אחרי שבועיים של הפגנות גדולות בלתי פוסקות בכל רחבי מצרים אין עדין הכרעה. משטרו של מבארק לא התמוטט ואף ממשיך לתפקד. מנגד אומנם נמשכות ההפגנות, אך האופוזיציה מפולגת וחלק מנציגיה פתחו בדיאלוג עם סגן הנשיא עומר סלימאן במטרה להשגת מירב הוויתורים ולביצוע רפורמות חוקתיות שיאפשרו בחירות דמוקרטיות האמורות להוביל לשינוי מסודר של המשטר.
אלג'זירה -מסית ומכוון
בתום השבוע הראשון להפגנות, על רקע ההפתעה של מספרם הגדול של המשתתפים, תעוזתם ונחישותם, וקריאתם החוזרת ונשנית כי על מבארק להסתלק מצרים, הייתה תחושה כי המשטר עומד להתמוטט וכי הכאוס ישתלט על מצרים. ההפגנות הפכו תוך ימים ספורים למהפיכה עממית בדומה למה שארע בתוניסיה כמה שבועות קודם לכן. גם לערוץ אלג'זירה היה חלק בהשלטת התחושה כי מבארק הפסיד את המערכה וכי המפגינים כבר סיימו את המהפיכה. הערוץ שמצלמותיו פתוחות 24 שעות ברציפות לכיכר תחריר שימש למעשה מעין מנהיג ומכוון של הפגנות וגם מסית נגד המשטר. הוא העצים את המתרחש בכיכר וברחבי מצרים ע"י תמונות קרבה מאיימות, ראיונות עם מפגינים בעלי דעות קיצוניות וחזרה ללא הרף על מסרי המפגינים לשם עידודם ולשמירה על גיבושם. אלג'זירה הוכיח כי הוא אינו רק ערוץ תקשורת אלא כלי נשק בידם של האחים המוסלמים המעוניינים, באמצעות גרימת אנרכיה, ליצור את התנאים להשתלטות על מצרים.
תגובת המשטר הובילה ליציבות
אלא שהמשטר לא איבד את עשתונותיו ונקט במהלכי נגד שייצבו את המצב: פריסת הצבא, נאומו של מבארק ומינויו של עומר סלימאן לסגן נשיא – פעולות שאכן שינו את התמונה. הצבא הציב את חייליו בכיכר תחריר ומסביב לה, בעיר סואץ ובמספר מקומות אחרים ובעצם נוכחותו הבהיר למפגינים כי לא יתיר איבוד שליטה. ההפגנות לא נאסרו והאזרחים רשאים להכנס לכיכר תחריר ולצאת ממנה בתנאי שאינם נושאים נשק. המפגינים קיבלו זאת ולא ניסו להתעמת עם החיילים.
נאומו של מבארק בו הודיע כי לא יהיה מועמד לכהונה נוספת, וגם לא בנו גמאל ,וכי הוא מוכן לשינוי סעיפי 76 ו-77 בחוקה – שאיפשרו לו להשאר בכס הנשיאות ללא הגבלה ואשר הטילו מגבלות קשות על מועמדים עצמאיים לנשיאות – הוציאו במידה מסויימת את הרוח ממפרשי המפגינים.
מינויו של עומר סלימאן כסגן נשיא וקריאתו לדיאלוג היו ביטוי לביטחונו העצמי של המשטר, לנחישותו שלא לאבד שליטה, אבל גם להבנתו כי יש מקום לשינויים רבים ולתחילתו של תהליך דמוקרטיזציה.
גופי האופוזיציה מוכנים לדיאלוג
בתגובה הוקמו בקרב האופוזיציה מספר גופים שפתחו בדיאלוג עם סגן הנשיא סלימאן. קודם כל נערכו שיחות הבהרה עם נציגי מפלגות האופוזיציה החשובות כגון הוופד, התגמע (מפלגת השמאל) המפלגה הנאצרית ונציגי מפלגות וארגונים אחרים. בשיחות התברר כי כוחות אלה מוכנים לדיאלוג מבלי להתעקש על הסתלקותו של מבארק. יצויין גם שמפלגות האופוזיציה האלה, אף כי הודיעו כי הם תומכים בדרישות המפגינים, נמנעו מלקרוא ישירות לחבריהם להצטרף להפגנות ולתבוע את פרישתו של הנשיא – מה שהביא להתקוממות אצל צעירי המפלגה הנאצרית שהודיעו כי הם נמצאים בכיכר התחריר ואינם נשמעים יותר למנהיגיהם.
