האיום של ארה"ב לחזור ולפגוע בסוריה אם צבאה ישתמש שוב בנשק כימי מתווסף למספר מהלכים אקטיביים של הממשל החדש בארה"ב שיחדיו הם בעלי משמעות ברורה: טראמפ חותר לשנות במאה שמונים מעלות את מדיניות ההתנתקות של אובמה במזרח התיכון ולהחזיר את השפעתה של ארה"ב על מהלך הדברים המסכנים את שלום העולם והמאיימים גם על בטחונה של ארה"ב. עומדים בפניו קשיים עצומים שכן בווקום שהשאירה מדיניותו של אובמה חדרו והתבססו באזור איראן ורוסיה, שתי מדינות שונות אומנם בתכלית השינוי, אך הן בונות את השפעתן תוך הפעלת כוח ויש להן אינטרסים הנוגדים את אלה של המערב להשכנת שלום, לדמוקרטיה ופיתוח כלכלי וזכויות האדם.
המשימה המוטלת על הממשל האמריקאי החדש היא לעקרם – מה שנראה בלתי אפשרי בשלב זה – או לפחות להוות כוח שקול מולם ולהחזיר את האיזון – היחסי – באזור באמצעות נוכחותה של ארה"ב. ההיסטוריה של המזרח התיכון בעשרות השנים האחרונות מלמדת כי לנוכחותה יש אפקט חיובי ומאזן אף שבמדינות ערב האליטות הלאומניות והממסד האסלאמי נוהגים לראות בה כוח אנטי ערבי ואנטי אסלאמי. עם זאת עדיפה בעיני המוסלמים נוכחות האמריקאית על דיקטטורה איראנית שיעית.
המזרח התיכון שקוע במשברים רבים ומורכבים וטראמפ בחר להתמקד בשלב הראשון במשבר הסורי שהפך לסכסוך בינלאומי מסוכן המזכיר את מלחמת האזרחים בספרד. כולנו יודעים מה היו התוצאות של מלחמה זו. ארה"ב היא היחידה היכולה להתמודד עם המעורבות הרוסית בסוריה שבתמיכתה ניצל משטרו של אסד והמאפשרת לאיראן להתבסס בסוריה ולהמשיך את חתרנותה במדינות האזור.
ירי 59 הטילים על בסיס חיל האוויר הסורי ב- 7 באפריל כתגובה להפצצת ח'אן שייח'ון בנשק כימי, הייתה תגובה חזקה והפתיעה את הרוסים שכוחותיהם פעלו בבסיס זה והיה עליהם לפנותו במהירות לאחר שקיבלו הודעה אמריקאית מוקדמת. היה כאן מסר ברור כי ארה"ב מגבירה את מעורבותה במשבר הסורי גם במחיר של עימות אפשרי עם רוסיה. עם זאת שני הצדדים רצו למנוע הדרדרות. רוסיה כאמור קיבלה הודעה מוקדמת וגם נמנעה מליירט את הטילים.
הטלת המגה פצצה על מבוך המערות של דעא"ש באפגניסטאן יחד עם ביקור טראמפ בסעודיה ובישראל סגרו את המעגל הראשון של האיתותים כי השריף חזר.
עכשיו, לאחר שכוונותיה של ארה"ב ברורות לצדדים הניצים באזור, נראה שהממשל מחפש את המדיניות המתאימה ליישמה מבלי להיגרר לעימות חזיתי צבאי. עם זאת חשיפת שרירים במצבים כאלה הם כורח המציאות, שכן הרתעה בנויה גם על הפעלת כוח. ואכן בעקבות האיום האמריקאי הסורים כנראה השעו את הכנותיהם להפצצה נוספת בנשק כימי ובכך הוכח כי ירי 59 הטילים היה בעל ערך אסטרטגי. תוצאה נוספת היא שטראמפ ופוטין סיכמו להיפגש בפסגת ה- 20 G ב- 7 ביולי בהמבורג.
