ומתקשה לתמרן בין כל הזרמים הפוליטיים והדתיים?
ההודעה החוקתית של הצבא הכוללת 63 סעיפים שואבת חלק מניסוחיה מתוך החוקה הקודמת. לדוגמה, סעיף מספר אחת קובע שרפובליקת מצרים הערבית היא מדינה בעלת משטר דמוקרטי המתבסס על אזרחיה וכי העם המצרי הוא חלק מן האומה הערבית הפועל למימוש אחדותה המלאה. סעיף זה לקוח מן החוקה הקודמת, שם נאמר כי מצרים היא בעלת משטר סוציאליסטי דמוקרטי המבוסס על ברית כוחות העם העמלים – הד לתקופת הסוציאליזם של נאצר. אומנם יש כאן "שינוי מרענן": לא סוציאליזם ולא ברית הכוחות העמלים – ביטוי שפג תוקפו מזמן – אך מצרים נשארת עדיין מדינה ערבית, חלק מן האומה הערבית, והיא אמורה לפעול לאחדותה ובכך יש ביטוי של אי סובלנות כלפי המיעוטים הלאומים והדתיים במצרים ובשאר מדינות ערב. סעיף מספר שתים שצוטט לעיל, הקובע כי מצרים מדינה מוסלמית וכו', ממשיך את האפליה כלפי הקופטים המונים לפחות 10% מן האוכלוסייה. סעיפים אחרים מבטיחים שוויון בפני החוק, חופש ביטוי, חופש התכנסות וזכויות אדם בסיסיות, אך גם בנוסח הישן היו סעיפים דומים והם לא מנעו את קיומה של דיקטטורה בה נרמסו זכויות האדם. סעיף נוסף שהועבר מן החוקה הקודמת הוא כי מחצית מחברי מועצת העם שיבחרו חייבים לבוא מן הפועלים והפלחים. גם זו שארית מתקופתו של נאצר. משמעותה היא כי בקרב שכבות אוכלוסיה אלה מקווה המשטר הצבאי להשיג תמיכה רחבה ליוזמותיו בתקופת שלטונו וגם להבטיח כי בפרלמנט החדש שיבחר יהיה רוב לנציגי אוכלוסיה זו. כמו כן, חוקי החרום לא בוטלו אלא הובטח כי יבוטלו לפני הבחירות לפרלמנט בספטמבר הקרוב. מצד שני שולב סעיף חדש המאפשר הטלת חוקי חירום לשישה חודשים במצבי חירום באישור הפרלמנט. על כך יש להוסיף כי עוד לפני פרסום ההודעה החוקתית אימצה המועצה הצבאית חוק מפתיע האוסר שביתות בזמן תקופתו של מצב החירום. מאחר שחוקי החירום עדיין בתוקף, נכנס החוק החדש מיד לתוקפו ומאפשר למועצה הצבאית להפסיק את השביתות הרבות שהתחילו בעקבות המהפכה הגורמות נזק לכלכלה המצרית. זה ללא ספק חוק מפתיע הנוגד את רוח המהפכה ואת הנאמר בהודעה החוקתית עצמה בנושא חופש ההתכנסות.
שעות ספורות אחרי פרסום ההודעה החוקתית כבר נשמעו ביטויי אכזבה והיו בלוגרים שכתבו כי "הלכה המהפכה". לדידם, ההודעה החוקתית ממשיכה את החוקה הישנה, אף אם יש בה מספר שינויים חשובים.
התיקונים המרכזיים בהודעה החוקתית הם אלה שאושרו כבר במשאל העם: הגבלת בחירתו של הנשיא לשתי כהונות בלבד, כל אחת רק לארבע שנים. בכך בוטלו הסעיפים הקודמים שאפשרו למבארק להיבחר למספר כהונות בלתי מוגבל – כל אחת לשש שנים. כמו כן, הוקם מחדש מערך פיקוח משפטי על הבחירות לפרלמנט ולנשיאות. הוקלו התנאים להגשת מועמדות לבחירות לנשיאות. שונה חוק המפלגות, אך נשאר האיסור להקים מפלגה על בסיס מצע דתי. נציגים של זרמים פוליטיים ישנים וחדשים כבר הודיעו כי חוק המפלגות החדש אומנם מקל על רישומם כמפלגה, אך עדיין יש קשיים מינהלים רבים והבעיה לא נפתרה. המשמעות כי יקשה להקים מפלגות חדשות לקראת הבחירות לפרלמנט. האיסור להקים מפלגה על בסיס מצע דתי יהווה מכשול גדול לאחים המוסלמים להקים מפלגה פוליטית ולעבור מתנועה אסורה לפעולה לגאלית בזירה הפוליטית. מגבלה זו מפתיעה ואף מבלבלת על רקע שיתוף הפעולה בין המועצה הצבאית לבין האחים שתמכו במשאל העם ונהנו מחופש מלא להפעיל לחצים על הציבור בהצבעה. יצוין גם שבוועדת הניסוח של התיקונים לחוקה היו שני נציגים בעלי רקע אסלאמי מוכח: היו"ר שהיה ידוע כהוגה דעות אסלאמי והחבר היחידי בוועדה שייצג כוח פוליטי היה חבר בתנועת האחים המוסלמים. שאר החברים היו מומחים עצמאיים במשפט חוקתי.