במקביל הוקמה "מועצת חכמים" המורכבת מ-21 אישים אופוזיציונרים (מספרם משתנה עם הצטרפות אישים נוספים) המוכרים היטב בזירה הפנימית אשר לקחו על עצמם את ייצוג המפגינים בפני השלטון, אף אם ללא הסכמתם. ברשימת האישים נמצא עמרו מוסא שהביע את נכונותו להיות מועמד לנשיאות, אך אינו פעיל בשיחות. לעומת זאת מחמד בראדעי לא הוזמן להצטרף אליה ונראה שאינו נחשב דמות ייצוגית בשלב זה למרות הצהרותיו הקיצוניות החוזרות ונשנות נגד מבארק.
בסבב הראשון של השיחות סוכם כי תוקם וועדה משותפת לשלטון ולאופוזיציה שתפעל לשינוי סעיפי החוקה 76 -ו-77 אבל גם סעיף 88 הנוגע לפיקות של מערכת המשפט על הבחירות. סגן הנשיא שניהל את השיחות ביד רמה הודיע כי הנשיא מבארק הוציא צו להקמתה של הוועדה ולהקמתן של שתי וועדות נוספות, האחת כדי לעקוב אחרי הביצוע של כל מה שהוסכם עליו עם האופוזיציה והאחרת שתבדוק את אירועי יום ד' שעבר – היום בו הבריונים תקפו את המפגינים בכיכר תחריר. בכך הבהיר סלימאן כי מבארק הוא הנשיא וממשיך לייצג את הלגיטימיות של מוסדות השלטון. מבארק גם קיבל לשיחה את שר החוץ של עומאן ואף ישב בראש ישיבת ממשלה שהוקדשה לנושאי כלכלה. האופוזיציה ראתה בזאת התגרות אך השלטון הוכיח כי אינו נרתע בקלות מאיומים וכי מבארק עדין הנשיא המכהן.
האחים המוסלמים מתנהלים בזהירות
האחים המוסלמים, ששניים מנציגיהם השתתפו בשיחות, הודיעו כי "באו רק להאזין" וכי ההסכם אינו מקובל עליהם מאחר שאינו עונה על דרישות המפגינים ובכללם הקריאה להסתלקותו מבארק. ימים ספורים לאחר מכן פרסמו הודעה שבאה להרגיע את החוששים במצרים ובעולם מהשתלטותם על השלטון. בהודעה נאמר כי לא יציגו מועמד מטעמם לבחירות הקרובות לנשיאות וכי לא ישתתפו בממשלה הזמנית או הקבועה העשויה לקום בעקבות הדיאלוג עם האופוזיציה. נראה שהאחים המוסלמים מונחים ע"י מערכת שיקולים זהירה שעיקרה כי אין להפחיד את הציבור אלא לפעול בהדרגתיות ובשקט עד שתבוא ההזדמנות המתאימה.
ברגעים אלה של הדברות, שתוצאותיה אינן ברורות, מפגינה ממשלת מצרים את מנהיגותה ופועלת להחזרת שיגרת החיים. הבנקים נפתחו, האזרחים נקראו ללכת למשרדי הדואר ולקבל את תשלומי הבטוח הלאומי, החנויות נפתחו גם כן והוזרמו אליהם עשרות אלפי טונות של מוצרי מזון בסיסיים. כן הוקצבו בשלב ראשון חמישה מיליארד לירות מצריות לתשלום פיצויים לנפגעי המהומות. התקשורת זכתה לחופש ביטוי מלא ובכללה הטלביזיה המצרית הממשלתית המספרת לצופיה על המתרחש בכיכר תחריר ומנהלת דיונים עם פעילי אופוזיציה.
האופוזיציה אומנם מפולגת אך רבים ממשיכים להפגין. מדובר בגרעין הקשה של הצעירים הדורשים את פרישתו של מבארק ויציאתו ממצרים, זאת בתמיכתם של האחים המוסלמים. ביומים האחרונים הם הצליחו לגייס מפגינים נוספים ויצאו להפגין ליד בנין ראש הממלשה והפרלמנט מבלי שהצבא יתערב. הם מבטיחים כי לא יחזרו לבתיהם לפני שתענה דרישתם לסילוקו של מבארק.