עקרונית דיאלוג בין ארה"ב ורוסיה יכול לקדם רגיעה והתקדמות לעבר מו"מ כאשר כל מעצמה "אחראית על בני בריתה". אלא שמו"מ כזה עדין לא נראה אפשרי מאחר שלרוסיה המחופרת היטב בשטח יש יתרון מובנה על ארה"ב. בתמורה לתמיכה במשטרו מאפשר אסד לרוסיה להחזיק בסיס ימי בטרטוס ואווירי בחיימים דומית מזרחית ללטקיה. היא לא תוותר על יתרון זה בקלות, אם בכלל. מעורבותה בסוריה עונה על אינטרס אסטרטגי לנוכחות צבאית באגן הים התיכון במטרה לעקוף את מצרי הדרדנלים והבוספורוס. נראה שרוסיה מצויה בחיבוק דוב עם סוריה ואיראן. הדחתו של אסד, קיום בחירות והגעת הרוב הסוני לשלטון כמוהם כגרושה של רוסיה מסוריה.
בנוסף, החקירה על מעורבות רוסיה בבחירות לנשיאות בארה"ב והקשרים עם מקורבי טראמפ עדין מהווה אבן נגף בהתמודדות בין שתי המדינות. האם יתכן שבידי הרוסים חומר מרשיע שיאפשר את סחיטתו של טראמפ ויחליש את כוחה של ארה"ב במו"מ? זווית נוספת של יחסי שתי המעצמות היא בעיית אוקראינה. ניתן בהחלט לקחת בחשבון "עסקה" הקושרת את שני הנושאים סוריה ואוקראינה: ביטול סנקציות על רוסיה תמורת ריסון פעילותה של איראן בסוריה. שני המנהיגים יוכלו אולי לשלוח רמזים אחד לשני בפגישתם הקרובה בהמבורג.
על כן בשלב זה ארה"ב לא הביעה התנגדות ליוזמה הרוסית למו"מ בין האופוזיציה לאסד באסטנה. בארבע הישיבות שהתקיימו נקבעה הפסקת אש בחסות רוסיה, איראן וטורקיה, אולם האופוזיציה סירבה לקבלה כי העניקה לאיראן חותם רשמי לנוכחותה בסוריה. בישיבה האחרונה סוכם על הקמת ארבעה אזורים בטוחים שם תופסק הלחימה ויוגש סיוע הומניטרי לאוכלוסייה האזרחית. בישיבה זו השתתף משקיף אמריקאי שלא התערב בדיונים. אלא ששתיקה כמוה כהסכמה. הבעיה היא שגבולות האזורים יקבעו רק ב-4 ביולי ועד אז הרוסים, האיראנים והסורים וגם המורדים הנתמכים ע"י ארה"ב פועלים לשפר את עמדותיהם ולקבוע עובדות בשטח. בימים האחרונים התרחשו מספר תקריות אש שהוכיחו כי ארה"ב אכן עומדת איתנה בכוונותיה לטבוע את חותמה על ההתפתחויות בסוריה. לפני מספר שבועות יצאו מטוסי הקואליציה האמריקאית להפציץ את המיליציות האיראניות אשר התקרבו יותר מדי לבסיס המורדים באל תנפ במדבר הסורי סמוך לגבול סוריה עיראק ירדן שם גם נמצאים כוחות אמריקאים קטנים המאמנים את המורדים. באזור זה מנסות מיליציות איראניות לפרוץ דרך מעיראק לסוריה ועד ללבנון ובכך להמשיך בהקמת חצי הסהר השיעי הפעם בחסות רוסיה. הרוסים הסתפקו במחאה רפה. שתי תקריות נוספות שבמהלכן הפילו מטוסי ארה"ב מטוס קרב סורי שהפציץ כוחות כורדיים הנתמכים ע"י ארה"ב ומזל"ט איראני הביאו לתגובה חריפה יותר של הרוסים. הם הודיעו על השעיית פעולתו של מנגנון התיאום למניעת תקריות בין מטוסיהם אם כי מעשית התיאום נמשך.
מדובר ללא ספק במצב בעייתי ומסוכן היכול להביא לעימות צבאי בין כוחות רוסים ואמריקאים ומזה חוששים שני הצדדים. עם זאת מכיוון שאינם יכולים להגיע בשלב זה להדברות אפקטיבית הם מסתפקים כנראה במגעים שקטים על בעיות נקודתיות כגון אלה להתוויית גבולות האזורים הבטוחים. גם התגובה הרוסית לאיום האמריקאי החדש כי תתקוף את סוריה אם זו תחזור ותשתמש בנשק סורי הייתה מינורית.
בינתיים איראן מנצלת את "הזמן האפור" ומנסה לקדם את התפשטותה בסוריה לקראת מו"מ אפשרי כדי למנוע מצב שבו השלטון יעבר לרוב הסוני אשר אמור לנתק אותה מסוריה ולחסום את דרכה לבנון. קשה לראות כיצד יהיה ניתן לסלקה משם ללא הסכמת הרוסים והפעלת כוח.
במצב המסובך הזה ממשיכה ארה"ב, במסגרת הקואליציה שהיא מובילה, במערכה אווירית אינטנסיבית נגד המדינה האסלאמית. היא גם תומכת בנשק ובמודיעין ב"כוחות הדמוקרטים הסורים" שמרכיבם העיקרי הם המיליציה YPG של הכורדים הסורים. הם כבר גרשו את דעא"ש משטחים נרחבים בצפון סוריה ועכשיו צרים על אלרקה. במקומות אחרים היא מסתפקת בינתיים בהתערבות בפרופיל יחסית נמוך שעיקרו הגנה על כוחותיה הקטנים המאמנים את המורדים.
גם גורמים אחרים מעורבים במלחמה על אלרקה. צבאו של אסד מנסה גם כן בחסות סיוע אווירי רוסי והמיליציות האיראניות להתקדם לאלרקה כדי לכבוש כמה שיותר שטח לקראת מו"מ אפשרי. טורקיה פעילה אף היא ומטרתה למנוע הקמת אזור אוטונומי כורדי רצוף לאורך גבולה עם סוריה אשר יתחבר לאזורים שם פעילה המפלגה הכורדית הטורקית פ.ק.ק. היא הודיעה לארה"ב כי תגיב בחריפות אם לוחמי "הכוחות הסורים הדמוקרטים", יפגעו במיליציות הסוריות הסוניות שבהם היא תומכת בשיתוף מסוים עם הרוסים. תקרית כזו כבר ארעה בימים האחרונים כאשר הטורקים הפגיזו את כוחות ה-YPG בטענה כי אלה ירו על מורדים הנתמכים על ידם.
אזור המפרץ המאוים ע"י איראן הוא מוקד נוסף הנמצא בכוונת של טראמפ. בנאומו בריאד ב- 22 זיהה טראמפ במפורש את האוייב: איראן ,המדינה האסלאמית, חיזבאללה, חמאס ודומיהם. המשמעות היא מאבק ללא פשרות בטרור האסלאמי הרדיקלי לכל סוגיו לאורך זמן. ארה"ב, אמר טראמפ, תסייע ותספק למדינות ערב את האמצעים הדרושים, אך תשאיר להן את ההכרעה שהרי הן הסובלות מן המתרחש. בכך הקים טראמפ מחדש את הקואליציה האנטי איראנית מתקופת מובארק בראשות מצרים, סעודיה מדינות המפרץ, ירדן ומרוקו בהובלת ארה"ב כאשר ישראל נמצאת מאחורי הקלעים בהיותה בעלת אינטרסים זהים לקואליציה הערבית ואשר קרסה על רקע חתימת הסכם הגרעין על איראן ע"י אובמה.
אלא שהמשבר עם קטאר חשף את חולשת הקואליציה הסונית שהייתה אמורה לשגר מסר לאיראן כי המצב השתנה וכי היא תעמוד מעכשיו והלאה בפני חזית איתנה. סעודיה אף הבטיחה, בפסגת ריאד, כי תקים כוח צבאי של 34.000 חיילים אשר ישרתו את הקואליציה, במידת הצורך. סעודיה היא אומנם בת הברית המרכזי הגדול של ארה"ב במפרץ אבל גם קטאר חשובה שהרי ארה"ב מחזיקה שם את הבסיס האווירי הגדול ביותר שלה בחו"ל מממנו יוצאים מטוסי ארה"ב למשימותיהם באפגניסטאן, בעיראק ובסוריה. ארה"ב במבוכה ואף מדברת בשני קולות. טראמפ אמר כי נאמר לו בריאד כי אכן קטאר תומכת בארגוני הטרור האסלאמי בעוד שר החוץ טילרסון מנסה להרגיע ופועל להשגת פשרה. כוויית המתווכת המסורתית בין מדינות המפרץ העבירה לקטאר 13 תנאים מסעודיה לסיום העימות. הם כוללים הורדת רמת היחסים הדיפלומטים עם איראן, סילוק משמרות המהפכה מדוחה, הפסקת המימון לארגוני האחים המוסלמים במדינות ערב והמערב ולארגוני הטרור האסלאמיים הפועלים בסוריה ובלוב והסגרת פעילי טרור שמצאו מקלט בדוחה. קטאר גם נדרשת לסגור את ערוץ אלג'זירה הממומן כולו ע"י האמיר והמסית ללא הרף נגד מצרים ומדינותהמפרץ. כן מתבקשת קטאר לסגור את הבסיס הצבאי הטורקי שהוקם שם ב-2014. בנוסף תעמוד קטאר למבחן על מילוי התנאים במשך עשר שנים.
אלה תנאים קשים ומשפילים האמורים לאלץ את קטאר לשנות לחלוטין את מדיניות החוץ שלה. אף כי שני הצדדים הודיעו כי לא יוותרו על עמדותיהם יש להניח כי תמצא פשרה כלשהי כנהוג בעולם הערבי. עם זאת ברור כי נבעה סדק בחזית המדיניות הסוניות. סביר כי איראן תנצל זאת עד תום בעוד ארה"ב תצטרך להרהר על מורכבות העולם הערבי והקשיים לאחד אותו אפילו מול אויבו המושבע.
חזית נוספת בה ארה"ב מעורבת ביוזמתה היא הסכסוך הישראלי ערבי. טראמפ הבטיח עוד במערכת הבחירות שלו כי יעשה כל מה אפשר כדי להגיע לפתרונו וחזר על כך בפגישותיו בוושינגטון ובישראל עם מנהיגי ישראל והפלסטינים. בשלב זה הוא עדין נמצא בשלב של למידת הנושא באמצעות יועציו שמונו לטפל בנושא. עם זאת הוא שינה את נוסחת ההתייחסות האמריקאית המוכרת לסכסוך ואינו מדבר על שתי מדינות לשני עמים אלא על הצורך בשלום וכי על שני הצדדים למצוא פתרון במו"מ ישיר. שינוי נוסף חשוב בעמדת ארה"ב היא העדר דרישה למחוות מקדימות של ישראל לפלסטינים כתנאי לחידוש המו"מ. נקודה אחרת הראויה לציון היא שינוי מדינות ארה"ב האו"ם. ניקי היילי שגרירת ארה"ב באו"ם חוזרת וקוראת להפסיק את ההתייחסות הבלתי הוגנת לישראל ואף מאיימת שארה"ב תצא ממועצת זכויות האדם. יתכן מאד שטראמפ הגיע להבנה כלשהי עם מדינות החזית הסונית כי יסיעו להשפיע על הפלסטינים לפתוח מחדש במו"מ ישיר עם ישראל ללא תנאים מוקדמים. עם זאת קשה בינתיים לראות התגמשות פלסטינית על עמדות כמו חזרה מלאה לקווי 1967 (שהם אינם אלא קווי שביתת הנשק של 1949 ואין בהם כדי לקבוע את הגבול בינלאומי) ומה שמכונה זכות השיבה של הפליטים שאינו קיים במשפט הבינלאומי וההתעקשות עליה מונעת מלכתחילה כל הסכם עם ישראל.
ששה חודשים אחרי כניסתו של טראמפ לבית הלבן ארה"ב פועלת בזהירות ובעקביות להחזיר את השפעתה במזרח התיכון מתוך הבנה, שהייתה חסרה לאובמה, כי ההתפתחויות באזור זה מסוכנות מאד לשלום העולם וכי נוכחות פעילה של ארה"ב דרושה למנוע הדרדרות נוספת. ארה"ב פעילה עכשיו בסוריה, במפרץ וגם בסכסוך הישראלי ערבי. עם זאת המלאכה עוד מרובה. היא לא תוכל להתעלם ממלחמת האזרחים בלוב המסכנת את מצרים ומדינות צפון אפריקה וממרד החות'ים בתימן המסכן את סעודיה. היא גם תצטרך לקבל החלטות לגבי שאיפת הכורדים בעיראק לעצמאות ולמצוא פשרה עם טורקיה ביחס לאוטונומיה הכורדית המתגבשת בסוריה שארדואן מנסה לעכבה.