ניגודים אלה במערכת שיתוף הפעולה של המועצה הצבאית עם האחים המוסלמים מרמזים על הצורך להיעזר בהם ולשמור באמצעותם על היציבות, אך גם על אי רצון להעניק להם קיום לגאלי ולאפשר להם לפעול בחופש מלא. צמרת הצבא המצרי אומנם נחשבת לשמרנית ואפילו דתית, אך בוודאי שלא קיצונית. יתרה מכך, צמרת זו הייתה אמורה לדאוג שהאחים המוסלמים לא ישולבו בצבא ובוודאי שלא יגיעו לקצונה.
בהתאם ללוח הזמנים של ההודעה החוקתית, הבחירות לשני בתי הפרלמנט יערכו בספטמבר. בתוך שישה חודשים מתחילת תפקודם תזמן אותם המועצה הצבאית לישיבה משותפת כדי לבחור במאה נציגים שיהוו אסיפה מכוננת אשר תידרש לנסח חוקה חדשה תוך שישה חודשים ולהעבירה למשאל עם. עד כמה שניתן להבין, הבחירות לנשיאות יתקיימו אחרי הבחירות לפרלמנט, כנראה בנובמבר, אם כי רבים סבורים כי עליהן להתקיים רק אחרי אישור החוקה החדשה, דהיינו לא לפני אוגוסט 2012. מכל מקום, השנה הבאה תהיה כאמור גדושה במאבקים פוליטיים שיאופיינו על ידי מאמץ של המפלגות הישנות לחדש את מנהיגותן ומשנתן ובמקביל גם מאמץ להקים מפלגות חדשות. תנועת האחים המוסלמים תעשה מאמץ עליון לשמור על הישגיה ואף לקדמם. היא כנראה תאלץ גם להתחרות בארגונים סלפיים אחרים הפועלים במקביל לה, כמו הגמעה אלאסלאמיה, שכבר פועלת בקרב הציבור באין מפריע וגם חותרת להקמת מפלגה פוליטית. השאלה היא האם חוק המפלגות אכן ייושם וימנע הקמתן של מפלגות על בסיס דתי.
המאבק על הנשיאות נפתח גם הוא ומלבד השמות המוכרים של עמרו מוסא ומחמד בראדעי הודיעו על מועמדותם גם אימאן אל נור, ראש מפלגת אלע'ד (המחר), שכבר התחרה עם מבארק בבחירות של 2006, השאם אלבסטאווישי, סגן נשיא בית הדין לערעורים, עבד אלמנעם עבד אלפתוח, איש האחים המוסלמים והמרשל מגדי חתאתה לשעבר רמטכ"ל צבא מצרים ועוד אחרים.
מאבק רב הרגשות שיתפתח בין הכוחות הפוליטיים והמועמדים לנשיאות יעמיד אתגר קשה בפני המועצה הצבאית ולא בטוח שתוכל לשמור על לוח הזמנים. בשלב זה היא עדיין מחזיקה בדעתה להחזיר את השלטון למסגרת אזרחית בספטמבר אחרי הבחירות לפרלמנט והקמתה של ממשלה חדשה, אך תכנית זו נראית יותר כבסיס לשינויים מאשר עובדה מוגמרת. יש לראות גם כיצד יתנהגו צעירי המהפכה והאם יסכימו כי תפקידם הסתיים, או שיקראו להפגנות נוספות כדי למחות על חוקים שלדעתם לא יממשו את רצונם וזכותם לדמוקרטיה מלאה כפי שציפו כאשר התחילו בהפגנות.