סלימאן מגלה מיומנות בהתנהלות מול האופוזיציה
בין נציגי האופוזיציה לבין השלטון נמשך עימות על יתר הדרישות, כגון פיזור הפרלמנט (שנבחר על בסיס של זיופים נרחבים), שינוי יותר עמוק של החוקה שיעקור מתוכה את כל הסמכויות הרחבות שהוענקו למוסד הנשיאות, והבטחת חופש הביטוי וזכויות האדם. נראה שגם קיימות מחשבות על הקמתה של "ממשלת אחדות לאומית" זמנית עד לבחירות לנשיאות בחודש ספטמבר, ממשלה שתכלול נציגים מטעם האופוזיציה. סגן הנשיא סלימאן המתמקח עם האופוזיציה טוען כי מצרים היא מדינה שמוסדותיה מבוססים על החוקה ושלטון החוק ואין לעקוף אותם אלא לפעול בהתאם להם. לכן רק הנשיא מבארק יכול למנות וועדה שתדון בשינוי החוקה ורק הוא יכול לחתום על שינוי החוקה. כן מדגיש סלימאן כי פיזור פרלמנט נבחר אינו אפשרי וכי התביעות על הזיופים יבדקו ובמידת הצורך תערכנה בחירות חלקיות במספר אזורים. סלימאן גם מסביר כי הפרלמנט הוא הגוף המוסמך לאשר את שינוי החוקה ולכן יש לשמור ולהגן עליו. סגן הנשיא ממלא תפקיד מרכזי ומגלה ביטחון עצמי ומיומנות בעימות עם המצב הקשה אליו נקלעה מצרים. השבוע הוא גם קיים מסיבת עיתונאים עם נציגי התקשורת, כולל אלה של האופוזיציה והעצמאים והודיע כי המשטר לא התמוטט ולא יתמוטט וכי מבארק ישאר במקומו מאחר שסילוקו יהיה בושה לעם המצרי. עוד אמר כי הברירה היא בין רגיעה לבין הפיכה ונתן למאזיניו לנחש אם התכוון להשתלטות הצבא או לתוהו ובוהו.
אמינותה של ארה"ב נפגעה
סלימאן נמצא גם תחת לחץ של ארה"ב ומדינות האיחוד האירופי להחיש את ביצוע הרפורמות. הוא כבר הספיק להגיב על הצעת גרמניה כי מבארק יבוא להמשך הבדיקות הרפואיות בבאדן באדן ואמר כי מבארק מרגיש טוב, אינו מתכוון לצאת מגבולות מצרים וכי ההצעה הגרמנית כמוה כהתערבות בענייניה הפנימים של מצרים. לעומת זאת הוא מעדיף שלא להגיב על המדיניות המזגזגת של הנשיא אובמה שבתחילה קרא למבארק להתפטר מיד, אחר כך דרש העברת שלטון מסודרת מבלי להזכיר את הסתלקותו המיידית של מבארק, וגם קרא לשיתוף האחים המוסלמים בדיאלוג. ברגע זה יש קושי להבין את מדיניות ארה"ב שכבר בימים הראשונים של ההפגנות זנחה את בת בריתה החשובה ביותר בעולם הערבי מזה שלושים שנה. נראה שאמינותה של ארה"ב באזור נפגעה וגם אצל בני בריתה המסורתיים סעודיה, מדינות המפרץ, ירדן, תימן ומרוקו יש מחשבות נוגות לגבי התמיכה שיזכו ביום סגריר.
המשטר התאושש אך גורלו טרם הוכרע
השלב הנוכחי במהפכה המצרית נראה איפוא כתיקו זמני או שלב ביניים המאופיין ע"י ביסוסו מחדש של המשטר, רגיעה יחסית ומאמץ להחזיר את שיגרת החיים. זאת תוך קיום דיאלוג עם חלק מן האופוזיציה, אך גם על רקע ההפגנות הנמשכות, שמארגניה הצעירים, כנראה בתמיכת האחים המוסלמים, מבטיחים עוד הרבה ימי זעם עד לסילוקו של מבארק. אף אם המשטר הצליח להתאושש ,גורלה של מצרים עוד לא הוכרע. האחים המוסלמים ושאר הגורמים הרדיקלים באזור -איראן, חיזבאללה, חמאס וגם אלקאעדה – ממתינים, או אולי כבר התחילו, במעשי חתרנות כדי לסייע בהעצמת האנרכיה ובהפלת השלטון. איש אינו יכול לצפות באדישות על המתרחש במצרים ובוודאי שלא ישראל החוששת מפני פגיעה בהסכם שלום והתערערות היציבות השבירה באזור.
הבלוג לעיל משקף את דעת הכותב בלבד ואיננו מהווה עמדה רשמית של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה
